|
09/07/2017
Hate - Tremendum
מאת: יותם Defiler
זה דווקא די מצחיק בדיעבד לחשוב על זה שיש ז'אנרים שיש להם אפיון טופוגראפי. כאילו, מן הסתם אנחנו תמיד נשמע יותר מטאל מזרח-תיכוני מהמזרח התיכון ומטאל ויקינגי מסקאנדינביה, אבל בכל מקום שלא נסתכל - נראה איפה יש אנשים שמנסים לעשות משהו שממש לא אופייני למקום מהם הם באו. לפני שני עשורים ל-Melodic Death Metal פשוט קראו Death שבדי, ל-Power Metal סימפוני הייתה חזקה רק בגרמניה או באיטליה, ורק להקות נורבגיות, ולפעמים גם שאר סקנדינביה (חוץ מפינלנד) ידעו לעשות Black Metal. אתם יודעים למה אני מתכוון. ה-Death Metal הברוטאלי על-אמת גדל בטמפה פלורידה, וכל השאר היה או חיקויים או להקות שנגמרות ב-tion והן מניו-יורק.
ואז, ככה לאט-לאט הגלובליזציה מחקה את הקונספט הזה. נכון שיש עדיין סממנים קבועים, אבל בקלות אפשר לפגוש להקת Thrash Metal מעולה מספרד, להקת Black Metal אמריקאית ולהקת Groove Metal שוברת מצרפת. אין כבר משמעות לאיפה נולדת ומה אתה מנסה לעשות. כאילו - אפילו המטאל הים-תיכוני התחיל לחלחל עמוק באירופה וארה"ב, וכיום אנשים יודעים שאתה יכול לעשות Oriental Metal גם בקנדה.
מסך הברזל של האיחוד הסובייטי חלף מן העולם לפני 30 שנה בערך, ואחרי שהוא התפוגג סצינת המטאל מהצד השני של מה שלימים יהיה האיחוד האירופי החלה להשלים פערים ומהר. הסצינה הפולנית, שתמיד הייתה בריאה, איכותית ובעלת יציאות מצוינות (ולא תמיד עם אנגלית קלוקלת, שזה מגניב בפני עצמו) בעיקר התמקדה ביצוא חוץ שלה במטאל בלהקות קיצוניות. זה היה Vader ו-Behemoth, ולימים גם Decapitated תפסו מקום של כבוד מלכים לצידן. אבל היום אפשר להכיר גם בלהקה רביעית שממהרת בעקבות שאר הלהקות הפולניות שפרצו את החומה הפולנית, ואלו הם Hate.
Hate הם בשום פנים לא להקה חדשה, והאלבום החדש שלהם Tremendum הוא אלבומם העשירי, אבל אם מישהו מנסה לשים את האצבע ולהגיד לעצמו בדיוק איך מטאל פולני נשמע כשמערבבים את כל שלושת האבות הרוחניות של הקיצוניות המטאלית בוארשה, Hate היא אולי לא הדוגמה החזקה ביותר - אבל היא המובהקת ביותר. מן שעטנז קטלני של כל מה ש-Behemoth עשו וקצת זנחו בזמן האחרון, ביחד עם האגרסיות של Vader וטיפ-טיפה מהתחכום של Decapitated באמצע דרכם.
למעשה, האלבום הנוכחי של Hate לוקח אותנו למקומות שונים ממה שהכרנו את ההרכב עד כה. Hate תמיד ניסו לשמר את הגחלת ש-Behemoth, השפעתן החד משמעית והחזקה מכולן, קצת זנחה אחרי Satanica. בעוד ששתי הלהקות שמרו על אווירת ה-Occult החזקה, השטניזם המתחכם בואך פילוסופיה של קורס מבוא, והבומבסטיות המוסיקלית שדורשת מהמלחין לא להתפשר בכלים המוסיקליים העומדים ברשות בסיסה של כל להקת מטאל - אלא להוסיף עוד תזמורים והנצחות שיקדשו בטומאה את ההמנונים הארסיים שלך - Behemoth החליטה שנמאס לה קצת מכל הקטע היותר Black Metal שלה במוסיקה. צריך לזכור, Nergal וחברים התחילו בתור להקת Black מן המנין, ועם הזמן המטאל שדיבר אליהם יותר משך אותם מהצדדים המסורתיים האלה לכיוון כיוונים חדשים-ישנים ב-Death Metal עד כדי כך שהגבול שהיה מטושטש בהתחלה כבר דהה לחלוטין.
גם Hate התחילו יותר Black ממצבם הנוכחי - ובעוד שלהם יש עדיין מומנטום שאופייני יותר ל-Rotting Christ מאשר ל-Decapitated, הם עדיין זונחים כמעט באופן מחשיד את האלמנטים שנלקחו מה-Black Metal וצועדים צעידה צבאית אל עבר מחוזות ה-Death Metal, אפל ככל שיהיה. אני לא מתלונן, חס ושלום, אבל יהיה ההסבר המוסיקלי אשר יהיה, הנתונים עומדים אל מולנו. Tremendum הוא אלבום Death Metal אווירתי, מיליטנטי, עם אווירה אסכטולוגית ותחושה אפוקליפטית - והוא נשמע עוד יותר כמו Behemoth מאשר כל הריליסים שלהם עד כה.
יש להם מזל ש-Behemoth בשנים של התאוששות מהמצב הרפואי של Negral אשר בעודו מחלים מלוקמיה הוא גם יוצר מוסיקת קאנטרי אה-לה ג'וני קאש, וכל ההתעסקות שלו עם Death Metal קצת נשכחת מאחור. Hate מנצלים את המומנטום הזה ומספקים לנו אלבום דמוי-Behemoth שאיננו נמצא באופן חד משמעי בחזקת חטא החקיינות, אבל ההשפעות כל כך ברורות וכל כך נוטפות מכל ריף שזה עדיין מרגיש כמו גרורה של הלהקה שהשפיעה עליהם. שזה אחלה, זה בסדר. חסר לנו Behemoth בחיינו, מותר לנו קצת להתרפק על משהו שנשמע כמעט טוב כמו אבל עדיין לא שם. זה בעיקר מחמאה ל-Behemoth. תסתכלו אילו ילדים יפים רוממתם וגידלתם.
האלבום מתחיל עם Asuric Being ועם מארש צבאי וקודר. בין הבנייה האיטית ששוזרת אווירה מצמררת של חורבן לבין השירה הגהנומית של Adam "The First Sinner" Buzsko אשר אחראי פה גם על השאגות וגם על הגיטרות, אנחנו מקבלים מכה אחר מכה של מטאל חולני כמיטב המסורת הפולנית. עם הצעדים שלנו אל תוך Indestructible Pillar אנחנו ממשיכים את ההתקפה עם אחד מהשירים החזקים ביותר של האלבום. קשה לומר שכל השפעות ה-Black Metal נעלמו - ועדיין נותרים מדי פעם אלמנטים של מלודיה אפלולית שמכסה בצל קריר את המוסיקה - אבל מכיוון שבסופו של דבר מדובר ביצירה של Buzsko וחברו המתופף המיומן Pavulon שהצטרף באלבום הקודם אל Adam - לא באמת מופיעה מלודיה אשר חושלה במוחו של אחר, להוציא סולו אורח ומעט משמים מדי פעם.
יצירות מצוינות כמו Svarog's Mountain או Sea Of Rubble אמנם נהנות ממוסיקה שנשענת רק על מעט רפטיטיביות מלודית כדי להפנט די והותר לפני שהן קורסות אל תוך המתח הנבנה בקורי ה-Death Metal של ההרכב, אבל מצד שני דווקא בנקודות היותר אווירתיות כמו Numinosum האלבום קצת נחלש יותר.
מצד שני, קשה לומר שיש פה באמת נקודות שפל. גם בשירים האווריריים יותר מבחינת עומס ועוצמה כמו Fidelis ad Mortem החלקים הכובשים הם עדיין נחלת כלל האלבום עם Death Metal שקשה להפסיד איתו - וב-Walk Through Fire החותם את האלבום יש מתנה של שנאה לכל מי שגם מבין פולנית, מה שכמעט ומקדש את האלבום בפורמט הטופוגראפי שלו - Death Metal מפולין, של פולין ועבור פולין.
בינתיים עם שנה כל כך עמוסה ב-Death Metal, נדמה ש-Hate גם ביום החלש שלהם עדיין נמצאים במקום טוב בחצי העליון של האלבומים הטריים - וקשה לומר ש-Tremendum הוא אלבום חלש. הוא פשוט לא חזק כמו קודמיו האפלים יותר, וכמה שכן אפשר לשמוע את הקול היחודי של Adam Buzsko מתוך ערפילי הנישה המוסיקלית שלו - הם עדיין רק כינור שני לשחקנית הראשית בסצינה, שנמצאת בינתיים בזמן פציעות עד שתחזור לכשתוכל. Hate מרגישה עדיין רק כמו מורה מחליף, טוב ככל שיהיה, לא כמו המקור, אבל עדיין סבבה בפני עצמו.
|
