|
27/07/2019
Idle Hands – Mana
מאת: יותם Defiler
Idle Hands הם להקת מטאל גותי מפורטלנד אורגון ועכשיו אחרי שקראתם את זה תשכחו שאמרתי את זה. אל האלבום שלהם, Mana, צריך לבוא בלי באמת לצפות למניירות של המטאל הגותי שאותו אתם מכירים, אלא לחשוב ולהנדס בראש מה היה קורה אם The Mission או Sisters Of Mercy היו עושים מטאל, ולא אם Paradise Lost היו הולכים לאיבוד יותר עמוק בנבכי ה-Depeche Mode שלהם. הארבעה קמו מתוך אפר להקת המטאל הקלאסי Spellcaster וגייסו לעצמם בסיסט חדש, כי הבסיסט Gabe Franco החליט שהגיע זמנו לנסות את עצמו עם עמדת הגיטרה והשירה. אני חייב לציין שלפחות מאלבום הבכורה המעולה הזה, הוא בהחלט הוכיח את עצמו.
אני לא מבין איך הז'אנרים האלה לא נפגשו לעתים תכופות יותר, הרי כל כך הרבה מטאליסטים גדלו באייטיז והתאהבו באווירה הדקדנטית והאובדנית שלThe Cure או The Smiths מצד אחד, או עם הפאתוס הנשען על כתפיו של Billy Idol, ובאמת קשה להזכר מתי להקות מטאל הצליחו לערבב את האווירה הזו בהצלחה. יבואו אנשים ויגידו "אחי, Tribulation זה בדיוק זה, זה The Cure אבל במטאל!" ואני אומר לאנשים אלו רק חכו שתשמעו את Mana.
כדי לכתוב אלבום מטאל טוב באמת צריך יותר מרק לדעת מה אתה מנגן אלא למה אתה רוצה לנגן את זה, והרביעייה מאורגון החליטה היטב שהסיבה המרכזית שהם ננעלו על השעטנז הזה, בין מטאל קלאסי אה-לה Iron Maiden לבין הרוק הגותי שנשמע מיושן כבר ב-1991, היא שהם פשוט לא מסוגלים לשים את האצבע למה אף אחד לא עשה את זה לפניהם. לא ככה, לא בצורה כל כך מובהקת וכל כך נאמנה לשני העולמות האלה – של הרוק הגותי וההבי מטאל.
זה מתחיל עם Nightfall, אחד מהשירים הכבדים יותר באלבום – ששורף קדימה גם עם דאבלים ויללת גראולים מדי פעם – רק כדי להזכיר לכולם שלא, אין סיכוי שזה אלבום של Sister Of Mercy שבמקרה איבדתם בארכיון אלא אשכרה להקת מטאל שמערבבת לכם את מה שאתם אוהבים. הטקסטים הדיאבוליים אמנם שייכים כמעט לשני תחומי העניין, אבל אין ספק שעסקות השטן זה יותר הצד של המטאל עוד מימיה של Black Sabbath, אז בהחלט מדובר באחד מהשירים היותר מטאליים באלבום – אבל הרצועה העוקבת משחקת בצד השני של המגרש.
Jackie הוא המנון רוק גותי מעולה עם אווירה של הבי מטאל ועבודת גיטרה מהפנטת. הפזמונים מוכיחים חד משמעית ש-Idle Hands יודעים לכתוב ברצינות גם שירי אהבה, על התיישנות והתרחקות, על הזמן שעושה את שלו ועל המרחק האדיר שיש בינינו לבין הנעורים שהיו לנו לפני מיליון שנה, או ליתר דיוק, בשנות ה-80. קשה שלא להתייחס לשיר שמדבר על ערגה לתקופה אחרת ביחסי בינו לבינה מבלי להתייחס לעניין ש-Idle Hands יודעים טוב מאד שמה שהם עושים הוא בהגדרתו Outdated. הם מנסים להפיך חיים לא רק בגוף מוסיקלי זקן ומיושן אחד, אלא בשניים – אך בזכות כתיבה חכמה, ביצועים מצוינים וגישה שהיא לא פחות ממרעננת ומלבבת במיוחד למי שלא רגיל לטבול בשני הז'אנרים האלה ביחד, נוצר להם לא פחות מהמנון.
שלושת השירים הבאים נותנים בראש לא פחות. Cosmic Overdrive הוא שיר הבי מטאל קלאסי עם שכבה מעולה של אפקט Chorus מעליו כדי למשוך אותו בחזרה אל האפלה הגותית של הרוק הגותי, והטקסט והעיבוד מתערבבים ביחד לכדי תשלובת מעולה – כמה שירי מטאל אתם כבר זוכרים על אדם הנוסע על אופנוע, מכונית או אפילו חללית? כמה שירי רוק גותי אתם מכירים על תחושת הלבדיות ואובדן המשמעות שבזולת המשולה לאפוקליפסה על אמת? כל אחד מהם אפשר בקלות לספור איזה 1000 דוגמאות, אבל היופי של Idle Hands הוא שהם מצליחים לשלב בין שני הז'אנרים כמו גם בין שני הנושאים. שיר של נסיעה ומנועים בכל הכוח הלאה – המערבב את תחושת החידלון הקיומי. גם Don't Waste Your Time טובל באותן האנרגיות – הפעם בהיפוך תפקידים – שיר שיותר שקוע בעולם הרוק הגותי, על תחושות אובדניות שבמקום לשקוע במניירות של Doom Metal מגובות באנרגיות של מטאל קלאסי ובועט.
שיאו של האלבום הוא בלי ספק Give Me To The Night הבועט והמהיר שמערבב בין שני הסגנונות בצורה הטובה ביותר, גם בין ריפים סטייל Judas Priest וגם שירה בוכייה סטייל The Smiths. גם לאחר קשה למצוא נקודה חלשה באלבום. אפילו Dragon, Why Do You Cry בעל השם הקרינג'י מצליח לספק את הסחורה באמצעות מספיק אגרסיות וייאוש וקריאה לעולם טהור יותר, כמיהה שגם הגותיים וגם המטאליסטיים שותפים אליה במיוחד על מצע המוסיקה הזה.
מומחים לדבר יכולים למצוא אחרי כמה וכמה חיפושים להקות שהקדימו את Idle Hands במלאכתם כאן, הרכבים שהצליחו להבריג שעטנז מוקדם יותר בין הרוק הגותי להבי מטאל הקלאסי, או כל סוג של ואריאציה אחרת. יש שיגידו שזה מה שבעצם Life Of Agony ניסו לעשות ולא הצליחו. לעזאזל – יש סיכוי שאפילו נזקוף זאת לזכותם של Ghost, לפחות ההוכחה שאפשר לשלב רוק כבד עם מוסיקה מיושנת אחרת כדי לתת לה לגיטימציה מחודשת, אבל לפני שהם הופכים לנחלת הכלל, כי אני מבטיח לכם שהם יהיו גדולים, תנו ל-Idle Hands האזנה כנה ותעזו לומר שלא נדבקו לכם הפזמונים האלה בסוף.
|
