|
17/12/2019
Pelican - Nighttime Stories
מאת: יוני אורן
נתקלתי לפני לא מעט שנים במסעותיי אחר ה-Post Metal בשמות אשר חזרו על עצמם במקורות שונים. לא הייתה רשימת אלבומים מומלצים שלא הכילה את Neurosis או את Isis החלוצות וברובן גם הופיע שוב ושוב שמם של Pelican. החבורה האמריקנית הזאת עשויה שלא לחלוטין להסכים עם האמירה הזאת. אל תתבלבלו, הם גם לא יגידו שהם לא. בשאלת הסגנון, באופן מוצהר הלהקה אומרת שהיא לא מעוניינת להכליל את עצמה תחת הגדרה אחת. הדבר נעשה עוד הרבה יותר קשה כשאין לנו יכולת להיעזר בצורת השירה כדי לצמצם את אופציות השיוך היות והלהקה בחרה לכתוב שירים אינסטרומנטליים בלבד, בין היתר כדי שלא להתקבע לסגנון אחד.
למרות ההצהרות המתחמקות הללו, המאזינים יצליחו לאחד בין האינסטרומנטלי, בין המטאלי, בין המלודי, בין הכבד ובין ה-Hardcore אל תוך משבצת ה-Post Metal באופן די טבעי. אלבום הבכורה Australasia עשה לי די נעים באוזניים אי אז בזמנים שלא באמת קראתי תיגר על סיווגים. חלפו שנים בהן הרבה מים עברו בנהר. המים לא העבירו לי אלבומים נוספים של Pelican באוזניים ולא התעדכנתי בהוצאותיה עד עכשיו שיצא Nighttime Stories.
את האלבום פותח השיר WST שמכיל הרבה מאוד אלקטרוניקה, גיטרות אקוסטיות לצד בס מלוכלך לפני מעבר לקטע Drone/Doom שאמור לאפיין מאוד את ה-Post Metal. עם זאת, ההפקה לא חדה מספיק כדי שהאגרופים שהנגנים אמורים לנעוץ לנו בבטן יגרמו לנו להתקפל בהפתעה. לא נדהמתי מספיק בקטע הפתיחה כדי להישאב לתוך האלבום או כדי להסתקרן לגבי הצופן בהמשכו.
אנחנו עוברים לחפש את האגרוף המבוקש בשיר Midnight and Mescaline, אבל זוכים לקבל משהו שקרוב יותר לפליק עם הציפורן. ההפקה מעט יותר טובה, יש לנו מעט יותר טכניקה וההשפעה מהמטאל ניכרת, אבל זה עדיין משהו שיושב בעיקר בין Post Rock לבין Alternative Rock ועובד מאוד קשה עד שהוא מצליח לגרום למטאל להתניע - 2 דקות לתוך השיר עד שאפשר לקרוא לו מטאל. הדבר שמניח טיפה את הדעת היא התחושה שמדובר ב-Post Metal שעשוי טוב. השיר נגמר מעט מהר מדי לטעמי והייתי שמח למצוא בו קטע שינוי אווירה או מלודיה אחת נוספת.
השיר Abyssmal Plain מבלבל מאוד עם מנגינה שנוגעת במעין Pop Rock של תחילת שנות האלפיים ובמעברים חדים לתוך ואל מחוץ למטאל. אם הייתה כאן שירה והיו מילים, אולי היה קל יותר למצוא את הכיוון או לגלות את כוונת המשורר. אנחנו נמצאים מעל 4 דקות בבלבול הזה ומתקשים בסופן לומר האם הייתה לנו חוויה נעימה או לא. נדרשות כמה האזנות לפני שהריכוז מפסיק להיעלם ועד מצליחים להקשיב עד סוף השיר ואל עבר ההתחלה של השיר הבא.
פעם נוספת, אחרי שיר שלא הדהים אותנו מגיע שיר המכיל Post Metal שעשוי טוב. השיר Cold Hope הוא אחד משירי הדגל של האלבום ואם לאמני מטאל רבים יוצאות גירסאות אינסטרומנטליות של אלבומים שלמים, הפעם הייתי שמח למצוא את הגירסה בעלת השירה הנבחנית הזועמת המשותפת למטאל ול-Hardcore של השיר הזה. הלהקה מדויקת, התחושה אנרגטית וממריצה, הסאונד טוב והלחן גורם לרצות לשבור משהו.
הפלא ופלא, המטוטלת עושה זאת שוב ואחרי It Stared at Me הלא מטאלי והדי משעמם, מגיע Nighttime Stories שמראה בכוחניות את הצד היותר Hardcore של הלהקה באופן שעדיין מרגיש כמו Post Metal. גם השיר הזה יכול היה להיות הרבה יותר מפנק אם הוא היה עם שירה ועם מילים, אבל ניתן להסתפק ולהנות מגרסתו האינסטרומנטלית. התחושה הזאת מלווה אותנו גם אל תוך Arteries of Blacktop, בו מרגישים תנודות בולטות בין Hardcore ובין מטאל קלאסי אך עדיין במסגרת ה-Post Metal ועדיין עם תוצאה משביעת רצון.
שיר הסיום Full Moon, Black Water השתלב לנו מבלי שנשים לב ולמרות שיש לו תחושה מעט יותר Punk Rock בגירסה איטית וכבדה, הוא עוד ממשיך בקו של קודמיו ולא מדכא לנו את כל התחושה המגניבה שהשירים הקודמים הרימו לנו. עם זאת, גם הרצף המוצלח הזה לא לחלוטין מציל את האלבום. התחושה שמדובר בלהקת Post Metal בהכחשה מרימה ראש בלא מעט הזדמנויות. הוספה של שירה התואמת את הסגנון והשמטת קטעים שחיים בנוחות מדי בסגנונות אחרים היו יכולות להפוך את האלבום הזה מאלבום "אמממ.. Post Metal כזה?" בסדר לאלבום "בואו תלמדו מה זה Post Metal" חביב ואפילו לאחד טוב. ההתעקשות שלא לבחור באילו מים לשוט מוסיפה מעט יותר מדי בלבול לאלבום.
נוסף על כך, הבחירה להיות להקה אינסטרומנטלית מחייבת את האמנים להביע בצלילים את מה שהיה צריך להיות מובע במילים, אחרת השירים מכילים חלל לא מוסבר, הכותרות חסרות משמעות והדרך מכאן לאיבוד עניין היא זריזה. בנקודה הזאת, האלבום די נכשל. עברו כמה האזנות לאלבום עד שהצלחתי להאזין לו בשלמותו מבלי לאבד ריכוז. המסע של הבנת האלבום כשל באופן חרוץ עבורי ואני עוד בתחושה שלקחו אוסף שירים שהיו מוכנים, המציאו להם כותרות, הגרילו סדר השמעה ושלחו להדפסה. אין תחושה של משמעות או של מחשבה שמעבר לרמת השיר.
חובבי המטאל וה-Hardcore שבינינו עשויים למצוא קצת מה-goods שתמיד נשמח לשמוע כשיש לנו דודא ל-Post Metal, אבל המחסור שבאמירה נחרצת כמו שהתרגלנו לשמוע בלהקות הבולטות בתת-הסוגה מורגש ואפילו עשוי להיות אלמנט מפריע. מי מביניכם שמורגלים שלא לשמוע אלבומים שלמים ברצף ושיצליחו לדמיין שמדובר בגירסה האינסטרומנטלית של אלבום Post Metal רגיל - אני מקנא בכם. אולי אתם עוד תצליחו לקבל מכאן מנת Post Metal הגונה.
|
