תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Ram2
Ram2
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות אלבומים ::

לאתר הרשמי: לחצו כאן


רשימת השירים:


01. Surroundings
02. Paracosm
03. Hidden Truth
04. Outside
05. Midnight
06. Lights Out
07. Sunrise


ציון:

11/10/2019
Storchi – Outside
מאת: יוני אורן


גיטרה - בס - תופים. במוזיקה הקלה הנצרכת בכל הזדמנות, בכל פינה ועל ידי כולם, זה מה שלרוב נמצא. כשזה נוגע ללהקות פופ-רוק או Pאנק, זה בהחלט כל מה שצריך כדי להשאיר את זה פשוט וקליט (כשהשירה אופציונלית). מי שמעוניינים בטיפה יותר מ"פשוט וקליט", לרוב יוסיפו עוד גיטרה אחת או קלידים (כמו שנראה ברוב המטאל). בשביל הפינות הבאמת מתחכמות הבה נכניס כלים עתיקים יותר כמו כלי מיתר (לרוב כינור או צ'לו), אקורדיונים או כלי נשיפה ובפרט הסיבה להתכנסותנו בסקירה זו - חליל.

ההרכב הצעיר Storchi איננו זר לבמות הארץ וכבר הספיק לבטא ייחוד סגנוני במפת המוזיקה הישראלית. מעל הגיטרה של איתי כרמלי, הבס של שחר ששון והתופים של נעם ארבל נוסף חליל הצד של דניאל סאסי ופניהם של הנגנים אל עבר מוזיקה המושפעת בעיקר מה-Progressive של שנות ה-70 ומהמטאל. הם כבר הספיקו לחמם את ענקית ה-Post Metal האהובה עליי, להקת The Ocean, בגיאורגיה ממש לאחרונה ולכן אל אלבום הבכורה שלהם Outside ניגשתי בציפייה למצוא את המתבקש משילובי ההשפעות - Progressive Metal. זכיתי להפתעה.

השיר הראשון Surroundings נפתח בסולו חליל כמעט חסר ליווי, צעד מסקרן אשר עשוי לשלוח אותנו להרבה מאוד כיוונים כשהראשון בהם הוא במוזיקה הקלאסית, הבא במוזיקת Folk ולבסוף, כנתבקש, בחלילנים אשר כבר נודעו בעבודת החליל הייחודית שלהם. כנראה שרוב המאזינים המנוסים ב-Progressive Rock ובחליל ייזכרו במהרה ב-Ian Anderson מלהקת Jethro Tull. במקרה שלי, חלילן Progressive אחר קפץ לי לראש - אחד משלנו, שם-טוב לוי, זאת בעיקר נוכח הפנייה לסולמות יהודיים, ספרדיים, מזרחיים ובכלליות מוזרים ולא צפויים. רגע קל עובר, החליל נעצר ואנחנו מקבלים מכה של דיסטורשן, תופים ומטאל כבד. ברגע בו החליל הפתלתל מצטרף לכובד אנחנו זוכים לשילוב לא צפוי בין הכבד ובין הקליל בעת ובעונה אחת ונופל האסימון שיש כאן משהו בלתי רגיל. החליל של Storchi איננו רק חליל. לעיתים מדובר בחליל שהוא גיטרה (הן מובילה והן קצב), לעיתים בחליל שהוא זמר חסר מילים ולעיתים בחליל שהוא משל למוזיקת רקע. לעיתים ישנה הסתמכות רבה כל כך על החליל, דבר שמוביל לכך שיתבלט מדי בהפקה עד כדי ששאר הכלים ממש נבלעים בה, אך ברוב האלבום הוא מפגין את עצמו כראוי במרכז היצירה.

החל מהיצירה Paracosm, אנחנו מתחילים להתרגל לנוכחותו של החליל ולשים לב גם לסולו גיטרה מפוצץ ב-Feel אותו תומכת מחלקת הקצב באופן חד ומקצועי. הדינמיקה המשתנית שבין הרגעים המטאליים החזקים, הכבדים והמתוחכמים ובין הרגעים הפשוטים, הרגועים והנוגים יוצרת תחושה של מסע ושל אמירה חסרת מילים - כמה מרתק הוא הסיפור שאנו מסוגלים ליצור לעצמנו (או על עצמנו) מתוך האזנה לקטע הזה. זה הקסם שבמוזיקה אינסטרומנטלית שנעשית מכל הלב.

ובכן, מוזיקה אינסטרומנטלית ברובה לפחות. שיר הנושא של האלבום הוא היחיד שזכה למילים ולתפקיד שירה אותם כתב וביצע מאי שמטוב (כל קשר לשם-טוב לוי מקרי בהחלט. בחיאת, אנשים, זה שם משפחה!) אשר ידוע בפועלו בלהקת Floor Eight. השירה נעה בין Alternative Rock ובין Hard Rock קלאסי (כשסגנונה של Janis Joplin מתבלט) ולמרות שהשירה מבוצעת טכנית באופן מוצלח ומעניין, אני לא משוכנע שהסגנון הזה הולם את החזית שביצירתם של Storchi. כשהחליל מעטר את הטווח הגבוה של הצלילים והגיטרה והבס את הצלילים הנמוכים, הייתי שמח לשירה שהייתה מכסה יותר את הטווח הבינוני, בערך כמו שאנחנו נוטים לחוות אצל להקת Subterranean Masquerade. בכל אופן, הגיחה הזו החוצה אל מחוץ למוזיקה האינסטרומנטלית היא תוספת בלתי צפויה, מרעננת וגיוון נכון בהחלט שמאפשר עבור אלה שנאבדים בין שיר לשיר להרגיש את האלבום מתקדם ולקבל על הדרך מהמילים איזו מנת השראה קטנה של נתינה מעצמנו לעולם הרחב.

המפלה שבאלבום עבורי היא השיר Midnight. היצירה בעלת השפעה כבדה מתוך עולם ה-Jazz, בעיקר בעקבות רגעי סולו של הכלים השונים. סולו חליל כבר חווינו כמה פעמים לאורך האלבום ולכן אנחנו לא מתרגשים ממנו יותר מדי. סולו הבס קצר מדי ונעלם במהרה עוד לפני שהבנו שאנחנו חווים אחד. ממש כמו שאני לא מקנא במתופפים שצריכים לנגן את Do I Wanna Know של Arctic Monkeys, אני לא מקנא בגיטריסטים או בבסיסטים שיצטרכו לנגן את השיר הזה עקב המקצב הרפיטטיפי הבסיסי שמלווה את השיר ברובו. כשמגיע סולו תופים, אנחנו מגיעים לנקודה בעייתית במיוחד בה דניאל יורדת מהבמה כדי לשתות בירה ולבדוק אימיילים, איתי ושחר מדברים ביניהם על קונספירציות בממשל האמריקני מבלי שיצטרכו להתרכז בכלל במה שהם מנגנים ונעם מפגין את כל מה שהוא למד אי פעם לתופף, בכל משקל, בכל סגנון ובכל וריאציה. זה אחד מאותם הרגעים הנפוצים בהרבה מה-Progressive הישן והוא לא תואם את מה שאני תופס בתור Progressive (שהרי אנו נשארים במקום), בתור הבעה רגשית או בתור אווירתיות. זה הבין לבין. לאחר זמן ממושך מאוד (מעל 4 דקות!) מצליחים "לצאת מהתקיעה" ולחזור לעוד טיפה מלודיה לפני שעוברים הלאה להמשך האלבום.

כמעין אנטיתזה לתחושת התקיעה שקיבלתי מהשיר Midnight, השיר Sunrise אשר חותם את האלבום העביר בי תחושת התעלות והיפתחות. חשוב לציין שהשיר אינו מטאל. בכלל. הוא נפתח בקטע פתיחה קצרצר של כלי מיתר עד מעבר לפסנתר של נמרוד אלדר במהלך הרמוני מתוחכם וישן. אט אט נכנסים חזרה גם כלי המיתר - אלכסנדרה מרקו מ-Tillian בצ'לו, דניאל רטוש בויולה ויובל גור בכינור. יחד עם החליל של דניאל זה נעשה מאוד עבה, מאוד עשיר ואפי במיוחד. התחושה היא קולנועית של הרגע הזה בו הדמויות בדיוק סיימו את המשימה הכבדה שהייתה מוטלת עליהם, הסדר שב לכנו והן עכשיו צפויות להיפרד זו מזו ולעשות את דרכן חזרה הביתה כשהדבר היחיד שנשתנה הוא הן עצמן והעולם עבורן לעולם כבר לא יהיה אותו הדבר. איזו צורה קסומה ויפייפיה לסגור את האלבום.

אנא זכרו, Progressive Rock שנוסיף לו מטאל הוא לא תמיד Progressive Metal. כשהחליל ולא המטאל במרכז היצירה, ישנן אינסוף דרכם להקיף אותו. לפעמים נחוץ שנמשיך לעשות את ההפרדה ולו כדי שנאפשר ליצירה את החופש להיות חפה מגיטרות, מבס או מתופים ועדיין להתקבל כהמשך למטאל קשוח ובועט. כבר באלבומם הראשון החליטו Storchi שלא לחשוש מהעיסוק במה שהם אוהבים ושלא לחשוש להפריד ולחבר בין הסגנונות. הייחוד שלהם כבר כאן וכשהפנים מופנות לגיוון הסגנוני, נותר לנו רק להמתין בסקרנות כדי לגלות לאן יוביל אותם הצעד הבא.

ועוד אמרו לי שאני לא אצליח לכתוב סקירה בלי לציין שעל הבוזוקי יש את יוסי סאסי, אבא של דניא… שיט! כל כך קרוב!

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: ניווט ::

[#] [A] [B] [C] [D] [E] [F] [G] [H] [I] [J] [K] [L] [M] [N] [O] [P] [Q] [R] [S] [T] [U] [V] [W] [X] [Y] [Z]

:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Blut aus Nord – Hallucinogen

Mayhem - Daemon

Tarja - In The Raw

Strident - March of Plague

Storchi – Outside

Possessed – Revelations Of Oblivion
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
בגרון ניחר – לזכותו של המטאל הקיצוני

סקירת הופעה:
Damage Premiere - הופעת הבכורה של להקת DPS

סקירת הופעה:
פעם שלישית אפיגלידה - סקירת הופעת להקת Epica

סקירת הופעה:
מחזירים את הבשר - סקירת הופעת Septicflesh

סקירת הופעה:
כשהתן מקלל - סקירת הופעת ההשקה של להקת Zad

ראיון:
חוגגים עשור - ראיון עם סימון סימונס, סולנית להקת Epica
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[30/05/2020]
Iron Maiden בישראל
[13/11] Annihilator בישראל
[14/11] מופע המחווה הרשמי ל Rammstein
[16/11] Harakiri For The Sky
[16/11] Shokran בישראל
[16/11] AREWEDEAD - EP Release Show w\ Shredhead\ 03
[27/11] Ma'anish - Methods - Slimfim
[28/11] En Olam release show - Tel Aviv
[30/11] En Olam release show - Haifa
[30/11] The Big Prog Theory
[07/12] Metal For Michael
[11/12] Amorphis Live In Israel
[14/12] En Olam release show - Jerusalem
[18/12] Winter FolkFest
[26/12] חג האור-פנד-לנד המסורתי
[08/01] Mayhem בישראל
[14/02] Leprous Live in Israel
[29/02] Jinjer Live in Israel
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::