|
26/10/2006
Thrudvangar - Walhall
מאת: עמר ברזילי
נו, עוד לא התרגלתם לזה שחלק מלהקות הויקינג מטאל שאני סוקר בשבילכם הן להקות שלפעמים תקועות באיזה חברת הפצה שכוחת-אל ובמדינתנו הקטנה גם קשה להשיג עותקים של האלבומים שלהן וגם הקהל הרחב בקושי מכיר אותן? יפה, אז הנה עוד אחת. Thrudvangar היא להקה חדשה יחסית, מגרמניה, שנוסדה רק בשנת 2000. זו ההוצאה השנייה שלהם, כשקודמו נקרא Ahnenthron והציב את Thrudvangar כאחת מהמוכשרות של הז'אנר הזה בשנים האחרונות. שנתיים ומשהו אחרי האלבום הקודם הגרמנים חזרו עם Walhall. השאלה אם אכן האלבום ראוי להיקרא על שמו של ההיכל הזהוב.
את העטיפה מעטרות זוג קסדות מתכת מהתקופה הויקינגית כשמסביבם ארבעה חרבות שפונות לארבעה כיוונים, כיאה לעטיפת אלבום בלאק מטאל ויקינגי עצבני. אחרי פתיח לא מעניין במיוחד, מתחיל הדבר האמיתי ומיד כשנפתח "Asatru" אנחנו מקבלים לצלחת מנה הגונה של ויקינג מטאל עשוי טוב ומצוחצח, מהיר ברובו אך איטי בקטעים מסויימים. את Thrudvangar מרכיבים כשישה אנשים שמצליחים להכניס את המאזין אל תוך דפי ההיסטוריה הבהולה ולאדמת ימי הביניים המוקדמים המוכתמת בדם, כשאתה עומד על החוף ומבחין בספינות האדירות ובמפרשים המתוחים, ויודע שמי שנמצא על סיפונן לא בדיוק הגיע לשבת לקפה ועוגה.
השירים יכולים לנוע ממקצב קופצני יותר וקליט יותר שאולי הכרתם אצל להקות אחרות שזו אכן מטרתן, אך השיר יקפיד להפסיק עם זה עד מהרה ולעבור למבנה שיר שלא היה מבייש להקת בלאק מטאל טהורה (זהו סממן שנותר אצל הלהקה עוד מאלבומה הקודם), כמו שאפשר לשמוע ב-"Kriegernacht" שהוא השיר השני. "Walhall" הוא שיר הנושא של האלבום והוא מהיחידים כאן שבאמת מלודיים לכל אורכו, הוא מהיר ברובו והקלידים לוקחים על עצמם תפקיד הרבה יותר גבוה מאשר בשירים האחרים. המבנה של מרבית השירים אמנם לא משעמם, אבל הוא חוזר על עצמו, ולעיתים יותר מדי, מה שיכול לתת תחושה של מונוטוניות מסוימת אחרי שמאזינים לאלבום הזה כמה פעמים.
"Blut Und Feuer" ממשיך ומביא המון דם ואש, למרות שאני לא בטוח שהשיר הספציפי הזה מתאים לשמו, שכן ציפיתי בו לבלגן וכאוס טוטאלי, ולא קיבלתי את זה. במקום זה קיבלתי שיר שדומה לקודמיו, לא שאני אומר שזה רע. "Gronland" מתחיל בנגינת קלידים שאמורה, כנראה, לדמות את קול התקיעה בקרן. כנראה לא יכלו להרשות לעצמם קרן אמיתית? לא נורא. בתחילתו השיר פועל על קצב איטי ורגוע, אבל כרגיל, זה ממש לא המקרה ומהר מאוד הקרב ייפתח פעם נוספת עם מתקפת גרגורי גרונו של הסולן ועם הסתערות הגיטרות פעם נוספת. השיר השקט כאן, הוא דווקא זה שסוגר את האלבום, "Die Heimholung", שמורכב כולו מקטעי אווירה שקטים, כמו היום שלאחר הקרב בו מוטלות הגופות על הקרקע.
Thrudvangar לעניות דעתי היא אחת מהלהקות האלה שאו שמתים עליה, או שמתעבים אותה, בלי אמצע. בהחלט מרגישים בה את הקרבה המוזיקלית ל-Menhir הגרמנית. לחובבי הז'אנר אמליץ בהחלט על האלבום הזה, וגם למי שסתם שומר על ראש פתוח, שלא כתוצאה מפגיעת גרזן.
|
