תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Copacabana
Scorpions
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Articles ::

21/10/2017
אלבום קלאסי – Iron Maiden – Somewhere In Time
מאת: חיים וינטראוב
עד ליום בו התוודעתי לעולם "הרוק הכבד" באמצע שנות ה-80' של המאה שעברה, ככל ילד בסביבות גיל הבר מצווה דאז, האזנתי פה ושם ברדיו למוסיקת פופ. קצת מייקל ג'קסון, קצת מדונה, ואפילו PET SHOP BOYS וסנדרה פה ושם רחמנא לצלן. המלודיות היו נעימות לאוזן, המקצבים מרקידים והצליל היה נקי ואלקטרוני ונשמע "מודרני וחדיש" (הא... שכחתי את "דיבור חדיש"... ויי זמיר).

ואז גיליתי את עולם הרוק הכבד על הגיטרות, הבאסים, הזעם והעוצמה והנחתי מאחוריי את הפופ לטובת עולם מוסיקלי עשיר ומורכב הרבה יותר. אבל עדיין (ועד היום), מלודיות וצליל נקי וחד לאוזן עושה לי את זה.

עולם הרוק הכבד דאז היה מלא במוסיקה נהדרת, בועטת ומלאת כוח וקצב, אבל ברובה בהפקה בינונית (בלשון המעטה). בין אם ההפקה הגסה לאוזן והכמעט "ביתית" של להקות כמו TWISTED SISTER, להפקה הצווחנית וה"מלוכלכת" של שירים של להקות כמו WASP, ועד לצליל המעט דהוי ולעתים אף די עמום הפקתית של האלבומים של IRON MAIDEN.

ובל נטעה. את IRON MAIDEN אהבתי מהרגע הראשון ששמעתי את קולו האופראי של ברוס דיקינסון ואת התכנים המיסטיים/אפלים שלהם, עם הנגינה הוירטואוזית והמוסיקה הכבדה וה"שטנית". אבל גם בשירים אלמותיים כמו The Trooper או The Number of the Beast, וכהנה וכהנה יצירות נהדרות שאהבתי ושאני אוהב עד היום יותר מכל מוסיקה אחרת, היה משהו בהפקה שנשמע באמת עמום. כאילו והוקלט במרתף הבית מאחורי כריות. קשה להסביר אבל כך זה נשמע.

ואז הגיע ב-1986 הרגע שבו צפיתי ב-HeadBanger's Ball ולסתי נשמטה. הופיע למול עיניי קליפ שמיד בתחילתו הציג לוגו ממוחשב של IRON MAIDEN, עם מראה שהתאים למשחקי המחשב הפרימיטיביים דאז ששטפו את העולם. הקליפ היה מלא אנימציות צבעוניות של EDDIE, צילומי וידאו של חברי הלהקה שהערצתי למוות משחקים כדורגל, מסייפים וכד', וריף הפתיחה של גיטרת הסולו היה כל כך גאוני ומלודי שפשוט התמכרתי והתאהבתי כמו משוגע. מוסיקה מלאת גיטרות ובאסים ותיפוף מטורף, אבל עם מנגינה קליטה, מענגת, שפשוט בא לרקוד.

מדובר בקליפ של השיר Wasted Years, שאין אדם בעולם המטאל שלא מכיר ולא מייד מקבל BOOST של אנרגיות לרגליים, חום בחזה ורצון לרקוד כמו נער עם הצלילים הראשונים של הגיטרה שבו. טה-נה-נה טה-נה-נה טה-נה-נה ושוב ושוב. איזה יופי אלוהי יכל להיות בכמה צלילי גיטרה וסינתיסייזרים (זה השיר היחידי באלבום שבו נעשה שימוש בקלידים, וזה מורגש). כמה חן ומלודיה וכוח ותענוג מזוקק. אוח. איזה שיר.

זה היה הרגע שבו השתנה עולמי. בזה הרגע נפתחו עיניי ונפקחו אזניי לאלבום המטאל הטוב ביותר בכל הזמנים בעיניי. האלבום שאליו אני שב באופן קבוע כל שבוע-שבועיים, זה שעושה לי מצב רוח טוב כשאני שפוף, זה שאשתי האהובה רכשה לי ראשון מיד עם הפטיפון שקנתה לי ליום ההולדת. האלבום שבעיניי הוא הטוב ביותר של IRON MAIDEN ואחד מהטובים בעולם הרוק והמטאל (בחמישייה הפותחת ללא כל ספק).

מעבר להפקה המהוקצעת והמדוייקת שנשמעת עד היום כמושלמת מבחינת הצלילים וההאזנה, שבה כל כלי נשמע ברור וחד (למרות, ואולי בגלל שהכלי הנגינה הוקלטו באולפנים נפרדים), לא מציק לאוזניים וגם לא עמום, האלבום הזה הוא יצירת מופת מתחילתו ועד סופו. SOMEWHERE IN TIME הוא האלבום השישי של מיידן. הוא בא אחרי אלבומים נהדרים שעסקו רובם ככולם במאגיה ומיסטיקה אפלה, בשירי הלל לחיילים הבריטיים ובמיוחד לטייסים, ובשאר תכנים ליריים והיסטוריים.



אבל ב- SOMEWHERE IN TIME היה שונה. הוא הביא את הפתיחה ליצירות המיתיות/אפיות של IRON MAIDEN. שירים ארוכים ובעלי תכנים אפיים היסטוריים כמו Alexander the Great שארכו מעל 8 דקות וחצי ומספר על כיבושיו של אלכסנדר מוקדון, The Loneliness of the Long Distance Runner שמבוסס על סיפור קצר שהפך גם לסרט מפורסם אודות נער ממעמד נמוך שהופך לרץ למרחקים ארוכים, שיר שארכו מעל 6 דקות, ואפילו Heaven Can Wait שאף הוא מבוסס על מחזה וסרטים מצליחים ואורכו מעל 7 דקות.

ניתן גם להתייחס ל- SOMEWHERE IN TIME כמעין אלבום קונספט ראשון של מיידן. כפי שמופיע בשמו, רבים מן התכנים בו עוסקים בנושא הזמן, המקום והמרחב. ניתן למנות בין השירים המתייחסים לממדים אלו באופן ישיר או עקיף את שיר הנושא Caught Somewhere in Time ששואב את שמו מסרט מתחילת שנות ה-80', את Wasted Years כאמור, Stranger in a Strange Land, ואפילו את Deja Vu הגאוני שמתייחס לכל הממדים הללו גם יחד ומדבר על האפקט פסיכולוגי-חברתי-רגשי של "הייתי פה כבר פעם/חוויתי את הרגע הזה בעבר" שכולנו מכירים:
When you see familiar faces
But you don't remember where they're from
Could you be wrong?

When you've been particular places
That you know you've never been before
Can you be sure?

Cause you know this has happened before
And you know that this moment in time is for real
And you know when you feel deja-vu

Feel like I've been here before
Feel like I've been here before
Feel like I've been here before
Feel like I've been here before

SOMEWHERE IN TIME הוא אולי לא האלבום הכי "מסתורי" או "אפל" של IRON MAIDEN, אבל לכל מי שאוהב את המוסיקה של מיידן כשהיא מלודית מאד מחד, כבדה ומיתית מאידך, פסיכולוגית ורגשית יחד עם מהוקצעת ומענגת מוסיקלית, זהו האלבום. האלבום הזה מלא שירים נהדרים שכל אחד, גם לא חובב מטאל מושבע יכל לאהוב (וזו נקודת חוזק למרות מה שיש כאלו שחושבים). המוסיקה פה היא במקום הראשון, הליריקה (כתמיד) במקום השני, וההפקה היא מעולה לעילא.
אז
So understand
Don't waste your time always searching for
those wasted years
Face up... make your stand
And realize you're living in the golden year

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Obscura – Diluvium

Bloodbath – The Arrow of Satan is Drawn

The Ocean – Phanerozoic I: Palaeozoic

Soulfly - Ritual

Dir En Grey – The Insulated World

Slash featuring Myles Kennedy and The Conspirators – Living the Dream
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

ראיון:
כשגשמי המחר מגיעים - ראיון עם ישי שוורץ, סולן להקת Tomorrow's Rain

סקירת הופעה:
ברוס והכפתור - סיקור הרצאתו של ברוס דיקינסון בבית האופרה בתל-אביב

סקירת הופעה:
אוסטרלים עם שם להקה קליט - סקירת הופעתה של Ne Obliviscaris בישראל

סקירת הופעה:
כשהגשם ירד בקרקעית המדבר - סקירת הופעות Tomorrow's Rain, Subterranean Masquerade ו Desert

סקירת הופעה:
נרקבים שוב בארץ - סקירת הופעתה של Rotting Christ בישראל

סקירת הופעה:
עושים שמח בהוואנה - סקירת הופעתה של להקת Amaranthe בתל-אביב
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[20/12/2018]
Paradise Lost בישראל
[06/12] חג האור פנד לנד חוגג עשור
[13/12] Unleash The Pain בהופעת השקה
[13/12] פסטיבל Copacabana בקיבוץ טללים
[15/12] ערב להקות בBlaze Bar
[20/12] Prog & Groove at the Keoss
[22/12] Scalar, Fet ו-Mother Red Sun בגאגרין
[27/12] Shredhead וחברים במועדון האזור
[03/01] Rite of Passage #2
[09/01] Arcturus בישראל
[20/02] Behemoth בישראל
[25/02] Manowar בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::