תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
OnTour
Disturbed
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Articles ::

02/11/2018
Bruce Dickinson – Accident Of Birth

כתב: אלון מיאסניקוב

ברוס דיקינסון עשה מסלול לא פשוט, ולא לגמרי מוצלח אחרי שפרש ממיידן ב 1993. זה הגיע אחרי אלבום סופר מצליח בשם Fear Of The Dark, בתקופה שהייתה סוג של סופו של המטאל המסורתי וההצלחה האדירה שלו בסוף השמונים ותחילת התשעים, ועם עלייתו של הגרנג' ונגזרותיו. אלבום הסולו הראשון שלו – Tattooed Millionaire יצא 3 שנים לפני כן, והיה אלבום הארד רוק מטאל כבד, מלודי והגיוני מבחינת המעריצים, אבל כשיצא אלבום הסולו השני – Balls To Picasso, זה כבר בילבל לאנשים את הראש.

בספרו האוטוביוגרפי What Does This Button Do, הוא מספר על כל הנסיבות לעזיבתו, ועל הדרך הפתלתלה שהובילה לאלבום הסולו השני והשנוי במחלוקת, בין השאר הוא מספר שאלבום הסולו השני הרשמי שהיה אמור לצאת – שהיה הרבה יותר שנוי במחלוקת, בעצם נגנז ומעולם לא יצא, אלבום שהיה קרוב יותר למוזיקה של Nine Inch Nails וכנראה שהיה מעצבן הרבה מעריצים.

מה שכן נוצר באלבום השני היה הקשר עם ההרכב האמריקאי Tribe Of Gypsies, הרכב רוק לטיני שהוקם ע"י הגיטריסט רוי ראמירז, הידוע בעיקר כ Roy Z, וכלל גם את הנגנים המשובחים אדי קסילאס הבסיסט והמתופף דויד אינגרהם. Balls To Picasso היה אלבום טוב, שנגע גם ברוק וגם במטאל, וגם הצליח לא רע – גם אם לא מסחרית.

אלבום הסולו שהגיעו אחרי קצת העלימו את ברוס מהמפה, Skunkworks הוקלט עם הרכב אחר והיה סוג של אלבום רוק אלטרנטיבי שהופק ע"י ג'ק אנדינו, מפיק הגרנג' האגדי. והוא סוג של נחת בשום מקום – לא מטאל מספיק למעריצי מיידן, לא סולן גרנג'י מספיק למעריצי אליס אין צ'ינס. נראה היה שהקריירה של ברוס קבורה.

הצעד החכם שעשה ברוס נעשה שנה לאחר מכן – ב 1997 הוא חזר אל זרועות Roy Z ולהקת הצוענים שלו, על הדרך הוא אימץ לחיקו את גיטריסט Iron Maiden לשעבר אדריאן סמית', וגם החזיר את הצייר דרק ריגס שהיה אחראי לכל עטיפות אלבומי הלהקה האגדית עד Fear Of The Dark בו הוחלף לראשונה.

האלבום? זה היה סוג של התגשמות כל מעריצי הלהקה, עם קצת כבדות מלמעלה. הטקסטים היו טקסטים מיסטים, דמיוניים ואופייניים לדיקינסון, המוזיקה הייתה שילוב של מיידן קלאסי עם קצת ריפים כבדים יותר, ומיעוט של קטעים פרוגרסיבים יותר – שלא כמו באלבומי מיידן המאוחרים, לא השתלטו ומחקו המלודיות הטובות.

הסאונד של Roy היה חם מצד אחד, ומלוטש וברור מצד שני, בדיוק מה שהתגעגעו אליו מעריצי מיידן, על גבי זה נוספה נגינת בס מצויינת של קאסיליאס, שלא נפל מזו של סטיב האריס בעצמו רוב הזמן, וצמד הגיטרות של Z ושל סמית' סיפק ריפים ולידים משובחים.

החל משירים קצרים וקליטים עם ריפיים מיידנים כמו Freak או Road to Hell, ודרך שירים אפים ארוכים ומלאי תוכן כמו Taking the Queen והשיר שהוא בחינתי שיא האלבום – Darkside Of Aquarius שהוא לדעתי השיר הכי טוב של מיידן שמיידן מעולם לא שיחררו - באלבום הזה יש הכול.

האלבום גם כלל בלדה סימפונית מעולה בשם Man Of Sorrows, שהמשיך לאחד הקטעים הכי כבדים של ברוס מעולם – שיר הנושא החזק.

האלבום אמנים יצא עשור מאוחר יותר מתקופת השיא של מיידן, אבל הוא מבחינתי אלבום קלאסי לכל דבר וכנראה הדבר הכי טוב שהלהקה הוציאה מאז ימי השיא. גם אם היא לא ממש הוציאה אותו.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[30/03/2024]
Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
[14/03] Structural - "Decrowned" release show
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::