|
24/12/2007
Primordial - To The Nameless Dead
מאת: טל זכאי
המילים "אירי" ו-"עצוב" בדרך כלל לא נוטות להופיע באותו הקשר. מלבד כמובן, אם מדובר ב-Primordial, שנכון להיום היא אחת מהלהקות הכי מלאות רגש והכי מלנכוליות שיש לעולם המטאל להציע. Primordial החלו את דרכם בשנת 1987 ותפסו את תשומת ליבם של רבים החל מאלבומם המלא הראשון, Imarma, שהציע בלאק מטאל קלטי ומחוספס שעם השנים התפתח והביא להכרתם עם האלבומים A Journey's End ו-Spirit the Earth Aflame.
ב-2005 הוציאו Primordial את אלבומם המבריק The Gathering Wilderness שזכה לשבחים ובמספר מגזינים אף לאלבום השנה. גם שלי, אגב. אי לכך ובהתאם לזאת, חיכיתי ל-To The Nameless Dead בציפייה דרוכה...
אחת הגדולות של Primordial היא שלמרות שהם לא משתמשים באף כלים מיוחדים ובשום גימיקים, הם מצליחים לתפוס את הפן הקלטי בצורה כמעט מושלמת, שתגרום לכל מיני Cruachan-ים למיניהם לפרוש בבושת פנים.
מעבר לזה, ל-Primordial יש גם כשרון בכתיבת ליריקה משובחת, ומה שיותר חשוב הוא שסולן הלהקה, Nemtheanga, עומד מאחורי כל מילה ומילה בשירה חדורת אמוציות שממש שומעים בה את חשיבותן המהדהדת של המלים. שאגב, אחרי ששמעתי את האלבום מספר פעמים המלים כל כך נחרטו לי בראש שזכרתי את כולן בעל פה רק אחרי מספר שמיעות.
To The Nameless Dead פותח בשיר "Empire Falls" שמכניס אותנו ישר אל הנופים המוזיקליים שיוצרים Primordial, שדות קרב חרוכים עטויים ערפל אפרורי המדיפים ריח של אדמה לחה מדם וגשם. כושר הנגינה של חברי הלהקה לאחר עשור של עבודה במיטבו, יש כאן עושר עצום בכתיבה, ובריפים, שלעיתים מרגישים דומים ל-The Gathering Wilderness אך עדיין מביאים משהו שונה ומעבר.
Nemtheanga מצידו, זנח את הסקרימינג ווקאלס לטובת קלין מתחילת האלבום וכמעט עד סופו. מצד אחד, הוא פרפורמר מעולה, הוא אגרסיבי ונותן את כל כולו בשירה, בלי פשרות, ונותן כאן את אחת ההופעות האינטנסיביות שיצא לי לשמוע בזמן האחרון. מצד שני, זה באופן אישי חסר לי כי זה גורע מאותה עוצמה שהייתה ב-The Gathering Wilderness.
"Gallows End" הוא השיר המהיר והאגרסיבי ביותר באלבום. הוא פותח בשתי דקות של גיטרה אקוסטית כבדה באווירה מלנכולית שברגע אחד מתפרצת אל תוך ריפים מלודיים ועמוקים של MacUiliam ו-O'Floinn המלווים את השיר לאורכו, אליהם מצטרף הסולן בשירה חדורת ייאוש על הליל החשוך שלפני הקרב ועל החששות מהמוות הקרב. בשיא השיר, מגיע המשפט הכוחני "I'm a heathen, searching for his soul" ולא סביר שישאר שומע אדיש בקהל.
"As Rome Burns" חד וחלק מחזיר אותנו אל האלבום הקודם של Primordial וישר מתחילתו תופס את המהות והאווירה המיוחדת של האלבום המדובר עם הסאונדים של הגיטרות שנשמעות מרחפות ומלאות נפח, כאשר תפקידיהן כתובים מצויין וכן תיפוף עמוק ומהדהד מידיו של Simon O'Laoghaire.
"Heathen Tribes" הוא אחד השירים הפולקלוריסטיים באלבום, והוא אחד השירים הכי קרובים לאדמה, היא תשוקתם של Primordial. השיר שזור בקטעי גיטרה אקוסטית, מצד אחד כבדים ונוקשים ומצד שני נודפים אווירת פולקלור המושכת אותנו אל נבכי מורשתם של Primordial. השירה כאן גם הרבה יותר מלודית וממש נותנת לשיר פן של המנון-עם, עם נגיעות מטאליות כמובן של ריפים מלודיים, כבדים וסוחפים.
To The Nameless Dead מגיע לסיומו עם "No Nation On This Earth" שחודר עמוק אל תוך התודעה עם ריפים איטיים שנמשכים ומתארכים ומתארכים יחד עם הארץ הגוועת, ואנחנו איתה. לאחר פתיחה מהפנטת זו מפתיע אותנו Nemtheanga בסקרימינג צרוד ואגרסיבי שזה בדיוק מה שהיה חסר לי ברגע זה, ואף על השינוי לא יורד מיכולת השירה הטוטאלית והמרגשת שהוכיח לנו לאורך כל האלבום. "No Nation On This Earth" מהווה סיום מצויין, שמשאיר אתכם לאחר השמיעה עדיין תלויים בתוך האווירה העמוקה והאפרורית של To The Nameless Dead.
למי שלא שבע את The Gathering Wilderness כמוני ורוצה לשמוע עוד, בהחלט אמליץ על אלבום זה, אך אל תצפו לאותה אינטנסיביות שניתנה באלבום הקודם וכן לא לאותה אווירה סוחפת. To The Nameless Dead מרגש ומנכולי, אך הוא לא תפס אותי באותה צורה שקודמו כן, אבל זה גם יכול להיות מהסיבה הפשוטה שעוד לא שמעתי אותו מספיק. וכשזה נאמר, זהו בהחלט אחד האלבומים הטובים לשנה זו, Primordial אינם מאכזבים במוזיקה טהורה וכבדה שלעתים מפליא שהיא יוצאת בשנים האלו, ולא מתישהו בתחילת שנות ה-90'. וכמו ש-Nemtheanga היטיב להתבטא לכשיצא האלבום: "No compromise... Not then, not now, not ever".
|
