|
05/10/2007
3Inches Of Blood - Fire Up The Blades
מאת: אלון מיאסניקוב
3Inches Of Blood היא להקה שמבלבלת אנשים. היא חתומה ב-Roadrunner, בירת המטאלקור והמטאל המודרני, יש לה בין השאר סולן שצורח צרחות מטאלקור אופייניות, את האלבום הזה, השלישי שלה והשני בחברת התקליטים הנוכחית הפיק ג'ואי ג'ורדיסון, מתופף להקת Slipknot, אבל חבריה עושים מטאל מסורתי, שכולל גם זמר נשמע כמו רוב הלפורד עם עוד קצת הליום. הם שרים על חרבות, דרקונים ומלחמות, וניכר כי הם הקשיבו ל-Iron Maiden מספיק כדי שאלו לקחו אותם כלהקת חימום למספר הופעות של האלבום A Matter Of Life And Death.
אלבומם הקודם, Advance And Vanquish, כבר רכש ללהקה לא מעט מעריצים, השיר "Deadly Sinners" הפך ללהיט מטאל מסורתי לכל דבר, והעטיפה, ע"י אמן הת'ראש הנודע אד רפקה, שעושה מעט מאד עטיפות כיום, הפכה את כל החבילה למשהו מוצלח מאד. מאז הלהקה עברה לא מעט קשיים, חלקים נרחבים בהרכב שלה התחלפו והשאלה הנשאלת היא אם הלהקה עדיין מסוגלת להגיע להישגים שהשיגה עם אלבומה הקודם. אז קודם כל העטיפה חביבה, אבל בהחלט לא עבודה של רפקה, מה שכן ברור ממנה הוא שהמגמה של המטאל המסורתי נמשכת בגדול, אבל כשאני אומר בגדול, אני מתכוון לזה באופן כללי, כי מעריצים של להקות מטאל מלודיות לחלוטין, מהוותיקות יותר בתחום, לא יתחברו יותר מידי לחומר של הלהקה.
נכון, השירה של הסולן קאם פייפס עדיין נשמעת כמו הלפורד, ועדיין יש להם לידים מלודים וגם לא מעטי הרמוני לידס שמזכירים את Maiden, אבל החומר כאן שונה ממטאל מסורתי בלא מעט צורות. קודם כל, השירה המטאלקורית של הסולן השני בהחלט מהווה קונטרסט לשירה הנקייה והצרחנית, היא חזקה בתחומה, אבל אני לא בטוח שהיא מדויקת למוזיקה, אם אהיה ישר, בקטעים שבה שירת המטאלקור בולטת יותר הלהקה נשמעת דומה מאד ל-Killswitch Engage, וזה לא בדיוק מה שיחפשו מעריצי Judas Priest למיניהם. דבר שני, החומר של הלהקה מורכב וסבוך בהרבה ממה שהייתם מצפים לשמוע באלבום מטאל מסורתי, הרבה מאד חילופי מקצבים, ריפים מתוחכמים, וכל זה לא בדיוק קולע למה שמטאל מסורתי דוגל בו. פשטות קליטה היא שם המשחק, בית, פזמון וליד, שכולם נשארים בראש אחרי שמיעה אחת, ו-3 Inches Of Blood רחוקים מאד מהנוסחה הזו.
אי אפשר לומר שזה לא טוב, רק צריך לשמוע שיר כמו "Forest King" וברור שהלהקה הזו איכותית בכל קנה מידה. ריפים מגלגלים בסגנון Maiden, השירה המעולה של פיפס, שעלול לעצבן מי שלא אוהב את הסגנון, אבל לאוזני היא תענוג. זה מלווה בביצועי תופים מרשימים ביותר, פזמון סביר וכוחני, שוב - אי אפשר לומר שזה לא עובד. מצד שני, בשיר שלפני כן, "God Of The Cold White Silence", נשאר לי הרושם שהלהקה קצת נופלת בין הכסאות. אוהבי מטאל מסורתי לחלוטין לא יוכלו לסבול את נהמות המטאלקור וחילוף הריפים המהיר, ואלו שאוהבים מטאלקור מודרני עלולים לחטוף ג'ננה של ממש מהצרחות המסורסות של פייפס. כנ"ל גם לגבי שיר כמו "Demon's Blade", שבמרבית אורכו נשמע כמו שיר מטאלקור מלודי לכל דבר, והצד המסורתי בו הוא רק חלק קטן ובלתי משמעותי.
אין ספק שהפסיקה היא קשה במקרה הזה, לפי ציטוט שקראתי מפייפס, הם כבר הואשמו בזה שהם להקת פארודיה על מטאל מסורתי, אז כנראה שאוהדי הסגנון הזה בהחלט לא מבינים מה הם מנסים לעשות כאן, אבל אני חייב להודות שאני, כמי שקרוב יותר למטאל המסורתי אבל למד גם להעריך מטאלקור ומטאל עכשווי קיצוני יותר, מצאתי את האלבום הזה כשילוב די מענג של השניים. יכול להיות שאני אהיה יוצא דופן בתחום הזה, אבל אני כן מוצא הרבה חיובי בלהקה של חבר'ה צעירים שקרובים גם לעולם המטאלקור וגם לעולם ההבי מטאל. הנושא מזכיר לי קצת את ה-Trivium האחרון, להקה שעשתה מטאלקור ועברה לשילוב שלו עם מטאל מסורתי בהרבה באלבום האחרון, הם זכו לביקורת וגם ללעג מצד אוהבי מטאל מסורתי, אבל אני כן חושב שמדובר במעריצים נאמנים של המטאל המלודי שפשוט משלבים אותו בדרך שעד היום לא נעשתה, ויוצרים משהו מעניין שלוקח גם מהעולם הזה וגם מההוא, ובעיני זה מבורך.
|
