|
06/02/2008
Gamma Ray - Land Of The Free II
מאת: גולן שי
הייתה זו שנת 1988 בה חלה תקרית דרמטית בענף הפאוור מטאל כאשר גיטריסט ואחד ממייסדי להקת Helloween הידועה, Kai Hansen, עזב במפתיע את ההרכב וזה עוד לאחר צאת אלבומה הקלאסי Keeper Of The Seventh Keys Part II. כשנה לאחר מכן הקים Kai הרכב חדש, הרכב שמבחינה מוזיקאלית הולך בקו ישיר עם הסגנון של Helloween ובמקביל אימץ סאונד משל עצמו.
תחילה זה היה Ralf Cheepers שתפס את עמדת הסולן בשלושת האלבומים הראשונים של ההרכב, בזמן ש-Kai התמקד בכתיבה ובתפקידו כגיטריסט. ב-1994 באה הבשורה ש-Cheepers יוצא מההרכב ולא אחר מאשר Kai Hansen לוקח על עצמו את תפקיד השירה יחד עם הגיטרה - מהלך שהביא לתור הזהב של Gamma Ray. שנה מאוחר יותר יצא אלבומה הרביעי, Land OF The Free עם Kai בתפקיד הסולן \ גיטריסט.
12 שנים עברו מאז שיצא האלבום המהולל הזה, שנתפס בעיני מרבית ממעריצי ההרכב כאלבומה הטוב ביותר של Gamma Ray. אלה היו שנים בהן המשיכה הלהקה להוציא אלבומים טובים, בזמן שבכל אלבום היא שינתה מעט את הסאונד ואת כבדות הגיטרות, אך עדיין השאירה את הבסיס המוזיקאלי וסגנון הכתיבה לפי המנטאליות המוכרת שלה. כך למשל אלבומה האחרון Majestic מאופיין על ידי סאונד יותר כבד מבחינת הגיטרות והריפים עצמם, ההלחנה עצמה יותר מתקרבת לפוואר האמריקאי מאשר לפוואר האירופאי, אך בכל זאת לא ניתן להתבלבל או לזהות כי מדובר בתוצר Kai Hansen מובהק.
האלבום החדש של הלהקה, Land Of The Free II, נשמע כסוג של תוכנית מגירה מ-1995 שהעלתה אבק ורק לאחרונה נמצאה. מדובר באלבום עם סאונד והפקה שתואם לתקופה בה יצא Land Of The Free המקורי - הן מבחינת הגיטרות והן מבחינת המלודיות ותוכן השירים. כמובן שחלו מעט שיפורים ושינויים מאז אותם ימים שטופי שמש של 95' אבל בהחלט הכל בא לטובה.
אני אוהב לכנות את זה כ-"פאוור מטאל קלאסי", עוד לפני ש-Rahpsody שרו על דרקונים בהפקות בומבסטיות, עוד לפני ש-Hammerfall דהרו אל עבר שושלת המלכים וכמה שנים טובות לפני שהעולם בכלל שמע על Sonata Arctica או Kamelot. בתקופה הזו הפאוור מטאל האירופאי היה בפשטותו שילוב של רוק אנד רול והבי מטאל משולב בספיד שלפעמים מגרד את הת'ראש וכל זה על מצע של מלודיות, באנאליות אולי, אך מאוד מרגשות. מה שתיבלן את כל העסק זה הסאונד המתקתק של פעם וזו המנה שאנחנו מקבלים גם כאן.
האלבום לא יכול היה להתחיל בדרך טובה יותר וענן החששות שחג סביבי מזה זמן התנדף אל אוויר העולם. השיר שפותח את האלבום, "Into The Storm", מתחיל עם סגמנט מעורפל של ריפים מתעתעים - דבר שלדעתי נועד לבנות את המתח - המתנפץ לאחר מספר שניות עם כניסת הגיטרות האנרגטיות וקולו של Kai Hansen. אלה פורצים בכוח ולוקחים אותנו לטירוף החושים של עין הסערה, בעודי מנסה להיאחז בקרקע אני נסחף לאחד מאלבומי הפאוור מטאל הטובים שיצאו ב-2007.
מדובר באלבום שמלווה אותי כבר זמן מה, עוד מאז שנחת אל ידיי. בשמיעה ראשונה נחרטו אצלי שירים בעלי מרכיב מסוים שהבליט אותם, כך למשל השיר "To Mother Earth", למרות המהירות שאיתה הוא פוצח, הוא ממשיך לאט ובהדרגה אל עבר הפזמון - ועוד איזה פזמון - הרמוניה מלכותית אשר מעלה בעצבות את גורלה המר של אמא אדמה.
שיר נוסף שתפס אותי חזק בשמיעה ראשונה זה "Empress", יש משהו בקצב הגיטרות והקלידים שנבחרו לתחילת השיר שפשוט מהפנט אותי כל פעם מחדש. השיר מתחיל לאט אך במהרה הוא מעביר מהלך, מתחזק ומתחזק ולא מאפשר לי לעשות כלום חוץ מלנענע את ראשי. הפזמון שמבוסס על המלודיה שפתחה את השיר לא משאיר ברירה אלא להצטרף לשירה אם זה בבית בקול גדול או בליפסוסי שפתיים באוטובוס ובמקום העבודה.
בכל הנוגע למבנה האלבום, ישנו ריבוי במפתחי זמן שקופצים בין גיטרות מחייכות ואופטימיות לבין ריפים כבדים מנבאי שחורות ועד לעמדתן של מלודיות כוחניות ודוהרות. לא כמו יין, קולו של Hansen לא ניחן במגמת שיפור אבל ללא ספק הוא נשאר כפי שהיה מלפני אותן 12 שנים תמימות - שירה מלאה בלהט ויכולות ווקאליות מצוינות. ניתן למצוא באלבום הזה אלמנטים שנאספו עם חלוף השנים, חלקם מזכירים את האלבומים הראשונים של Gamma Ray וחלקם לקוחים מהתקופה האחרונה הטיפה יותר כבדה של הלהקה.
נקודה שאני רוצה לציין ושכבר עלתה בראיון שנערך לאחרונה במטאליסט עם Gamma Ray היא בכל הנוגע להשפעות וקטעים שלקוחים מלהקות אחרות. הדבר מתבטא בעיקר בגישורים שיש בתוך השירים או ריפים מרכזיים שפתאום מעלים נורה בזיכרון שאומרת "רגע זה מזכיר לי משהו", אך אני לא בא בטענות. רבים יוכלו להגיד שזה חוסר מקוריות והעתקה, אבל צריך לזכור שכל להקה בימנו בעצם מבססת את הריפים שלה על דברים שכבר הוקלטו והולחנו - והאלבום הזה הוא במכוון לוקח אותנו בחזרה ל-1995.
דוגמא לכך אפשר למצוא למשל בשיר "To Mother Earth", כאשר בחלק הגישור בין הבית לפזמון שמים לב שזו כמעט מלודיה זהה לשיר של Helloween בשם "How Many Tears" שלקוח מהאלבום הבכורה שלהם Walls Of Jericho, שבו Hansen בעצמו גם מנגן וגם שר. בשירים כמו "Opportunity" ו-"Insurrection" ניתן למצוא קווי דמיון מאוד קרובים ל-Judas Priest ו-Iron Maiden בשירים כמו "Exciter" ו-"Out Of The Shadows" בהתאמה.
בדבר קווי הדמיון וההשפעות זה דבר שחברי ההרכב עצמם לא מתכחשים אליו ואפילו מודים - ולדעתי בצדק רב - אין סיבה להסתיר את ההשפעות שיש לך מהרכבים שבוודאי גדלת והושפעת מהם. לסיכומו של עניין, Land Of The Free II הוא אלבום בועט ומרגש שמגיע לכל נקודה בגוף. אם אלה הריפים המהירים, המלודיות הענוגות והליריקה שקוראת לנו פשוט לצאת לחופשי. אז למה אתם עוד קוראים את הסקירה? צאו כבר ותשיגו את האלבום!
|
