תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
PFN
Dillinger
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות אלבומים ::

לאתר הרשמי: לחצו כאן
חברת תקליטים: הוצאה עצמית


רשימת השירים:

01.Intro
02. Omens
03. Thorns of the Rose
04. more To Life
05. All Expectations Gone
06. my Beloved Target
07. It Grows On You
08. Outro
09. more To Life (Acoustic)
10. Feel Good Inc. (Gorilaz Cover)

13/04/2016
Jack The Envious - Pull You Down
מאת: חיים וינטראוב


אין שום דבר שנשמע או מזכיר את ישראל במוסיקה של להקת JACK THE ENVIOUS. כמו בשם המעניין והכל-כך לא "מטאליסטי" (מי זה ג'ק? למה הוא מקנא כל כך? במי/במה?), ובציור העטיפה המינימליסטי והיפהפה של בובה עצובה ומבולבלת בשחור לבן על רקע סגול ורדרד, הכל נראה ונשמע פה כמו משהו מחתרתי של נערי ונערות כרך אמריקניים. מעין SONIC YOUTH פוגשים את NIRVANA וזה בכלל עוד לפני שהאזנתי לצליל אחד מה-EP. נראה פה כמעט (וזה ממש חדירה לאיד הלא מודע והמופרע של החתום מטה...) כאילו יש פה אמירה סרקאסטית של להקת רוק אלטרנטיבי/גראנג' משנות ה-90' של הרוק האמריקני כנגד להקות הרוק הכבד ה"מיינסטרימיות" המבוססות דאז כמו GUNS'N'ROSES שאיכשהו איור העטיפה של Pull you Down מהווה בדמיוני הומאז' אפל וציני לשילוב של עטיפות שני האלבומים הגדולים שלה (Appetite for destruction ו-Use your Imagination).

המדובר בלהקה ממרכז הארץ שהוקמה ב-2012 ע"י ניר פרלמן (גיטרה ושירה מובילה), גיא אבנון ושלו גרדוס (גיטרות) כשהיו עדיין תלמידי תיכון. עם השנים הצטרפו ללהקה גיא צ'קרוב (באס ושירת ליווי) ואיתי שץ (תופים – בימים אלו המתופף בלהקה הוא יינון נאמר). הלהקה מגדירה את המוסיקה שלה כ- Post hardcore/Alternative/Punk שלדבריה "משלב בין פזמונים קליטים, ריפים כבדים ואנרגיה גולמית בהופעות החיות". בין השנים 2012-2014 הלהקה התרכזה בכתיבת שירים ובלהטוט בין שירותם הצבאי להופעות, בין היתר במועדונים כמו הסאבליים, קורו (זצ"ל), לבונטין 7, המרתף וכיו"ב. לדברי חברי הלהקה בימים אלו הם בדרך לאנגליה למסע הופעות לקידום אריך הנגן שלהם.

קשה לקטלג את הלהקה חד-משמעית מהאזנה ל-EP הראשון שלהם, היות והם נשמעים כמו מכלול שלם של דברים. יש בהם ריפים גראנג'יים ושירה בצעקות צרודות של טינייג'רים בשיא ההורמונים כמו להקת Nu Metal מחד, רגעים שהם נותנים ב-Groove Metal היותר כסחני ובסיסי בגראולים וריפים כבדים ואפלים שאפילו מזכירים לי לעתים את CAVALERA CONSPIRACY מאידך- למשל בשיר more to life, ובנוסף לכך יש גם שירה נקייה ומלודית על סף הרומנטיקה הבריטית בסגנון OASIS כמו לדוגמא בגרסה האקוסטית שהם מבצעים כקטע בונוס לאותו שיר עצמו - More To Life. והכל בצורה שקשה מאד לאבחן חד-משמעית וספציפית בכל שיר בפני עצמו – כמו ללכת למסעדת גורמה ולאכול מנות שף שכל אחת מהן שואבת מאלף מקורות שונים: כל שיר פה הוא מנת נובו-קוויזין שיש בה יותר מסכום מרכיביה – והכל בביצוע מהוקצע ובהפקה מצויינת שנשמעת ממש כמו חו"ל.

יש משהו חצוף ואנרכיסטי בשירים של JACK THE ENVIOUS, משהו freshy וצעיר שלעתים מזכיר לי את המרדנות הצרחנית (but in a good way…) של להקות כמו LINKIN PARK או PIERCE THE VEIL. כשאני מאזין לשירים כמו Omens או All Expectations Gone אני לא יכל שלא להזכר בתאוות ההרס והרצון לצרוח ולהשתולל כשמעתי בפעם הראשונה את השיר Do what I say של CLAWFINGER לא פחות ולא יותר.

בסך הכל ההאזנה ל-EP מרגישה לי כמו צפייה בסרטון יוטיוב שצולם במצלמת גו-פרו שמורכבת על הקסדה של נער אמריקני מהפרברים שיצא למסע פארקור משולב בסקייטבורד. הכל כמו לונה פארק סוער מלא בהורמונים של זעם ושל כאב, הרפתקה של אנרגיות מהולות בשאלות הורמונליות של גיל ההתבגרות והכל בצורה שמעלה במי שעבר את גיל 25 כמוני חיוך הזדהות של "איזה כיף להיות צעיר" יחד עם "I'm too old for this shit". וכשאני כותב this shit אני מתכוון לכמה זה נשמע טוב וכמה זה מלא באנרגיות ותשוקה לחיים גם מצד המבצעים וגם במי שמאזין ומתמכר.

יש משהו בשילוב של פאנק ורוק שהוא מושלם בעיניי. כשני ז'אנרים של מוסיקה שנולדו כתגובה חתרנית למוסיקה השמרנית והפוריטנית של דור ההורים בשנות ה-60' המאוחרות וה-70' הם מוצאים נחמה טובה זה בזרועות זו (או יותר נכון זה בתוך התחת של זו, או ההיפך...). שני סוגי המוסיקה הללו שבאו לצעוק ולבעוט ולבטא זעם ומרד נעורים משלימים זה את זה באופן מושלם – הבלגאן הכאוטי ופורק כל עול של הפאנק עם הזעם המסודר והמדוייק למדיי מוסיקלית של הרוק הכבד הם יינג ויאנג ושחור ולבן, וזה חי ובועט במוסיקה כמו של THE OFFSPRING או אפילו להקות קצת יותר "היפ-הופיות" כמו LIMP BIZKIT וזה נשמע נהדר במוסיקה של JACK THE ENVIOUS, למשל בשירים כמו All Expectations Gone ו- My Beloved Target שהם מיצג נפלא של התפרעות של צרחות וגיטרות עם באס שדופק כמו משוגע ועדיין מלודיה מסודרת שניתן לעקוב אחריה ולשיר אותה באופן מדוייק למדיי גם אחרי שהשיר מסתיים. פאנק רוק סבבה.

אחד הדברים הנוספים שבו-בזמן מבלבלים ומענגים אצל JACK THE ENVIOUS הוא העובדה שחלק ניכר מהזמן קולו של ניר פרלמן נשמע נערי או אפילו נשי. Thorns of the Rose ו- It Grows on you למשל נשמעים ממש כאילו וזמרת שרה אותם לאורך מרבית השיר (פרט לרגעי הזעקות הצרודות). זה לא נדיר ב-Post Hardcore (למשל אצל SAOSIN המצויינים) אבל עדיין כשאני שומע את זה וזה מוצלח זה נפלא בעיניי. יש גם בזה משהו שהוא צעיר ובועט במוסכמות, במיוחד כאשר כיום במטאל היותר אגרסיבי והיותר "מודע לעצמו" יש ניסיון יותר ויותר של הזמרים להגיע לקולות באס עמוקים ואפלים עד מיצוי אפשרויות הגראול באופן שהשטן נרעד ומקבל עור ברווז. זה עוד דבר שמצייר את אריך הנגן לדעתי ככזה של "נוער נוער נוער" – ולא כדבר רע, או לא בשל, או לא מורכב, אלא פשוט כ-EP מלא אנרגיות כמו מפעל טקסטיל בדימונה. השירה בקול הנשי/נערי הזה פשוט נהדרת לאוזניי.

מעניינת במיוחד העובדה שהלהקה בחרה לבצע מחווה דווקא ל- Gorillaz ב-EP הבכורה שלהם. הביצוע שלהם ל- Feel Good Inc. הוא רוקיסטי, גראנג'י וצווחני הרבה יותר מהמקור הדאב-סטפי וההיפ-הופי. אבל זה שוב מתקשר לעניות דעתי לכך ש- JACK THE ENVIOUS קשים להגדרה והם בוחרים לדעתי להיות כך באופן מודע ורצוני. הבחירה לכסות שיר של להקה "וירטואלית" שנגניה מתחלפים תדיר ושהמוסיקה שלה נעה בין רוק אלטרנטיבי להיפ-הופ, רגאיי, אינדי וכד' היא הצהרה בעיניי של "אנחנו צעירים, מרדנים ולא רוצים להכנס למסגרות" – deal with it !

Pull you Down הוא EP בכורה מצויין לדעתי. החומרים בו טובים (אני קצת השתעממתי ב- It Grows on You שאני מודה שלעומת השירים האחרים לא חידש לי כלום וגם לא ממש ריגש אותי – אבל זה רק אני הקטן והלא חשוב), הכתיבה טובה, הפקה ברמה בינלאומית, הנגינה מצויינת והביצוע כולו נהדר. מדובר בז'אנר שיש לו עוד המון להתפתח ברוק הישראלי ו-JACK THE ENVIOUS מהווים נקודת פתיחה ממש טובה לטעמי, עם יכולות וכריזמה של טקס פרסי ה-MTV בעוד שנה שנתיים. ערוץ 24 וגלגל"צ קטנים עליהם.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: ניווט ::

[#] [A] [B] [C] [D] [E] [F] [G] [H] [I] [J] [K] [L] [M] [N] [O] [P] [Q] [R] [S] [T] [U] [V] [W] [X] [Y] [Z]

:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Saille – Gnosis

King of Asgard - Taudr

Body Count – Bloodlust

Iron Reagen - Crossover Ministry

Hour Of Penance - Cast The First Stone

Sanctuary – Inception
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

אלבום קלאסי:
Annihilator - Never, Neverland

אלבום קלאסי:
Iron Maiden - Brave New World

סקירת הופעה:
מכת חושך – Scarlet, Edellom, Clapsodra בכאוס

כתבה:
פסיכופתיה אמריקאית

אלבום קלאסי:
Mastodon - Rmission

סקירת הופעה:
04/2017 April Fools Apocalypse
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[20/05/2017]
Shredhead, Lehavoth וDukatalon
[09/05] Tarja בישראל
[11/05] A Day To Remember Tribute
[11/05] A Perfect Circle Tribute
[11/05] From The Ashes
[13/05] Beyond The Veil
[22/05] Lacuna Coil
[25/05] Wacken Metal Battle Israel 2017
[14/06] Epica בישראל
[29/06] The Black Dahlia Murder בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::