תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Desert
Edellom
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות אלבומים ::

לאתר הרשמי: לחצו כאן


רשימת השירים:

01. Dune
02. Bird
03. Jovian Winds
04. Zeroth Law
05. Neon
06. Moebius
07. Afterglow
08. Infinity


ציון:

11/06/2017
Puta Volcano - Harmony of Spheres
מאת: חיים וינטראוב


PUTA VOLCANO היא להקה יוונית שלא הכרתי קודם לאלבום הזה (למרות שזהו השלישי שלה – קיימת מ-2011), והתוודעתי אליה בעקבות פוסט בפייסבוק של האדמו"ר טל פרידמן. הלהקה, שבסיסה בעיר הבירה אתונה, מגדירה את המוסיקה שלה כ"מבוססת על צלילים ואלמנטים מדבריים, געשיים ופסיכדליים".

למרות שמה של הלהקה שנשמע כמו פרודיה של דאחקנים/מסטולים מהתחת, המוסיקה והאלבום מענגים ועשויים מהוקצע וביעילות גם בהאזנה הראשונה וגם ברביעית. אפילו שהלהקה עצמה מגדירה את עצמה ככזו שהמוסיקה שלה מתבססת על פסיכדליה ואלמנטים "מדבריים" ושאר ירקות, מהאזנה לאלבום זהו לחלוטין אלבום גראנג'. אמנם גראנג' עם נגיעות פרוג וליטוש עכשווי מעודכן, אבל בכל זאת, גראנג' לחלוטין!

כשרואים את שמות השירים ניתן למצוא בהם "מחוות" לנושאים "שמיימיים" או "רוחניים" וכד', כמו למשל Jovian Winds שנקרא על שם הסערות הלוהטות שעל כוכב יופיטר. אולם גם שם ההתמקדות היא יותר בנושאים מעולם המדעים המדוייקים והמתמטיקה, למשל השיר Zeroth Law שמדבר על חוק תרמודינאמי שעל-מנת לא לגרום לקוראיי המעטים אך הנאמנים להירדם אספר שמדבר על "אם אתה חבר של חבר שלי אז אתה גם חבר שלי", אבל בחוקים פיזיקליים, או Moebius שמתייחס ככל הנראה לחוק מתמטי.

חברי הלהקה נראים כמו שילוב על-זמני ודמיוני לחלוטין של Wolverine (Alex Pi על הגיטרות), אימאם במסגד (Steven Stefanidis על התופים), היפסטר (Bookies על הבאס), והבת של השכן (Luna Stoner על הווקאלז).

רוב רובו של האלבום נשמע כמו הכלאה של YES ו-RUSH המיתולוגיות עם האנרגיות והצליל החורק/"מלוכלך"/צווחני/מסורי של הגיטרות המסורתיות של הגראנג' של שנות ה-90' של המאה הקודמת, יחד עם הקול המעט מסונתז מהדהד/חללי של הזמרים דאז - בעיקר בפזמון. באופן כללי השירה נשמעת בפזמונים ובגבוהים דומה עד מאד לזו של Lyne Staley מאגדת ALICE IN CHAINS. מטורף בעיניי לחשוב שהשירה שנשמעת כל-כך דומה לזו של זמרי הגראנג' המסורתיים שכולם היו גברים, מבוצעת באלבום ככל הנראה על-ידי אשה שכאמור גם נראית כמו The girl next door. למרות שחיפשתי בכל מקום אזכור לכך שחלק מהשירה נעשית על-ידי חבר נוסף בלהקה אין כל התייחסות לכך. אם אכן כל השירה מבוצעת על-ידי Luna זה מרשים מאד וייחודי לדעתי הצנועה והלא כל-כך חשובה.

כך Dune שלא נבחר לדעתי במקרה להיות השיר שפותח את האלבום. הוא מתחיל כבר מבראשית בקצב איטי ומעולה שגורם לראש לזוז קדימה ואחורה ולרגליים לקפץ בעצבנות. יש בו כל מה ששיר של ALICE IN CHAINS היה, כולל הגיטרות שעושות זרמי חשמל בבטן ובגב, והשימוש הרהוט והחיתוך הנקי של המלים בשירה מחד מול המשיכה של ההברות האחרונות לנצח בפזמון במעין אזעקת אמת שגורמת לעיני המאזין/ה להיעצם בראש מורם לאחור מעונג. שיר מעולה שכבש אותי כבר מהשמיעה הראשונה.

כך גם Bird שמתחיל בשירה נקייה עם נגינה פשוטה ומלווה של גיטרה בסגנון קצת רנסנסי קלאסי, ולאחר דקה מקבל קצב גראנג'י מעולה, ונשמע כמו ALICE IN CHAINS או STONE TEMPLE PILOTS עם Plush או Vasoline. וגם Zeroth Law שמזכיר לי משום מה בקצב, בחיתוך הכלים והווקאלז את Tom Sawyer של RUSH, ובהמשך מקבל ממד ונפח באווירה ובנגינה מעט SOUNDGARDEN-ית.

אותו דבר ניתן לומר גם על Jovian Winds שמזכיר בקצב המהיר יחסית שלו ובשירה מלאת העוצמה והבטחון שלו להקות רוק של שנות ה-'80 המאוחרות כמו VAN HALEN או SKIDROW, וכל זה ביחד עם המלודיה של להקות הרוק המתקדם של שנות ה-70'. ועל Infinity שכהרגלם בקודש מזכיר שיר של ALICE IN CHAINS אבל יש בו משהו מאד מלודי ונעים בנוסף לאווירה הגראנג'ית - מתחיל בפריטה קלה ופשוטה בגיטרה שגרמה לי לדמיין נער בחולצה מכופתרת לבנה דהויה עם שיבולת בפה וכובע קש על מרפסת עץ מנגן על גיטרה בשמש הזוהרת בצהוב גואש של לואיזיאנה.

Afterglow הוא שיר ייחודי בנוף של האלבום. הוא משתמש באפקט מטשטש יותר מהרגיל באלבום לשירה של הזמרת שנשמעת לא רק מתכתית אלא גם "חנוקה מאחורי כרית". הקצב גראנג'י כרגיל אבל משום מה אני מרגיש שהלהקה גם קצת האזינה בנעוריה ל-ANTHRAX בבאס והתופים ואפילו ל-Jimmy Page בגיטרות. השיר הזה נשמע לי כאילו והלקח ישירות מהפסקול של סרט הקאלט של עידן הגראנג' – Singles. משהו מתאים בו לאווירה האפרורית חסרת התוחלת ועם זאת הצעירה והכעוסה מעט של הסרט.

דווקא הסיומת של האלבום נותנת הרגשה כאילו לחברי הלהקה נגמר הכוח והם היו חייבים לדחוס עוד שני שירים לפחות כדי להגיע למכסה הנדרשת להוצאת "אריך נגן" ולא "סתם" EP.

זה קורה ב-Neon שמתחיל בפריטה של גיטרה שמזכירה לי במידת מה ובאופן תמוה למדיי (אני מודה. זה כנראה רק אני) את הפתיחה של The Great Unknown של IRON MAIDEN (אבל פה נגמר הדמיון לצערי). המשך לא מאחר בריף גיטרות של שלושה צלילים שחוזר על עצמו בתיפוף קצבי ושירה שמזכירה קצת את ALICE COOPER בצעירותו. השיר מאד פשוט ולא מורכב מוסיקלית יחסית לשירים האחרים באלבום, והוא אפילו מעט שעמם אותי בכך שאינו מתפתח לשום מקום. וגם Moebius כמוהו, עוד שיר לא מלהיב במיוחד. לא רע, אבל גם לא משלהב או עושה חשק להאזין לו פעם שנייה או שלישית.

נראה כאילו PUTA VOLCANO עושים את המקסימום כדי להגדיר את עצמם כלהקה ייחודית של מעין סטונרים "מגניבים" עם ראש טוב שמתעסקת ברוחניות ופסיכדליה, אבל למעשה המוסיקה שלהם מדוייקת, לא רוחנית אלא מכסחת ובועטת בקרביים כמו שגראנג' טוב עושה. כפי שכתבתי בפסקה השלישית בסקירה זו המוסיקה שלהם רחוקה מפסיכדליה באוזניי, מתמטית ונוסחתית במובן הכיפי של המילה.

שיקראו לעצמם איך שהם רוצים, ושהפרופסורים למטאל יגדירו אותם איך שבא להם, אבל מהאזנה לאלבום אני יכל אך ורק להגדיר את המוסיקה של PUTA VOLCANO כגראנג' עדכני עם נגיעות פרוג, ולרוב זה פאקינג מצויין. בעיניי מגיע לו 4 מתוך 5, וגם זה רק בגלל 2 שירים בינוניים בסוף האלבום לעומת 6 שירים שממש אהבתי ושהולכים להכנס לפלייליסט שלי.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: ניווט ::

[#] [A] [B] [C] [D] [E] [F] [G] [H] [I] [J] [K] [L] [M] [N] [O] [P] [Q] [R] [S] [T] [U] [V] [W] [X] [Y] [Z]

:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Pyramaze - Contingent

Canine – The Uprising

Sons of Apollo - Psychotic Symphony

Eluveitie – Evocation II – Pantheon

Anathema - The Optimist

Belphegor – Totenritual
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

ראיון:
מחזירים את הגופה - ראיון עם Bill Steer, גיטריסט להקת Carcass

סקירת הופעה:
גירל פאוור - סקירת הופעתן של ZAD, Shiran ו Dorothy Polonium

סקירת הופעה:
כשהדור המייסד כבש את חיפה - סקירת הופעתה של להקת אוריה היפ ב WUNDERBAR חיפה

סקירת הופעה:
מחסה מלודי - סקירת הופעתה של קאמלוט בישראל

כתבה:
Vanessa Ondine – Your Void

סקירת הופעה:
אומנות הרצח – סיקרת הופעתה של Thy Art Is Murder בישראל
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[27/01/2018]
Ozen Core Night
[13/12] חג האור פנד לנד - אלבום זהב למבול
[14/12] Scardust בהופעה אקוסטית
[26/12] Desert בהופעה מיוחדת לרגל 15 שנות פעילות
[28/12] Prowlers - Flight 666
[30/12] Clapsodra & Social Dissonance
[04/01] Double Feature Showdown
[17/01] Pain Of Salvation בישראל
[24/01] Satyricon בישראל
[07/03] Eluveitie בישראל
[10/03] Cradle of Filth בישראל
[13/04] Necrophobic בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::