תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
OnTour
Graspop
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות אלבומים ::

לאתר הרשמי: לחצו כאן
חברת תקליטים: הוצאה עצמית


רשימת השירים:


01. Stranger
02. Pyromania
03. Your God
04. Beasts

13/11/2020
Pangéa - Beasts
מאת: יוני אורן


אם אדבר בכנות, למעט העובדה ש-Pangéa הם להקה ישראלית שהתמודדה במוקדמות המטאל באטל בשנת 2018 והופיעה באירוע כזה או אחר פה ושם, לא היה לי שום מושג מי לעזאזל זאת הלהקה הזאת. התחושה הפנימית הלא מבוססת שלי הייתה שמדובר בעוד להקת Djentcore עם סולן טיפוסי שנע בין שירה מעט בכיינית לצווחות Hardcore, באוסף שבירות רב מדי ובמילות זעם מפוצצות בטסטוסטרון. ראיתי את הלוגו שלהם מופיע על חולצות פה ושם ואולי בפלייר של איזה אירוע, אבל היות ומדובר בלהקה שחבריה לא נודעו יותר מדי בפרויקטים אחרים, לא מצאתי בי את הצורך אפילו להאזין למשתתפי המוקדמות לכשפורסמו סרטוני ההצגה שלהם. היות והלהקה זה עתה הוציאה את EP הבכורה שלה, לא הייתה לי באמת דרך להתבדות. עד עכשיו. אבוי, כמה שטעיתי.

מהצלילים הראשונים של Stranger המתקדם בספירות 5 יכולתי לשמוע נימה של Stoner Metal הנוטה לכיוון ה-Alternative Metal עם נגיעות קלידים עדינים. לוקח זמן עד שהשיר תופס תאוצה מטאלית פרוגית ועד הרגיעה שמכינה אותי לכניסת השירה של אוולין גניס. בחיי! סולנית! לא סתם סולנית, אלא אחת שמחפשת לשיר לשם השיר מבלי לנסות להרשים אף אחד. השירה לא אופראית ולא מתחנפת וגרמה לי לחשוב בגישתה על שילוב בין Alanis Morissette ובין Dominique Lenore Persi (Stolen Babies), בטח נוכח הניחוח הספרדי הפלמנקואי שהשיר מביא איתו בפזמון. ההשוואה ל-Stolen Babies לא נגמרת שם. אווירה Avant-Garde-ית נמצאת שם באופן פחות בוטה מן הלהקות המוכרות בסוגה, אבל בצורה מספיק בולטת כדי להבין שהלהקה לא מתכוונת להגביל את עצמה לאיזורים קונבנציונליים שהאוזן הבלתי מיומנת
תעריך.

הדמות הבולטת בשיר Pyromania היא אלעד כהן על הבס, כשהתפקיד כבד ומחוספס. השאיבה מעולם ה-Stoner וה-Alternative עוד נשמרת כאן ובמידה מסוימת גורמת לי לחשוב על מה ש-Tool היו עושים אם היו מוותרים קצת על התפיסה המטא-רוחנית של עצמם. כמו עם Tool, אני מרגיש יותר בנוח לשים את זה באיזור ה-Alternative Metal המתוחכם בואנו Avant-Garde היות וזה לא Progressive במובן הקלאסי שלו - אין פה אף Dream Theater ולא Pain of Salvation. זה נאלץ להיכנס ל-Progressive Metal בדלת האחורית כי המורכבות המוזיקלית נמצאת פה, אבל יש לנו כאן שירים שמונעים מרגש אנושי ומעט פסיכוטי הרבה יותר מאשר מראש המחווט אחרת או מאוסף נוסחאות לא סטנדרטיות.

עבודת הצ׳לו היפה של האורחת אלכסנדרה מרקו (Tillian) נעשית בטעם טוב, כרגיל, כמו עם כל דבר שהייתה לה הזדמנות לגעת בו. הצ׳לו משתלב בצורה מספקת מאוד עם הפסנתר והאקורדיון, שניהם פרי ידיה של אוולין, ועם הגיטרה האקוסטית של נדב בן חמו ומספקים רגע אחד נוגה בשיר הציני Your God - שיר אנטי דתי זועם שבא בניגוד מפתיע לשני הקודמים לו העוסקים הרבה יותר בשדים פנימיים ובהתמודדויות. כאילו כדי לחזור לרגיל, השיר Beasts הסוגר את ה-EP מתמודד עם הנושאים האלה פעם נוספת. השיר משחק בדינמיקות בצורה מתגרה עד הגעה לפזמון "Forgive us for the beasts we are״ בליין פשוט אבל מספק שצפוי להסתובב לכם בראש לא מעט זמן. תפקידי התופים השובביים של איתי טידור על רקע סולו הגיטרה החמקמק של נדב העלו חיוך על פניי כשהצליחו בתוך רגע רציני, כבד ומטאלי שכזה להכניס אווירה חופשית וקלילה. ה-EP נסגר בקטע אינסטרומנטלי קצר המנותק מ-Beasts אשר שואף להוריד את מעמד ״טעם הלוואי״ של ה-EP משירו האחרון, ולמרות שהייתי שמח שהקטע הזה יקבל שם וזהות משל עצמו, את מטרתו הוא אכן משיג וה-EP מצליח להיסגר בצורה שלמה ובבניית טעם של עוד.

חשוב לציין שכל האמור לעיל נוגע לטיב הכתיבה והמבצעים של ההוצאה. כשמדובר על הסאונד, דעותיי עוד חלוקות. את השמיעה הראשונה לו עשיתי במכונית - איפה שאנשי ההפקות ממליצים לבחון את טיב ההפקתם תוך כדי עבודה בכדי לקבל נקודת מבט אובייקטיבית לגבי איך שהשירים נשמעים מחוץ לאולפן. את מבחן המכונית ה-EP לא הצליח לעבור עבורי והתחושות הראשונות שלי לגבי הסאונד המנוזל וה״אמבטיה״ הזה היו שמדובר במשהו שעשוי להלום דמו ראשוני או EP שהוציאה להקה בשנה הראשונה לקיומה. זה לא מה שהייתי מצפה לקבל מלהקה שעבדה במשך שנה וחצי על ההוצאה שלה. כשעברתי להאזנה באוזניות, הסאונד הצליח להשתפר ויכולתי להרגיש את עומקו, אם כי עדיין הוא לא היה מיטבי לאוזניי.

ועדיין, בעודי מביט בטיב הכתיבה והביצוע של השירים שב-EP אני מוצא את עצמי בעיקר סקרן. ראשית, איפה לעזאזל זמרות כמו אוולין מתחבאות ולמה שלא ירימו ראש לפעמים? שנית, היות והוצאת ה-EP סימנה איתה גם פרידה מאוולין, באילו פרויקטים אנחנו עתידים למצוא אותה ואילו קסמים אחרים יביאו שאר חברי הלהקה כדי למלא את החסר? איך יכול להיות שחבר׳ה כל כך מוצלחים ומרעננים מצליחים כל כך להיעלם מתחת לרדאר? כמה זמן עד שנזכה לאלבום מלא, בתקווה לסאונד מכונית מספק? הכי חשוב, כמה זמן עד שנסיים את כל סאגת הוירוס הזה כדי שאוכל לזכות לראות את הלהקה הזאת מביאה את הפסיכוזה הזאת לייב ישר בפנים שלי? תודה רבה ל-Pangéa שהוכיחו לי פעם נוספת ש-When you assume, you make an ass of u and me.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: ניווט ::

[#] [A] [B] [C] [D] [E] [F] [G] [H] [I] [J] [K] [L] [M] [N] [O] [P] [Q] [R] [S] [T] [U] [V] [W] [X] [Y] [Z]

:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[30/03/2024]
Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
[14/03] Structural - "Decrowned" release show
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::