לאתר הרשמי:
רשימת השירים:
01.Tantibus
02.Shards – Pt. I – Birds
03.Shards – Pt. II – Shadow
04.Shards – Pt. III - Gravity
21/04/2015
Somnia – Shadow
מאת: עדי כהן
אם יש להקה ישראלית שאני עוקבת אחריה באדיקות כמעט דתית לאחרונה הרי זו Somnia, וישנן כמה סיבות לכך: קודם כל, מדובר בלהקה יציבה יחסית שמורכבת ממוזיקאים נהדרים אחד אחד הנאמנים לעבודתם. הם לא מתעסקים בשטויות ושועטים קדימה בשיא הכוח ללא עצירות: אם הם לא על הבמה - הם עושים אלבום, אם הם לא עושים אלבום - הם כנראה בדיוק בצילומי קליפ. יש להם מסירות מדהימה לבייבי שלהם, כזו שפשוט לא ראיתי אצל להקות אחרות, הם מביאים תוצרים טובים ומקצועיים שמצדיקים את נוכחותם בשטח, והכי חשוב: לא משנה מה, הם פשוט לא מפסיקים לכתוב! ההתקלות הראשונה שלי בהם היתה בעקבות הקאבר ל-"Feed My Frankenstein" של Alice Cooper שאיכשהוא קפץ לי בפיד בפייסבוק. התלהבתי מהזמרת המטורפת ששמעתי, אז הסתקרנתי והלכתי לצפות בתופעה בלייב. זה היה הלם ראשוני: החומרים לא פשוטים לעיכול, אין שם כמעט ליין אחד "ישר", וכשחשבתי שאני מתחילה להבין את הקטע פתאום צצה לה משומקום מקהלת "נזירים" (כן!). אהבתי את זה מאוד למרות שיצאתי משם מעט מבולבלת, אך היום – אחרי עוד הופעה שתיים וקצת יוטיוב, ה-EP כבר היה נגיש הרבה יותר לאוזן, ואפילו קליט עד לרמה של לזמזם אותו מבוקר עד ערב אחרי שמיעה וחצי.
ה- EP המדובר, Shadow, הוא קונספט המכיל ארבעה שירים לא ארוכים וזמין להורדה בחינם (או בתרומה של כמה שתחפצו) בבאנדקאמפ. פחות מ-20 דקות מזמנכם, במצטבר. עושה רושם ש- Somnia בודקים כאן את השטח, מנסים ליצור דריסת רגל משלהם בג'ונגל האינטרנטי של להקות מלודיות עולות, מעין הצהרת "הנה אנחנו" לפני שיפעילו את התותחים הכבדים ויציגו את אלבום הבכורה הנמצא כבר בשלבי עבודה. ויש להם הרבה מה להציג – לא אגזים אם אומר שמדובר בלהקה הישראלית עם הכי הרבה יכולת ששמעתי בשנים האחרונות. אלו לא רק הנגנים בעלי הטכניקה המושלמת והטייטנס המדויק, הם גם מצליחים היכן שרוב הלהקות קצת מפשלות: בתחום הווקאלי. נועה גרומן הזמרת היא לא סתם זמרת מטאל, היא מכונה של צלילים אנושיים שמסוגלת לבצע כמעט כל דבר: החל מאופרה וכלה בגרואולים, מפתיע ומרענן בהתחשב בעובדה שרוב הבנות בתחום עדיין עושות בעיקר ליינים רכים ולא "מטאל לפי הספר".
השיר הפותח "Tantibus" (שגם יצא לו קליפ ממש לאחרונה) הוא דוגמה טובה – יש שם משחקי טווחים מטורפים, כל צליל הוא פשוט משהו אחר, בהפקה ווקאלית שונה לגמרי והכל כל כך הרמוני וזורם שאתה פשוט לא מאמין שמדובר באותה זמרת. נשמע מבלבל אבל באמת שלוקח מעט מאוד שמיעות להתרגל לעניין, עוזר מאוד גם הפזמון החוזר והקליט עד אימה שמקבע את הבלגן של השיר מסביבו. חטיבת הקצב הנשלטת על ידי הבסיסט ינאי אבנט והמתופף יואב וויינברג (Prowlers לשעבר) פשוט מצויינת ומדוייקת להפליא, הכל גם "כבד מספיק" ולא נופל לשטיקים של להקות "נשיות" אך ללא הזנחת המלודיה כלל, להפך. והגיטרות, וואו, הגיטרות. ידין מויאל אוכל מקצבים לארוחת בוקר ושותה סולמות לארוחת ערב. גם הקלידים לא מסתפקים בקצת אקורדים לאווירה אלא מהווים חלק פעיל בעניין. על התכנים והמילים בחומרים של Somnia אחראי אור דידי, מוזיקאי משכמו ומעלה שגם כתב, עיבד והפיק יחד עם נועה את ה-EP וחומרים עתידיים אחרים של הלהקה, על אף שהוא לא מנגן אותם בפועל. הדמות המתוארת ב- "Tantibus" בעצם כלואה בחלום צלול או יותר נכון: בסיוט ממנו היא מנסה לצאת (זה המקום לציין שפירוש המילה Somnia הוא "חלום") בו רודף אחריה היצור טנטיבוס - יצור פנטסטי דמוי סוס או נחש בוער, שעל פי מיתולוגיות שונות מפריע לאדם בשנתו. הדמות בשיר יודעת שהיא בחלום ושהיא יכולה לצאת ממנו, והשיר הוא בעצם משל למצבים מציאותיים שונים שמעמידים אותנו במבחן או משחררים מאיתנו רגשות קשים.
עוד קצת מיתולוגיה מוצגת לנו ביצירה Shards שמחולקת לשלושת השירים הנותרים (הרבה יותר קל ככה מאשר בהופעה בה היא מנוגנת ברציפות) ומתארת וריאציה על סיפור איקרוס, האיש שבנה לעצמו כנפי שעווה כדי לברוח מכלאו ועף קרוב מדי לשמש, אל מותו הבלתי נמנע. הסיפור הזה תמיד היה קרוב לליבי וכאן Somnia נתנו לו כמה טוויסטים משלהם – הגיבורה היא אישה שאיבדה את אביה בילדות ומאז כלואה לבד. כדי לברוח מהשגעון היא מדמיינת שהוא נמצא שם איתה, אך עם השנים נוצרו בה שני צדדים – "הצל" של אביה שהוא הצד ההירואי שמנחה אותה לבנות את הכנפיים ולמצוא את דרכה החוצה (בלילה, כדי שהשעווה לא תימס), והצד האובדני, שבטוח שהדרך החוצה תהיה בהכרח כרוכה במוות (ומתעקש לעוף דווקא ביום). גם כאן מדובר במשל מתוחכם על הפער בין החלום ושברו, על הנכונות להעז ולחלום והמחיר הכבד שאתה משלם על כך.
החלק הראשון של Shards - "Birds", נותן לקלידים בניצוחו של ליאור גולדברג את המרווח להשתלט על העניינים. בתחילת השיר אנו מקבלים הצצה לעולם שלם של רגש – נועה שרה כאן בעדינות וברוך וזה כל כך יפה שהייתי רוצה לשמוע עוד מהרגש הנקי והפשוט הזה שקצת מנוגד לעומס הטכני והרעיוני שהאלבום מתפאר בו, שניה לפני שכל הלהקה נכנסת בליינים שמאוד מזכירים את Dream Theater באלבומים הראשונים שלהם. אני מבינה את הרצון של הלהקה לספק "הפגנת יכולת", וזה גם מוצדק ב- EP ראשון בו היא בעצם צריכה להוכיח מה היא שווה, וכל עוד היא אינה פוגעת בהנאה מהאלבום בשום שלב זה לא מאוד קריטי – אך עדיין, היה ניתן לוותר פה על ברייק ושם על צליל גבוה לטובת העברת מסר ישיר ונטול מניירות. אם כבר מדברים על זה, אחרי הקטע השקט יש מנה יפה של ברייקים, צלילים כמעט בלתי אפשריים וגראולים שבכלל לא ברור איך הם יוצאים מהבחורה הקטנה והעדינה הזו, אך לקראת הסוף ישנה חזרה סוגרת מעגל לבית הראשון, מה שיוצר שיר מלא ברבדים ובסגנונות.
החלק האמצעי, "Shadow", כל כך מלא בתיאטרליות ולכן גם אחד החזקים רגשית. יש בו הרבה משמעות ואמירה, במיוחד בזכות שילוב המקהלה ש"מאתגרת" את הדמות ומנהלת איתה דו-שיח. נגיעות הפולק והשירה העדינה גורמות לי להרגיש בסיפור פנטזיה ישן וזה לגמרי משרת את המטרה, אפשר להפליג כאן על כנפי הדמיון ללא סוף – במיוחד כשמכירים את הסיפור שהלהקה מנסה להעביר, פשוט תענוג צרוף ולמרות האווירה הנעימה והמלטפת עדיין אפשר להרגיש את סדקי הטירוף מכרסמים באופוריה. זה כל כך נעים ומלודי שאני לא רוצה שזה ייגמר.
החלק האחרון, "Gravity", יכול להתפרש כקינה על מותה של הדמות ונפילתה אל התהום, או לחלופין כהבנה אופטימית שלא הכל צריך להיות מושלם, "הכי גדול" או "הכי חזק", ושיש להסתפק במה שיש. הוא אמנם מתחיל בתיאור של שגעון וטירוף, הרבה עבודת גיטרות מהירה שמזכירה את Symphony X באלבומי המופת שלהם, יחד עם שירת מטאל עצבנית בתיבול גראולים שממחישה את שני הצדדים בדמות, אבל הקטע האמת מעניין נמצא באמצע השיר ועד סופו: מקהלה סוחפת, משהו מאוד אפי וגדול שמתאים לסיום, שירה שמתפוצצת עליך בדרמטיות ובגבהים בלתי חוקיים – ואז חזרה לקטע הקלידים השקט מ- "Birds". מושלם!
הסנונית הראשונה של Somnia בהחלט מרשימה ביותר ושואבת מכל כך הרבה עולמות תוכן שזה פשוט "פורנו מוזיקלי" אחד גדול לחובבי הז'אנר. גם מי שלא מת על סגנונות מלודיים ושבירות פרוגיות לא יוכל שלא לעצור לרגע ולהתרשם מאיכות היצירה, מהדיוק המופתי של הנגנים, מהווקאליות המדהימה והחשיבה הארטיסטית. גם מבחינת סאונד הכל נשמע מצויין (הוקלט ומוקסס באולפן של ארז יוחנן – Amaseffer, שלא מעט להקות עברו אצלו לאחרונה). יש כאן סיפוריות, יש כאן רגש, יש כאן יכולת, פשוט כיף להקשיב ולא להאמין שהם משלנו. אישית, אני מצפה בקוצר רוח לאלבום המלא ובכלל לשמוע מה יש לחבר'ה המוכשרים האלה להגיד.
לשמיעה והורדה של האלבום
|
