תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
PFN
Dillinger
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות אלבומים ::

לאתר הרשמי: לחצו כאן


רשימת השירים:

01. Reset
02. Killing Your Time
03. No Tomorrow
04. Signal Path
05. Sky Falls In
06. Needle And Suture
07. Shadow
08. Blow Your mind
09. Soul Eating machine
10. It Waits
11. Suffer Fools
12. Fan The Fire


ציון:

20/09/2016
Metal Church – XI
מאת: אלון מיאסניקוב


מבחינתי Metal Church אף פעם לא הייתה "עוד להקה", אני זוכר כשקניתי את הקלטת של Blessing in Disguise באזור 1990, לא הכרתי, לא ידעתי מה לצפות – אבל האלבום הזה העיף לי את הפנים. מוזיקלית זה היה Thrash עם השפעות של הבי מטאל מסורתי יותר, סאונד מלוטש, נגנים מצוינים, וסולן ענק – Mike Howe היה התגשמות החלמות שלי מבחינת סולן של להקת מטאל, אגרסיבי אבל מלודי, שידע איך להגיש את השירים עם מספיק כוח אבל גם ידע לשיר מספיק טוב כדי להשמע כמו סולן ולא כמו צרחן חסר תועלת.

החל מ Fake Healer הלא פחות מאפי, האלבום פשוט תפס אותי בגרון ולא עזב, ואפשר לומר ששמחתי עד הגג כשיצא האלבום The Human Factor ב 1991. האלבום היה המשך ישיר של Blessing ואף שיפר אותו בכמה מובנים, קצת יותר Thrash, מלודיות קצת יותר גדולות, וכמה מהשירים הגדולים שהלהקה הוציאה – ביניהם הלהיט Date With Poverty הקלאסי.

רק מאוחר יותר התוודעתי להתחלה של הלהקה, לסולן David Wayne שעשה איתה את אלבום הבכורה – קלאסיקת הפאוור מטאל שיצאה ב 1984, ואת The Dark המופתי מ 1986 שלאחריו הלהקה חוותה שינוי הרכב רציני – אבל עדיין מהווה אלבום מופת שקרוב יותר ל Power Metal אמריקאי מסורתי מאשר ל Thrash שהלהקה התמחתה בו אחרי.

אחרי זה דברים התדרדרו – האלבום Hanging In The Balance הכיל כמה שירים טובים, אבל חברת התקליטים של הלהקה כפתה עליהם את העטיפה המכוערת ביותר בתולדות העטיפות, ועליית ז'אנר הגרנג' ומות ז'אנר המטאל כמכניס כספים סדרתי הוביל לכך שחברת ה Major שהוציאה את אלבומיה הקודמים – זנחה את הלהקה לאנחות, וכך הלכו גם תקציבי הסאונד, הקליפים וכו'. ל Howe זה הספיק, הוא פרש מתעשיית המוזיקה ונעלם לחלוטין.

ההרכב אסף את עצמו ב 1999 לאלבום קאמבק חד-פעמי עם Wayne (שנפטר ב 2005) ושוב נעלם. ב 2004 ובזכות חזרתו של המקים והכותב העיקרי Kurdt Vanderhoof הלהקה חזרה לפעילות מלאה, הפעם עם הסולן Ronny Munroe, והחלה להוציא אלבומי פאוור מטאל טובים בזה אחר זה.

אבל הידיעה הגדולה הגיעה לפני שנתיים. הלהקה נפרדה מ Munroe, ולא היה ברור אם היא סוגרת את הבסטה או הולכת למשהו גדול. זה היה הדבר השני.

הם הודיעו ש Mike Howe הנשכח הוקם לתחייה, וחוזר להרכב בצעד שהרעיד את אוהבי המטאל המסורתי באשר הם, כלומר – עבר כמעט בשקט מוחלט ברוב מדיית המטאל הנוכחי.

אותי זה ריגש, וככל ששוחררו קטעים מהחומרים החדשים עם Howe נעתי בין תקווה עזה לבין פחד קשה. חלק מהשירים ששוחררו היו מעולים מבחינת הריפים והכתיבה, אבל היה משהו Off בקול של Howe, נשמע כאילו השנים וחוסר השימוש בו קצת החלישו את הקול – וזה שהם שיחררו שירים לפני מיקס בטח לא עזר לזה להישמע ראוי.

מה שמחתי ועלזתי עם שחרור השיר הרשמי הראשון – No Tomorrow, הסאונד היה טוב, המיקס במקום, השיר פיצוץ ו Howe עבר תיקון סאונד שאפשר לו להשמע טוב כמו שזכרתי אותו משנות השמונים המאוחרות – או לפחות קרוב לזה.

כשסוף סוף הגיע האלבום לידי ישבתי, הקשבתי והגעתי למסקנה: זה לא חזרה לימי התהילה. אני יודע, זה לא ממש אפשרי, זאת להקה אחרת, תקופה אחרת, הקול קצת נחלש, הרבה מהריפים הטובים כבר נכתבו – אבל זו עובדה ראשונה, זה לא Blessing וגם לא Human. אבל, וזה חתיכת אבל, זה עדיין אלבום מטאל אמריקאי משובח.

הכיוון הכללי הוא פחות Thrash, וללא ספק יותר פאוור אמריקאי, כבד, כתוב טוב, השפעות של הארד רוק – עם נגינה טובה וסאונד מלוטש למדי. השירה של Howe היא הדבר העיקרי פה לאוהבי הלהקה, כי קודם כל לשמוע שוב את הקול המאד מזוהה שלו עם המוזיקה של הלהקה זה כבר פינוק למי שגדל על השירים של ההרכב כבר לפני כמעט 30 שנה.

מבחינת השירים אני אוהב את אלו שהולכים ישר ולעניין, ופחות את אלה הארוכים וקצת יותר נסחבים. No Tomorrow משובח, Killing Time הוא כנראה אחד השירים החזקים של הלהקה באלבום ובכלל ב 20 שנה האחרונות, Reset שפותח האלבום הוא שיר ענק, עם ריף Thrash מלודי מהיר מהסוג שהיה יושב בול ב The Human Factor,

לעומת זאת Signal Path, אמנם שיר לא רע – עם פזמון טוב, אבל זה קצת נסחב ומתמשך, כמו גם Blow Your Mind האיטי וקצת נמתח.

Shadow הוא שיר קצר וקולע, עם מקצב וריף בס שמחזיר אחרונה ל Metal Church, השיר הנושא את שם הלהקה וזה שהפך לאחד ההמנונים הגדולים שלה, ושם הכול עובד – הסאונד, הריפים, הקול של Howe.

תראו, זה לא אלבום מופת, ואין סיכוי שהוא יגיע לרמת הענקים של סוף השמונים, אבל אם נסכם אותו – זה הדבר הכי טוב שלהקה ענקית בז'אנר הוציאה כבר מעל 20 שנה. זה יותר טוב מהרבה מאד אלבומי מטאל מלודים עכשוויים של להקות צעירות יותר, ויש לזה ערך סנטימנטלי עצום בזכות קולו של Howe שבוקע שוב מהאוזניות או הרמקולים.

וככזה, זה אלבום חובה לכל אולד-סקולר , לכל מי שאוהב מטאל מלודי קלאסי אך כבד, וכמובן לכל מי שגדל על הלהקה. ואני עונה לכל שלושת הקטגוריות. מצד שני – מי שלא מבין השלושה, לא חייב.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: ניווט ::

[#] [A] [B] [C] [D] [E] [F] [G] [H] [I] [J] [K] [L] [M] [N] [O] [P] [Q] [R] [S] [T] [U] [V] [W] [X] [Y] [Z]

:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Zohamah – Manic Depression

Sinister - Syncretism

Iced Earth – Incorruptible

Erez FB - Lady of My Nightmare

Puta Volcano - Harmony of Spheres

The Ruins of Beverast – Exuvia
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
להקת Magen בגמר ה Ostring – יומן מסע

כתבה:
האלבומים האהובים על Trevor Strnad מ The Black Dahlia Murder

סקירת הופעה:
שנה לאלבום הבכורה של Sinnery

סקירת הופעה:
Abbath ו Amon Amarth בבואנוס אייריס

סקירת הופעה:
Tarja בישראל

ראיון:
ראיון עם טרבור סטרנד, סולן להקת Black Dahlia Murder
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[13/07/2017]
Panic! At The Keoss
[28/06] Blind Guardian בישראל
[29/06] The Black Dahlia Murder בישראל
[06/07] Cult Of Fire בישראל
[08/07] Brutal Cock & Caturix בעשן הזמן
[13/07] Scardust בהופעת השקה חגיגית
[18/07] Sanctuary בישראל
[22/07] Magen
[31/08] מחווה לSystem Of A Down
[18/09] Fast Forward Night
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::