|
29/12/2008
Battlelore - The Last Alliance
מאת: אוראל להב
יש האומרים שלגבי הלהקות הטובות ביותר יתעוררו הויכוחים הסוערים ביותר, והדעות המדוברות יהיו אהבה מוחלטת ושנאה בוערת. אני אחת מאלו שדבקים בדעה זו בהתלהבות - המוזיקה שגרמה לגלי התהודה המשמעותיים ביותר, לטוב ולרע, זכורה ונשמעת גם היום, ואני מאמינה שתמשיך לעמוד פעם אחר פעם במבחן הזמן. בין אם מדובר בלהקות בעלות השמות הגדולים, שממלאות עמודי פורומים במלחמות מילים שאינן נגמרות, או להקה אלמונית ששניים-שלושה אנשים ניהלו בעקבותיה ויכוח נמרץ סביב מגש פיצה וכמה פחיות בירה, לרוב חילוקי הדעות יעידו לטובה על המוזיקה. אין כמו לשמוע להקה עם צליל חדשני, מקורי, שלא נשמע כמותו אף פעם. אין כמו אלבום שמנער אותך מהאדישות ומחייב תגובה מיידית.
עצוב לי לומר שמהבחינה הזו The Last Alliance, האלבום החדש של Battlelore, פשוט לא מספק את הסחורה. האם זה עושה אותו אלבום גרוע? ברור שלא, הרי יש בו שירים לא רעים בכלל. בנוסף, הנגנים מפגינים יכולות טכניות שלא מאכזבות, Tomi Mykkänen הגראולר עושה את העבודה, והסולנית Kaisa Jouhki בינונית ומעלה. אבל התחושה שכבר שמעתי את כל זה לפני כן לא מרפה. אמנם "Third Immortal" פותח את האלבום באופן מצויין (שילוב מעולה בין שירה גברית לנשית, לחן מעניין וסאונד שעוטף את החבילה כמו שצריך), אבל איכשהו אני חושבת ששמעתי לפחות עוד כמה אלבומים שנפתחו בדיוק באותו אופן.
לאר מכן מגיע "Guardians", שיר חלש למדי, שמדגיש את הבינוניות של Battelore. אפשר להפיק תוצאות טובות גם כשנצמדים לתבנית בית-פזמון-בית-פזמון-ברייק, אבל המקצבים מוכרים, הגיטרות מדשדשות אי שם אחרי כבודן האבוד, והסולנית לא מעזה לחרוג מסגנון השירה המתפשר שנמשך לכל אורך האלבום. "The Great Gathering" בהחלט מייצג את אחת המעלות הבודדות באלבום. לא רק שהאווירה סוף סוף מזיזה בתוכי משהו, הנגינה טובה יותר, והתבנית לפיה Battelore בוחרים לכתוב שירים ממוצה בצורה הטובה ביותר. חבל שההשקעה הניכרת לא כוללת בתוכה את שאר האלבום.
חוץ מ-"Voice Of The Fallen", בו שולבו הדאבל באסים בהצלחה יתרה, "Green Dragon", שהולחן בצורה מעניינת, ו-"The Star Of High Hope" המרגש, שאר השירים באלבום בינוניים להחריד ועל פי רוב - משעממים. בגדול, המצב הוא כזה: כשכל אלבום חדש מתחרה באלפי אחרים, "מקוריות" היא דבר שיש במובן מסויים לכל הלהקות, ובמובנים אחרים לאף אחת מהן אין. בשביל לצאת מאותה ביצה של סאונד דומה, לחנים דומים, ומשחקים דומים בין גראולים רצחניים לשירה נשית עדינה דרוש חותם אישי שיהיה מספיק חזק בשביל להאפיל על רוב ה-"מתאגרפים" בזירה. אף על פי ש-Battelore מאוד מגובשים מבחינת קונספט, סגנון ויעדים מוזיקליים - את הטאצ' המיוחד שלהם הם עדיין לא מצאו, וחבל. לכו תדעו, אולי זה עוד יבוא.
|
