תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
OnTour
Disturbed
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות אלבומים ::

לאתר הרשמי: לחצו כאן


רשימת השירים:


01. Stay By You
02. Dying Star
03. What is It Good For
04. Hey Mister
05. I´ll Be Back
06. Revelations
07. We've Had Enough
08. The Girl Who Dances on the Rings of Saturn
09. Farewell


ציון:

03/03/2019
Summoned Tide – Dystopia
מאת: יוני אורן


מי כאן זוכרים את שנת 2015? השנה שבה Faith No More החליטו להוציא אלבום חדש 18 שנים אחרי הקודם? כש-Bruce Dickinson דיבר על אלבום סולו חדש (ואנחנו עוד מחכים)? כשאיבדנו את Sir Christopher Lee ואת Lemmy? השנה ההיא שחברי Mastodon השתתפו בפרק של Game of Thrones ואפילו כתבו שיר לפסקול? כשהתחילו לעבוד על הסרט Lords of Chaos המבוסס על סצנת הבלאק הנורווגית אשר שוחרר לאקרנים לאחרונה? מצלצל קצת בפעמונים? זוכרים גם שבאותה שנה להקת Walkways ייצגו את ישראל ב-Wacken Metal Battle?

בעודם מכינים את עצמם לקרוע לגזרים את הבמה עד כדי הגעה למקום השני והמכובד, הם הביטו סביב וזכו לפגוש את שאר הלהקות המתמודדות בתחרות העולמית הנחשבת הזאת. אחת מהלהקות האלה הייתה להקת Progressive/Power Metal שוודית בשם Summoned Tide. הלהקה הוציאה שני אלבומים עוד לפני השתתפותה בתחרות וכבר אז נחשבה להבטחה במטאל הנורדי, כשהשתתפה במספר מרשים של פסטיבלים לצד אוסף מרשים של להקות מוכרות ומרשימות (בין היתר Ozzy Osbourne ו-Judas Priest). למרות שהלהקה לא זכתה להגיע ל-5 המקומות הראשונים ב-Wacken, המועמדות עצמה היא הישג נכבד שמעיד על טיבה. לאחרונה יצא לאור האלבום Dystopia, הראשון שהוציאה הלהקה מאז התחרות הגדולה, ואיתו ההזדמנות עבורי להציץ על איך נשמע היום שיא המטאל הצעיר של שנת 2015 בשוודיה.

האלבום נפתח ברצועה Stay By You - רצועה שמזכירה לפרקים Power Metal עייף וקהה ולפרקים Heavy Metal קלאסי שמצוי בשירים הפחות בולטים של Iron Maiden. השירה של סולן הלהקה Rickard Thelin רוב הזמן מאוד מזכירה את סגנונן של גדולות בסוגה כמו Helloween או Gamma Ray, למרות הבחירה האמנותית בבריחה מעת לעת לגווני קול פחות יציבים ודי מוזרים. מחלקת הקצב של הגיטרה-בס-תופים יושבת צמוד ונותנת לנו את התחושה שאכן מדובר על להקה שהאזינה מספיק ללהקות מטאל אחרות כדי לראות איך עושים את זה קלאסי ונכון, אך ההפקה על השיר לא מבריקה כמצופה ממטאל של שנת 2019.

השיר Dying Star בנוי כמו השירים הרגועים יחסית של להקת Dream Theater (כדוגמת Surrounded מהאלבום Images and Words), כשיש דגש מאוד חזק על קלידים וכשהמקצב איטי. הטכניקה כאן מורגשת בבס-תופים בלבד וכיוצא מזה, קשה מאוד להגדיר את השיר הזה בתור מטאל. למען האמת, גם השירים הבאים לוקים בדיוק באותה תסמונת. זה עובד נהדר בתור שילוב בין Hard Rock ובין Progressive Rock כמו שזכינו לשמוע הרבה מאוד פעמים לאורך הדיסקוגרפיה של הלהקה Uriah Heep. כדי למצוא התאמה בין זה לבין מטאל נצטרך לעבוד קשה.

שלא תבינו אותי לא נכון - זה לא רע. אני מאוד אוהב כמה אלבומים של Uriah Heep וחושב שזאת להקה שלא זכתה מספיק לשם ולהכרה בסגנון המעניין שלה בתקופה שלה. כשהלהקה בוחרת ללכת בקו הזה, זאת המשכיות לדבר שכבר למדתי להעריך. את הבעיה שלי כאן תיאר Troy Sanders מלהקת Mastodon כשאמר שזה כמו להזמין קפה ולקבל בירה. האם זה מה שהזמנתי? לא. האם אני יכול לשתות את זה? אני מניח שכן.
למעט אופן הגיית המילים בשירים I'll be Back ו-Revelations, שנעשתה קצת מאולצת ואפילו פארודית, סך הכל מדובר על אחלה של מוזיקה לשים ברקע כשעובדים במשרד או כשמנקים את הבית. אין כאן בשורה ואין כאן שכפול מדהים של נוסחה מנצחת. יש לנו פה רצף של שירי רוק בסגנון Uriah Heep שמבוצעים באופן שעושה לנו נעים באוזן.

השיר We've Had Enough נפתח בבס דיסטורשני, אלטרנטיבי ושמן של Jennifer Sikström לפני כניסת כל הכלים ומעבר לקטע שמבטא חזרה למטאל. השיר המלודי הזה מריח חזק מאוד מהשפעות של Iron Maiden כשההבדל העיקרי הוא כנראה הקלידים שמאוד בולטים בו, לפעמים עד רמת סאונד של "אוי, קיבלתי הודעה? איפה הפלאפון שלי?". הכוונה האמיתית שאפשר לשמוע בקול של Rickard בעודו אומר "And what I see is scaring me to death" יצרה אצלי תחושת צמרמורת טובה. חיכינו הרבה אבל לבסוף קיבלנו שיר שבאמת מצליח לחדור פנימה ולהעביר בנו תחושה.

בשיר הבא חזרנו לעוד שיר-רקע בסגנון Dream Theater כשהם נחים או בסגנון Uriah Heep כשהם עושים מה שהם יודעים לעשות. השיר The Girl Who Dances on the Rings of Saturn מרגיש כמו שיר מאוד ילדותי ולמרות שהוא אמור לבטא רגע מאוד בתולי, הוא בעיקר הרגיש לי כאילו אני קורא ספרות לנוער - כבר עברנו את השלב בו זה מה שנרצה שיופיע לנו בשירים וכרגע זה בעיקר נכנס למחוזות הקרינג'. למעט קטע קריינות בסגנון Genesis שנכנס באמצע, השיר הזה נשאר באותה משבצת יחד עם רוב השירים ששמענו עד כה וסך הכל מלודי ונעים.

לסיום האלבום, השיר Farewell מתחיל כמעין בלדת רוק משנות ה-90 עד מעבר לקטע Progressive Metal מובהק וכנראה המשכנע ביותר ששמענו עד כה באלבום. המטאל מהר מאוד נמהל בשירים מהפסקול של מלך האריות ובשירי פתיחה של סדרות אנימה. הקריצות למטאל עוד חוזרות בהמשך, אבל נאבדה התחושה שאנחנו בשיר המטאל האחרון באלבום המטאל של להקת המטאל שגברה על כל שאר להקות המטאל שהתחרו בה (ועוד במעצמת מטאל כמו שוודיה) והגיעה להתמודד בתחרות המטאל הגדולה בעולם.

אם כן, כעת עולה סוגייה מעניינת כשעלינו לתת ציון לאלבום. אם נסתכל על הטכניקה של המוזיקאים, אין ספק שיש כאן יכולת, הרי את השירה, למשל, השוויתי לגדולות בסוגה. אם נסתכל על ההשפעות מהלהקות, הן ברורות ועובדות בהצלחה רבה. כמות נאה מהשירים הייתה משתלבת בדיסקוגרפיה של Uriah Heep מבלי שהייתי מרים גבה. גם על השירים שזכו ליותר ביקורת כאן נאמר שהם שירים נעימים ונחמדים. אם ככה, אז למה דווקא ציון שכזה? זה לא ציון של "נעים ונחמד".

התשובה שלי היא שמדובר כאן על סקירה של מגזין "מטאליסט". כנראה שהציון היה נדיב יותר אם היינו מדברים על סקירה של מגזין "פרוגיסט" או "רוקיסט" כשהדגשים שהיינו שמים לב אליהם היו אחרים. תחת הכובע של כתב מטאל, אני אהיה מחויב לראות באלבום ה-Progressive Hard Rock הנחמד הזה את אלבום ה-Progressive Heavy Metal הלא מוצלח שבו. זה אלבום שמזכיר את שנות ה-70 של Genesis או של Deep Purple, לא של Black Sabbath וזה לא אלבום שהייתי מצפה למצוא ב-Wacken.

עם זאת, ברור שהנשמה והלב של חברי הלהקה נמצאים ביצירה הזאת, מטאל או לא מטאל. ככה המצב גם לגבי האלבום Book of Shadows של Black Label Society, האלבום Damnation של Opeth או האלבום Ghost של Devin Townsend Project - שלושה אלבומים לא מטאליים של שלוש להקות מטאליות. לא סביר שהמטאליסטים שביניכם יאהבו את מה שהם ימצאו פה. לעומת זאת, חובבי המוזיקה פתוחי הראש שביניכם עשויים למצוא פה משהו חדש לחבב.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: ניווט ::

[#] [A] [B] [C] [D] [E] [F] [G] [H] [I] [J] [K] [L] [M] [N] [O] [P] [Q] [R] [S] [T] [U] [V] [W] [X] [Y] [Z]

:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[14/03/2024]
Structural - "Decrowned" release show
[30/03] Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::