|
29/01/2007
Protest The Hero - Kezia
מאת: מתן ג'ונאס
את Protest The Hero הכרתי בזכות סיבוב ההופעות של DragonForce בקנדה, שבו הלהקה השתתפה כלהקת חימום. מאחר וסיבוב הופעות של DragonForce הכיר לי בזמנו להקות כמו Angra ו-Mendeed, ובעקבות המלצה אישית של אחד מחברי DF, החלטתי לבוא בראש פתוח כלפי הלהקה הזו למרות שבדקתי מראש עליה - והו, זה השתלם לי. Kezia הוא האלבום הראשון של החבורה הקנדית הזאת, אחרי כמה דמואים פאנק-רוקיים לחלוטין שהוציאו בשנים עברו. Kezia מסמל את ההתפתחות האולטימטיבית של הלהקה, שעברה לנגן מן הארדקור עם מגוון השפעות שונות ומשונות - החל ממטאל דרך פאנק רוק, Emo ומטאלקור ובעצם מה לא?
האלבום הוא אלבום קונספט שמספר על קזייה, בחורה שמוצאת להורג כחלק מנבואה שאומרת שבמותה היא תציל את האנושות מעוני קשה בעקבות מותו של אלוהים. עשרת השירים באלבום מחולקים לשלושה חלקים, כשכל חלק עוסק בדמות אחרת בסיפור: השלושה שירים הראשונים עוסקים בכומר הכלא שבו מוחזקת קזייה, השלישייה הבאה עוסקים בשומר הכלא, ושירים 7-9 סובבים סביב קזייה עצמה, כשהשיר הנוסף, העשירי, הוא מן פינאלה שמסכם את הסיפור. הקונספט כתוב בצורה מיוחדת ביותר, השירים לא כתובים בצורה סטנדרטית אלא יותר כמו סדרת חיבורים וקינות שמרכיבים סיפור אחד גדול.
צורת הכתיבה הייחודית של הליריקה באלבום הולידה כמה מהשורות הכי חזקות, מצמררות ומרגשות שפגשתי בכל חיי כמו "Ressurected to be killed and then maybe born again / I'll always be Kezia as long as any hope remains" מתוך "The Divine Suicide Of K.". אחת ההפתעות, לפחות מבחינתי, בנוגע לאלבום הזה היא דווקא השירה. לסולן הלהקה, רודי ווקר, יש קול נקי מופלא שנוטה מאוד לשירת Emo בכיינית ותאטרלית-משהו שבניגוד לדעה המוקדמת שלי דווקא השתלבה טוב מאוד עם האופי הקינתי של חלק מהשירים. בנוסף לקול הנקי לרודי יש צרחת הארדקור ברורה למדי אם כי מאוד אימתנית, שגורמת לי לדמיין את העיניים שלו יוצאות מחוריהן בכל אחת מהפעמים הספורות שהוא משתמש בה באלבום.
מלבד רודי תורמים את קולם גם אריף, הבאסיסט האירני-קנדי של הלהקה - שתורם חרחורים מוזרים וגראולים מטאליים יותר - וג'דייה קלי - זמרת פופ\RNB שלמדה עם חברי הלהקה בתיכון והוזמנה להוסיף את קולה הצלול לכמה משירי האלבום. השירה בכלליות מתאפיינת במוטיב של מן דיאלוג - רודי שר שורה מהשיר ומישהו חוזר או עונה על השורה. כן, זה לא חדש במיוחד, אבל זה מוסיף. כמו כן, בהרבה מהשירים מופיע מוטיב של 'שירת מקהלה' שמזכיר לכולם את שורשי הפאנק-רוק שהלהקה ניגנה בצעירותה. המוזיקה עצמה מגוונת מאוד ואין ממש טעם לנסות ולהגדיר אותה. חוץ מבסיס ההארדקור של הלהקה, יש פה את הריפים והפולירית'מיה המסובכת של להקות כמו SikTH, The Dillinger Escape Plan ואחרות, ריפים כבדים ומנסרים מכיוון המטאל, ברייקדאונים מלודיים טקטעים אקוסטיים רגועים ושקטים.
המוזיקה בכלליותה טכנית מאוד, כתובה ומנוגנת למופת וזה מרשים מאוד, בהתחשב בעובדה שמדובר בחבורת נערים שכתבו את האלבום כבר בכיתה יא' ורק חיכו לסיים את התיכון כדי לעבוד עליו בצורה רצינית ולהשקיע בו את כל זמנם. ההפקה גם היא מהוקצעת ונקייה להחריד, כל כלי נשמע טוב והסאונד מאוזן ומושלם כשכל החלקים יושבים טוב ומתחברים במן שלמות טבעית שכזו. לסיום, כל מה שיש לי להוסיף הוא: שמרו על ראש פתוח ונכונות לנסות דברים חדשים. זה בהחלט לא אלבום מטאל וגם יחסית לסצנת ה-Core לא מדובר באלבום סטנדרטי בכלל, ובכל זאת מדובר בהפתעת השנה מבחינתי.
|
