|
07/06/2007
Marduk - Rom 5:12
מאת: טל זכאי
להקות כדרכן של להקות, נוטות לאבוד אי-שם בדרך וכבדרך כלל אחרי מספר (במקרה הטוב) של אלבומים מצויינים, מגיע גל של הוצאות שנופלות בהרבה מאלה, וברוב המקרים הפצע אינו מתאחה. הנוסחה הזו מבחינתי, מתלבשת בדיוק על הקריירה המוזיקאלית של להקת הבלאק מטאל השוודית Marduk. ואכן, שלושת האלבומים המלאים הראשונים של הלהקה, Dark Endless, Opus Nocturne וכמובן Those Of The Unlight (שאגב נרשם אצלי כאחד מאלבומי הבלאק מטאל המוצלחים ביותר) מהווים עבורי את ההצלחות האמיתיות של הלהקה שאין שווה להן. מעבר לאלו, Nightwing היה נסיון נחמד אך לא נהדר וכנ"ל לגבי La Grande Danse Macabre. באשר לשאר ההוצאות - אעדיף לשמור על זכות השתיקה.
ועכשיו, כשכבר בטח הבנתם את הגישה בה הצטיידתי טרם שמיעת Rom 5:12, אשמח לבשר שלמרות נוסחת-הפלא האלבום מהווה שיפור יחסי להפתעתי המרובה. אז למרות שינויי הליין-אפ הלא כל כך טריים אך הקריטיים בהחלט, כמו למשל התחלפותו של הסולן שקנה לעצמו שם אגדי בז'אנר, הלא הוא Legion שפינה את מקומו לפני כ-4 שנים ל-Mortuus הסולן הנוכחי שכבר הוכיח, למרבה הצער, שאינו מצליח למלא את מגפי המטאל הענקיות שהשאיר אחריו Legion. בנימה יותר עדכנית, גם המתופף של הלהקה, Emil, התחלף אף הוא ואת מקומו תופס Lars Broddesson שאם יורשה לי לציין, מגלה כאן כשרון יוצא מן הכלל בתיפוף מרוצץ ראשים.
אז מה שהשתנה- השתנה, ומה שלא השתנה, זוהי המהירות המטורפת של Marduk שפשוט לא מוכנים להוריד את הרגל מהגז אפילו לא לרגע. עדיין, בעוד שאלבומם האחרון, Plague Angel, שמהווה את אחת ההוצאות הכי אגרסיביות ומהירות שהוציאו אי פעם, Rom 5:12 לוקח אותנו למקום יותר אטמוספירי, עם קטעים יותר איטיים איתו מצליחים Marduk לשלב את הברוטאליות חסרת הרסן המאפיינת אותם כל כך טוב. Rom 5:12 פותח בשיר "The Levelling Dust" שפחות מתבלט בזכות הריפים שלו, שלמרות שאלו כבדים לאין שעור ומכריחים אתכם בסופו של דבר להתמכר ולרצות עוד מכל אחד ואחד מהם בזכות כושר נגינתו הדיאבולי של Morgan, אך מבחינת הכתיבה והמבנה, אין כאן שום דבר שיפיל אותי מרוב התלהבות.
לעומת זאת, אחת המעלות של השיר שקשה מאוד להתעלם ממנה היא החיבור בין Morgan לבין הסולן, שמשום מה הסקרימינג הליחתי שלו מאוד הולם את סאונד הגיטרה, ושניהם פשוט נשמעים טוב ביחד. השיר הבא, "Cold Mouth Prayer" הוא שיר מארדוק קלאסי למדי (קרי: מהיר לאללה), גם כאן לא הצלחתי שלא להסחף במערבולת הטירוף אופף החושים של הלהקה. בשיר המדובר התרשמתי במיוחד מתפקידי סקרימינג וואקלס רבי רבדים שנותנים לשיר נפח, וכן תפקידי תופים מצויינים בביצועם.
אומר לכם בכנות, בפעם הראשונה שהכנסתי את האלבום הזה למערכת, באמת שלא התנגדתי להוציאו אחרי השירים הראשונים שפשוט לא הלהיבו אותי מאחר ולא ניכר שהם לקחו את Marduk קדימה בשום צורה. אך מתוקף תפקידי המשכתי להאזין ושמחתי לעמוד על טעותי כשהבנתי שאת השירים הטובים יותר שבאלבום, שמרו Marduk לאחר כך. את החלק היותר מרשים של Rom 5:12 פותח הקטע "1651", קטע אינסטרומנטלי איטי ואטמוספירי בניחוח הבארוק, עליו משרה הסולן אווירת אימים בלחישות צרודות אותו מלווים תופים דרמטיים.
מיד לאחריו מגיח מן החשכה בשאגות גיהנומיות, "Limbs Of Worship", בין השירים הטובים שאפשר למצוא באלבום, הפותח בתיפוף רצחני שמעלה תהיות איך Broddesson אינו מבתר את התופים שלו לחתיכות עם המקלות שלו. באשר לגיטרות, ניכרת כאן השקעה רבה בכתיבת הריפים, אך מלבד כמה קטעים מעניינים ולא צפויים, הרוב נשמע בערך כמו משהו ש-Belphegor היו כותבים (שזה לא בהכרח רע). בשיר הבא, "Accuser/Opposer" מלבד סאמפלים של פטפוטים דתיים של מטיף נוצרי נזכה לשמוע תפקיד אורח הזוי ומפתיע במיוחד, Alan Averill סולן להקת הפולק בלאק האירית, Primordial. וכן, זה באמת מוזר כמו שזה נשמע.
בשיר הזה האלבום לוקח תפנית למקצב איטי ומשעמם למדי בלויית תפקידי גיטרות רפטטיביים, ולמעשה בכלל לא ברור מה בדיוק Marduk ניסו לעשות כאן כשהם נתנו ל-Mortuus ול-Averill לשיר ביחד, ובסך הכל זה נשמע כמו שיר המנוני בסטייל Amon Amarth, אבל ממש גרוע. טוב נו, נעבור הלאה. "Womb Of Perishableness" מציג איזושהי מגמה אצל הלהקה להפחית מהמהירות שהפכה לגורם מכריע בשירים שלה, ומנסה להראות צד יותר רגוע של Marduk עם מקצבים איטיים ותפקידי באס דומיננטיים שנוטים אף לכיוון הדום, יחד עם קטעים המתאפיינים ביותר גרוב. בסופו של דבר התוצר אינו מדהים, ואף מייגע נוכח האורך המעייף של השירים האיטיים באלבום הזה, שברוב הפעמים עושים חשק להעביר הלאה לשיר המהיר הבא.
האלבום מגיע לסיומו עם שני שירים נוספים, "Vanity Of Vanities" וכן "Voices From Avignon" המהווים שירים ברוטאליים ולא רעים כשלעצמם ולא נשמעים שונה בהרבה מעבודתם של Marduk ב-Plauge Angel, וחותמים את האלבום בנימה אגרסיבית שמשאירה אתכם שותתי דם על הרצפה. אז נכון, לא ניגשתי לאלבום כמעריצה של החומרים המודרניים של Marduk ובכל זאת Rom 5:12 הסב לי מספר קטעים של הנאה שבאה בעיקר בשירים היותר מהירים ומטורפים שיש לאלבום הזה להציע. ועדיין, אחרי שסיימתי לשמוע את האלבום לא זכור לי לי אף קטע או חצי ממנו שנחקק אצלי בראש כמוצלח במיוחד. כמובן שאיני מצפה זאת מכל להקה, אך מתוקף המעמד המכובד יחסית של Marduk בהיררכיית הבלאק מטאל, אני מרשה לעצמי להציב להם רף יותר גבוה לקפוץ מעליו ולצערי הם לא הצליחו להרשים אותי במיוחד באלבום הזה.
|
