תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Ontour
Ontour
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Articles ::

31/05/2018
אלבום קלאסי – Pro-Pain - Foul Taste of Freedom
מאת: אלון מיאסניקוב

גארי מסקיל הוא סוג של אגדת הארד-קור אמריקאית, הוא הקים את הרכב ה Crossover האגדי Crumbsuckers ב 1982, להקה שהייתה בין הלהקות הראשונות ששילבו Thrash ב Punk והיו בין האחראיות לז'אנר המשלב בין השניים - הרי הוא Crossover המדובר. ההרכב הוציא שני אלבומים נחשבים, ואז החליף שם והתרכך מוזיקלית תחת השם החדש Heavy Rain, הגלגול החדש כשל והתפרק סופית ב 1990.

ב 1991 היה זה מסקיל, בסיסט הלהקה שהחליט להקים הרכב חדש על חורבות ה Suckers – לצד המתופף דן ריצ'רדסון – כשהפעם הוא גם על השירה הניחרת, ולצידם הליד גיטר המשובח של טום קלימצ'אק. אלבום הבכורה Foul Taste Of Freedom יצא בהוצאה עצמית ואז הודפס שוב כשהלהקה הוחתמה ב Roadrunner Records - ואגדה חדשה נולדה.

האלבום לקח את ההארד קור שממנו באו חברי הלהקה, שילב אותו עם ריפים של Thrash, בליווי סאונד טוב וגיטרות מלודיות מלוטשות, וחיבר אותו עם טקסטים פוליטים וחברתיים זועמים של מסקיל, ושירת הארד קור קצבית – שהובילה חלק לשייך את הלהקה לז'אנר הראפ מטאל שבדיוק החל דרכו.

מסקיל לא חסך שבטו מהשלטון האמריקאי, ודי ברור שהבחור הוא שונא רפובליקנים ושמרנים מהקשים, השירים שלו עסקו בעוני, בטינופת, בשמרנות האמריקאית, ובחדות חריפה הוא חיבר שירים קצביים למסרים ברורים מאד לגבי השלטון של ג'ורג' בוש האב, לגבי המלחמה בעירק, ועל השלטון בארה"ב באותם שנים בכלל.

על גבי זה ניצבו כמה ריפים גאוניים ומחלקת קצב מבריקה. שירים כמו Pound For Pound קיבלו קליפים שזכו לשידורים חוזרים ונשנים ב Headbanger’s Ball המיתולוגית, והשילוב של הארד-קור, Thrash ומקצבי גרוב הזניק את האלבום לתודעה של אוהבי הז'אנר דאז.

Every Good Boy Does Fine עסק בעובדים הזרים שנהרו ונוהרים עדיין לארה"ב ממקסיקו, וכדי להגביר את התחושה המקסיקנית של השיר הם שילבו בו חצוצרות מסורתיות וזה התחבר למשהו שטרם נשמע לפני כן בז'אנר, לא Fאנק, לא פולק-מטאל, אלא סוג של הארד-קור מקסיקני שמח. הזוי, אבל גאוני.

זה היה האלבום הכי מיינסטרימי של הלהקה, וכנראה גם הכי מצליח שלה, למרות שהם ממשיכים עד היום והוציאו כ 15 אלבומי אולפן, האחרון שבהם ב 2015, הם מעולם לא פרצו בגדול, אבל זה לא מנע מהם להמשיך לעשות מוזיקה משובחת, ומהאלבום הזה להפוך לאלבום קלאסי בתת-הז'אנר המאד ספציפי שלו.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Legion of the Damned - Slaves of the Shadow Realm

Make crossover attack again – Death in your yard

Sleep – The Sciences

Clapsodra – Endless Agony

Nanowar of Steel – Stairway to Valhalla

Obscura – Diluvium
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
סיכום שנה - צלמים

כתבה:
על פתיתי שלג ועלבונות

סקירת הופעה:
הבריטים הביאו את הגשם - סקירת הופעתן של Tomorrow's Rain ו Paradise Lost בבארבי

סיכום ישראלי לשנת 2018

כתבה:
מנתצים שנה - סיכום שנת 2018 במטאל של מגזין מטאליסט

סקירת הופעה:
מדליקים עם היתומים - סקירת הופעת החנוכה המסורתית של Orphaned Land
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[20/02/2019]
Behemoth בישראל
[18/01] Zimmer Kaputtt
[19/01] Arcturus בישראל
[24/01] Winter Frost Fest
[25/01] Sermons of Night
[25/02] Manowar בישראל
[30/03] Haken בישראל
[27/04] Asphyx בישראל
[10/10] Epica בישראל
[13/11] Annihilator בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::