תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
PFN
Epica
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות אלבומים ::

לאתר הרשמי: לחצו כאן
חברת תקליטים: Century Media


רשימת השירים:


01. Civil War (Dave Mustaine)
02. The Ski Mask Way
03. This Is Why We Ride
04. All Love Is Lost (Max Cavalera)
05. Raining In Blood/Postmortem (Slayer Cover)
06. God, Please Believe Me
07. Walk With Me… (Randy Blythe)
08. Here I Go Again
09. No Lives Matter
10. Bloodlust
11. Black Hoodie


ציון:

04/04/2017
Body Count – Bloodlust
מאת: אלון מיאסניקוב


ב 1991 נחתה עלינו הפתעת העשור. אייס טי, מי שהיה מוכר כראפר אלים ומוחצן בז'אנר שלו, הוציא אלבום מטאל. זה התחיל מהקליפ של There Goes The Neighborhood, ששילב שירה של T שממש לא הייתה ראפ, אלא יותר צרחות הארד קור, ומוזיקה כבדה על גבול ה Crossover Thrash. בהתחלה היינו בטוחים שזו בדיחה, אבל זה התגלה כבדיוק ההיפך. אלבום מטאל, שבחלקו שירת ראפ בחלקו צרחות הארד קור, מופק פרימיטיבית, אבל מלא בשירים טובים וזועמים שחצו את קירות הזכוכית של ה "מטאל הטהור" והתחבבו על רוב המטאליסטים בישראל באותה תקופה. אחרי אלבום שני בינוני, ושלישי לא טוב, נראה שנס ליחו של ההרכב, ורובנו איבדנו עניין.

ב 2001 נפטר בסיסט ההרכב, ונראה היה שאפשר להספיד אותם סופית, אבל חברנו אייס, ושותפו לפשע – הגיטריסט והכותב Ernie C המשיכו והוציאו שני אלבומים נוספים שלא הלכו לשום מקום. 2014 הייתה שנת הקאמבק, עם האלבום Manslaughter, שבו השתתף בין השאר הגיטריסט השני Juan Garcia, גיטריסט הלהקות Agent Steele ו Evildead לשעבר, והכיוון המטאלי יותר, וגם המופק יותר החזיר את הלהקה לאור הזרקורים. 2017 – ואלבום חדש, שוב חברנו אייס עם ההרכב של האלבום הקודם, אבל הפעם עם כמה שחקני חיזוק מלהקות כמו Megadeth, Lamb Of God ו Soulfly, היה שווה לחזור? לדעתי כן, והנה למה:

שיר הפתיחה, שבו מתארח חברינו דייב מוסטיין אכן נשמע קצת כמו שיר של מגהדת' עם צרחות ההארד-קור ספר ראפ של אייס טי חברנו, הסאונד בשרני, המוזיקה כבדה, איפה שהוא בין Thrash ל Crossover, עם ליד מלודי של חברינו מוסטיין. קשה להתכווח עם זה שזה טוב, איפה זה ואיפה ההארד קור הפרימיטיבי של שני האלבומים הראשונים של הלהקה? גם מי שמתעב להקות ראפ-מטאל עלול להיות מופתע לטובה משיר כזה, טקסט פוליטי לוחמני, והמוזיקה היא מטאל אמיתי, לא בכאילו, לא יכולתי לאחל לפתיחה טובה יותר לאלבום.The Ski Mask Way הוא יותר Body Count אופייני, שמזכיר קצת את תקופת החיבור עם ההיפ הופ של Anthrax, שהגיע ממקום של הארד קור. שוב טקסט לוחמני שעובר בין היפ הופ פושעים אופיינים לבין הארד קור ניו יורקי עצבני, ושוב – זה פשוט עובד.

This is Why We Ride הוא שוב שיר שבחיים לא הייתם מוצאים בשני האלבומים הראשונים של ההרכב, מלבד ההפקה הנוצצת הלחן הוא כיוון גרנג'י מטאלי אמריקאי, אייס חברנו מזמר על חייו, הפעמים שבהם כמעט עזב את עולמנו, תוך כדי השיר משולבים אפקטים של מכונות יריה, ניידות משטרה, והתוצר הסופי הוא משהו שנשמע מופק וכבד מצד אחד, והמשך טבעי של הקו שעובר בחוט השדרה של הלהקה – זעם, טענות על גזענות, מאבק באלימות משטרתית, ובסופו של דבר – זה עובד, זה פשוט שיר טוב. השיר All Love Is Lost מכיל נגינה ושירת רקע של חברנו מקס קאבלרה, וזה אכן הופך אותו לאחד השירים העצבניים באלבום, כזה שהיה יושב גם באלבום מוקדם של Soulfly, ריפים משובחים, טקסט כועס, והשירה של קבלרה על גבי זה, שיר כבד במיוחד – ועוד קטע מוצלח.

אחרי זה מגיע השוס – Body Count מבצעים את Raining Blood/Postmortem של Slayer, ושומעים היטב את שורשי ה Thrash של צוות הנגנים, אייס יושב פה מעולה, מלבד המבטא וההגשה האופיינית, הוא ממש מצליח להשמע כמו חברנו Tom כאן, נכון – זה לא מוסיף יותר מידי למקור, אבל עדיין זה תענוג לשמוע ביצוע כל כך מוצלח – שהשינוי העיקרי בו הוא שהסולו באמצע הוא לא החריקות האופייניות של חברנו Kerry אלא סולו מלודי מהיר שדווקא יושב בול. ב Walk With Me מגיע אורח נוסף – רנדי בלית' איש Lamb Of God, וגם הוא מקבל פה שיר כבד במיוחד, שיושב מעולה עם השירה הניחרת של אייס T. שוב, זה ממש לא ראפ מטאל, זה Thrash הארד קור, כבד, עצבני, מופק היטב, וכזה שיקלע גם למעריצי Slayer וממש לא לאנשי Limp Bizkit.

אני יכול לומר בשקט שמדובר באלבום מצויין, אם היו לי ספקות לגבי הצורך בחזרה של ההרכב הזה, והרלוונטיות של השילוב של אייס T שוב במוזיקת מטאל, הן נעלמו לחלוטין. ברור שזו מלאכת אהבה של T, שניכר שמחובר בשורשים למוזיקה של להקות כמו Slayer, Anthrax והרכבי הארד קור מוקדמים, וכאן – כשהוא מגובה בלהקה מצויינת ומפיק שיודע מה הוא עושה – הוא הצליח לעשות את אחד האלבומים היותר טובים ששמעתיב בינתיים השנה בז'אנר.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: ניווט ::

[#] [A] [B] [C] [D] [E] [F] [G] [H] [I] [J] [K] [L] [M] [N] [O] [P] [Q] [R] [S] [T] [U] [V] [W] [X] [Y] [Z]

:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Dumal - The Lesser God

Dezperados - Call Of The Wild

Frowning - Extinct

Immolation - Atonement

Saille – Gnosis

King of Asgard - Taudr
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

ביקורת סרט:
הנוסע השמיני: קובננט

סקירת הופעה:
מעבר לרעלה - סקירת הופעתן של Orpheus Blade ו-Venus In Fear בתל אביב

סקירת הופעה:
Neal Morse Band בתל אביב

כתבה:
בתולת הברזל במנצ'סטר - על הופעתה של Iron Maiden

ראיון:
אימא-זאבה Orpheus Blade

אלבום קלאסי:
Annihilator - Never, Neverland
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[22/07/2017]
Magen
[03/06] Sinnery חוגגים שנה לאלבום הבכורה
[05/06] Tarja בישראל
[08/06] ChaoSummer
[14/06] Epica בישראל
[28/06] Blind Guardian בישראל
[29/06] The Black Dahlia Murder בישראל
[18/07] Sanctuary בישראל
[31/08] מחווה לSystem Of A Down
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::