תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Epica
Graspop
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות אלבומים ::

לאתר הרשמי: לחצו כאן
חברת תקליטים: Nuclear Blast


רשימת השירים:


01. Pain
02. Death
03. Love
04. The Spell
05. Burn
06. Hang
07. Sleep
08. Insomnia
09. Freeze
10. Fall
11. Drown
12. Love, Pt. II
13. Death, Pt. II


ציון:

23/05/2019
Cellar Darling – The Spell
מאת: יותם Defiler


האמת שבהתחלה לא רציתי לגשת ל-Cellar Darling. מה לי וללהקת Folk Prog בקושי Metal, רק בגלל ששלושת חברי הם יוצאי חלציה של Eluveitie. אני רחוק מלהיות חובב של סגנון ה-Folk Metal, ולמרות ש- Eluveitieהן בדיוק מה שאני צריך לחפש כשזה מגיע לז'אנר, כי הוא חופף למספיק דברים כבדים, נותנים ראש ולא מנסים להשען אך ורק על כינורות והארדי-גארדי – כעת שאני יודע בודאות שהלהקה הזו – Cellar Darling, מתרחקת עוד יותר מהסאונד של להקת האם לכיוונים אקספרמנטאלים וארטיסטים, מה לי ולכל זה?

אבל בת זוגתי שתחיה לנצח אמרה לי "מה אכפת לך, תנסה, מקסימום תחזור לשמוע שוב את האלבום של Hannes Grossmann כדי להעביר את הטעם בלשון והמוסיקה מהאוזניים." אז נתתי צ'אנס. באתי עם כל המניירות החמוצות של ילד שלא רוצה להגיע לגן החדש, ולולא הייתי נוהג הייתי גם משלב ידיים בכעס ורוטן "לא רוצה", כאילו רוצה בכוונה לא לאהוב את האלבום החדש שלהם. בחיי כמה שרציתי לא לאהוב אותו, בי אני נשבע.

אבל לפעמים מוסיקה טובה חוצה גבולות ז'אנרים, חוצה מותגים כמו "להקת אם" או "סצינה", ומתקדמת מעבר לחוקים והכללים שתעשיית המוסיקה מכתיבה לנו. Cellar Darling אולי לא עושים משהו שלא שמעתי מימיי, אבל הוא בהחלט משהו נדיר וייחודי לא רק בנוף המטאלי של עולם המוסיקה של 2019 בואך 2020, אלא גם בכל הנוף של הרוקנרול באשר הוא. נכון, אין פה את ההוד והגיוון שיש ללהקות כמו Zeal & Ardor ואין פה את הרוקנרול חסר המעצורים של Baroness. בגדול – אי אפשר לגמרי להרחיק את הלהקה מז'אנר ה-Folk, אולי לא מטאל, אבל Folk אחושרמוטה. כאילו – בחייכם, ברגע שהכנסתם פנימה הארדי-גארדי, זה סותם את הגולל.

אבל בחיי שהאלבום הזה טוב. אפילו טוב מאד. הוא לא מושלם, הוא לא יספק את הצרכים של אף אחד לתת בראש, להשתולל ולהתנועע בפוגו – ומעטים הרגעים שתעשו הד-באנגינג באוטו (וטוב שכך, במיוחד בנסיעות ארוכות) אבל אתם כן תבלעו בתור הסיפור הארוך ש-Cellar Darling באים לספר.

אז למי שלא יודע, Cellar Darling הם שלישייה שוויצרית המורכבים מהזמרת / חלילנית / נגנית הארדי-גארדי Anna Murphy המלווה בגיטריסט (המשמש פה גם כבסיסט) Ivo Henzi והמתופף Merlin Sutter. החבורה נפרדה מ- Eluveitieבערך לפני 3 שנים ומאז הספיקו להתגבש כהרכב ולהוציא את אלבום הבכורה שלהם This Is The Sound. האלבום יצא בחברת התקליטים Nuclear Blast שלא מיהרה לוותר על יוצרים מוכשרים כאלה גם מחוץ להרכב מצליח מבחינה מסחרית – והעובדה שהאלבום היה מוכן ושוחרר תוך שנה מרגע הפרדות השלושה מ-Eluveitie הוא סימן מובהק ליצירתיות והמוכנות של החבר'ה ליצור, להלחין ולבצע.

תמיד אומרים שהאלבום השני הוא הקשה ביותר – אבל במקרה של Cellar Darling נדמה שגם אם היו לו לא מועט חבלי לידה, הוא מתעלה פי כמה על קודמו. הסגנון הוא עדיין אותו שילוב בין Folk Rock ל-Alternative Metal עם הרבה אלמנטים של ה-Progressive Metal הישן והטוב, רק שבמקום קלידים וסולואים מורכבים אנחנו מקבלים חליל והארדי-גארדי. אני אומר את השם של הכלי הזה כל כך הרבה פעמים בסקירה הזו כי הוא באמת נהפך לנחלת הכלל ב-Folk Metal העולמי, ובעוד ש-Murphy נתנה לו פעם גוון יחודי (במיוחד עם המכשיר המסוים שנבנה במיוחד בשבילה כדי להצליח להגבירו כמו כינור חשמלי), אני מרגיש לאחרונה שהוא מוכנס לז'אנר רק כדי למלא רובריקה של Folk Metal. מן תחושה מבאסת של "הנה, יש לנו גם הארדי-גארדי, עכשיו אנחנו מקוריים גם כן!"
עבורי הקסם הזה עבר ממזמן. איזו משיכה שהייתה יכולה לנבוע לי לאקורדיון עתיק היומין הזה נעלמה לפני שהספיקה לנבוט וכל מה שנשאר לי זה ארשת אדישה למכשיר מורכב ומעניין שכבר לא מעניין אותי כמו שהצ'מבלו מיצה את עצמו עוד בימי הרנסאנס ואף אחד לא מייחל לקאמבק שלו.
אבל אם נסתכל רגע על המוסיקה של Cellar Darling נמצא פה סיפור שונה לגמרי.

Cellar Darling באים קודם כל לספר סיפור באמצעות המוסיקה שלהם. הם שזרו סיפור מעשיות יפה בעל ניחוח של פעם, כמו מיתולוגיה משלהם, על דמות נשגבת כמו אימהית מול פרי חלציה – והדיאלוג המתמשך עם המוות המיוצג לפעמים על ידי המין האנושי, לפעמים על ידי המים ולפעמים ולעתים קרובות על ידי הריק שבין הגיטרות לפסנתר. זה מתחיל עם Pain המהפנט, אשר נותן חופש לשירה המצוינת של Murphy אשר מוכיחה פה שהיא ראויה להיות זמרת בפרונט של כל הרכב שמכבד את עצמו – עם קול יחודי, מעניין, יוצא דופן שלמרות שהוא לפעמים נתקע על מניירות מוכרות בז'אנר שקורצות לסגנון קלטי עם שבירות קול מוכרות, היא מצליחה לשזור סיפור מרתק ומרגש מבעדם.

זה בולט במיוחד בשיר הנהדר Death העוקב, עם פזמון שלא יוצא מהראש ונשאר שם לנצח – או בשיר הנושא The Spell אשר מספק גם כן כישוף ווקאלי משל עצמו אודות שורשים, ירחים ושאר נפלאות אשר נותנות לא רק לשיר אלא לסיפור כולו, מוסיקה ומלודיה גם יחד, גוון מיסטי ומרתק.

ההרכב לא נשען אך ורק על נעימות עממיות מארץ מולדתן אלא גם גולש הרבה פעמים לשירים שמהדהדים בין Doom Metal כאוב לבין Alternative שבוער להתבקע, ולא לחינם השיר Burn, הכבד באלבום, נשען על גרוב רוק מעורפל בתור מנוע. הדבר הכי קרוב שאפשר לשים ליד Cellar Darling זה בעצם מן נקודת אמצע בין ה-Folk הפאגאני והמחשמל של Arkona לבין מוסיקה קלטית בלתי מזיקה שגובלת באווירת רקע כמו של Midnattsol, אבל עם אלמנט אדיר של Progressive Rock ו-Progressive Metal לבלילה הזו, לא יחודית למען היותה יחודית – אלא כזו שמשרתת סיפור מוסיקלי מתפתח ומסקרן.

שירים כמו Hang הפיוטי או Freeze הנהדר מייצגים את כל הכוח של הטריו הזו, בין אם הגיטרות עושות את המלאכה על מנת להוביל או מקצבי הפיוז'ן המשאירים את הכול מאופס. שיאו של הסיפור מגיע דווקא קצת לקראת סופו – עם מעבר קצרצר שנקרא Fall שמרגיש מרוחק ומשתק בנעימה המצמררת שלו, דרך Drown הכבד אשר מושך את הלהקה לסיומת הסיפור – ואז שני אפילוגים המתכתבים עם שאר האלמנטים שהיו באלבום כדי לחתום את הסיפור באופן שקט ומריר עם חריץ קטן להביט בו לעבר אופטימיות.

אז דווקא לא ההארדי-גארדי הוא מה שעושה את האלבום הזה, לא סולו החליל ואפילו לא העובדה שיש ל-Cellar Darling את כל המניעים להיות להקת Symphonic Metal חיוורת והם בוחרים בכל כוחם להתרחק מהז'אנר וליצוק לעצמם משהו משלהם. מה שעושה את The Spell כל כך כדאי כמו שהוא כל כך קמאי – זה העובדה ששלושה חבר'ה מוכשרים התכנסו ליצור מוסיקה וסיפור שהם מספיק טובים כדי לקרוע את כללי הז'אנר, ושוב – למרות שהם עושים משהו שקל לשים את האצבע איפה הוא דומה ל-The Gathering או איפה הוא דומה ל-Tyr – הם עדיין חצבו לעצמם גומחה משלהם בהר הגדול של הרוקנרול. עכשיו חובה עליהם להראות לעולם שהם יכולים להשאר שם גם באלבומים 3 ו-4.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: ניווט ::

[#] [A] [B] [C] [D] [E] [F] [G] [H] [I] [J] [K] [L] [M] [N] [O] [P] [Q] [R] [S] [T] [U] [V] [W] [X] [Y] [Z]

:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Obsidian Tide - Pillars of Creation

Periphery – Periphery IV: Hail Stan

Slipknot – We Are Not Your Kind

Shredhead - Live Unholy

Protomythos – Heavy Crowns

Desert - Fortune Favors the Brave
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

ראיון:
נותנים את הלב ואת הנשמה האפלה - ראיון עם Christos Antoniou, גיטריסט להקת Septicflesh

כתבה:
המדריך אל התופת – ערכת הפתיחה לבלאקר המתחיל.

סקירת הופעה:
זומבים בבארבי- Shredhead משיקים אלבום במועדון הבארבי

סקירת הופעה:
הקול הנשי שואג - סקירת הופעתה של להקת Arch Enemy בישראל

סקירת הופעה:
על הפרוג ועל הלחות - סקירת פסטיבל Dream Fest ישראל

ראיון:
אובדן השמים - ראיון עם Matthias Sollak, גיטריסט להקת Harakiri For The Sky
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[10/10/2019]
Epica בישראל
[22/08] Vampire TLV - episode 5 Ft. Fatum Aeternum
[26/08] Li'ed & Mental Fracture - פרוג באוזןבר
[29/08] היפ הופ אלטרנטיבי בלבונטין 7
[31/08] Walkways Album Release Show
[05/09] Abrahms Family – Original Sound
[12/09] השקת האלבום Under The Sky
[13/09] ZAD - "Followers of tann" Release Show
[13/09] Never Alone - A Metal Reunion
[19/09] Septicflesh בישראל
[23/09] Desert - Album Release Show
[28/09] פסטיכסאח 2019 ירושלים
[16/10] Scarfest 2019
[31/10] Cradle Of Filth בהאלווין בבארבי
[13/11] Annihilator בישראל
[16/11] Harakiri For The Sky
[26/12] חג האור-פנד-לנד המסורתי
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::