|
08/06/2009
Adagio - Archangels In Black
מאת: אופיר מסר
את Adagio הכרתי איי שם ב-2003, כששמעתי שהלהקה הולכת להגיע לארצנו בחודש דצמבר של אותה שנה. האלבום שיצא אז, Underworld, היה יצירה מעניינת בפי אוזני הצעירות והלא מנוסות, אך כמו שההופעה לבסוף לא התקיימה ונשכחה מהתודעה (לפחות עבור חלק מהאנשים), כך גם הלהקה הזו נשכחה מאוזני, לפחות עד שהגיע האלבום הנוכחי. כשישבתי לחקור קצת על מעללי הלהקה מאז שיצא Underworld התברר לי שהיא הספיקה לשחרר אלבום לייב וכן עוד אלבום ב-2006, שאין לי מושג אם שמעתי אותו או לא. עוד התברר זה שהלהקה החליפה גם סולן, בפעם השניה, והיא אף הספיקה לעבור ללייבל המכובד Listenable Records, שמתמחה בעיקר בלהקות מטאל מודרניות מאשר בלהקות פרוג...
מסוקרן למדי התחלתי להאזין לאלבום החדש, Archangels In Black, ואם לא הייתי יודע יותר טוב, הייתי יכול להישבע שמדובר בלהקת דת' מטאל לכל דבר. ריף חייתי מכניס אותנו לשיר הראשון "Vamphyri", התופים מתחילים להפציץ באגרסיביות וזעקה כועסת לא מאחרת לבוא על גבי הכלים. הקטע נמשך כ-30 שניות ואז במעבר חלק, מגיע סולו מתוחכם, שהזכיר לי שבכל זאת מדובר בלהקת פרוגרסיב מטאל משוגעת מצרפת. השיר עדיין שומר על האופי האגרסיבי והמטאלי כש-Chris Palin הסולן נכנס בשירה קצת יותר נקייה, אך ביחד איתו גם הגיעו הקלידים שניפחו את האווירה הפרוגרסיבית קצת יותר בכיוון של Symphony X. הפזמון יחסית עובר מהר, אך לקראת אמצע השיר אנחנו מקבלים עוד מנות פרוגרסיביות של קטעי קלידים מסונתזים ומהפנטים, ויציאה לאיזה סולו פסנתר רך, שמתחלף לסולו גיטרה נהדר ומסיים באותו מקצב חייתי.
כן גיבורתי ורבותי, זה הוא רק השיר הראשון ואני מכור. לא סתם מכור, אלא מתלהב. לא סתם מתלהב, אלא נמס. לא שמעתי יצירת פרוגרסיב כזו מאז Section X של Beyond Twilight, והשיר השני רק מגביר את התחושה הזו. אמנם מדובר במשהו קצת יותר צפוי מהז'אנר הזה, אך אם אני מוצא את עצמי מתעייף מהקלידים או מהסולואים, אני יכול לסמוך על הסולן האדיר Chris שיצליח לעניין אותי בקולו הרב-גוני. "Fear Circus" גם נפתח בצורה כבדה, אך מהר מאד הוא מתפתל לעוד יצירה מעניינת, כשבמרכזה פתאום נכנס קטע פולק-סימפוני מכשף מהסרטים, שזורם מיד לעוד איזה סולו קלידים יוצא מן הכלל. בתור מישהו שסולד מיציאות וסולואים ארוכים במיוחד, דווקא Adagio שומרים על הכל בפרופורציות, כשמרבית השירים באלבום לא עולים על 4-5 דקות. לא יכלתי לבקש משהו יותר טוב!
השיר הרביעי, "Undead", מביא לנו בהפוכה כשהוא מתחיל באיזו נעימת פסנתר קלילה ומיד חותך לנגינה כבדה ושוברת. עד פה הכל טוב ויפה, אך כמה שניות לאחר ש-Chris מתחיל לשיר, הוא לפתע משנה גוון ועובר לגראוולים כועסים, שלא היו מביישים איזו להקת בלאק מטאל עולה. השיר נע ונד בין מקצב בינוני על גבול הפאוור מטאל (שהזכיר לי לרגעים את Twilightning הפינים), לבין יציאות אחרות, חלקן כבדות יותר וחלקן פרוגרסיביות ומהירות למדי. שיר הנושא מכניס קצת גוון סימפוני למיקס הזה, אך שוב גורם לנו לתהות איזו להקה עומדת בפנינו כשתיפוף בלאסט-ביט עצבני מחסל את המלודיות. משם השיר דווקא ממשיך במצב רוח נעים יותר ואף כולל פזמון מדבק וסולו גיטרה מטורף של Stéphan Forté, שגם הפיק את האלבום ביחד עם Kevin Codfert הקלידן.
הצרפתים ממשיכים להפציץ גם בשיר השישי, "The Fifth Ankh", ששוב מציג פן אגרסיבי, אך הפעם הרבה יותר בזכות הגראוולים של Chris. איכשהו גם השיר הזה הזכיר לי את אחד הקטעים של Beyond Twilight, במיוחד במשחקי הקול שנשמעו דומים בצורה חשודה לאלו של Kelly Sundown Carpenter, אך אני מוכן לסלוח הפעם, כי זה נשמע מעולה. איזה מעולה? עם עבודת המאסטרינג של Björn Engelman שעבד עם להקות כמו Rammstein ו-Meshuggah, לא תמצאו כאן צליל אחד לא במקום. הנה הגענו כבר לשיר הארוך באלבום, היחיד שמגיע ל-9 דקות, ולמרות שהוא דיי שומר על אופי אחיד ויחסית רגוע, הוא מעניין לא פחות משאר השירים. הקטע הבא שנקרא "Twilight At Dawn" מחזיר קצת את הרוח למפרשים, ומשלב אווירה אפלה וקשוחה לכל אורכו - הן בנגינה והן במשחקי השירה המעולים.
לסיום מגיע הקטע "Getsu Senshi" שמתהדר בנגינת סינתיסייזר נחמדה והלך רוח שנלקח בחלקו מהפאוור מטאל ובחלקו מהצד היותר פרוגרסיבי, בדיוק במינון הנכון לסוף של היצירה הזו. Adagio הייתה ידועה כבר בשילוב שלה בין סגנון הפאוור-פרוג לבין הבלאק-דת' מטאל, אך עם שירים קצרים ויותר מחודדים, ועם דגש יותר על הגיטרות והתופים במקום על הקלידים והפסנתר (שתפסו חלק נכבד מהשירים באלבומים הקודמים), הלהקה בהחלט יכולה להיכנס לאותה רשימה ביחד עם Symphony X (שכנראה השפיעה לא מעט על המוזיקה של Adagio באופן כללי). אז בין אם אתם חובבי פרוגרסיב מושבעים ובין אם אתם מעדיפים יותר את הפאוור מטאל, או אפילו דת' מטאל עם נגיעות, אל תחמיצו את Archangels In Black - מדובר באלבום פרוג שובר לגמרי.
|
