|
24/07/2018
Powerwolf – The Sacrament Of Sin
מאת: אלון מיאסניקוב
אין ספק ש Powerwolf עושים משהו נכון.
הרי מכל סיבה אפשרית הם היו אמורים להיות אחת מ 10,000 להקות פאוור מטאל אחרות שפועלות כיום, ולא זוכות כמעט לתודעה או הכרה מחוץ לגבולות גרמניה, שבדיה איטליה וכו', מה שנקרא – מעגל הפאוור מטאל האירופאי.
אבל כנראה שהם עשו משהו שונה, וכנראה שהם עשו את זה נכון, כי הלהקה היא היום אחד מהרכבי המטאל המסורתי הגדולים בעולם, הם הדליינרים של פסטיבלים ליד להקות וותיקות וגדולות בהרבה, והם מוכרים ממש יפה מהאלבומים שלהם.
אז מה הקטע?
הקטע הוא הקטע. הם מתאפרים, יש להם קטע לבוש גותי כזה, הם שרים על ערפדים, אנשי זאב, והמוזיקה מלווה בקלידים גותים בסגנון Cradle Of Filth, אם להיות ממש ישרים – הם סוג של גרסת המטאל פופ של קריידל, עם טקסטים פשוטים יותר, שירי מטאל מלודים המנונים וקצרים ובאופן כללי גישה יותר להיטית.
זה רע? לא, זה לא. האלבומים שלהם טובים, זה הבי/פאוור מטאל עשוי טוב, כתוב טוב, מופק טוב, עם סולן לא רע בכלל, הטקסטים חביבים ואפילו קצת שנונים לפרקים, והשילוב של הקלידים והאווירה הגותית משדרג את כל החבילה, אז אם להיות ישרים – מגיע להם להצליח. עזבו את השטיקים, הם פשוט עושים אחלה מטאל.
כל זה לא מפתיע בהתחשב בכך שהלהקה הוקמה ע"י יוצאי הרכב המטאל הסימפוני Flowing Tears,
הרכב שהמשיך להיות פעיל עד שנת 2008, השנה שבה הבינו כנראה חברי ההרכב כי את ההצלחה האמיתית הם יראו דווקא עם Powerwolf ולא עם הלהקה המקורית שלהם.
האלבום החדש של הלהקה הוא כבר ה 7 שלהם, ונראה שהתקציב, ההשקעה וזמן הכתיבה המוגבר תרמו לו לא מעט, עברו 3 שנים מאז Blessed and Possessed המצליח מאד, ונראה שהזמן השתלם. החל מ Fire and Forgive הפותח הלהקה מרביצה בשורה של להיטי מטאל מלודי כתובים היטב, עם פזמונים קליטים וליווי קלידים סימפוניים, כשזה מגובה בריפים מטאלים פשוטים אבל עשויים היטב. כמו שאמרתי – להקה של להיטים.
מה שמגניב פה, זה שהלהקה מצד אחד תקלע לאוהבי הפאוור מטאל המלודי המסורתי, ומצד שני גם לחובבי מטאל סימפוני, ושיר כמו Killers with The Cross הוא דוגמא מצוינת למה, מקצב ביניים, פזמון הסתדרות משובח, העובדה היא שהם פשוט יודעים לכתוב שיר מטאל טוב, והמלודיה הווקלאית של סולן הלהקה Attila Dorn (שזה שמו האמיתי כמו ששמי האמיתי הוא שאלתיאל קוואק) יושבת שם עם כמה טריקים מלודיים מבריקים.
בין כל זה, הם דוחפים גם שיר בגרמנית, stossgebet זה אומר תפילה, בדקתי. וזה משולב בכל מיני חירבושים בלטינית, אבל מה זה משנה? זה פאקינג להיט, והפזמון נשמע קצת כמו Rammstein ערפדי.
Nightside Of Arabia עם הריף והסאונד ממש חיבר אותי לרגעים של להקות כמו Kamelot, למרות שהריף הזכיר לי מאד את Guardians Of Asgard של Amon Amarth, חברתם לשעבר ללייבל. לא משנה את מי זה מזכיר, זה שיר מצוין.
אפשר לסכם את האלבום די בפשטות – זה אלבום מטאל מלודי מעולה, מופק היטב, מנוגן טוב, וכתוב ממש מבריק – לא פחות, יכול להיות שהם אוהבים שטיקים, אבל מה זה משנה? זה בקלות אחד מאלבומי המטאל המלודים הטובים של השנה.
|
