Main Menu
Main: Interviews | Articles | News
Reviews: Albums | DVD | Shows
Scene: Events | Photos | Forums
Misc: Updates | Movies | Videos
About: Magazine | The Staff
Advertise: Events | News
OnTour
Graspop
Feed Us Go Hebrew Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Album Reviews ::

לאתר הרשמי: לחצו כאן
חברת תקליטים: Roadrunner Records


רשימת השירים:

01. The Call of the Wild
02. Serve You Right
03. My Antidote
04. Mind Your Manners
05. Lost Inside the Girl
06. Read Between the Lines
07. Slow Grind
08. The One You Loved Is Gone
09. Driving Rain
10. Sugar Cane
11. The Great Pretender
12. Boulevard of Broken Hearts


ציון:

11/11/2018
Slash featuring Myles Kennedy and The Conspirators – Living the Dream
מאת: חיים וינטראוב


אלבום הסולו הרביעי של SLASH יוצא 4 שנים אחרי הקודם, שבו שיתף פעולה בפעם השנייה עם ההרכב שהוא מכנה ה Conspirators והסולן Myles Kennedy. האלבום יצא אחרי עיכובים רבים שנבעו מכל הסיבות הנכונות. סיבות כגון החיבור מחדש של Slash עם חבריו ללהקת Guns N’ Roses שבמהלכה אף זכינו לראותם בישראל בשנה שעברה, ההוצאה המחודשת והיוקרתית של האלבום Appetite for Destruction, האלבום שהקליט Kennedy עם להקתו Alter Bridge וסיבוב ההופעות שבא לאחריו, כמו גם הקלטת אלבום הסולו שלו שממש בעת כתיבת שורות אלה התבשרנו שבדרך אל המדפים.

השירים באלבום הזה קצרים יותר מאשר באלבום הקודם World On Fire. SLASH עצמו מספר שהשירים נכתבו ברובם תוך כדי סיבוב ההופעות של האלבום הקודם, תוך כדי מנוחות קצרות בין הופעות ובמהלך סאונדצ'קים שביצעו לפני ההופעות עצמן, כריפים שעלו במוחו תוך כדי ג'ימג'ום עצמי שאליו הצטרפו האחרים.

האלבום מהנה מאד, אולם לדעתי, כמו בשאר אלבומי הסולו שלו, מציג את יכולותיו הווירטואוזיות של SLASH אבל חסרה בו "הנשמה היתרה" של הנגינה שלו כמו שהציג בימי GUNS'N'ROSES. הנגינה שלו פה והלחנים עצמם שואבים בחלקם הגדול מהרוק'נרול והרוק הכבד של שנות ה-80' ושל להקות כמו AC\DC יחד עם הבלוז והרוק הדרומי של להקות כמו ZZ TOP , וגם מהרוק הרומנטי והאירופאי של אריות רוק כמו MR. BIG או (ואני לא שומר את ההפתעה לסוף) GARY MOORE.

רוב האלבום כאמור הוא רוק'נרול קצבי ומהיר של הארד עד Heavy בפלפול של צ'ילי וקאיין דרומי צרוב חולות מדבר. Serve You Right כדוגמא ראשונה הוא גרובי בסגנון שנות ה-70'. השירה שמתחילה בקול לוחש ומעט אפלולי וצרוב סיגריות, והקצב של ביצות לואיזיאנה (אמרנו כבר ZZ TOP? אז גם GREAT WHITE אוBLACK CROWS ו-JACKYL גם יחד). אפשר ממש להרגיש את אדי המון-שיין החריף המעורב בניחוחות העץ של שולחן הסנוקר בבר החשפניות אי-שם באל-פאסו טקסס.

גם My Antidote נשמע כמו הארד-רוק דרומי וצרוב שמש מדברית. הוא מתחיל כמו משהו שבין ANTHRAX ל-PANTERA בריף מהיר של תופים בס ודיסטורשן שאליהם מצטרפת מיד הגיטרה המייללת של SLASH והופך לשיר קצבי ומדליק עד דליק.

Mind Your Manners מתחיל קצת כמו השירים הישנים והטובים של AC\DC (נניח Whole Lotta Rosie) בריף מהיר ועצבני של גיטרה שבין הרוק לבלוז, אבל על סטרואידים. ההמשך נשמע בהתאם כאילו רצו לקחת את הבלוז-רוק הדרומי של Tush מבית ZZ TOP ולעשות אותו קצת יותר עדכני, קצת יותא מטאלי וקצת יותר ווקאלי. בכל זאת, KENNEDY ניחן ביכולות ווקאליות משובחות משל BILLY GIBBONS. לכך ניתן גם כאמור לשייך את Driving Rain ו-Sugar Cane שהוא בתורו מהיר, קצבי ומרקיד. אחד השירים המוצלחים באלבום בעיניי.

לאחר שכל זאת נאמר, יש לציין שיש גם שירים שטיפה חורגים מהשטאנץ הדרומי המאד ברור של רוב שירי האלבום. למשל Read Between the Lines או Slow grind שהם כבר פאנק-רוקיים (ב-פ' שאינה דגושה) לחלוטין, ו-Lost Inside the Girl שהוא כמעט בלדה. הקצב שלו הרבה פחות מהיר של שירים אחרים באלבום, אבל הוא עדיין לא מגיע לרמת ה"קיטשיות" של ריקודי הסלואו שעימם רקדנו, אנו חובבי המטאל בני ה-16, אי-אז בשנות ה-80'. הוא שומר על גוון מעט לירי יותר אבל עדיין ליווי התופים והבס הוא מהיר יותר משנדרש ל-power ballad ונשאר בתחומי הרוק המלודי בגוון STRYPER או BAD COMPANY. כמובן ש-SLASH כמו SLASH מכניס פה סולו גיטרה מלא רגש ומייבב אבל זה לא מתקרב לקצה קצהו של הגריף של November Rain או Don’t Cry. עם זאת בכל שמיעה נוספת השיר הזה מתחבב עליי עוד. יש בו משהו שבכל זאת, למרות הציניות המתבקשת, נכנס ללב וגורם לגוף לזוז ימינה ושמאלה בנוסטלגיה לנעוריי אי-שם בימי כריות הכתפיים ו-WHITESNAKE. על זה ניתן להוסיף את The One You Loved is Gone שהוא בלדת קיטש בסגנון הבלדות של MR. BIG.

אחת ההפתעות הטובות מחד, והמאכזבות מאידך (תלוי אם מסתכלים על כך כמחווה /"השפעה" או כ"פלגיאט מוסיקלי") הוא השיר The Great Pretender. אין הח"מ יודע אם שם השיר ניתן לו כציניות עצמית אם לאו, אולם השיר הזה נשמע כמו טריביוט או לחילופין העתקה כמעט מוחלטת של הבלדות הנהדר של Garry Moore משנות ה-80'. יש בשיר הזה למשל את סולו הגיטרה הראשון שחוזר על עצמו מדי פעם ומזכיר את Parisian Walkways, והמנגינה המושרת נשמעת כמו אחות סיאמית של Still Got the Blues (כך גם סולו הגיטרה האחרון בשיר). מהבעת ההפתעה שעל פניי מהשנייה הראשונה שהאזנתי לשיר ניתן היה לעניות-דעתי להסיק באופן לא רע את הסערה שהתרחשה בי – כמעריץ מושבע של הנגינה של MOORE שבעיניי הוא אחד מנגני הנשמה הגדולים אי-פעם, ברגע הראשון זעמתי. זעם שעם הזמן התחלף לתקווה שהמדובר במחווה מודעת של גיטריסט-על אחד לשני. בכל מקרה, שיר יפהפה שאי אפשר להתעלם מהדמיון שלו למיתולוגיות עבר מבית הגיטריסט האירי הגדול מכולם בעיניי.

"להיט האצטדיונים" של האלבום הוא השיר הסוגר את האלבום Boulevard of Broken Hearts. הוא מתחיל בפריטת גיטרות בסגנון הפתיחה של Eye of the Tiger של SURVIVOR. ממשיך לשנייה קלה /בפריטה אתנית יותר וממשיך לשיר קצבי שגרם אפילו לי לקפץ ברחבי הבית כתיש מוכה גזזת. בשיר הזה KENNEDY מצליח אפילו להביע רגש ולרגש אותי. הוא נשמע נהנה לשיר את השיר וזה גורם גם למאזין הצנוע ליהנות ממש. האזנתי לשיר בריפיט חמש או שש פעמים והוא התקבע אצלי כשיר מענג בהחלט. נגינת גיטרת הסולו של SLASH מלווה את השירה כל העת ומוסיפה לה נופך רגשי ומלודי כמעין קול שני רוקיסטי, וזה עובד בשיר הזה יופי.

אני חייב להודות שפרט כאמור לשיר הסוגר את האלבום קשה לי קצת עם הקול של MYLES KENNEDY. הוא אמנם קול צלול, נקי וכזה שמצליח בקלות להגיע לגבהים בצורה טובה אבל משהו בגוון שלו חד-גוני ושטוח לאוזניי. נראה ש-SLASH חיפש מישהו עם איכויות וצליל שמזכירים את AXL ROSE וזה עבד לו לא רע, אבל בקול של KENNEDY אין את הנשמה והטירוף המעולה שיש ל-ROSE. אין את הרכבת הדוהרת של החתול המיוחם שעומד לפני פנתר וצריך להילחם על חייו.

למרות הפסקה האחרונה, האלבום הזה טוב. הוא הארד-רוק דרומי מרקיד ומהנה. זהו מסוג האלבומים שצריך לדעתי להאזין לו ברצף מהתחלה ועד הסוף, במיוחד בנסיעות ארוכות מהנגב וחזרה. נוף מדברי צחיח עם שמש צהובה ורוח חמה בחלונות הפתוחים הם בדיוק הרקע שמתאים להאזנה ל-LIVING THE DREAM. זה לא אלבום קונספט אמנם, אבל לשמוע חלקים ממנו זה לאבד משהו מהקיום השלם שלו. האלבום הזה חייב להשמע כגשטעלט שבו השלם גדול מסכום חלקיו. זו לא יצירת מופת, ואולי היא לא תזכר עוד 10 או 20 שנים כאחד מהאלבומים ששינו את העולם. אבל רוב האלבומים לא. ויש פה שירים מהנים ברובם, חוזרים על עצמם אמנם, אבל הגרעין טוב. ו-HEY, מדובר ב-SLASH.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: Navigate ::

[#] [A] [B] [C] [D] [E] [F] [G] [H] [I] [J] [K] [L] [M] [N] [O] [P] [Q] [R] [S] [T] [U] [V] [W] [X] [Y] [Z]

:: Share ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: Search ::
 
:: Album Reviews ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: Updates ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: Events ::
[30/03/2024]
Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
[14/03] Structural - "Decrowned" release show
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: All Rights Reserved © Metalist Magazine 2002-2014 ::                                                       ::::