Main Menu
Main: Interviews | Articles | News
Reviews: Albums | DVD | Shows
Scene: Events | Photos | Forums
Misc: Updates | Movies | Videos
About: Magazine | The Staff
Advertise: Events | News
DevinTowsend
Ontour
Feed Us Go Hebrew Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Articles ::

30/12/2018
מנתצים שנה - סיכום שנת 2018 במטאל של מגזין מטאליסט
כתבו: צוות מטאליסט


עוד שנה חלפה, וגם היא הייתה מלאה באלבומי מטאל, חלקם מושבחים, חלקם טובים, וחלקם רעים להחריד. הלכנו השנה על פורמט פשוט למדי – כל כתב בצוות אתר מטאליסט בחר אלבום מטאל אחד – ועליו פירט וכתב מדוע לדעתו הוא הראוי מכולם, וכתב בקצרה (או ללא פירוט בכלל) על אלבומים אחרים שהיו מועמדים ראויים.
אין ספק שגיוון יש, בין פאוור מטאל, לדת', לפרוג, לבלאק, לסימפוניק, כשאני מניח שהשנה יש גם כמה ז'אנרים שקצת הזנחו לצערנו. אבל לטוב או לרע: הנה סיכום שנת 2018 במטאל של צוות מטאליסט, עם כמה חוות דעת של כתבים אורחים לצידם:


אלון מיאסניקוב
אלבום השנה:
Judas Priest – Firepower


קטע קשה. הנטיה הברורה בבחירת אלבום שנה היא תמיד נמצאת בצילו של אלבום של להקת ענק, אם מטאליקה מוציאים אלבום חדש אחרי עשור יש סיכוי טוב שהוא יקבל עדיפות לא הוגנת על עשרות להקות שהוציאו אלבומים מצויינים באותה שנה ובשנים שקדמו לה.

זה היה עלול להיות העניין עם ה Judas Priest החדש, אבל מה שעשה את זה קל יותר ופחות מטריד הוא פשוט העובדה שזה אלבום משובח, הסאונד הכי טוב של הלהקה זה שנים, שירים קצרים וקולעים, הבי מטאל לפנים כמו של פעם – בדיוק מה שכולנו רצינו לשמוע מ Judas Priest.

אין ספק שהבאת אנדי סניפ לתוך האלבום הייתה צעד גאוני, וגם העובדה שהלהקה בעצם איבדה את הגיטריסט המקורי היחיד שנשאר לה – גלן טיפטון, לא הצליחה לחבל באלבום המצויין הזה. הבי מטאל ישר ולעניין, כמו שאני אוהב אותו – ולכן קשה למצוא מתחרים לאלבום כאלבום השנה שלי.

מועמדים נוספים לאלבום השנה:
Orphaned Land – Unsang Prophets and Dead Messiahs
Saxon – Thunderbolt
Dee Snider – For the love of Metal
Unleashed - The Hunt for White Christ
Warrel Dane - Shadow Work
Deicide - Overtures of Blasphemy
Primal Fear - Apocalypse
Immortal - Northern Chaos Gods
Sodom - Partisan
Metal Church - Damned If You Do
Witherfall - A Prelude To Sorrow
Meliah Rage - Idle Hands

ירון הורינג

אלבום השנה:
Ministry – AmeriKKKant


שנת 2018 הייתה אחת מהשנים המאולתרות ביותר שיצא לי לחוות מבחינה מוזיקלית. כנראה ששכחתי לאיזה דור אני שייך ובמקום לצרוך אלבומים שלמים צרכתי בעיקר שירים, רובם מהסצנה המקומית שלנו, חלקם מחו"ל.

אז אני לא בטוח שזה היה האלבום שהייתי בוחר בו, אם הייתי שומע כמות נכבדה יותר של אלבומים, אבל בהתחשב במיעוט האלבומים ששמעתי ובהתחשב בעובדה שיותם כבר בחר את האלבום של Revocation כאלבום השנה שלו, אני הולך על מיניסטרי. אני חושב שזה די מדהים, זה האלבום ב14 במספר של ההרכב הוותיק הזה, אחרי עשור דליל יחסית באלבומים הם מגיעים ל2018 ומצליחים להעיף לי את הראש מהמקום.


האלבום הזה בועט מכל בחינה אפשרית, הסאונד מהודק, מהונדס ואגרסיבי, הסימפולים יושבים במקום ועושים את מיניסטרי למה שהם – אינדסטריאל מטאל שיושב על גבול המושלם, הם מצליחים לרגש ולגעת גם באמצעים מוזיקליים מכניים וממוחשבים. הם מצליחים לבעוט בעזרת טקסטים אנטי ממסדיים ויוצאים בצורה מובהקת נגד דונלד טראמפ (שמסומפל לא מעט לאורך האלבום) וכנגד הגזענות הלבנה בארה"ב. שלא לדבר על כך שהאלבום כולל בתוכו שיר הלל שלם לאנטיפה – ארגון שמאל קיצוני שפועל בדרכים לא שגרתיות ואף אלימות נגד כל מי שהם תופסים כחשוך, גזען או פשיסט. מיניסטרי מארחים כמה קולות וכישרונות מעניינים ביצירה הזו, כמו ברטון בל מפיר פקטורי, ואת ה"נסיך הערבי" מהרכב ההיפהופ N.W.A.
לסיכום, סחטיין על ההרכב הזה שמצליח לשמור על רלוונטיות מוזיקלית ולהישמע כמו מיליארד דולר, גם אחרי כמעט 30 שנות פעילות.

מועמדים נוספים לאלבום השנה:

Orphaned Land – Unsung Prophets & Dead Messiahs
Revocation – The Outer Ones
Behemoth – I Loved You At Your Darkest

ניצן כהן

אלבום השנה:

Beyond The Black - Heart of the Hurricane


את הלהקה הצעירה הזאת זכיתי להכיר וליפול בקסמיה בסקירה הראשונה שכתבתי למטאליסט, אי שם לפני שלוש שנים. אז היה זה אלבומם הראשון ואלבומם השלישי שיצא לפני חודשים בודדים זוכה אצלי לתואר אלבום השנה. זהו לא אלבום מופת, אבל הוא בהחלט מוכיח שיש עתיד במה שאנשים אוהבים לקרוא לו "מטאל של בנות". האלבום המקסים הזה מציג, בין השורות, את סיפורה של בחורה (ניתן רק להניח) שלא שקטה עם עצמה, כמצב נקודתי או כמחלת נפש של ממש, ומוציאה את התסכולים עד לפתרונם באלבום ארוך אך מספק למדי. האלבום כתוב ומבוצע בצורה חכמה, מעניינת, קליטה וכיפית, זאת על אף הפרידה הכואבת של ג'ני, סולנית ומנהיגת הלהקה, מכלל חברי ההרכב לאחר האלבום הקודם. כשתשמעו את האלבום, הקפידו לחפש קודם את המילים לכל השירים (גם אם זה קצת מורכב). שווה את זה לגמרי.

מועמדים נוספים לאלבום השנה:
Amorphis – Queen of Time

זה לא חוכמה וזה לא פייר, אבל למרות שהשתתפתי באלבום הזה אני יכולה להגיד באופן אובייקטיבי שמדובר בפריצת דרך של אמורפיס. הלהקה הותיקה הצליחה ליצור משהו חדש ומרתק בתוך הז'אנר שבנו לעצמם והפך לדרך חיים באלבומים האחרונים.

MaYan - Dhyana

זה מה שקורה כשנותנים לגיטריסט של אפיקה להתפרע ולעשות מה שהוא רוצה, בלי סימון על הראש. זהו אמנם לא האלבום המבריק ביותר בהיסטוריה, אבל הוא מכיל ביצועים טובים מאוד לשירים לא רעים בכלל, שיותר מהכל – עדיין תקועים לי בראש מאז ששמעתי אותם.

Fractal Gates – The Light That Shines
אני מחבבת מוזיקה חכמה שמבוצעת בצורה טובה, לכן להקה כמו Fractal Gates שהכרתי בזכות חסדי הספוטיפיי תפסה לי את האוזן. זהו האלבום השלישי של הלהקה הצרפתית, והוא מציג דת' מלודי מתוחכם ומעניין בביצוע איכותי.

יבגני טרבנוב

אלבום השנה

Anaal Nathrakh - A New Kind of Horror


Anaal Nathrakh הם צמד בריטי חביב למראה ששמותיהם במציאות הם Mick Kenney ו-Dave Hunt, ואלבומם החדש הוא יצירת המופת השניה שלהם שמשתווה באיכותה לאלבום In the Constellation of the Black Widow מ-2009. זה לא שהיו להם אלבומים גרועים, אבל החומר שיצא להם מאז (ויצא לא מעט) הרגיש כאילו הצמד עבר לטיסת אוטומט. אז מה כל כך מיוחד באלבומם החדש? קשה לשים על זה את האצבע בדיוק, אבל עושה רושם ש-Kenney (שמשמש גם כמפיק המוזיקלי וכותב המוזיקה) הגיע לאיזון מושלם של שלל האלמנטים שהפכו את Anaal Nathrakh לתוצר כה ייחודי: אינדסטריאל, בלאק מטאל וגריינדקור פועלים במידה זהה הפעם. זה האלבום בו הצמד מאמץ את הזהות שלו ללא סייגים, וללא בושה. יש אפילו קצת דאבסטפ באלבום, וקטעי שירה גבוהה סטייל King Diamond אותם Hunt מבצע באותה מקצועיות שאופפת גם את החרחורים שלו. מדובר באלבום אפוקליפטי למדי, ומאד קקופוני. A New Kind of Horror הוא עדות למה שמוזיקה קיצונית יכולה להיות כשלא מתעכבים על ז'אנרים או גבולות – אלא מתמקדים בפריצתם.

מעבר לזה, Mick Kenney היה עסוק גם בלכתוב ולהפיק את אלבום הקאמבק של Bleeding Through שזכה לטייטל Love Will Kill All. למי שלא זוכר, Bleeding Through הם להקת המטאלקור הזאת שלא נשמעת כמו שום להקת מטאלקור אחרת, שהתפרקה לתקופה קצרה יחסית וחזרה בדומה ללהקות אחרות בז'אנר כמו Eighteen Visions ו-Still Remains. בשורה התחתונה, האלבום החדש שלהם הוא האלבום הכי מלודי שלהם מזה הרבה זמן, וזה קצת עצוב בהתחשב בעובדה שמדובר בלהקה שתמיד התגאתה בצד הכבד שלה. ויחד עם זאת, מדובר בתוצר מעניין.

מועמדים נוספים לאלבום השנה:

בגדול, עברה שנה לא רעה על עולם המטאל גם בזכות האלבום The Arrow of Satan is Drawn של Bloodbath שאולי לא היה טוב כמו קודמו, אבל אלבום של Bloodbath זה תמיד דבר טוב שמספק את המנה הנחשקת של דת' מטאל שוודי (עם קורטוב דת' בריטי). ראויים לציון גם Atoms Aligned, Coming Undone של Sylvane וגם Ordinary Corrupt Human Love של Deafheaven שסחפו אותי עם מלודיות פוסט-רוק משולבות עם בלאק מטאל.

יותם Defiler אבני

אלבום השנה:

Revocation – The Outer Ones


מה לא נאמר על Revocation עד היום? הלהקה הזו סחפה את עולם המטאל מלמטה, אחרי שהם הוכיחו כנגד כל הסיכויים שאפשר כדאי וראוי לעשות מטאל טכני משוגע, אגרסיבי, מהיר ומופרע גם אחרי שיאו של ז'אנר ה-Death Metal, ואפשר, כדאי וראוי לערבב בו את כל מה שהמטאל הביא לנו עד היום. כל מי שמטה אוזן לכנופיה הקטלנית מבוסטון מבחין בבירור שהחבורה בהנהגתו של דיויד דיוידסון יודעים לנגן כמו שצריך – אבל באלבומה האחרון, The Outer Ones, הם גם מצליחים לחזור לימים טובים יותר ולשזור סיפורי אימה מעולים (בהשפעתו הישירה של ה.פ. לאבקראפט ושאר חבר מרעיו) לכדי אלבום שסובב את הקונספט המצמרר שאנחנו אולי לא לבד ביקום, אבל כל מה שמחכה לנו מעבר לפינה הוא כנראה דבר מה שהמוח האנושי לא נועד לתפוס, ושאנחנו צפים על אי קטן של שפיות בכל החלל האין-סופי של טירוף שלא ניתן להסביר במילים אנושיות. מדהים הדבר שזהו נושא שכל כך הרבה להקות מטאל התעסקו בו באהבה רבה, מ-Metallica ועד Morbid Angel, ועם זאת שום דבר לא נשמע מתאים והולם יותר מהעיבוד של Revocation למערך הסיפורים הקצרים והמצמררים האלה שכיום חוגגים 99 שנה. The Outer Ones אולי לא האלבום הטוב ביותר של Revocation, כשכבר מחזיקים באמתחתם 7 אלבומים כולל המתוק הטרי הזה, אבל הוא בהחלט המהוקצע, הכבד והמפחיד ביותר מכולם. דוידיסון וחברים יודעים לספר סיפור נהדר ומצמרר מבעד לריפים שמשתוללים בלי הפסק, מלאכת תופים עמוסה וכתיבה עמוסה עד כדי חלחלה שממש, אבל ממש מתאימה לקונספט המוסיקלי ביחד עם הקונספט הסיפורי של האלבום. The Outer Ones אולי לא האלבום הכי טוב של שנת 2018 – אבל הוא בהחלט המפחיד ביותר מכולם, רק בגלל שהוא מוכיח כמה קטן האדם לעומת היכולות האדירות של אנשים שנמצאים בשיא תקופת היצירה שלהם, ואפילו הם בעצמם מהווים כרוזים לקראת בואם של יצורים קדמונים מהחלל החיצון שהמוח האנושי לא נועד לקלוט. קצת כמו המוסיקה של Revocation.

מועמדים נוספים לאלבום השנה:

Judas Priest – Firepower

אף אחד לא האמין ש-Judas Priest יוכלו לשחרר אלבום שיהיה בסטנדרטים של שנות ה-80 שלהם. Firepower הוא אולי לא האלבום הכי טוב של פריסט, לא טוב כמו Painkiller או British Steel, אבל לעזאזל כמה שהוא טוב! בהחלט עומד כתף אל כתף עם Screaming For Vengeance ו-Defenders Of The Faith. יש בו להיטים שנועדו להשאר איתם לעוד עידנים קדימה, ואם זוהי שירת הברבור של פריסט, מה שמזכיר לנו שאנחנו צריכים להיות ערוכים ומוכנים לכך שלא רחוק היום שבו פריסט כבר לא יהיו איתנו, אז זהו האלבום הכי טוב שאפשר להפרד איתו מהלהקה. בעוצמה, כוח ואהבה אדירה למוסיקה. הלוואי וכולם יתנו לנו אלבומים כאלה, לא משנה באיזה גיל ובאיזו תקופה הם בחיים.

Obscura – Diluvium

הלהקה שניבאו עליה שתירש את סצינת הדת' מטאל הטכנית העולמית קצת עמדה במקום באלבום האחרון שלהם מלפני שנתיים וחצי, אבל עכשיו נדמה שהם קצת מצאו את עצמם. הם התעקשו להכין ארבעה אלבומים הסובבים קונספט מד"בי אודות היוולדות של גלקסיה ושל גורלם של כל החיים ביקום, וזהו האלבום שחותם את הסיבוב הזה מהקצה הזה של הגלקסיה לקצה השני שלה, אבל עם ההתפתחות המוסיקלית שלהם שהביאה להם אלמנטים אדירים של מוסיקת ג'אז, של נגינה מרהיבה ושל התייצבות הליין אפ לאחד מההרכבים החזקים ביותר בשמי המטאל הקיצוני בעשור האחרון – Obscura הוכיחו שהם יודעים לתת עבודה ולקבע את Diluvium בתור אחד מיצירות השנה של 2018.

Gruesome – Twisted Prayers

לא כל כך הוגן להכניס את Gruesome לרשימת השנה של 2018. אם השנה הייתה 1991 זה היה טיפה יותר הולם לכל המשתתפים בדבר, הבעיה היא שבשנה הזו Gruesome עדיין לא היו קיימים. בלי ספק, למרות שהם נכנסו לסצינת המטאל בגיל מאוחר, הם החליטו לכרות על דגלם את המשך הקיום של המוסיקה בהשראתה של Death, וכמה שהקונספט מעט קרינג'י – קשה לומר שיש אלבומים שנעשים ביותר אהבה למוסיקה של אדם אחד מאשר מה שהכנופיה הזו מחוללת שם במוסיקה שלהם. Twisted Prayers לוקח את המורשת של Death היישר להצדעה ישירה לאלבומה השלישי של Death, הלא הוא Spiritual Healing – וכמה שהאלבום נשמע מוכר, לעוס, לא מקורי, שחוק עד העצם וששמענו מיליון פעמים – זה בדיוק מה שהלהקה מנסה להביע. כי למרות השחיקה וחוסר המקוריות – עדיף לכתוב שירים בהשראת אומנים דגולים מאשר להיתקע כלהקת קאברים לנצח. בכך למעשה, המורשת של צ'אק שולדינר תמשיך עוד יותר מעבר לאנשים שמתיימרים לנגן את השירים שלו, ולמרות שכל מי שמכיר קצת את פועלו של צ'אק היה יודע שהוא היה בז לקונספט משום שהוא אהב עד אין סוף את המוסיקה שלו ושנא חקיינים וחנפנים, לאחר מותו כל מה שנשאר לנו זה לא האדם – אלא האהבה למוסיקה, ואת זה Gruesome עושים ברמה אלוהית.

Alkaloid – Liquid Anatomy
Psycroptic – As The Kingdom Drowns
Satan – Cruel Magic
In Vain – Currents
Gruesome – Twisted Prayers
Anaal Nathrakh – A New Kind Of Horror
Gama Bomb – Speed Between The Lines

מתן קדר

אלבום השנה

Behemoth – I loved you at your darkest


מעצמת הדת' מטאל מפולין ממשיכה גם באלבום הנוכחי במגמת השטניזציה. בהמות' מביאים אלבום שמבוצע בפשטות, דיוק וטונות של רשע, מוותרים במעט על הצורך באגרסיביות ומחליפים אותו באטמוספריות מרושעת. האלבום בה בין שימוש במקהלת ילדים שכועסת על אלוהים לבין בלאסט-ביטס בטעם של פעם, כדי שלא נשכח שעדיין מדובר באחת מלהקות האקסטרים מטאל הטובות אי פעם. בקרוב אצלנו.

מועמדים נוספים לאלבום השנה:

Soulfly – Ritual

מקס קבלרה חוזר בכוחות מחודשים עם הבן שלו על עמדת התופים והמון עצבים באלבום שמזכיר לכל צעירי המטאל שעדיין קבלרה הוא אחד מהאבות של הז'אנר.

Morbid Angel – Kingdoms Disdained

אחרי אלבום לא פחות משערורייתי, דייויד וינסנט מפנה (שוב) את מקומו בלהקת הדת' מטאל הוותיקה לסטיב טאקר, שבתורו מחזיר את מורביד אנג'ל להיות מפלצת דת' מטאל כמו שהיא אמורה להיות.

Ocean of Grief – Nightfall’s Lament

דום-דת' מטאל יווני, לכאורה גנרי, אך מצליח לקלוע למקומות הנכונים, להיות אפלולי, עצוב, מעט דרמטי ולא פחות מיפייפה.

חיים וינטראוב

אלבום השנה

Dee Snider -For the Love Of Metal


האלבום החדש של DEE SNIDER הוא חלק מהמגמה שכבר כתבתי עליה בעבר ושמתרחשת בשלוש השנים האחרונות ובה אמני METAL משנות ה-70' וה-80' של המאה שעברה שכבר נחשבו לכאלה שנס ליחם, קשישים שזמנם עבר, שבים עם אלבומי מופת שמזכירים לכולנו, ובמיוחד לצעירים שבינינו איך עושים HEAVY METAL מעולה.

DEE SNIDER שמאז פירוק להקת האם שלו TWISTED SISTER נעלם למדיי מהתודעה הציבורית של עולם המטאל באלבומים שלא הצליחו במיוחד, שב עם אלבום מצוין, עם שירים קצביים ועוצמתיים בהפקה מהוקצעת. השירה שלו עוצמתית מתמיד (כמי שאף ראה אותו השנה על הבמה זה כך גם ב"חי"), והשירים הם פשוט רוק כבד משובח, ואני מעז וכותב שאפילו איכותי. אף הליריקה של סניידר תואמת לימים בהם עמד מול הסנאט וביקר את ההתנהלות הפוליטית בארה"ב. שירי האלבום הם ויסקי מהול עם פטריוטיות אמריקנית המנונית מחד וביקורת חברתית נוקבת מאידך, כמו בשירים AMERICAN MADE ו-I AM THE HURRICANE. סניידר גם לא מוותר ולו לרגע על "המבנה" של אלבום HEAVY METAL קלאסי שבו למשל מתחייבת לכל הפחות בלדה אחת, ומשלב את אותו השיר DEAD HEARTS עם עוד אלמנט תדיר בז'אנר, של דואט, ורצוי עם אשה (Alissa White-Gluz מ-ARCH ENEMY). בקיצור, אלבום HEAVY METAL משובח, שכולל את כל השטיקים של הז'אנר מלפני 30 שנה, אבל בהפקה עכשווית ונהדרת, עם עוצמות מוסיקליות, ביקורת חברתית נוקבת והרבה מוסיקה טובה ומענגת.

מועמדים נוספים לאלבום השנה:

JUDAS PRIEST - FIRE POWER

עוד דוגמא ללהקה שנראה היה ששיאה מאחוריה, והוציאה השנה אלבום HEAVY METAL מופתי שהחזיר אותה לתודעה עם מטאל מהסוג הישן והטוב אבל כבד הרבה יותר ובהפקה משובחת.

ORPHANED LAND - UNSUNG PROPHETS & DEAD MESSIAHS

להקת המטאל המשובחת והמפורסמת ביותר מישראל, באלבום אפל יותר, קודר וכבד יותר מקודמו, עם אמירות חברתיות נוקבות כמו בשירים WE DO NOT RESIST, IN PROPAGANDA ואחרים, ציטוטים של האלדוס האקסלי (בשיר TAKE MY HAND), ומוסיקה מצוינת כתמיד.

LORDI - SEXORCISM

אלבום שכולו "לפנק לפנק לפנק" של זוכי האירוויזיון הפינים משנת 2006. HORROR METAL שפשוט כיף לשמוע. שום אמירות חברתיות ושום עומק הגותי, שירים נוטפי סקס אלכוהול ותענוגות, מטאל אירוויזיוני קליט מאד מחד, אבל כבד ורועש מאד מאידך. כל מי שמחפש מטאל מהנה, לא מאד "משמעותי" אלא כזה שמלא בהנאה צרופה, חוסר פוליטיקלי קורקט, סקס ואימה עם משחקי מילים משעשעים עד "קורעים", זה האלבום בשבילו.

איתמר ענברי

אלבום השנה

Sleep – The Sciences


השנים האחרונות עמדו בסימן לגליזציה של הגראס, ושנת 2018 היא ללא ספק אחת השנים הפוריות מבחינת יבול אלבומי הסטונר. The Sword, Orange Goblin, ו-High on Fire – הן רק חלק מהלהקות המובילות בז'אנר שהוציאו השנה אלבומים. גם Sleep, אגדת הסטונר האמריקנית, הוציאה השנה את אלבומה הרביעי, "The Sciences", שעשרים שנה מפרידות בינו ובין אלבומה הקודם של הלהקה, "Dopesmoker".

החשש מפני פלופ בסגנון "Chinese Democracy" התבדה, שכן אלבומה החדש של הלהקה הוא לא פחות ממאסטרפיס: במשך 53 דקות לוקחים חברי הטריו את המאזין למסע רוחני, ומנסים להמיר את דתו לדת חדשה, סבאתית במהותה, ה-Iommism, שכלי הפולחן העיקרי שלה הוא באנג וכמובן וויד. וכמו בחומרים קודמים של הלהקה, המסע המוזיקלי מעניין הרבה יותר מהיעד.

מועמדים נוספים לאלבום השנה:

Deafheaven – Ordinary Corrupt Human Love
High on Fire – Electric Messiah
Jungle Rot – Jungle Rot
Somali Yacht Club – The Sea
YOB – Our Raw Heart

יוני אורן

אלבום השנה

The Ocean - Phanerozoic I: Palaeozoic


השנה יצאו הרבה סוגי אלבומים - יצאו אלבומים מהירים ויצאו אלבומים איטיים, יצאו רועשים ויצאו שקטים, עדינים וקשוחים, מחדשים וממחזרים, לראש וללב, פשוטים ומפותלים ועוד סוגים רבים. במרכזם של כל סוגי האלבומים הללו יושב בגאון האלבום Phanerozoic I: Palaeozoic ושולח זרועות לכל אחד מהכיוונים הללו. בבת אחת ובהצלחה מרובה הוא מראה שהוא כל אחד מהסוגים הללו ויותר. אף להקה השנה לא הצליחה לחקור בכזאת נחישות ובכזה ביטחון את כל קצוות הסאונד ולגעת לסירוגין בידע ובקשת רחבה של רגשות כמו שהאוקיינוס העיזו לעשות באלבום הזה. בכל רגע באלבום תחושה אחרת תופסת ועוד לפני ששמתי לב, הסוף שלו הגיע והותיר אותי עם הרבה מאוד טעם של עוד.

מועמדים נוספים לאלבום השנה:
Necrophobic - Mark of the Necrogram

האלבום לא נגמר עבורי כהכנה לקראת מה שמצפה לי לשמוע בלייב והראה לי איך Blackened Death יודע להיות קליט וקשוח גם יחד.

Between the Buried and Me - Automata II
עד ששמעתי את האלבום הזה לא הבנתי מה הרעש הגדול שמסביב ללהקה הזאת, אבל שילובים מוצלחים שכאלה בין סגנונות מוזיקליים לא שמעתי הרבה זמן.

Amorphis - Queen of Time
אלבום שמעלה חיוך בתור עוד עדות לסטייל הייחודי של הלהקה הזאת שיודעת להוציא רק להיטים שמסתובבים הלוך ושוב בראש.

Kalmah - Palo

בין אם תקראו לזה "מפסיקים לבעוט ל-Children of Bodom בביצים" או שתקראו לזה "לוקחים מ-Finntroll את הסמים הממריצים" - מדובר באלבום מלודת' מהשורה שמכיל מה שהיינו מצפים לקבל ומעביר את הזמן בנעימים.

עדי כהן

אלבום השנה

Angra - Omni


מאז צאת האלבומים המצויינים Rebirth ו- Temple of Shadows, לא ממש עקבתי אחרי פועלה של הלהקה הברזילאית ובעת ההאזנה ל - Omni אני די מכה על חטא - שכן לטעמי, Angra הן אחת מלהקות הפאוור/פרוגרסיב המעניינות יותר.

זה נכון שכבר התרחקתי מעולמות הפאוור מטאל ה"קלאסי", זה עם הנגינה המהירה והדרקונים והמז'וריות הבלתי נגמרת - אבל משהו ב- Angra קורא לי "חזרה הביתה". השילובים שהם מצליחים ליצור בין מלודיות, ז'אנרים, תפקידים מבריקים כדי ליצור משהו שאיכשהוא תמיד עובד ומתעלה מעל עצמו. בין הצ'יזיות הפופית וההמנונים של הז'אנר שעונה לי על הצורך בגילטי פלז'ר, לבין המוזיקליות המתוחכמת, הריפים הבלתי שגרתיים והמינור - בדיוק בפינה הזו אני מוצאת את עצמי ומתרווחת לי בנוחות שמספקת לי איזה אי של שקט.

דוגמה טובה לשני קצוות האלבום הם השירים Black Widow's Web (עם אירוח מבריק של Alissa White-Gluz, סולנית Arch Enemy) שמזכיר לי אירוויזיון-מטאל מתובל בגראולים וכל טוב, ומהצד השני- Omni - Silence Inside האפלולי והמסקרן, שנשמע לי כאילו נלקח מאלבום עבר של Beyond Twilight. תחושת ההאזנה היא כמו שחוויתי עם Temple of Shadows בזמנו - אלמנטים מעולמות שונים שזורקים אותי לכאן ולכאן במחשבותיי, מוטיב ההפתעה ששומר עליי ערה לאורך אלבום שלם. נכון, זה לא מושלם ויש כאן כמה שירים שאדלג עליהם תדיר - זו גם לא מוזיקת רקע לתקופות מאתגרות של הרהורים קיומיים - אבל זו אהבה ממבט ראשון ותחושה חמימה שמתפשטת באיזור החזה. בין האופטימיות לעצב שהאלבום הזה משדר לי, זה מקום קטן בשבילי.

מועמדים נוספים לאלבום השנה:

Amorphis - Queen of Time
Judas Priest - Firepower
The Ocean - Phanerozoic I: Phanerozoic
Rivers of Nihil - Where Owls Know My Name


כתבים אורחים:

סרגיי "מטאלהארט" נמיצ'ניצר


אלבום השנה

Judas Priest – Firepower


אחרי אכזבה מאלבום הקודם (בעיקר מאיכות ההפקה), ציפיתי להרבה מאלבום החדש. ציפיתי ל"נקמה". קיבלתי בדיוק את מה שרציתי ואף יותר, בטח מלהקה בגיל כזה. הפקה מלוטשת ועוצמתית של אנדי סניפ הוציאה את כל מה שטוב בלהקה הזאת והיטיבה עם החומר עצמו ונתנה לו פוש נוסף. והחומר? שילוב שלכל מה שפריסט עשו בשנות הזוהר שלהם וגם הכסאח. בשילוב של כל זה קיבלנו אלבום עם אפס שירים לא טובים, לפחות בעיניי, ואלבום שבא לך לחזור אליו שוב ושוב.

מועמדים נוספים לאלבום השנה:

Primal Fear - Apocalypse
Powerwolf - Sacrament Of Sin
Warkings – Reborn
Amorphis - Queen Of Time

ישי שוורץ

אלבום השנה

Voivod - The Wake


בעיני Voivod תמיד היו על סף הגאונות עם לא מעט אלבומים שנגעו בגאונות, ההרכב הוציא השנה אלבום שהוא מעט נגיש יותר אבל עדיין שומר בקנאות מעוררת הערצה על האקספרימנטליות והאמירה האומנותית של ההרכב, מעבר למטאל המתועש והמנוכר יש כאן גם קטעים שניתן בגדול להסביר כ 'פרוג' אבל היי.. Voivod היו פרוגרסיבים כבר בסוף שנות השמונים.. אלבום מופלא.

מועמדים נוספים לאלבום השנה:

Behemoth - I Loved You At Your Darkest
Hate Eternal - Upon Desolate Sands
Immortal - Northern Chaos Gods
Watain - Trident Wolf Eclipse
Necrophobic - Mark Of The Necrogram


אורי זילכה (אורפנד לנד)

אלבום השנה:

Judas Priest - Firepower

האלבום שהפתיע אותי יותר מהכול, לדעתי האלבום הטוב ביותר של ג'ודאס פריסט מאז Painkiller, גם מבחינת המוזיקה, הסאונד, והקול של הלפורד. אלבום שנשמע כאילו הלהקה הקליטה אותו בשנת 1992 ופשוט נגנז. אלבום השנה בשקט.

מועמדים נוספים לאלבום השנה:

Voivoid - The Void
Cancer -Shadow Gripped
Alice in Chains - Rainier Fog
Unleashed -The Hunt for the White Christ
Amorphis - Queen Of Time
Behemoth - I loved you at your darkest

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: Share ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: Search ::
 
:: Album Reviews ::

Hannes Grossmann – Apophenia

Haeredium - Ascension

Devin Townsend – Empath

Hartsbane - As Summer Dies

Brymir – Wings Of Fire

Equipois – Demiurgus
>> סקירות נוספות <<

:: Updates ::

סקירת הופעה:
מחזירים את הפרוג - סקירת הופעתה של להקת Haken בישראל

ראיון:
וחושך על פני תהום - שיחה עם Erik Danielsson מלהקת Watain

כתבה:
לפרוץ את הכלב

כתבה:
הלהקות שהתחפשו - ספיישל פורים במטאליסט

ראיון:
ממשיך לצרוח - ראיון עם Udo Dirkschneider

כתבה:
הצעדה האחרונה - על סיבובי ההופעות האחרונים של אמני מטאל וותיקים, וגורלם בישראל
>> עדכונים נוספים <<
:: Events ::
[05/05/2019]
Watain בישראל
[11/04] Death Marches Across The Holy Land TLV
[12/04] Hell on Earth Levontin Edition
[17/04] UDO בישראל
[18/04] מחווה לTenacious D
[20/04] Death Marches Across The Holy Land Haifa
[23/04] Edellom & Deusphera
[19/05] Cancer בישראל
[23/05] Orphaned Land חוגגים 15 שנים לMabool - לאור הביקוש, מופע נוסף!
[01/06] Betlehem בישראל
[02/07] Disturbed בישראל
[18/07] Dream Theater בישראל
[29/07] Arch Enemy בישראל
[19/09] Septicflesh בישראל
[10/10] Epica בישראל
[13/11] Annihilator בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: All Rights Reserved © Metalist Magazine 2002-2014 ::                                                       ::::