לאתר הרשמי:
רשימת השירים:
01.Ivy
02. Comet O
03. Hydra
04. Water Omen
05. Departure I – In a Heartbeat
06. Departure I – Ascension
25/08/2020
Ketoret –Ketoret
מאת: ירון הורינג
את קטורת הכרתי בליל חורף סוער, השלג התחיל לנשור אט אט, מכסה את האדמה בשכבה עדינה של קלילות לבנה. הרוח התחזקה בהדרגתיות עד שהפכה לסופה של ממש, הכל הפך ללבן ואפל בו זמנית, לא קינאתי באנשים ובחתולי הרחוב שניסו לתפוס מחסה מתחת למרפסות הבתים, רועדים ורטובים עד לשד עצמותיהם.
ואז התעוררתי מההזיה ששקעתי בה, לא שלג ולא נעליים, אין חתול אחד שאני יכול לראות ממרומי הקומה השניה בבית הדירות שבו אני גר, גם אדמה אין מסביב, רק אספלט אפור ורותח.
אז את קטורת הכרתי סביב סיכום שנת 2019 של המגזין, עוד ריליס אחד מבית כמעט 50 ריליסים שונים שצוות המגזין (ועבדכם הנאמן בתוכם) סיכם תחת מטריית סיכום השנה הזו.
עוד ריליס?
הו לא, ממש לא עוד ריליס – האיפי ששחררה רביעיית הדום\שוגייז הזו היה אחד מהיצירות הטובות ביותר שיצא לי לשמוע לאחרונה, אז אתם בוודאי יכולים להבין עד כמה שמחתי לשמוע על שחרור האלבום המלא של ההרכב הזה, הכולל שני שירים ששוחררו כחלק מאיפי הבכורה שלהם.
אלבום הבכורה שלהם נושא את שם ההרכב עצמו וכולל שישה קטעים בסך הכל ,זה נשמע קצר במיוחד, אני יודע. אבל כל מי שמכיר קצת את הז'אנר מבין שמספר הקטעים לא מעיד על אורך האלבום בשום צורה.
כי האלבום הזה נמשך לו לאורך ארבעים ושלוש דקות וארבעים וחמש שניות.
לא אסבך אתכם עם עוד מספרים, רק אגלה לכם שהשיר הקצר ביותר באלבום הוא שיר בן שבע דקות וקצת.
חובה אחרונה מוטלת עלינו לפני שנדבר על האלבום עצמו כוללת את פירוט חברי הלהקה הירושלמית.
ליאב בן טולילה – שירה וגיטרות.
סלבה קישקה – גיטרה בס.
גבע אור – גיטרה.
אלכס קרווינסקי – תופים.
אז שניגש לשולחן ונתחיל לאכול?
יאללה, מתחילים.
את האלבום פותח Ivy - הקטע הקצר ביותר באלבום הזה, המלודיה המשכרת שלו לא מגיעה בקלות, השיר נפתח בשיא העוצמה עם בלאסטים וגיטרות שמרפדות את המלודיה הנפלאה הזו.
ואז, אחרי הקליימקס, המהירות יורדת, הסאונד מתחדד והופך לנקי, שקט ואווירתי מאוד – השירה של ליאב בן טולילה מהדהדת ברקע ומדקלמת את הטקסט הקצר והממוקד של השיר הזה לאט לאט.
הקצב עולה והרעש חוזר עמו, המלודיות מספרות את הסיפור שהוא Ivy - שיר פותח שהוא למעשה אפילוג מבחינת הטקסט שהוא נושא. (כן, כן, אני מודע לפרדוקס)
ואז, קצת יותר מחמש דקות אחרי תחילת השיר, הלופ הושלם ואנחנו חוזרים לעוצמות של תחילת השיר, בן טולילה שואג בכאב והגיטרה העמוקה שמכתיב את כל המלודיה הקסומה של השיר הזה מובילה אותנו לאט לאט אל מצולות השיר והופ! בלי ששמתם לב בכלל, השיר נגמר.
ממשיכים אל Comet O - הוא מתחיל איטי יותר, רועש יותר ומלודי הרבה פחות הוא מכה לנו בפרצוף, הקצב שלו אפל – בלאקי כמעט.
הגיטרות של גבע והתופים של אלכס מכים ללא רחמים, הקצב עולה והאחידות נשמרת ואנחנו מרגישים תחת מתקפה של כוחות השאול וקצת אחרי שלוש דקות, חוזרים החברים מקטורת ללטף אותנו – הצליל השוגייזי המאפיין הוא קונטרסט מדהים למה שהתחולל פה לפני פחות מחצי דקה.
Holding tight
Out of mind
Flaming places that you knew before
Like in old days
We’re out of time
שר לו בן טולילה בצליל מכושף ונקי, מנקה אותנו לקראת המתקפה הבאה, שלא מאחרת לבוא – הרעש המכושף של קטורת מכה שוב קצת אחרי הדקה החמישית והגיטרה המייללת של גבע מוליכה אותנו כמו פנס באפלה ומראה לנו את השביל שקטורת הכינו לנו, עד לסוף.
הידרה, מפלצת מיתולוגית הדומה לדרקון עם כמה ראשים, פוגשת אותנו פה בצורתה המימית.
השיר מתחיל בנגינת גיטרה איטית וקסומה הפוגשת את שירתו הלוחשת של בן טולילה מעט מאוחר יותר.
השירה שלו רגועה, כמעט היפנוטית – התחושה היא של קול שמגיע מהמעמקים וגורר אותנו אתו למטה, אל המצולות.
השיר נבנה לאט כשהוא משובץ בנגיעות קטנות של שבירות תווים מדי פעם, כאילו כדי לשמור אותנו ערניים.
באמצע השיר בדיוק, אחרי שהקצב התגבר מעט – הגיטרות המכסחות נכנסות, בן טולילה משלב להילוך שישי ומתחיל לצעוק ולשאוג, בדיוק כמו אדם שמנסה לצוף ולא לטבוע בזמן שמפלצת המעמקים מושכת אותו למטה, אל המצולות.
מיותר יהיה לספר לכם שהמאבק נכשל, Water Omen – השיר הבא בתור מצייר לכם ציור מדהים, טבעתם ואתם נגררים אל המצולות, ובמשך שתי דקות שלמות את צפים ברוגע ובשלווה – העיר התת ימית שמתחתיכם זוהרת באורות בוהקים המבטיחים לכם שלווה ורוגע, ממש כמו העיר בסרט AquaMan, אם יצא לכם לראות.
אז למה רק שתי דקות, אתם שואלים?
כי התופת נפתחת אחרי שתי דקות, השירה עדיין עמוקה ומגיעה מהמעמקים, אבל משהו אלים נפתח שם, הוא לא נמשך להמון זמן, קרוב לדקה וחצי של כאוס. אבל גם כשהרוגע חוזר, די ברור שזמן הרגיעה אזל, השיר מתנדנד לו כמטוטלת בין שלווה לטירוף.
האלמנטים המוזיקליים מתווספים כל הזמן, אחד מהיתרונות הגדולים ביותר של שירים באורך שמציגים לנו החברים מקטורת היא היכולת שלהם לספר סיפור שלם ומורכב.
וכך אחרי שפגשנו את נגינת הגיטרה המדהימה סביב הדקה הרביעית, השיר הארוך ביותר באלבום סוגר פרק אחד אחרי שש דקות כמעט ומאפשר לנו לנוח קצת כאשר אנחנו רוכבים על צלילי הגיטרה החרישיים הפותחים את הפרק הזה.
סיימתי להקשיב לקטע השקט של הפרק השני הזה וכבר תכננתי לחלק לכם אותו לקטגוריות, לשים ציוני זמן ומקום ולתאר לכם את כל מה שהשיר הזה העמיס עלי, אבל עזבו.
אם סיימתם את הפרק הראשון של השיר הזה, פשוט השענו לאחור ותיהנו מהמסע, למי אכפת בכלל מה יש לי להגיד בשלב הזה?
ואם כבר התחלנו לפרק את האלבום לפרקים, אז אנחנו נאלצים לעבור לשני השירים שחותמים אותו, שני שירים שונים לגמרי מאלו שקדמו להם.
Departure I - In a Heartbeat – משאיר מאחור את הרוגע והשקט היחסי של קודמיו, צובע את עצמו בקורפספיינט ויוצא אל הקרב.
הרגש עדיין קיים פה, המלודיות עדיין מרגשות, אבל משהו בסאונד של השיר הזה לוקח אותנו אל מחוזות אפלים הרבה יותר. בלאסטביטס אקראיים, שאגות אימים ותהומות של תסכול ועצב מחזיקים את יסודות השיר הזה, הדיסטורשנים מנסרים יותר, הכל פה פשוט קיצוני הרבה יותר.
וכל זה בלי לוותר על השפה של קטורת, על הגיטרות שמייצרות את מלודיות הרקע ואת הרגש העמוק והאינסופי הזה.
השיר השני בפרק הרצחני הזה הוא Departure II – Ascension.
גם השיר הזה נפתח לו לאט ובשקט, שלושה משפטים מדכאים, נושאי מנטרה רפטטיבית הם אלו שמסייעים לבן טולילה להסלים לאט לאט את שירתו ותסכולו.
Every aircraft
Every satellite
Shall sink
הגיטרות הקטוריות מלוות אותו ומסלימות גם הן, עד שמגיעים התופים של קרווינסקי אחרי שלוש וחצי דקות בדיוק.
משם ועד לסוף השיר אתם הולכים לפגוש הרבה מאוד עוצמה, כוח ורגש.
שמתם לב לשימוש הנרחב שלי במילה הזו, רגש, במהלך הסקירה הזו? תשמעו את האלבום ותבינו.
אבל מה שלא תפגשו בשיר הזה זה קתרזיס, השיר הזה, בניגוד לכל קודמיו באלבום לא מתפוצץ לאלף רסיסים, הוא נשאר על נקודת חום קבועה, מעבה את התבשיל הזה עד לנקודה הזו שמגיעה שניה לפני הרתיחה.
ושם הוא נשאר, חותם את אלבום המופת הזה.
לסיכום.
שירים ארוכים כמו של קטורת לא מפחידים אותי, הם עוברים פשוט כהרף עין וכל שניה בהם מוצדקת, אין פה איזו תחושה מעייפת של מתיחת הסאונד כדי להצדיק את ההשתייכות הז'אנרית. מה שכן יש פה זו פאקינג יצירת מופת, אלבום כבד, עוטף, מרגש בטירוף ומינימליסטי להפליא.
קטורת הצליחו לזקק טקסטים למינימליזם מעורר קנאה. כל חיי קינאתי במשוררים, אנשים כאלה שיכולים לקחת רגש, חוויה או סיפור ולהפוך אותם לקפסולה מצומצמת ומדויקת, אני מעולם לא הצלחתי לעשות את זה, אני חייב הרבה מילים, אני לא מצליח לזקק.
אבל אני מניח שהבנתם את זה, אם קראתם את הסקירה הזו, לא?
בכל מקרה, תנו צ'אנס לאלבום הזה של קטורת ואל תפחדו להתאהב.
|
