לאתר הרשמי:
רשימת השירים:
01.Wings
02.Palm Dance
03.Root Out
04.mr. NoSoul
05.madame TwoSouls
06.The Religion Of music
07.Winter
08.Thundercloud
09.Road Less Traveled
10.Rizes Kai Dromoi
11.Bird Without A Tree
12.Stronger Than Ever
13.The Explorientals
14.madame On Steroids
15.Quarter to Rizes
18/10/2016
Yossi Sassi Band - Roots and Roads
מאת: ירון הורינג
לפני שנתחיל, התנצלות.
הסקירה הזו הייתה הסקירה הקשה שכתבתי אי פעם, באמת, היא נכתבה בקצב איטי ובתקופה מטורפת לחלוטין בחיים שלי, קיבלתי את האלבום חודש לפני מועד יציאתו ושחררתי את הסקירה כמעט ארבעה חודשים אחרי מועד השקת האלבום, אז עם קוראי המגזין ועם יוסי ולהקתו הסליחה, אני מקווה שהסקירה שלי תהיה שווה את הזמן שקוראי "מטאליסט" המתינו לה.
אז בואו נפתח בסיפור קטן, וידוי- אם תרצו. כשהכרתי את אורפנדלנד, הדמות של סאסי הייתה זו שהיה לי הכי קשה להתחבר אליה. יוסי היה אז איש עם שיער קצר, תדמית של עובד הייטק וחיוך תמידי על פניו, סאסי נראה לי מזויף, לא אמיתי ולא שייך לתדמית הקבועה של איך שתפסתי מטאליסטים באותה התקופה. אני אפילו לא זוכר מתי הבנתי עד כמה טעיתי לגביו, אולי זו היה כשפגשתי בו במקרה בתחנת הרכבת של פתח תקווה או כשהוא הגיע להעביר הרצאה פה בחיפה ודיברנו אחד על אחד, החיוך הזה שנראה לי מזויף וצבוע הפך להיות אמיתי, חצי נבוך ומלא באופטימיות התאהבתי בבחור הזה, כאדם וכמוזיקאי.וכשיוסי עזב את אורפנדלנד ויצא לדרך עצמאית, אני יכול להודות שוב בכנות מלאה, שלא ממש התחברתי לחומרים המוזיקליים שלו, זה היה אמצע הדרך כזה, רוק אוריינטלי של כלים בלבד, לא הצלחתי להתרגש. עברו כמה וכמה שנים מאז, סאסי אסף סביבו כמה נגנים מוכשרים במיוחד והפך מפרוייקט סולו ללהקה של ממש, והלהקה הזו שיחררה לפני כארבעה חודשים את אלבומה השלישי, ועליו נדבר, סבבה?
האלבום נפתח בWings , קטע בעל feel אינסטרומנטלי כמעט לחלוטין שממשיך את הקו של שני האלבומים הקודמים, קטע רוק אוריינטלי. מה שמעניין במבנה השיר הזה הוא העובדה שלמרות העובדה הברורה שיש לו מילים, ושלושה בתים שלמים, התחושה היא שהשירה היא סוג של כלי מלווה נוסף, כמעט נעלמת לה בקונטקסט השלם, למרות המסר המרשים שהיא נושאת, המסר שפותח את הנושא המוביל של האלבום, שורשים. מצד אחד הם הבסיס לכל מה שאנחנו, ומהצד השני הם כובלים אותנו אל הקרקע. סאסי מייחל לכנפיים אמיתיות, שיאפשרו לו לעוף לא רק בדמיון, אלא ממש. השיר הזה מתאפיין בנעימה מלודית ומוכרת, יש סיכוי לא קטן שגלי צה"ל יאמצו אותה כאות פתיחה של תוכנית אחה"צ כלשהי.
Palm Dance הוא השיר השני באלבום, השיר הזה מהווה נקודת מפנה בסאונד שסאסי לקח באלבום הזה, השיר מתחיל בסאונד מזרחי אופייני, ולאט לאט הבוזוקיטרה של סאסי עושה שימוש בצד האגרסיבי והיללני יותר שלה, קריאות הימנוניות נשמעות מדי פעם והקצב עולה, ב 02:40 הדיסרטורשנים עובדים פתאום, ואין סיכוי שאתם עדיין חושבים שזה שיר של יוסי סאסי שהכרתם באלבומיו הקודמים. ואכן, חבר נוסף מצטרף אליו, רון "באמבלפוט" ת'אל נותם כתף ופשוט שואב את כל האויר בחדר לכדי סולו ארוך ווירטואוזי שנמשך קרוב לדקה ומפזר את השיר לכל עבר. השיר מתכנס לתוך עצמו עם הנעימה המובילה שלו כדקה לפני סיומו.
Root Out ממשיך את הקו האגרסיבי (יחסית) של קודמו ומשלב אותו בצורה מדהימה בנגינה מזרח תיכונית מתפתלת, השיר הזה הוא דואט משותף של סאסי ודיאנה גולבי, שמעניקה את החיספוס המרשים שלה לשירתו של סאסי ומשלימה את הרובד הטקסטואלי שלו. הטקסט של השיר הזה הוא אחד מהטקסטים החשובים באלבום הזה, סוג של "העץ הנדיב" עם טוויסט אם תרצו. סיפור חייו של עץ שמבין את משמעות החיים, את העצב והחרטות, את הזכרונות והדברים שהיו מובנים מאליהם פעם. השיר הזה לוקח את הטוב שיש לרוק להציע ומנצח את המטאל עם מלודיות נהדרות, בפזמון שמתחיל ב02:47 הוא פשוט תענוג שמימי, באמת. השיר נמשך לו ונותן את הכבוד לכלים המוזיקליים המזרחיים שכל כך מאפיינים את סאסי עד שמגיעים לשיא נוסף, סולו גיטרה יללני ונהדר ב 04:20.
מדלגים על Mr. NoSoul האינסטרומנטלי, השקט והנהדר ועל Madame TwoSouls האינסטרומטלי והרועש יותר שמהווה המשך ישיר לקודמו וממשיכים אל The Religion Of Music. אל המקרופון צועד Zaher Zorgati, סולנה של להקת האחות התוניסאית של אורפרנדלנד - Myrath. הקול של זורגטי יושב בול על היצירה הזו, הוא גבוה ועוצמתי ואני כמעט בטח שסאסי עושה לו פה קול שני, שילוב מצוין. הגיטרות בקטע הזה מנסרות בעידודם של ריפים מעולים המשתלבים בבאסים נהדרים ובנגינות גיטרות קלאסיות וכלים מסורתיים מעת לעת. השיר הופך לעוצמתי, מהיר ומורכב יותר ככל שהוא מתקדם אל סופו, עד לסוף שבו חטיבת הקצב של הלהקה מפילה איזה בנין רב קומות אחד גדול.
על WInter,השיר הבא, תיכננתי לדלג בסקירה, מתוך מחשבה על כך שאם יש לי משהו כל כך איום וביקורתי על שיר, אולי עדיף לדלג הלאה ולא להגיד כלום. אבל זה לא שאין לי משהו טוב להגיד על Winter, להפך! השיר הזה הוא יצירה אינסטרומנטלית נפלאה ומורכבת מלחנים קסומים של מדבריות וחופי ים, יערות עד ושדות פתוחים, אבל הקלרינט שמשולב בחלקו הראשון של השיר פשוט הוציא לי את כל החשק להמשיך ולשמוע אותו. מדובר בנגינת קלרינט בסגנון כליזמרי שכזה, משהו בנגינה שלו הופך לקקופוניה איומה וכמעט בלתי נסבלת, אבל קחו את זה כאתגר ולא כמכשול כמוני, פשוט תחכו שתיים וחצי דקות, אחריהן תזכו לקטע מוזיקלי שהוא פשוט אוצר.
נוחתים מהטיול המוזיקלי החורפי אל Thundercloud, שיר קצר ומפוצץ ברגש, אין שם איזה מסר מורכב וסבוך או התחכמות ואנלוגיות מטורפות, אלא שיר שיגע עמוק עמוק בנפשו של כל מי שאי פעם איבד מישהו שהיה יקר לו, סאסי מקדיש אותו לשני חברים ולסבתו, אנשים שאינם עוד. אבל ההקדשה המרשימה והנוגעת ביותר היא לאביו של סאסי- דוד, שמתאושש זה זמן רב משבץ מוחי שתקף אותו והותיר אותו נכה. סאסי מודה לאביו על "הכנפיים שהעניק לו", על היכולת לדמיין ולהגשים את עצמו, אבל סאסי עדיין זקוק לאביו שימלא את תפקידו, הוא רוצה שתהיה לו את הפריבילגיה להיות הילד של אבא שלו, פונקציה בעייתית במצבו הקשה של אביו.
ואני? אני חושב על אמא שלי, בניגוד לאביו של סאסי, אין לי שום יסוד להניח שהיא תוכל לחזור לחיים ולשמש כאמא שלי קצת, השיר הזה מכניס לי זריקה כואבת ומיידית של בדידות. בשיר פשוט וקצר בלי הרבה דאווין, אבל עם אוקיינוסים של עומק.
מדלגים לנו קדימה אל Rizes Kai Dromoi או ριζες και δρομοι בשפת המקור- יוונית, והמשמעות? נורא פשוט, שורשים ודרכים- Roots And Roads. מיד עם פתיחת השיר יזהוו מעריצי אורפנדלנד את הקטע, לא כי הוא קטע מוכר או שאול משיר אחר, אלא כי הסאונד פה מזוהה כחתימתו הברורה של סאסי על הלחנים והנשמה האמיתית של אורפנדלנד. הגוון המוזיקלי של השיר הוא אורפנדלנדי במהותו, אבל מסתבר שהמהות הזו שייכת לסאסי. עוד ארחיב על הנקודה הזו, אבל נמשיך הלאה, בסדר? השיר צבוע במשיכות מכחול ארוכות של צלילים, החל מסלסולים קוליים בשירתו של סאסי, דרך נגינת הבוזוקיטרה ועד לניסורי הגיטרה והכתבת הקצב האיטי והכבד של הבס והתופים, פשוט יפהפה. גם הטקסט של השיר הזה, טקסט שסוחב על גבו מאנטרה פשוטה של דרכים ושורשים, קל להבין אותה, קשה הרבה יותר לישם אותה, אבל סאסי לא מנסה לפתור עבורכם את החידה, הוא מאיץ בכם למצוא את דרככם בלי לשכוח את שורשיכם.
מכאן ועד לסוף האלבום נותרו חמישה שירים, רק אחד מהם מכיל מילים וגם שם מדובר בריכוז תמציתי במיוחד של מילים.
השיר הקשוח Stronger than ever, הוא חגיגה למי מכם שמחפש את הצד האגרסיבי של סאסי, צד שסאסי מטפח בצורה נאה למדי באלבום הזה. כמו שכתבתי קודם, פסקה קצרה בלבד היא ליבת השיר הזה, עלי העץ נשרו, גזעו דהה וכשיגיעו לגדוע אותו, שורשיו יהיו חזקים יותר מתמיד, השיר מכיל בתוכו מעברים חדים הנעים מסאונד רועש ואגרסיבי חזור אל שקט ורגוע. הטקסט והלחן גרים יפה זה לצד זה, המסר אינו עצוב אלא מלא תקווה והשראה, לפחות עבורי.
הקטע האינסטרומטלי The Explorientals, הוא פנינה אמיתית ולא מטאלית בשום צורה, הנגינה של הקטע נוגעת בהמון סגנונות מוזיקליים שונים, מבלוז בעל גוון פולקי, דרך סולואים רוקנרוליים, פריטות באס פאנקיות להפליא ומעברי מקצבים פרוגרסיביים ומבלבלים, את כולם מובילה נגינה קסומה שנדמה וכאילו נלקחה היישר ממדבריות סהרה. הנגנים של סאסי נפלאים, אין לי שום ספק בעניין, אבל רק בשיר הזה אפשר ממש להבחין בהם בנפרד, אור לוביאניקר הנפלא על הבא, בן עזר הוירטואוזי על הגיטרה החשמלית ושי יפרח המדהים על התופים. יכול להיות שיש פה עוד כמה נגנים שמסתתרים ופספסתי, אם אתם שם, גם אתם אחלה!
אם השיר הבא - Madame on Steroids נשמע לכם מוכר, זה רק כי מדובר בגרסא אגרסיבית, מחוספסת, מלאה הד וכוח של Madame TwoSouls ששמעתם בתחילת האלבום, אני אישית מתחבר יותר לגרסא המנופחת ומלאת הדאווין הזו שהקליט וביצע מחדש בן עזר, גיטריסט ההרכב.
גם הקטע שסוגר את האלבום - Quarter to Rizes הוא גרסא אינסטרומנטלית והפעם שונה מהותית מהשיר המקורי, ההוא ששמענו קודם - Rizes Kai Dromoi. מדובר בגרסא שהקליט הרכב בשם "Quarter to Africa" שבחר להפשיט את גרסאת המקור מבגדיה המקוריים, להלביש אותה בביגוד מסורתי ולבצע אותה עם מה שנשמע כמו תזמורת אנדלוסית קטנה וקסומה. החצוצרה מחליפה את הגיטרה המייללת, העוד מעניק אוירה קסומה ועתיקה וכל השיר כולו עובר למימד אחר, מימד ישן נושן.
לסיכום:
באלבום הזה לוקח סאסי צעד אחד קדימה אל צלילים מורכבים יותר, זה לא שהוא העמיק במטאל וחזר לו לתקופת אורפרנדלנד (לצערי) אבל הוא בהחלט צועד פה אל צלילים מגוונים יותר והסאונד הכללי מגובש יותר מצד אחד ומגוון יותר מצידו השני. סאסי נהנה לעשות גם וגם, גם סולו מיילל וגם פריטת בוזוקי קסומה, גם באסים אגרסיביים וגם חטיבת קצב שורשית ומבנית יותר, ובהחלט יתכן שזה כיוון מוזיקלי שלם ועגול יותר עבורו, הבחירה בורסטיליות והחריגה מהשבלונות הידועות והמוכרות. אמנם שינוי הגישה שלו מהאלבומים הקודמים כלל מעבר מהיותו אמן סולו עם להקת ליווי ללהקה "רגילה" שאמורה ליצור חומר ביחד. (ועכשיו הם Yossi Sassi Band) אבל אני לא שומע את השינוי הלהקתי בצלילים החדשים שלהם, חוץ מבשיר The Explorientals.
ההכרה המשמעותית ביותר שהיכתה בי כשהאזנתי לאלבום הזה היא על התרומה המדהימה של סאסי ללהקת האם הקודמת שלו- Orphaned Land, עכשיו כשהוא כותב לעצמו ניתן לראות ש"הנשמה" המוזיקלית של היתומים שייכת כמעט באופן בלעדי לסאסי עצמו. הניתוק הזה שעשה סאסי עושה לי תחושה של שני חלקים לא מושלמים, מצד אחד יש את סאסי, נשמה מוזיקלית ענקית שחסר לה קצת אדג', חספוס, כסאח כדי להיות שלמה באוזניי. וזו גם התחושה הכללית שלי מהאלבום הזה, הוא אלבום טוב מאוד, אבל חסר לי בו משהו, איזה אלמנט נוסף שיעזור לי להרגיש שאני מקשיב למשהו מושלם. מהצד השני, אני לא מבין איך יוכלו היתומים לכתוב אלבום בלי הנשמה שהעניק סאסי לצליל שלהם, אני מאוד סקרן לשמוע את התוצרים העתידיים, שלהם ושלו.
|
