Main Menu
Main: Interviews | Articles | News
Reviews: Albums | DVD | Shows
Scene: Events | Photos | Forums
Misc: Updates | Movies | Videos
About: Magazine | The Staff
Advertise: Events | News
Dusturbed
Graspop
Feed Us Go Hebrew Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Album Reviews ::

לאתר הרשמי: לחצו כאן
חברת תקליטים: הוצאה עצמית


רשימת השירים:

01.Further From The End
02.Wear & Tear
03.Not an Option
04.What is Real
05.Burn Me with Your Sun
06.Set to Clean
07.The Point of No Return
08.Unreality
09. When Random Turns to Fate


ציון:

17/06/2015
Matricide - When Random Turns to Fate
מאת: ירון הורינג


הקרב על אוקינאווה היה אחד מהקרבות האכזריים ביותר במלחמת העולם השניה, הוא זכה לתארים מפוקפקים בשל גילויי האכזריות שהיו חלק ממנו. אחד הסיפורים היותר קשים מאותו הקרב היה של מטריסייד - היפנים חששו שהחיילים האמריקאים יאנסו,יהרגו או יחטפו את האמהות שלהם, ולכן הרגו אותן בעצמם. מטריסייד, למי שלא מכיר את המונח הוא –"רצח אם", המקרה של היפנים הוא רק דוגמא אחת בשורה ארוכה של ישומי התופעה הנוראית הזו, אבל לא צריך לחשוש, אף אחד מההרכב הזה לא רוצה להרוג את אמא שלו. למעשה, אם תשאלו אותם הם יספרו לכם על הנמשל- שם ההרכב הושאל משיר של להקת Nevermore ולא מדובר באם מסויימת וברצון להרוג אותה, מדובר באם האוניברסלית של כולנו - אמא אדמה, והדרך בה אנחנו הורסים ומחללים אותה בכל יום ויום.

מטריסייד הוא הרכב ותיק, הם קיימים מאז 2003 ומאופיינים בפעילות אלבומית דלילה אך איכותית, לא פלא - עם כמות האנרגיות שהם מוציאים בהופעות, הם זקוקים ללא מעט אנרגיה מחודשת לכתיבה. ההיסטוריה של מטריסייד די מעניינת ושזורות בה לא מעט דמויות מוכרות מהסצנה המקומית, אז תחזיקו חזק, סקירה הסטורית קצרה:

כמו שכבר כתבתי, הלהקה קמה ב2003 כפרוייקט של יוגב סיטון שעבד במשך שנתיים על השירים ועיבד אותם בביתו, בהרכב המקורי היו חברים: אוריה ספיר (גיטרה), שחר גיא (בס), מתן שמואלי (תופים, כיום חבר בOrphaned Land) ויותם "דפיילר" אבני. (שירה, כיום חבר ב Prey For Nothing) ב2005 החליטה Matricide להפרד מיותם ומתן, ותוך כדי עבדו על חומרים מוזיקליים שונים וצירפו אל שורתיהם את רום גוב (תופים) ואת רן אליהו (שירה). הם הקליטו ושחררו EP בשם We Are Alive, אלבום שהוקלט בצל טרגדיה איומה שתקפה את שחר גיא, בסיסט הלהקה, כשאחיו הצעיר נפטר. שיר הנושא של הEP הוקדש לו, כסימן להמשכיות גם לאחר מות האנשים היקרים לנו.
מטריסייד חיממה את להקת Down והשתתפה בכמה פסטיבלי מטאל גדולים בישראל,ההרכב הזה הוא ההרכב שהקליט את האלבום ב2013.מאוחר יותר באותה השנה עזב רום גוב את הלהקה ואופיר זיגי תפס את מקומו על התופים. לאחר השינוים בהרכב הלהקה יצאה לכמה סיבובים באירופה כמלווים של Orphaned Land, וגם עם Cryptopsy ו Disgorge, שתי ענקיות דת' מטאל בינלאומיות. מאז, לפני כשנה עזב יוגב סיטון את ההרכב, הלהקה החליטה שלא למצוא לו מחליף ולנגן כרביעיה. אז תשאלו אותי: "היי ירון, למה מטאליסט נזכרים לכתוב על האלבום הזה רק שנתיים אחרי?"

התשובה היא פשוטה, האלבום יצא לפני כמה חודשים מחדש דרך קמע. וברגע שקיבלנו אותו התיישבתי לכתוב עליו. שווה לכם לקרוא קצת על קמע, לייבל מקומי שמקדם מוזיקה עצמאית ולייבל שמוציא פה המון דברים טובים.

יאללה, חלאס עם הקדמות וסיפורים, בוא נדבר על האלבום. Further From the End היא היצירה שפותחת את האלבום הזה, סאונד חצי מלוכלך אבל מדויק, הקסם של הח'ברה האלה מתחיל במקצבים וממשיך אל השירה והתופים, בס וגיטרות יושבים על דפוסים משכרים של קצב. רן, סולן הלהקה, צועק במהירות של של ראפר, שואג וקורע ומפוצץ באנרגיות טובות. השיר עצמו מצויין,והאווטרו שלו אפילו טוב יותר, תתחברו אליו החל מ 4:08 . מטריסייד היא גם מפלצת של טקסטים והשיר הזה הוא דוגמא ראשונה לעניין, טקסט ארוך ודוקר שנוגע ברצון לדעת אל מול חוסר היכולת להבין את הכל, גם בגלל המכשולים שמרימים לנו על הדרך וגם כי הכל מסביב ממש גדול ומסובך, ואיך אומרים המטריסיידים:

" Had enough of what it all means "

Wear and Tear היא הרצועה השניה באלבום, הטקסט מסובך אבל המסר פשוט, תצרכו ותקנו פחות, תנסו לחשוב בכל שלב נתון האם הקדמה וההתפתחות הטכנולוגית הם ברכה או קללה? הסגנון המטריסיידי פה מקבל הצגה מושלמת, צעקות מתונות בקצב שיא ובמקצב משכר. המקצבים של הח'ברה פשוט מכניסים את כל הגוף לאקסטזה. ויללות הגיטרה שמגיעות קצת לפני 2:00 פשוט פורטות על כל נים ונים שלי, בס ותפים סוגרים לי את החויה הזו, השיר נגמר. What Is Real, השיר הרביעי באלבום מוריד את הקצב ומכביד את הסאונד וזה מרשים מאוד, כי הטמפו המשכר של מטריסייד ממשיך לעבוד גם כשהוא איטי יותר. השיר הזה כבד מאוד בזכות הבאסים המרשימים שמספקים שחר גיא (בס) ורום גוב על התופים. כבד על כבד על כבד, כל כך כבד עד שכל מה שהיה בא לי לעשות הוא לרדת על הברכיים ולהתחיל להכניס אגרופים לרצפה. ואז ב2:35 כשנראה שהשיר כבר מסתיים, נכנסת גיטרה בנעימה חצי מזרחית והשיר ממריא לשיאים חדשים.

והטקסט, ראיתם את "המטריקס" ? קראתם את כתביו של דקארט? (לא את כולם, רק הטקסט שמציג את התיאוריה שהעולם שאנחנו חווים הוא אשליה שנועדה לשלוט בנו) אם לא, תקשיבו לשיר, המסר דומה. "תשרוף אותי עם הבן שלך" - השיר החמישי באלבום מחזיר את מטריסייד אל מחוזות מלודיים יותר, גיטריות מלודיות יותר ושירה נקיה משולבת בשאגות של רן, גם השבירות פה יושבות בול, לא יותר מדי אלא בדיוק כמו שצריך ובמקמות אסטרטגיים, יופי, פשוט יופי. הסאונד של השיר הזה טוב מאוד, אבל גם פה הטקסט הוא המשמעותי. יכול להיות שהח'ברה ממטריסייד כוונו קצת אחרת מבחינת הטקסט, אבל כמו שאני מבין אותו הטקסט נוגע במישהו שרואה את האור. לא, לא האור מהצד שלהם, אני מדבר על האור מהצד שלנו. זהו סיפור של מישהו שהיה דתי והאמין באמת ובתמים ופתאום מבין שמאז שנולד רק האכילו אותו בשקרים.

הקריאה פה היא מתריסה, “Burn Me With Your Sun”, בוא נראה אותך! (כן, אני יודע שזו שמש, העניין עם הבן היא הלצה מטופשת שלי, תזרמו) The Point of No Return, השיר השביעי באלבום גם הוא קסם מטריסיידי טיפוסי, השיר מתחיל בנגינת בס קודחת כשהוא רוכב על גל מלודי מדהים, מין גל (גל ממש, כמו אלו שיש בים) של גיטרת רקע שמלווה את השליש הראשון והאחרון של השיר. מתישהו ב02:50 השיר מקבל כיוון קצת אחר כשהוא עובר למוד של סולואים אדירים ומקצבים איטיים לפרקים, עד שהוא חוזר שוב לעצמו מתישהו אחרי 03:56. המסר שחוזר על עצמו והוא גם שם השיר מדבר על הנקודה הזו שיתכן שכבר עברנו אותה - The Point of No Return – נקודת האל חזור, אותה הנקודה שלאחריה כבר לא נוכל לתקן את כדור הארץ עליו אנחנו חיים ואותו זיהמנו והרסנו במו ידינו. למען האמת, התמונה שעולה לי בראש כשאני יושב עם הטקסט ושומע את השיר היא של גולש גלים, רוכב על גל עצום של מים ירוקים ומזוהמים, מסתכל סביבו ורואה את כל כדור הארץ מסביבו, מזוהם וחרב. יופי, יופי, יופי של שיר. מדלגים על Unreality (בסקירה, לא באמת לדלג כשאתם מקשיבים לאלבום) לא כי הוא שיר לא טוב, אלא כי אני לא רוצה לחפור לכם יותר מדי ומדובר בשיר יחסית שקט, אני מעדיף לכתוב על שירים קשוחים של גיבורים.

שיר הנושא של האלבום הוא גם השיר שסוגר אותו. השיר הזה צריך להיות אבן דרך לכל להקה מהז'אנר שרוצה דוגמא לאיך עושים את זה - רן צורח במקצב מהיר ובועט למשך דקה שלמה כשהוא מגובה כמעט אך ורק בצלילים בסיים ובתופים, אין יללות גיטרה או סולואים, נטו שאגות וצלילים מכסחים. המקצב הזה יורד מעט אחרי דקה, רק כדי לעלות שוב ולחזור לאותה המהירות, גיטרות גבוהות מלוות את הסאונד מדי פעם, מקשטות ומנקדות אותו, השיר הזה פשוט בנוי נכון. רק אחרי ארבע דקות אפשר לשמוע הקלה בצלילים וגוון צליל גבוה יותר שכבר שמוביל אותנו אל סוף השיר ואל סוף האלבום. והטקסט? שם השיר נותן רמז די עבה, אבל שבו עם הטקסט ותקראו, הוא נהדר ושווה את הזמן שתשקיעו בו, בגדול הוא מתעסק בשאלה של גורל אל מול אקראיות, זו שקית ניילון שעפה שם או שאיזו ישות אלוהית ציירה את האות V בשמיים? לא אתן לכם את התשובה, תקראו ותקשיבו בעצמכם.

איך מסכמים את האלבום הזה? לא קל לסכם יצירה מלאה שכזו. את מטריסייד יצא לי לראות אין ספור פעמים בלייב, אבל לאלבום המלא שלהם יצא לי להקשיב רק עם כתיבת הסקירה הזו. הנקודה השלילית היחידה שעולה מההשוואה בין ההופעות החיות להקלטה היא שאני אוהב את הקול של רן בביצוע החי שלו יותר. יש לי תחושה של קצת יותר מדי אפקטים על הקול שלו בהקלטת האולפן. זה בולט בעיקר בגלל שהסאונד הכללי של הכלים באלבום הוא גס וגולמי יחסית. (במובן החיובי של המילה) ואם נסכם את הצדדים החיובים של האלבום - למרות התחושה השונה שיש לאלבום אל מול הופעה חיה (כל אלבום, לא רק האלבום הזה), חשוב להגיד שמדובר בחוויה שונה אבל לא פחותה ממנה, היכולת לשבת עם המילים ולהקשיב לעומק היא חוויה מדהימה, בעיקר כשהטקסטים שווים את זה. בנוסף, זה פשוט אלבום טוב מאוד לכל אורכו, בחירת השירים (מחציתם יצאו ב EP’s קודמים והשאר בלעדיים לאלבום) פשוט נהדרת, יש פה כמעט אך ורק שירים טובים, יש פה רק טקסטים טובים, אלבום מצוין.

מעניין יהיה לשמוע את האלבום החדש שלהם, אלבום שיוקלט (אני מניח) ללא יוגב סיטון. תקנו את האלבום הזה, כדאי לכם.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: Navigate ::

[#] [A] [B] [C] [D] [E] [F] [G] [H] [I] [J] [K] [L] [M] [N] [O] [P] [Q] [R] [S] [T] [U] [V] [W] [X] [Y] [Z]

:: Share ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: Search ::
 
:: Album Reviews ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: Updates ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: Events ::
[30/03/2024]
Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
[14/03] Structural - "Decrowned" release show
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: All Rights Reserved © Metalist Magazine 2002-2014 ::                                                       ::::