|
04/11/2005
Nightwish - Highest Hopes: The Best Of Nightwish
מאת: אופיר מסר
להקת Nightwish היא אחת מלהקות המטאל המוכרות ביותר בעולם, בין אם זה אצל קהל המטאליסטים או קהל המיינסטרים שגם הכיר אותה בין האזנה ל-Evanescence או כל להקת רוק כבד אחרת. בתור מטאליסטים קשה לפעמים לקבל את העובדה שיש להקות שפרצו את הגבול מכיוון שלרוב זה בגלל שהן מכרו את עצמן והתמסחרו. ובכן, אם יש משהו שמבדיל בין החבורה הפינית לבין רוב הלהקות הממוסחרות, זה שהם לא בגדו בעקרונות שלהם ותוך כדי שמירה על המלודיה, על הצלילים היחודיים ועל מהות הלהקה הם הוציאו את אחד האלבומים המצליחים ביותר בז'אנר הפאוור-גות' המלודי. אני מדבר כמובן על "Once".
אני חייב להודות, לפני כשנה וחצי היו לי ספקות רבות בנושא ולא בטוח שהייתם שומעים אותי אומר את הדברים האלו. למעשה, אני לא אהבתי את האלבום החדש בכלל כשהוא יצא וזו אחת הסיבות שגם לא סיקרתי אותו בסופו של דבר, לא ידעתי מה לומר עליו בזמנו. אבל עכשיו, המצב שונה, אני יכול להגיד שאם יש אלבום שלא הפסקתי לשמוע בכלל מאז שיצא זה "Once", כי בכל ניסיון שמיעה שעשיתי, לראות מה אני לא מחבב בו, גילתי שאני מתאהב בו יותר ויותר. Nightwish לא התמסחרו בכלל, אלא השתפרו, התבגרו והפכו ללהקה מן השורה, הם כבר לא אותם נערים מפינלנד שהחלו לשיר על "מלאכים נופלים" לפני כ-9 שנים וזה בדיוק מה שאלבום האוסף החדש מציג.
להבדיל מאלבום הופעה שכולל את מיטב השירים של הלהקה בביצוע עכשווי, "Highest Hopes - The Best Of Nigthwish" כולל את הביצועים המקוריים של כל אותם שירים אהובים מחמשת האלבומים של הלהקה, כאשר השיר הפותח "Wish I Had An Angel" מגיע דווקא מהאלבום האחרון. אם יש שיר אחד של הלהקה שהתעלה על ההצלחה של השיר "Wishmaster" הקלאסי, זה חייב להיות זה. לא רק שהוא קיבל קליפ מושקע, הוא גם נכלל בפסקול של הסרט Alone In The Dark, שלמרות הכישלון הקופתי שלו, העלה את המכירות אצל Nightwish לא במעט. אך כידוע, כדי שנדע לאן אנחנו הולכים, צריך גם לדעת את הדרך ופה נכנסים שני שירים קלאסיים של הלהקה, "Stargazers" המהיר ו-"The Kinslayer" הבומבסטי, שמשום מה מזכירים את הפלייליסט שלי לפני כמה שנים, לא הייתי בוחר סדר אחר של טראקים.
משם ממשיכים לאלבום הרביעי של הלהקה עם השירים "Ever Dream" ו-"Bless The Child" המרגשים כאשר השיר הקלאסי והמכשף "Elvenpath" מפריד ביניהם. נראה כי הלהקה בחרה סדר מסוים וטוב לשירים באלבום, מה שהופך את ההקשבה לזורמת מאד בלי שנרגיש הרבה בהבדלי השירה של הסולנית Tajra המדהימה. אני אפילו לא בטוח אם הגרסה שנמצאת פה לשיר השמיני, "Sleeping Sun", היא הגרסה המחודשת או הגרסה המקורית. זה למעשה השיר הקלאסי היחיד שהוציאו לו הקלטת אולפן חדשה שכוללת גם וידאו-קליפ יפהפה המתרחש בימי-הביניים. בהחלט עדיף על האמבטיה שהייתה בקליפ המקורי.
לאחר שכבר מצאנו את "Nemo" שוב פעם כשיר השביעי, מגיע "Dead To The World" במספר 9, שהוא השיר האחרון שתמצאו באלבום האוסף מהתקופה המחודשת של Nightwish שהחלה עם היציאה של Century Child. מפה והלאה מגיעות קלאסיקות ברצף כאשר הראשונה שבהן היא "Over The Hills And Far Away", גרסת הקאבר המוכרת ביותר של הלהקה עד כה - של גארי מור, אם חס וחלילה אתם לא יודעים. לעומתו, השניים הבאים בתור הם דווקא שירים שפחות חיבבתי אצל הלהקה, הראשון "Sacrament Of Wilderness" והשני "Walking In The Air", שאם אני זוכר נכון, תמיד הגיע כמוזיקת הרקע של הלהקה בזמן שירדה מהבמה בהופעות שלה בעבר.
לשמחתי, לפני שהספקתי להירדם עם המלודיה של הלהקה, השיר הבא העיר אותי, אכן, מקומו של "Wishmaster" נשמר ואני מעריך את העובדה שהלהקה שמה אותו דווקא לקראת הסוף. גם פה בהקשר להופעות אני חייב לציין שבדרך כלל שכשהלקה עלתה עם הדרן, זה השיר שבחרה לפתוח איתו אף על פי שבימים אלו תפס את מקומו השיר הראשון מאלבום האוסף. אבל שוב, מיד אחריו מגיע עוד שיר שפחות חיבבתי, הבלדה "Dead Boy's Poem" שלא זכור לי מתי הפעם האחרונה שבכלל שמעתי אותו. לטעמי הייתי מכניס פה את השירים "Come Cover Me" ו-"She Is My Sin" מ-Wishmaster שלדעתי הוא האלבום הקלאסי הכי טוב של הלהקה, או אפילו את השיר "Sleepwalker" שזיכה את החבורה הפינית במקום השלישי בקדם-ארוויזיון הפיני בשנת 2000.
בכל אופן, אם עד כה הכרתם את כל השירים שדיברתי עליהם, סימן שאתם אוהבים את הלהקה, אז מה הטעם לקנות את אלבום האוסף אם יש לכם את כל הדיסקים כבר? אני מניח שבשביל לתת צ'ופר גם לנו, המעריצים הותיקים, שמו פה את "High Hopes", שיר שבוצע במקור ע"י להקת Pink Floyd וכעת הוא מנוגן בהופעות ע"י Nightwish שכללו באלבום את הגרסה שלו בלייב. בגרסה זו לא תמצאו את קולה של הסולנית, אלא את Marco, הבסיסט והסולן הגברי של הלהקה, שמפקד על מהלך השיר כיאה לפיני קשוח שכמותו. ואם זה לא מספיק, לאלבום יצאו כל מיני מהדורות עם בונוסים כמו קליפים של הלהקה, צילומים מהופעות, שירים מיוחדים וספרונים שכוללים מידע כזה או אחר, ככה שלא חסר גם למי שחושב שהוא לא צריך את הדיסק.
וזהו למעשה. לצערינו אלבום האוסף מסמל לא רק את הקריירה של Nightwish בעבר וההווה, אלא סיום תקופה שלמה. כידוע, Tarja כבר לא נימנת מבין חברי הלהקה ובפעם הבאה שנשמע מהחבורה הפינית משהו חדש יהיה בעוד שנתיים בערך, כשכבר ימצאו סולנית שתנסה להחליף את מי שייצגה את הלהקה בכבוד במהלך השנים האלו. מבחינתי לפחות, אלבום האוסף החדש הוא יותר כמו זיכרון, אם זה למעריצי הלהקה הנלהבים ואם זה לדור המיינסטרים שיצא לו להכיר את אחת הלהקות הנחשבות ביותר שיש, שידעו מה הם הפסידו במהלך השנים... אנחנו לפחות, הרווחנו.
|
