|
01/01/2010
Powerwolf - Bible Of The Beast
מאת: אלון מיאסניקוב
אין ספק שלחבורת הגרמנים הנקראת Powerwolf יש קטע, והקטע הוא שהם ערפדים. אז מה חדש אתם שואלים? לפחות חצי מלהקות האקסטרים מטאל האירופאיות מאמינות שהן ערפדים/מעמידות פנים שהם ערפדים/יש להן גרופיות שחושבות שהן ערפדיות. החדש הוא ש Powerwolf היא להקת פאוור מטאל (השם הוא רמז דק ושנון) שאם לא הייתה שרה על ערפדים הייתם מצפים שישירו על דרקונים/מבוכים/אבירים או שילוב של השלושה (דרקון מבולבל מינית נמצא במבוך פסיכולוגי בו הוא לא יודע אם לאכול את האביר או להתנות איתו אהבים).
הלהקה הוציאה עד היום שלושה אלבומים כולל זה הנוכחי, כולם מכילים פאוור מופק ומנוגן היטב, גם אם לא יוצא דופן או ווירטואוזי במיוחד, ואת החיבור של חבריה לנושא הערפדים וגותיות בכלל ניתן להסביר בכך ששנים מחבריה מנגנים ב Flowing Tears, להקת גות' מטאל שמצליחה לא רע באירופה. אז מה יוצא משילוב של גרמנים שנראים כמו להקת בלאק מטאל אבל נשמעים כמו פאוור שניצל גרמני מובחר? האמת, משהו לא רע בכלל. לא ציפיתי ליותר מידי מהלהקה, שנראה שמצטרפת לשורה ארוכה של להקות פאוור גרמניות חסרות ייחוס או יחוד, אבל האלבום החדש – למרות שהוא לא איזה אבן דרך בז'אנר, עושה את העבודה טוב מאד, עם כמה הברקות רציניות.
Raise Your First, Evangalist עלול להישמע כמו הטפה נוצרית, אבל כל האלבום עוסק במאבק שבין ערפדים לכל מי שעומד נגדם, מבחינה מוזיקלית – פאוור על סף ההבי מטאל, לא מהיר במיוחד, אבל כתוב טוב, שתוספת הקלידים בשיר נותנת לו משהו גותי מעבר לכל האיפור הכבד שחברי הלהקה מתהדרים בו. הסולן, שלצורך העניין נכנה Attila Dorn (כי את שמו האמיתי, בטח Wolfgang או משהו אנחנו יודעים) הוא לא סולן גדול, קול קצת ניחר עם טווח קולי סביר, אבל הוא דרמטי מספיק כדי להתאים למוזיקה של הלהקה, שבהחלט אפשר להגדיר בשיר השני – Moscow After Dark כפאוור מטאל סימפוני דרמטי ותיאטרלי (אתם מוזמנים לבחור אחד מהשלושה).
Panic in The Pentegram מתחיל ומהדקה הראשונה יש שם אחד שחרוט עליו עם צלב הפוך – Iron Maiden, החל מה Harmony Leads האופיינים ועד הדרך שבה Attila מיודענו שר, ולמרות שבאמצע השיר עושה איזה עליית קצב מלווה בדאבל-בס שקרובה יותר ל Helloween, בסך הכול מדובר בשיר שהיה יושב טוב באיזה אלבום איכות של Maiden משנות השמונים. למרות שזה לעלול לעצבן את כל גזעני ה Maiden שממש לא סובלים שמעתיקים מהם, אני אומר – למה לא? אם זה עובד, ובמקרה הזה באמת מדובר באחד השירים החזקים באלבום, אז שיבורכו.
אין ספק שחלק מהמילים של הלהקה נוגעות בטיפשות קלה, וחלק מהן ממש חופן את הטיפשות ומורח אותה בשמן תינוקות, ורק צריך לראות שם כמו Wolves Against The World כדי להבין של Manowar יש מתחרים שעירים ומתגוררי יערות, או Resurrection By Erection שנשמע כמו פרסומת לויאגרה שמפרסם ישו, אבל בסופו של דבר – הכול בכיף, אם לא ניגשים ללהקה באותה רצינות תהומית שלהקות כמו Dimmu Borgir דורשות, מבינים שסך הכול זה אלבום מטאל מלודי, טוב וגם די מצחיק, שגם אם לא יכנס לרשימת עשרת הגדולים של המאה, הוא עדיין אלבום לא רע בכלל שיספק שעה של הנאה.
|
