|
01/07/2004
Bartholomeus Night - Theosophia Pneumatica
מאת: יונתן
קיימת להקת בלאק ישראלית אחת בלבד שאני יכול לומר בלב שלם שאני ממש אוהב את המוזיקה שלה, ולא רק מחבב או מעריך אותה. גבירותיי ורבותיי, ברת'ולומיוס נייט הם ללא ספק הרכב הבלאק המקורי, הקיצוני והאגרסיבי ביותר שיצא אי פעם מסצינת המטאל הישראלית. מי שנכח באחת מהופעותיה המועטות של הלהקה (שש הופעות עד היום, אם איני טועה) יידע בוודאי להעיד על האגרסיביות המשוגעת לחלוטין שמפגינה הלהקה בהופעותיה. ההקשבה לאלבומה החדש של הלהקה אמנם לא משחזרת במלואה את החוויה המדהימה של הופעה חיה, כי בכל זאת, הפקה חלקה, קלידים ואפקטים, לעולם לא ישתוו לאנרגיות שמועברות לקהל בהופעה, אבל אני שמח לבשר שגם באלבום אפשר להרגיש את רוחה של הלהקה במלואה. יש לנו כאן מאה אחוזים של בלאק מטאל מקורי, קודר ועצבני, שהרוח החייתית והמרושעת שלו מטרידה למאזין את הנשמה דרך רמקולי הסטריאו שלו בדיוק כפי שהיא מטרידה אותה בהופעה חיה מלאה.
ב-Theosophia Pneumatica, ברת'ולומיוס נייט מביאים לנו משהו שונה מאוד ממה ששמענו במיני אלבום המשובח Survival שהוציאו בשנה שעברה. בראש ובראשונה ניתן כמובן להבחין בסאונד שהוא, מן הסתם, הרבה יותר מקצועי הפעם (שכן האלבום הוקלט והופק באולפני Selani שבפולין), אבל החומר הוא גם הרבה יותר מגובש מבעבר, מאורגן בצורה טובה יותר ובוגרת יותר. אם Survival הורכב מארבעה שירי בלאק מעולים אך משונים, בעלי צליל אפל ומכושף, Theosophia Pneumatica פותח בפצצת בלאק אגרסיבית ומהירה מאוד, בעלת סאונד חד ותוקפני, שלא נרגע לשניה אחת לכל אורך האלבום. ניתן לשמוע בקלות כי הלהקה התבגרה והתפתחה בין שני האלבומים, ובעוד שאני מעריץ לא קטן גם של החומר הישן שלה, באמת שאין מה להשוות, כיוון ש-Theosophia Pneumatica הוא ללא ספק אלבום הבלאק העוצמתי, האנרגטי והמקצועי ביותר שיצא מישראל עד היום.
כבר משיר הפתיחה (שהוא גם שיר הנושא של האלבום) אפשר להבין שהצליל של הלהקה הוא צליל אישי, שפותח על ידי הלהקה. נכון, ההשפעות מלהקות כמו Emperor, Dimmu Borgir, Dissection, Morbid Angel הן ברורות, אבל בסופו של דבר, BN לא נשמעים כמו אף אחת מהלהקות הללו. זהו אלבום מיוחד ומהפנט, שכל שיר בו מדגים עוד צד ייחודי במוזיקה של הלהקה. מספר דוגמאות: ראשית, שיר הפתיחה הוא משהו מאוד מיוחד, עד כדי כך שאני מתקשה לתאר אותו. בפשטות, ניתן לומר כי אין עוד בלאק שנשמע ככה, ואי אפשר לתאר את זה, מהסיבה הפשוטה שזה משהו חדש. מלודיות הגיטרה החדות והצורמות של BN, יחד עם תיפוף אגרסיבי ועבודת מצילות מטורפת, כל זה נשמע בסופו של דבר כמו וריאציה חדשה ובלתי מוכרת להרבה רעיונות מכל ז'אנר המטאל הקיצוני.
עוד דוגמא חשובה היא השיר הרביעי באלבום, "אדון הבלהות", השיר הראשון של BN בשפה העברית. אין ספק שקצת משונה לשמוע צווחות בלאק בעברית, אבל אולי ככה מרגישים מעריצי סטיריקון כשהם מקשיבים לשיריה בשפה הנורווגית של הלהקה. זה נשמע מצוין. מעבר לחוייה המיוחדת של האזנה לבלאק בעברית, השיר הוא גם אחד השירים היותר כבדים ואווירתיים באלבום, בעל אווירה מלנכולית, כואבת ואפלה.
So Silent (Survival of the Fittest pt. II) הוא אחד השירים המורכבים והמיוחדים ביותר באלבום, והוא משלב בין בלאק מסורתי בסגנון Immortal לנגיעות של ת'ראש ודת' מטאל, בשילוב קטעי קלידים מהפנטים לחלוטין. למען האמת, בצורה משעשעת, תחילתו של השיר, הרוויה בשינויי קצב מפתיעים ומשוגעים, מזכירה לי במקצת את מבנה השירים של אלופת הת'ראש הירושלמית Shworchtsechaye, אם כי הקשר הממשי בין הסאונד של שתי הלהקות הוא כמובן כמעט ולא קיים. גם True Nature הוא שיר הרווי בהשפעות דת' מטאל, כבד מאוד, והפתיחה שלו נשמעת קצת כמו גרסה בלאקית לחלוטין של Morbid Angel הנהדרים.
עוד נקודות שיא באלבום הן Kingdom of the Hallowed Souls, שיר בעל צליל קלידים משונה ומהפנט (שמזכיר קצת את Dimmu Borgir, רק שבניגוד לאותם הנורווגים, זוהי באמת מוזיקה טובה, שעושה שימוש נכון בקלידים, במקום ליצור גיבוב סימפוני מוגזם ומגוחך), ו-H.A.T.E, שיר סיום קצר ואווירתי.
אך עם כל המחמאות הללו, הרי אנחנו לא עוסקים כאן בחנפנות לשמה, וכדאי לציין כמה נקודות חלשות באלבום. דבר ראשון, השיר Curse of Life הוא אמנם שיר מיוחד, ויש בו כמה קטעים מוצלחים בהחלט, אבל אני חושב שהוא מעט "מבולגן" מדי, ורווי ביותר מדי שינויי קצב שאינם ברורים מספיק. בהופעה זה עובד מצוין, אבל על דיסק זה נשמע קצת מטריד. דבר נוסף: הפקת האלבום היא אמנם מוצלחת, והסאונד הכללי הוא מוצלח מאוד, אבל אני מוכרח להודות שמאלבום שהוקלט בחו"ל בצורה מקצועית ציפיתי להפקה קצת יותר טובה. יכול להיות בהחלט שחוסר שביעות הרצון שלי מהפקת האלבום פשוט נובע מהעובדה שציפיתי מ-BN לסאונד אחר כשהם מקליטים בצורה מקצועית, ושהסאונד הסופי הוא דווקא בדיוק מה שהלהקה שאפה אליו. כלומר, אני חושב שיש באלבום מקום לצליל מעט סימפוני יותר וחד יותר, שהיה הולם מאוד את הסגנון האגרסיבי והמהיר של הלהקה, אבל יכול בהחלט להיות ששאיפתם של חברי הלהקה היתה לשמור על צליל מעט יותר אותנטי, ולא בהכרח גרנדיוזי, דבר שאני יכול להבין.
ביקורת אחרונה, שקשורה גם בקודמת, עוסקת בעבודת התופים באלבום. האלבום אמנם מוצף בשינויי מקצבים חכמים ובשימוש מבריק במצילות, אבל אני חושב שהפקה טובה יותר של התופים, ביחד עם מעט יותר גיוון במקצבי הבס ובתפקידיהם השונים של התופים (למשל הוספת Drum Rolls) היה יכול להועיל. התופים סובלים מהפקה שגורמת להם להישמע מעט מתים מדי, והאחדות המעייפת בסאונד שלהם לאורך האלבום גורמת להם להישמע קצת יותר כמו מכונת תופים מאשר כמו מתופף אמיתי שמחליט איפה לגוון ואיפה להכניס נגיעות קטנות שהופכות את הצליל של אלבום ממוצלח למבריק.
למרות הביקורת הקלה שהפניתי זה עתה כלפי אלמנטים מסוימים באלבום, חויית ההאזנה הכללית לו היא עדיין מעניינת ומהנה מאוד. הצווחות המטורפות של Refahim, ביחד עם הריפים המקצועיים והאגרסיביים של TKOR ו-D. Wrath, ממלאים את האלבום בנקודות שהן מצמררות ומבריקות כאחד. אני מרוצה מאוד מהאלבום המעניין והמיוחד הזה, אבל אני מרוצה אפילו עוד יותר מהעובדה שהוא יצא מישראל. בימים אלו מתחילה הלהקה להפיץ את האלבום בארץ, ואין לי אלא להמליץ לכם לרוץ ולקנות אותו. יש כאן בלאק מטאל שהוא חכם, מקורי ואנרגטי, וזה משהו שלא בא בקלות בימינו. תזכרו את השם Bartholomeus Night. החבר'ה האלה עוד יגיעו רחוק מאוד.
|
