06/05/2005
Judas Priest - Angel Of Retribution
מאת: בועז בר-לוי
אין ספק ששנות הזוהר הגדולות של המטאל היו בשנות ה-80, וכל הוצאה של הלהקות הגדולות מאותה תקופה כרוכה תמיד בציפיות רבות. חלק מהאלבומים האלה מתקבלים באכזבה גדולה כמו אלו של מטאליקה מאמצע שנות ה-90 וחלקם שנויים במחלוקת בין המעריצים כמו במקרה של איירון מיידן של שנות ה-90 עד היום. האלבום החדש של פריסט, Angel Of Retribution אינו עונה על אף אחת מהקטגוריות האלו! האלבום נותן סופסוף מענה לכל מי שלא זכה לראות אלבומים קלאסיים יוצאים בזמן אמת, את הזכות לראות קלאסיקה נוצרת בשנות האלפיים. האיחוד של פריסט עם רוב האלפורד עורר חששות רבים, האם מדובר בעוד מכונת כסף שתוציא עוד אלבום בינוני, או שנזכה להתעוררות של פריסט אחרי שנים בינוניות יחסית? כבר מהשיר הראשון "Judas Is Rising", כל החששות מתבדים – אכן פריסט זכו להתעוררות מחודשת. אחרי 15 שנות פירוד בין פריסט לרוב האלפורד, מסולני המטאל המובילים, הוציאה הלהקה אלבום שאין ספק שיעמוד במבחן הזמן ויעמוד באותה שורה כמו רבים מאלבומיהם הקודמים כמו Painkiller ,British Steel ועוד... בלי יותר מידי תיחכומים מיותרים או ניסיונות מעבדה כושלים, פריסט נצמדו לסטייל ולסאונד הכל כך מוכר שלהם משנות ה80 - כל שיר - פגז לפרצוף!! מגוון השירים באלבום הוא די רחב... שירי קליפים שמיד נקלטים כמו “Revolution” או "Deal With The Devil“, שיר אקורדים פשוט בעוצמתו – "Wheels Of Fire”, שירים שקטים סטייל בלדת סקורפיונס - "Angel" ,ו-"Eulogy" ולסיום האלבום היצירה הארוכה ביותר של פריסט עד היום "Lochness"... שהיא אולי מין קונטרה ל-“Rime Of The Ancient Mariner" של Iron Maiden - שתיהן יצירות של מעל 13 דקות המבוססות על אגדת ים – הפעם, במקרה של פריסט: המפלצת מלוך-נס. גם באמצע שנות ה-50 לחייו, קולו של האלפורד נשמע טוב מתמיד, שחיקת השנים לא מורגשת ואפילו לא מדגדגת את יכולתו הווקאלית ובלי עין הרע הוא לא חסך מאיתנו את הפגנת היכולת הזאת. העלייה לטונים הגבוהים שהפכו לסמל המסחרי של רוב מכים שוב ושוב ומבוצעים באופן מושלם. כל זה כמובן לא היה יכול להיות מושלם ללא עבודת הגיטרות של דאונינג וטיפטון והחוליה היותר אפלה של פריסט שמשום מה נשכחת מעט מאחור: הבאסיסט איאן היל והמתופף סקוט טראויס. האלבום יצא נוסף על הפורמט ה-"רגיל" גם בפורמט לאספנים שכולל DVD מאחת מהופעות האיחוד בספרד – אמנם הופעה לא מלאה, רק 7 שירים, כולם מהתקופה ה"קלאסית" של ההרכב, אבל עדיין לא ניתן להתעלם מתחושת האסקטזה של הלהקה והקהל שזוכה לראות את אחת הלהקות שמהווה אבן יסוד בעולם המטאל. אלבום חובה – מתוייק אצלי באגף הקלאסיקות יחד עם Master Of Puppets ודומיהם...
|