|
07/05/2015
METZ - METZ II
מאת: דני אחירון
והפעם אני קורא לכם לחשבון נפש. מתי הפעם האחרונה ששמעתם להקה והפלקתם לעצמכם תוך כדי מלמול של "למה לא הכרתי את זה קודם?!". לי זה בערך קורה כל יומיים כי אני מבלה הרבה יותר זמן בנבירה בלהקות. אבל מתי אתם הכרתם להקה חדשה באמת שמנגנת משהו שממש לא שמעתם לפני כן? יצאתם מבועת המטאל או ה Comfort Zone של הלהקות שאתם מכירים? עשיתם משהו שונה? שרקתם עם עצמכם בשביל הכיף? הסקירה הזאת היא ה-הזדמנות בשבילכם!
Metz מקנדה היא עוד הוכחה שמוזיקלית פרט לבריאן אדמס וסלין דיון כל מה שיוצא מקנדה הוא לרוב זהב טהור(ככה בשלוף בשביל כל העקשנים שביניכם: Cryptopsy, Strapping Young Lad, Voivod, Annihilator, Anvil) כשבהארדקור ובפאנק התמונה לא שונה( Fucked Up, Billy Talent, Propagandhi, Brutal Knights ועוד רבים וטובים) למה אני בכלל מדבר על פאנק? כי החברים שלנו Metz הן מהלהקות שמשחקות על הגבול הכל כך דק הזה בין הארדקור ל Noise לאלטרנטיב מטאל להמון דברים ולא כל כך יושבות טוב תחת שום הגדרה.
הלהקה מורכבת משלושה חברים והוקמה לפני 7 שנים, הם שיחררו את אלבום הבכורה שנקרא בפשטות Metz בשנת 2012 ומאז זכו במלא פרסים, שבחים ודברים טובים. בשמיעה חטופה תוכלו לזהות שם של Grunge, אלטרנטיב רוק ומטאל וכמו שכבר ציינתי המון דיסטורשן מבורך, צעקות, גיטרות שעוברות המון אפקטים שגורמות להן להשמע הרבה יותר מעניין ובעיקר רעש חינוכי. וכל זה בחינניות קנדית טיפוסית. ארורים הקנדים הללו!
רעש אמרתי? עם בס מרשימה וגיטרות צורחות נפתח האלבום עם השיר Acetate שברפפטיביות החיננית שלו קצת מזכיר לי את ה Blood Brothers הסוטים. Eyes Peeled יותר הארדקוריסטי ומהיר ומוכיח שגם בלי גיטרות עמוסות אפקטים ועם שיר שטס ישר לפנים אפשר גם לבנות חומה. החבר'ה של Metz לא מחפשים להמציא את הגלגל מחדש, אלא לנגן אותו הכי פשוט, מלוכלך ובועט שאפשר. Spit it Out מוריד שוב את הקצב לכדי המנון נהדר שמצליח להלך על הקו הדק שבין מלודיה לרעש.
בחזרה לשאלות לקהל, מתי הייתה הפעם האחרונה ששמעתם אלבום והתאהבתם בשיר משמיעה ראשונה? Landfill עונה אצלי למשבצת הזאת. הריף הגאוני שלאורכו פשוט תפס אותי בהאזנה הראשונה שלי לאלבום וסביר שזה ישאר השיר האהוב עלי. Nervous System לא לוקח שבוים ב 2:10 של עוד שיר הארדקוריסטי וסופר מכסח שבו הדבר היחידי שמצליח להשתוות לפריטות הסופר מחוראות הן הצרחות של Alex הגיטריסט/סולן שעושה את שני התפקידים בחינניות עילאית.
למרות שהשם קצת מרמז על התוכן Wait in Line עדיין מצליח להיות שיר כיפי ולהיט בפוטנציה כשאני מדמיין איתו הרבה תורים נוראיים שיהפכו לקצת נוראיים פחות. Eyes Peeled קצת מזכיר את מה שהלך בשיר 2 והוא עוד פצצה של הארדקור מידטמפו והיפראקטיבי שמצליח לגרום לכם לזוז מבלי לחפור לכם את הנשמה. אנחנו מגיעים לעבר הסיום ו Kicking A Can of Worms לא מזדרז להגיע אליו והוא אחד הרגעים היותר תובעניים באלבום כשהוא גורר את האוזניים שלנו בבוץ של רעש, אפקטים וקצב סופני לסוף של קקופוניה מוחלטת.
למרות התקצירים שלי לגבי השירים, Metz הוא לא הרכב שדורש יותר מדי דיונים פילוסופיים או חפירות מוזיקליות. זה פשוט מהאלבומים הללו שצריך פשוט ללחוץ פליי ולהבין אם מה שהם עושים מדבר אליכם. לאחר כמה שמיעות עבורי לפחות זה היה אחד ההאזנות היותר מעניינות של 2015 ולהקה שביחד עם Ken Mode(קנדה אימפריה!) שיחררה את אחד מהאלבומים היותר מהנים בז'אנר הצפוף הזה שהם מנגנים להם. אז אם מתחשק לכם לשבור שגרה או סתם לשמוע אלבום נחמד, לשמוע משהו לא מחייב, רועש עשוי כהלכה ומאוד מהנה אני יכול להמליץ לכם בלב שלם על המוזיקה של Metz(אבל לא על הטלויזיות)
|
