תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Ozzy
Scorpions
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Articles ::

18/09/2018
הגיע זמן לכפרות, כפרות. – על האלבומים שמצדיקים בקשת סליחה
מאת: צוות מטאליסט

יום כיפור בפתח, וגם אם אתם לא צמים, יש לא מעט חברי להקות שצריכים לפחות ליום אחד לאמץ לחיקם את היהדות, להרביץ ארוחה מפסקת בריאה, ולהגיד סליחה יפה על פדיחות מהעבר. נכון, הם אמנים, הם לא שואלים אותנו, מי שם אתכם וכו' וכו' ובלה בלה בלה. אבל במקרה הזה שמנו את עצמנו כשופטים, ודנו את האמנים האלה לצום ותענית לאור תחושת הביאוס הקשה שהם הביאו לנו במועד כזה או אחר בקריירה שלהם. אתם מוזמנים לבקר, לכתוב דעתכם, להסכים, אבל תזהרו לא לקלל. או שבשנה הבאה גם אתם ברשימה.


Metallica -St. Anger 2003




תגידו סליחה מטאליקה.
תגידו סליחה כי עברו 6 שנים וסבלנו מספיק מ Reload והרוק האלטרנטיבי שלו ואחרי ה 6 שנים התחלתם לדבר על אלבום "חזרה לשורשים". "הבאנו את הצייר מ Justice for All" הם אמרו. "איו יותר בוב רוק" הם אמרו.

החזרה לשורשים הסתכמה בחזרה לשורשי תקופת האבן, והמפיק התגלה כמיקרופון באמצע אולפן. האלבום שיצא הסתבר כדבר הכי נוראי ש Metallica הוציאו בכל שנות הקריירה הארוכה שלהם (סליחה, אולי Lulu הצליח לעקוף אותו בזה), זה היה אלבום תת-מופק, עם שירים גרועים, ושירה של ג'ימס הטפילד שעשתה כואב באוזניים.

אם הוא לא היה נבנה כל כך הרבה, או מתואר מראש לא כאלבום חזרה לשורשים אלא כ "אלבום מופשט עם סאונד פח" אולי האכזבה לא הייתה כל כך גדולה. אבל הוא כן היה. וזה כאב.

Slayer – Divine Intervention 1994



תגידו סליחה Slayer.
לא כי הוצאתם אלבום ממממשש גרוע. כי הוא לא ממש גרוע. אבל אם זה מה שיצא לכם 4 שנים אחרי הגאונות הצרופה של Sseasons on The Abyss אז זה אומר שאו שלא ממש התאמתם הפעם, או שנגמר לכם הסוס, או שפשוט האנמן היה שיכור מידי מכדי לתרום לאלבום הזה משהו.

זה שהמתופף פה לא היה לומברדו כבר דפק אתכם, אני יודע. אמנם פול בוסטאף הוא מכונת יריה שהיה מכבד כל להקה אחרת, אבל אי אפשר להחליף את לומברדו ולהגיע לאותה תוצאה, הוא לא סתם מתופף מדהים – הוא ייחודי. תוסיפו לזה איזה מיקס בעייתי שקצת דפק את הסאונד, ועל זה את השירים הלא מדהימים – ואיך שלא תהפכו אך זה האלבום היה אכזבה קולוסאלית אחרי Seasons המושלם.

Megadeth – Risk 1999



תגידו סליחה Megadeth.
אז נכון, Cryptic Writings כבר היה אלבום נחות לעומת Youthansia המעולה, וגם ניק מנזה כבר לא היה בלהקה וזה השפיע על התיפוף. אבל מוזיקלית, מה זה החרא הזה?

עזבו את העטיפה הכעורה, את הסאונד שנשמע כאילו ניסיתם להיות מודרנים יותר, אבל מה אלה השירים האלה? ולמה הם נכתבו עם Bud Prager שהיה המנהל של הלהקה?

עזבו שהסינגל המוביל היה Crush ‘Em שנכתב כפסקול להתאבקות, או את The Doctor Is Calling שנשמע כמו פרודיה על הלהקה של לפני שני אלבומים, איפה הריפים? איפה הלידים?
הם יצטרכו לצום ממש טוב כדי למחוק את הבזיון הזה.

Morbid Angel - Illud Divinum Insanus 2011



תגידו סליחה Morbid Angel.
בשביל החרא הזה חיכינו 16 שנים??

זה היה המשפט של רוב אוהבי הדת' מטאל ששמעו את האלבום הזה כשהוא יצא. אלבום הקאמבק של הלהקה עם דויד וינסנט האגדי היה אחד האלבומים הכי מסקרנים של 2011. גם הראשון שלהם מזה 16 שנה עם דויד, וגם הראשון של הלהקה בכלל מזה 8 שנים.

בסוף מה קיבלנו? אלבום חצי תעשייתי ו 90% רע. היו שם כמה ריפים, וינסנט נשמע סבבה, והמתופף החדש אמנם היה רחוק מלהיות פיט סנדובל האגדי אבל הוא היה מרשים טכנית, אבל איפה השירים אנשים? מי חיכה 16 שנה בשביל הקקי הזה??

Sepultura – Nation 2001



תגידו סליחה Sepultura.
נכון, מקס קבלרה כבר לא אתכם וזו לבד סיבה לסלוח לכם על רשימה מתמשכת של אלבומים סרוחים, כולם יודעים שהוא היה הלהקה. אבל האלבום שלפני – Against שיצא שנתיים אחרי Roots ו 3 שנים לפני האלבום הזה -היה דווקא אלבום לא רע.

אז מה קרה? ויתרתם לגמרי? המוזיקה הייתה סתמית, הריפים לא מוצלחים, ובשני שירים דחפתם את ג'לו ביאפרה – שלעצמו זה מגניב, רק שהשירים היו חרא טהור. ח'ברה, מספיק. תפרשו.


Iron Maiden – Virtual XI 1998



תגידו סליחה Iron Maiden.
לא מספיק שהבאתם את בלייז ביילי, שהוא סולן רע, בתור התחליף לדיקינסון, במקום נגיד מייקל קישקה מ Helloween שהיו שמועות שהיה מועמד לתפקיד, גם עשיתם אלבום עם סאונד פלסטי נוראי, ודחפתם לשם כל מיני קלידים עם סאונד בזיוני, וגם כתבתם שירים ארוכים מידי.

בחייאת, הסינגל The Angel and The Gambler נשמע כמו פארודיה על מיידן. התיפוף נשמע רע, הריפים תת רמה, וזה גם נמשך 8 דקות!
תרביצו בארוחה המפסקת ח'ברה, פה מגיע לכם לפחות יומיים צום.

THEATER OF PAIN - MOTLEY CRUE



תגידו סליחה מוטלי קרו.

תגידו סליחה על הפיכת הגלאם ממשהו זוהר וסקסי לפארודיה שמגעילה את עצמה למוות. שלקחתם ז'אנר מלא צבע וחיוניות ודרסתם אותו לכדי חיה מעוכה שתוכה מבחוץ על כביש אספלט מדברי. תגידו סליחה שבמקום ההומור העצמי המעודן יחסית והמעריץ דו-מיניות תיאטרלית של להקות כמו POISON, BON JOVI, WARRANT ואחרות בחרתם לייצר תדמית של גלאם בוטה, אלים, אני מעז לומר אפילו תוקפני ומיזוגני. תדמית של נוער שוליים עברייני שלועג לדו-מיניות תוך שימוש במאפייניה, שונא נשים ומשפריץ את מיץ הטסטוסטרון המוגזם והרקוב שלו לכל עבר (בריח קיא מהול בוויסקי).

תגידו סליחה שלקחתם את הסמל של התיאטרון שאני כה אוהב ואפילו מקועקע על בשרי (צמד המסיכות – אחת צוחקת אחת בוכה) שמסמל תרבות, דו-מיניות, רגש ודו-שיח והפכתם אותו לצעצוע ריקני שמסמל צעקנות של נעורים חסרי תוחלת, הרבה מעבר למשובת התבגרות, הרחק אל תוך העבריינות שבזה לכל מה שהוא נורמטיבי או "מכובד" רחמנא לצלן.

תגידו סליחה על אלבום שבו נקודת האור המוסיקלית היחידה (והטובה יש לומר) היא גרסת כיסוי לשיר שאינו שלכם (SMOKIN' IN THE BOYS ROOM) בתוך תערובת של שירים חסרי מעוף, צעקניים ולא יפים שנשמעים כמו מתנ"ס קרואלה דה וויל ביום שבו התחיל לרדת קראק מהעננים.

Guns 'n' Roses - The Spaghetti Incident?



תגידו סליחה Guns 'n' Roses.
תגידו סליחה כי ציפינו לכסאח בסגנון appetite for destruction וקיבלנו דלקת מעיים חריפה שמישהו תקע לתוכה מיקרופון. ציפינו למחשבה מאחורי המלודיה סטייל Use Your Illusion, עם טקסטים שמדברים על דברים... ובכן, כלשהם. קיבלנו קאברים שטוחים, לא מרגשים, עם סאונד שהסאונד המקורי היה יותר טוב בהם. נראה שהסמים ההם מהמקרר הזינו את הלהקה ואת האזניים שלה, אחרת לא ברור לי איך במקביל לכמעט-גאונות בuse your illusion הלהקה הסכימה שהדבר הזה יצא לאור.

Within Temptation - The Heart of Everything


תגידו סליחה Within Temptation.

להקת מטאל סימפונית ששרה על יצורים שמימיים, אגדות, הטבע והאדמה הופכת ללהקת מטאל סימפונית שעושה פופ קליל עם ניחוח רוקיסטי? תגידו סליחה, ווית׳ין טמפטיישן שעניתם לתיאור הזה. אחרי Enter המצויין ושני אלבומי המופת שלכם, Mother Earth ו The Silent Force הרחתם את הכסף ואת הפופולריות והחלטתם לשנות כיוון, לצוות אליכם כמה זמרי פופ נורדיים ולהוציא אלבום שישבור את הלב של המעריצים שלכם כל השנים בכדי לקבל הכרה עולמית. אז כן, מכרתם הרבה, גילו אתכם בכל העולם ואתם ממלאים אצטדיונים. אבל באיזה מחיר? מכרתם את נשמתכם (וגרוע מכך, את המוסיקה שלכם) לשטן הפופ הורוד והמתקתק להחריד, והאלבום הזה היה תחילת ההידרדרות המוסיקלית שלכם, מהבחינה הזו.

Pantera - Power Metal



תגידו סליחה Pantera.

תגידו סליחה על כל מה שעשיתם לפני Cowboys from hell. תגידו סליחה על כמה מביכים הייתם, על זה שרכבתם על גל של טרנד שהתחיל באותה תקופה ורק כמה שנים אחרי ידעתם להגיד ש... the trend is dead. תגידו סליחה על תקופה של פאוור-הייר-גלאם מטאל מפדח להחריד, תגידו סליחה על זה שאפילו כשהיה לכם את פיל אנסלמו עוד עשיתם אלבום מפדח אחד לפני שהפכתם למפלצת המטאל האגדית שהייתם ושתהיו לנצח. תתנצלו על 4 אלבומים מחורבנים שפשוט אין להם זכות להיזכר כחלק מהדיסקוגרפיה שלכם. תגידו סליחה לקהל על כך שלקח לכם 9 שנים להתחיל לעשות מוזיקה טובה. ואחרי שהשניים מכם שנשארו ואמרו סליחה, אנחנו נגיד לכם תודה לנצח על כל שאר הדברים המדהימים שעשיתם לעולם המוזיקה.

Machine Head - Bloodstone & Diamonds



תגידו סליחה Machine Head.
תגידו סליחה על חוסר היציבות שלכם. תגידו סליחה על זה שאלבום הבכורה שלכם היה אלוהי, ואחריו סבלנו שלושה אלבומים בינוניים מינוס עד שחזרתם לעשות 3 אלבומים נהדרים. ומה אחריהם? 2 אלבומים נוראים. משעממים. בנאליים. נשמעים כמו מחזור של חומרי מגירה בשילוב עם "נגמר לנו על מה לכתוב" ו"מישהו מינה אותנו ללוחמי צדק חברתי וכל העולם מעצבן אותנו!". תתנצלו על עוגמת הנפש שגרמתם לקהל עם שני האלבומים האחרונים. תתנצלו על זה שמאז Halo ב-2007 לא הוצאתם אף שיר ברמה שלו, כבר 11 שנים. תתנצלו על כך שהזהות הפוליטית שלכם הפכה ליותר חשובה מהזהות המוזיקלית שלכם, ובעיקר, רוב פלין, או בשמו האמיתי לורנס קרדין, מוזמן להתנצל על הדיקטטורה שהחל להנהיג בלהקה, זרק את הבאסיסט המקורי אדם דוס ולא מאפשר לגיטריסט השני פיל דמל להתראיין בכלל. בחייאת חבר'ה, סלחנו לכם על התקופה שניסיתם לעשות ניו מטאל מפדח. כמה עוד סליחה אתם צריכים מאיתנו?

Celtic Frost - Cold Lake



הגיעה שעתכם לבקש סליחה, Celtic Frost - או ליתר דיוק, מר Thomas Gabriel Fischer.
כן, אתה. באיזשהו ניסיון נואש להפיח חיים בלהקתך, הקמת לך להקה אחרת לחלוטין, שמסיבות מסחריות בלבד התהדרה לה בשם Celtic Frost. להקה שניגנה מוסיקה שאין לה אח ורע במורשת המוסיקלית שהותרת לדורות. למען ההגינות, אין לי משהו נגד גלאם ככלל - אך סיטואציה שבה Celtic Frost מנסים להשמע כמו Bon Jovi מקבילה לכזו שבה Bon Jovi מנסים להשמע כמו Celtic Frost. ואם לא דיי בכך - האופן בו החצנתם את התדמית הזו כמעט וגובל בפארודיה. היית צריך להשאיר את הגלאם ללהקות שבאמת מתמחות בו, ולהמשיך במורשת האפלה, הנסיונית והמרתקת שבנית עם להקתך. הרי כבר הגדלת לטעון כי האלבום המדובר, כלשונך, הוא "ככל הנראה האלבום הגרוע ביותר שנוצר במוסיקה הכבדה" - אז למה להמשיך ולהאשים את המוסיקאים שחברו אליך לחלטורה הבזיונית הזו, במקום לנהוג כמנהיג להקה אחראי ולהבין כי האשם הוא קודם כל בך על כך שנתת לתועבה הזו יד? רק חשוב כמה מאזינים נוספים האלבום המצוין שהגיע לאחר מכן, "Vanity/Nemesis" היה יכול לקצור אלמלא רבים היו מספידים את Celtic Frost החל מהנקודה הפטאלית הזו בקריירה של הלהקה. ישנן פאדיחות רבות של מוסיקאים שעוד ניתן איכשהו לסלוח עליהן - אך Cold Lake יתעלה על כולן. כתם מבאיש בדיסקוגרפיה של להקה שרוב רובה מעוטר ביצירות נפלאות.

In Flames - Reroute to Remain



תבקשו סליחה In Flames.
אם תשאלו אותי, In Flames צברו לעצמם מספיק סיבות להתנצל עוד ב-Clayman. למעשה, תערובת הפלסטיק שמיצבה אותם כהרכב אובר-מופק בעל נטייה להמנונים בעלי גוון פופי מעיק החלה לחלחל קלות עוד אי שם ב-Colony. אך אם Colony עוד הכיל מספיק אלמנטים שחיפו על המסחריות המהדהדת שלו וגם ב-Clayman מבליחים להם כמה שירים מוצלחים - Reroute to Remain הוא כבר צעד חד משמעי אל עבר התנתקות משורשי המלודת' של הלהקה, וחנופה בוטה לקהל הניו מטאל והמטאלקור של תחילת שנות האלפיים. הגיע זמנכם להתנצל, In Flames, על כך שקברתם סופית בין דפי ההיסטוריה כמה יצירות מופת מכוננות כמו Lunar Strain ו-The Jester Race לטובת מופעים אורקוליים, ריפים פשטניים וחסרי מעוף ואוטוטיון שמנסה לייצב קמעא את שירתו של Anders Fridén. במו ידיכם יצרתם דור חדש שלא ידע את יוסף, ומתייחס בערגה לשירים כמו Only For The Weak משמע היו קלאסיקות של ממש, רק בגלל שאלו לבדם נשמעים רחוקים מהצלם של להקתכם כיום. Reroute to Remain נטרל אתכם מכל שמץ של יצירתיות וקסם הישר לחיקם של ההמונים. הפופולאריות הזו אולי השתלמה לחשבון הבנק שלכם ולמיתוג להקתכם - אך זוהי נקודת אל-חזור אשר מעיבה על כל מה שהשם In Flames סימל במהלך שנות התשעים.

Nightwish - Dark Passion Play



תגידו סליחה נייטוויש, תגידו הרבה סליחה.
הרבה נכתב ונאמר על הדרך בה נזרקה טאריה טורונן מהלהקה, מכל הצדדים (כולל במסיבת העיתונאים בה היא בכתה מול המצלמות). אבל יודעים מה? לא אכפת לנו. תהיו מקצוענים. אם איירון מיידן מצליחים להמשיך להופיע למרות שברוס לא מדבר עם גאריק כבר שנים, גם אתם יכולתם. תגידו סליחה על בחירה רעה כל כך בסולנית ברמה נמוכה כל כך, שלא הצליחה להגיע לקרסולי הדיווה והטילה צל כבד על הלהקה עד שפוטרה דה-פקטו באמצע טור כדי להיות מוחלפת בידי מי שמראש הייתה אמורה להיות החלופה הטבעית לטאריה (אם כבר הוחלט על החלפה), היא פלור יאנסן. תגידו סליחה על הביצועים הכושלים על הבמה לקלאסיקות שלכם ולאבדן שירי הופעות רק בגלל שאנט לא הצליחה להגיע לטונים של טאריה (או לרכות של הקול שלה). תגידו סליחה על אלבום אחד מתפשר ואלבום שני לא ברור וחסר מעוף, ועל כך שגם באלבום האחרון לא יצאתם (אהמ אהמ תואומס) מהארון של הבינוניות בכתיבה שמתאימה עצמה ליכולות הסולנית ולא להיפך. תגידו סליחה לכל המעריצים על זה שאתם יושבים בבית ורובצים בהרי כסף במקום ליצור מוסיקה חדשה.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Behemoth – I Loved You at Your Darkest

Deicide - Overtures of Blasphemy

Ocean of Grief – Nightfall’s Lament

Diablo Swing Orchestra – Pacifisticuffs

Ghost – Prequelle

Michael Romeo - War of the Worlds Pt. 1
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

ראיון:
האיש בשחור - ראיון עם Sakis Tolis סולן להקת Rotting Christ

סקירת הופעה:
הרעידו את הסכך: סקירת הופעת The Three Tremors בישראל

סקירת הופעה:
הקיץ של אוזי - סקירת הופעתן של Salvation, Ozzy Zoltak וFatum Aeternum בגגרין

כתבה:
הגיע זמן לכפרות, כפרות. – על האלבומים שמצדיקים בקשת סליחה

סקירת הופעה:
השבדי המעופף - סקירת הופעתו של אינגוי מאלמסטין בת'א

סקירת הופעה:
יורדים למחתרת - סקירת הופעתן של Telegraph ו Subterranean Masquerade
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[06/12/2018]
חג האור פנד לנד חוגג עשור
[18/10] Rotting Christ בישראל
[20/10] Black Shabbat
[23/10] Stormy Atmosphere & Li'ed
[25/10] Fatum Eaternum בז'אן ז'אק
[27/10] Electric Chaos
[01/11] רדיו זה רוק חוגג שנה
[10/11] Progagarin
[15/11] Subterranean Masquerade, Tomorrows Rain & Desert
[29/11] פסטישרץ 10
[29/11] השקט שאחרי הSandstorm
[03/12] Bruce Dickinson במופע ספוקן וורד
[20/12] Paradise Lost בישראל
[25/02] Manowar בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::