תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Ontour
Ontour
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Articles ::

29/03/2019
לפרוץ את הכלב
כתב: ראובן שליט

רובנו אוהבים לחושב על עצמינו כאניני טעם מוזיקלי. כן, אני מדבר על המטאליסטים, וכן, אני מדבר גם עלי כאחד מהם. אנחנו משכנעים את עצמינו שאנחנו לא צורכים את המוזיקה הפופולרית השטחית והעונתית כי אנחנו מבינים דבר או שניים. כי הנה רכשנו טעם שלא קל תמיד לרכוש כמו אלכוהול איכותי או מטבח-על, ובזכות כך יש בנו מידה של אקסקלוסיביות.

האמת, אני לא רואה בעיה באליטיזם תרבותי. אנשים בוראים ומשייכים עצמם לנישות שנחשבות לאיכותיות יותר והרבה פעמים - כנבואה שמגשימה את עצמה - מגבירים בכך את האיכות ומעשירים את הגיוון, אך האליטיזם צריך להיות מוצדק, ואם לאחר עשרות שנים של בוז כלפי התרבות היותר פופולרית לא באמת הגברנו ואימצנו מכל הלב את האפשרות להרחבת אופקים ואת השאיפה לראש פתוח, אולי לבוז הנ"ל מגיעות שריקות בוז משל עצמו.

חלקכם בוודא שואלים את עצמכם על מה אני מדבר. ובכן קחו דוגמה ונחשו ככה בגדול כמה התייחסות (כניסות, לייקים, תגובות ושיתופים) יקבל פוסט של מגזין מטאל כלשהוא המכיל למשל אזכור כמו "30 שנה ליצירת המופת הזו" עם תמונה של עטיפת Seventh Son of a Seventh Son של מיידן, וכמה יקבל פוסט באותו מגזין שימליץ על אלבום חדש ללהקה שעושה גם היא מטאל מלודי מצוין? שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מתכוון לרגע לבכות על זה שפוסט על מיידן פופולרי יותר מפוסט על להקה מצוינת אך אנונימית יחסית. אני כן רוצה להצביע על היחס. מניסיון, פוסט דוגמת השני לא יצליח להגיע בקושי ל-1% מהוויראליות והחשיפה של הפוסט הראשון. 99% אחוז מהאנשים שיתעכבו על הפוסט של מיידן שהוא סך הכל אזכור לאלבום שיצא מלפני 30 שנה לו הם האזינו מאות פעמים, לא יטרחו להתעכב על המלצה למשהו חדש בעל סיכויים גדולים למצוא חן בעיניהם ולהעשיר את הפס-קול היומיומי שלהם.

לתופעה הזו יש כמובן עוד ביטוי הנובע מטהרנות יתר. ההשתייכות לנישה לא פופולרית דוחקת לא מעט מאיתנו ליצירה תמידית של נישות פנימיות ו"איכותיות" או "טהורות" יותר, וכתוצאה מכך לדחייה אוטומטית של כל מה שנתפס בשיח הנישתי והפוריטני שלנו כלא ראוי מעצם הגדרתו כשייך לתת ז'אנר מסוים/מגיע ממדינה מסוימת/בעל פופולריות גדולה מידי ועוד... זה יכול להיות מישהו שהחליט שרק הגל הראשון של הבלאק מטאל ראוי לאוזניו, וכל מה שהגיע לאחר מכן נובע מהתמסחרות. זה יכול להיות מישהו ששכנע את עצמו שמטאל טוב חייב להיות ברמה טכנית גבוהה ואין מקום בפלייליסט שלו למוזיקאים שלא מביאים לידי ביטוי מספיק את הוירטואוזיות הטכנית שלהם, וזה יכול להיות מישהו שלא מוכן בשום פנים ואופן לתת צ'אנס ללהקה שמשלבת כלים לא "מטאליים" במטאל או שירה נשית, או קלין או גראול וכו' וכו'.




בין אם זו העצלות והאדישות, ובין אם זו הטהרנות, לקיבעון המוזיקלי אין מקום במטאל. ולא, שלא תתבלבלו. אני לא מדבר על העדפות מוזיקליות וטעמים שונים. לכולנו יש כאלו. אחד יעדיף מלודת', השנייה סטונר, והשלישי בלאק אטמוספרי, וזה טוב וזה בסדר גמור. אני מדבר על המטאל כז'אנר פורץ דרך. אני מדבר על פתיחות ועל סקרנות. אני מדבר על האומץ לחקור. אני מדבר על התשוקה לנדוד מוזיקלית, לגלות, להתאכזב, להפתיע את עצמך, ואולי אפילו להתענג על דברים שלא חשבת אי פעם תתענג עליהם.

המוסר שאני לכאורה מטיף כאן, הוא בראש ובראשונה מופנה כלפי. יותר מידי פעמים התעצלתי ללחוץ על לינק הנח לו אחר כבוד בתחתית פוסט המלצה של מישהו. יותר מידי פעמים אני נסגר ופוסל דברים רק כי הם שייכים לתת-ז'אנרים פחות מועדפים עלי, על אף שאין באמת תת-ז'אנר שלא אהבתי משהו ממנו כלל. יותר מידי פעמים הלכתי על המוכר והבטוח במקום לצאת מאזור הנוחות ולבדוק.

אני יודע שישנן כיום כמויות פסיכיות של מוזיקה ומטאל בפרט, ולצערנו היממה שלנו לא גדלה אפילו לא בדקה מאז התקופה בה היו על הפלנטה חמש להקות רוק-כבד. אני יודע שאי אפשר שלא לסנן ואי אפשר שלא לדלג, אבל זה לא תירוץ להיתקע על אותן עשר להקות במשך שנים. זה לא תירוץ לא לדגום מיד פעם תתי-ז'אנרים רחוקים, וזה לא תירוץ לבניית כלוב הרמטי סביב ההעדפות המוזיקליות שלנו.

בואו ננסה ונתנסה יותר. זה הכל.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Sühnopfer - Hic Regnant Borbonii Manes

Batushka - Панихида

Asylum Pyre – N°4

Soen – Lotus

Amon amarth – Berserker

RAMMSTEIN - RAMMSTEIN
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

סקירת הופעה:
על אימה קוסמית ודת' מטאל - סקירת הופעתן של Structural, Obsidian Tide, Prey for Nothing

כתבה:
מטאל אינפיניטיסימלי: על פילוג וגיבוש

סקירת הופעה:
חוגגים מבול - סקירת מופע ה 15 שנה לאלבום Mabool של להקת אורפנד לנד

סקירת הופעה:
פרחים בקבר - סקירת הופעתה השקת האלבום של של להקת Tilian

ביקורת סרט:
The Dirt

כתבה:
אין תקווה באופק - Bring Me The Horizon – טור דיעה
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[05/07/2019]
Swallow The Sun בישראל
[21/06] Endless Agony - Clapsodra & Above The Ruins
[27/06] Canine בחגיגות עשות
[29/06] Archspire בישראל
[02/07] Disturbed בישראל
[18/07] Dream Theater בישראל
[27/07] SHREDHEAD בהופעת השקה לאלבום החדש
[29/07] Arch Enemy בישראל
[19/09] Septicflesh בישראל
[10/10] Epica בישראל
[13/11] Annihilator בישראל
[16/11] Harakiri For The Sky
[26/12] חג האור-פנד-לנד המסורתי
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::