17/08/2019
המדריך אל התופת – ערכת הפתיחה לבלאקר המתחיל.
כתב: ראובן שליט

היו זמנים שהייתי נבוך מהתואר "בלאקר". אולי זה תואר שמתאים לילד מתבודד בן 16 שמסתובב עם קורפס פיינט ולא רק בפורים, מתעמק בניטשה בערבים ומטפח מיזנתרופיה קשוחה עם אלרגיה לכל מה שלא שחור לבן ולא הוקלט במערה. מה זה "בלאקר"?! ואם תמונת הפרופיל שלי בפייסבוק מכילה צבעים ומשפחה? ואם אני מאזין גם לאהוד בנאי או לבילי ג'ואל, או אפילו סתם מדליק תחנת רדיו רנדומלית ברכב?! ואם אני לא שונא בני אדם - לפחות לא את רובם, והאנושות לתפיסתי סך הכל בסדר? האם אני יכול לקרוא לעצמי "בלאקר"? פעם חשבתי שלא. פעם כדרכם של מתבגרים הייתי קנאי לאינדיבידואליות שלי והרגשתי שכל כינוי כמו "בלאקר" או אפילו "מטאליסט" מצמצם אותי למשבצת שהיא לא בהכרח אני כשלם. אבל כדרכו של עולם, האינדיבידואל הגדול שהייתי התבגר והבין שהוא זה שהיה מביך ודרמטי וטוטאלי עד גיחוך.

אז מה זה "בלאקר"?! אדם שאוהב להאזין גם לבלאק מטאל ולהרבה ממנו. מה זה "מטאליסט"?! אדם שאוהב להאזין גם למטאל ולהרבה ממנו. לא בהכרח פחות ולא בהכרח יותר. אין כאן תנאי סף של השקפה סוציאלית, דעה פוליטית מסוימת, לבוש ונראות ספציפיים, חיי חברה כאלו או אחרים ואפילו לא השתייכות לסצנה. יש כאן העדפה מוזיקלית, רצון להכיר את הז'אנר כמה שיותר, ותו לא.

לכן חבילת הפתיחה שלהלן לבלאקר המתחיל אין בה התייחסות משמעותית וקשיחה לאסתטיקה, לאידאולוגיה או ל"סצנה". אם אתה או את סקרנים לגבי הז'אנר ואף פעם לא ידעתם היכן להתחיל. אם בלאק מטאל נשמע לכם כמו משהו רחוק מידי במיוחד בגלל המטען הלא מוזיקלי שהוא נושא על גבו. אם אתם רוצים לברר אם מוזיקה קיצונית תצליח לגעת לכם במקומות הנכונים. אם בא לכם להכיר את הז'אנר המטאלי המגוון והמהנה ביותר – לפחות על פי דעתי הלא אובייקטיבית. אם התשובה לכל התהיות הללו היא חיובית, פשוט תמשיכו לקרוא.

כשחשבתי לי על האלבום הראשון בחבילה. על שער הכניסה לעולם הזה הקרוי בלאק מטאל, כמעט ולא התחבטתי. Storm of the Light's Bane של Dissection כבר ישב לי בראש ברגע שרק התחלתי לדמיין את הכתבה הזו. האלבום המלא השני של החבורה השבדית הוא האפריטיף האולטימטיבי של מחוזות השחור. רכיבי הבלאק המלודי באלבום הזה הם לא רק אבני הבניין של יצירת המופת הזו, אלא גם מתכון נוח למתחיל. מצד אחד נגיש, ומצד שני משקף בלאק מטאל מהו. זהו אלבום דרכו אפשר להבין יצירות קיצוניות ממנו בהרבה מבלי להזדקק להן בשלב הזה. Storm of the Light's Bane הוא הפרולוג המושלם למי שפותח לראשונה את ספר המתים.

Dissection - Storm of the Light's Bane (Full Álbum)

ועכשיו כשטעמנו מהתמצית ואולי גם הבנו בגדול את הפוטנציאל ואת הכיוונים האפשריים של הבלאק, נחזור מעט לאחור, לא בזמן, אלא למחוזות נגישים ונוחים יותר למתחיל. Cradle of Filth הבריטית היא להקה מצוינת עם רפרטואר מצוין ושאף אחד לא יגיד לכם אחרת (אני בטוח שיש כאלו שינסו), אך לא כל ההוצאות שלה מתאימות לכאן. אני לא בטוח כמה אפשר ללמוד על בלאק אפילו מאלבומים מדהימים בעיני כמו Damnation and a Day, ולכן ההמלצה שלי במקרה הזה היא להתמקד בתחילת דרכה של COF, באלבומיה הראשונים ובמיוחדDusk and Her Embrace שיצא ב-96. בלאק מלודי וסימפוני עם אגדת כריזמה חיה על הווקאלס.


Cradle of Filth - Dusk..... And Her Embrace [Full Album]

הגל הראשון של הבלאק נוצר בתחילת ה-80 כשריפים של ת'ראש וספיד-מטאל נפלו לבוץ, התלכלכו ויצרו סאונד וגישה חדשים ששיקפו התרחקות גם מהמטאל הנוצץ של תקופת NWOBHM וגם מהקשיחות הישירה של הת'ראש וההארדקור. הכיוון החדש אימץ זהות אפלה יותר, מעורפלת יותר ומפחידה יותר. האמת היא שרוב רובן של להקות הגל הראשון אינן מומלצות למתחיל. לטעמי אלו להקות והוצאות שכדאי לחזור אליהם רק לאחר קילומטראז' מסוים בז'אנר, אך בלא כלום אי אפשר, וכאן נכנס לתמונה הרכב חדש יחסית שנוסד בסוף ה-90, אך באותה מידה יכול היה להתקיים גם בשנות ה-80 ואף אחד לא היה שם לב לנוסע בזמן. Toxic Holocaust האמריקאית היא החוליה החסרה בין הספיד והת'ראש לבלאק, והאלבומים הראשונים של ההרכב מפורטלנד יתנו לכם מושג טוב על האבולוציה של המטאל המסורתי בואכה אקסטרים מטאל בכלל ובלאק בפרט.

Toxic Holocaust - Hell On Earth (FULL ALBUM)

היה אפשר לחשוב שהבלאק הלא שגרתי, הניסיוני והמתקדם הוא תוצר התפרקותו של הגל השני והסקנדינבי של הבלאק. לאחר השנים הראשונות של גילוי הסאונד והתייצבות הסוגה, חלק גדול מהלהקות החליטו לא לעמוד במקום, ויצאו להרפתקאות מוזיקליות שלקחו את הבלאק שלהם למחוזות חדשים. אך זה לא כך. השורשים של הניסיוניות בבלאק עמוקים אף יותר ומגיעים אל אותו סגנון של ת'ראש, ספיד והאבי מטאל שהשחיר. Master's Hammer היא להקה ייחודית מאוד הן גיאוגרפית ככזו שנוסדה בצ'כיה עוד לפני שהקומוניזם בה נפל סופית, והן מוזיקלית. קשה להגיד עד כמה השפעת התעוזה במוזיקה של Master's Hammer בתחילת ה-90 תרמה להתפתחות ולגיוון העשיר של הבלאק המודרני, אבל אני בטוח שלא מעט.

Master's Hammer - Ritual (1991, Full Album)

והנה אולי הקדמנו מעט את המאוחר. "גל שני". מה זה? בגדול?! תחילת ה-90, סקנדינביה ובמיוחד נורבגיה, הבלאק מתנתק יותר ויותר מהשפעות המטאל המסורתי ומתייצב כז'אנר בפני עצמו. בקטן?! הגוזל נגמל, עף לו מהקן ובנה אחד חדש שחור יותר, מלא בעצמות ובריח פיגולים. בין אם אתם מכירים את ההיסטוריה ובין אם לאו, התקופה הזו מלאה בלא מעט הסחות דעת. כל הסיפורים, והרצח, וההצתות והריבים שאינם נוגעים כלל לעניינינו תפסו את הכותרות ואת התדמית ההיסטורית, אך מאחורי כל זה הייתה גם מוזיקה, ולא סתם מוזיקה, אלא ההוצאות הקנוניות של הז'אנר. כמו אצל להקות הגל הראשון, רוב ההוצאות של הגל השני מצריכות ניסיון, אך אני לא באמת יכול לדלג כאן על האלבום שנחשב לדעת רבים כהוצאת הבלאק מטאל הכי טובה אי פעם - In the Nightside Eclipse של Emperor.

Emperor - In the Nightside Eclipse

כמו שכבר הזכרנו, חלק גדול מאוד מלהקות הגל השני לא נשארו לעמוד הרבה זמן במקום, וכמו Emperor שהכניסה מוטיבים סימפוניים לבלאק שלה, גם הן השתנו והתפתחו. אחת הלהקות האלו היא Immortal שהוציאה בסוף ה-90 את האלבום המלודי ביותר שלה - At the Heart of Winter. במידה מסוימת האלבום הזה מייצג את המעבר של הז'אנר למילניום החדש. המחצית השנייה של שנות ה-90 התאפיינה בחופש להתנסות, לערבב, ולמתוח את הגבולות הכלליים של הז'אנר והספציפיים של הלהקות. Immortal אולי לא הלכה רחוק מאוד, אך התקופה הזו היוותה את הבסיס לגמישות בסצנה. גמישות שאנו נהנים ממנה עד עתה.

Immortal - At the Heart of Winter (Full Album)

בעשור האחרון קשה שלא להיתקל במושג "בלאק מטאל אטמוספרי". ישנן אינספור להקות חדשות ומוזיקה חדשה שנבנו על הדגש האווירתי בבלאק. לא עוד חדות, גולמיות ואגרסיות אפלות, אלא ביכור היבטים אמביינטים עם תופים הרחק מאחור, קירות דיסטורשן עמומים שנעים לכאן ולכאן כמו כתם נפט שחור על הגלים וליריקה - אם ישנה – על טבע ועל חלל. כמו שאר תתי הז'אנר גם הבלאק האטמוספרי אינו חד גווני וגם לו שורשים בתחילת ה-90 ובמיוחד באלבומים של Burzum הלא הוא מר וארג ויקירנס הלא יקר. אחד מההרכבים היותר מיוחדים בבלאק האטמוספרי הוא הצמד האוסטרי Summoning שלקח את כל העניין לכיוון ספרות הפנטזיה ושם דגש בעיקר על יצירתו המונומנטלית של ג.ר.ר טולקין – "שר הטבעות". האוסטרים מוסיפים תיבול קולנועי חזק לבלאק האווירתי שלהם ויוצרים פס קול אלטרנטיבי מדהים לסיפורי הארץ התיכונה. בשביל ההתחלה הייתי ממליץ על מה שלדעתי הוא אלבום השיא שלהם - Oath Bound.

Summoning - Oath Bound (Full album)


כמו שכבר נאמר, המחצית השנייה של שנות ה-90 הייתה תקופה שדמתה למעבדת ייצור ענקית בשביל הבלאק, וגם מעבר לאטלנטי לא טמנו את ידם בצלחת. ב-99 יצא מפורטלנד שבאורגון ארה"ב אחד האלבומים הכי משפיעים על הפוטנציאל והעושר שבבלאק מטאל. Pale Folklore של Agalloch האגדיים פתח את הדלת לכל מה שמכונה היום פוסט-בלאק, בלאקגייז ואוונגרד-בלאק, אך היה זה דווקא Souvenirs d'un autre monde של Alcest הצרפתית שנים לאחר מכן שסימל את התפוצצות הפופולריות של התת-ז'אנר הזה.

Alcest Souvenirs d'un Autre Monde 2007 (full album)

בשביל להציג בפני מאזין הבלאק המתחיל את כל כיוון הפולק והוויקינג הייתי יכול לבחור או בהוצאות שהן דוגמאות נגישות ומודרניות הרבה יותר, או ללכת למקור המוסכם על הכל שהוא כמובן קוורת'ון ולהוצאות הוויקינג-בלאק של Bathory שלו, אבל החלטתי שכאן דווקא האמצע הוא התשובה הנכונה. Ulver היא כבר מזמן לא להקה שעושה בלאק מטאל, או מטאל בכלל לצורך העניין. אם אתם בעניין של אלקטרוניקה ניסיונית ואוונגרדית, האלבומים המאוחרים של החבורה הנורבגית הזו נחשבים ליצירות מופת, אך פעם, עוד בסוף ה-90, הם עדיין ייצרו מטאל, ואלבומם הראשון Bergtatt - Et Eeventyr i 5 Capitler יכול לתת לכם דוגמה מצוינת לפיוז'ן המתבקש בין בלאק מטאל לכל מה שהוא פולק.

Ulver - Bergtatt

העשור האחרון היה נדיב למטאל הקיצוני. הסלאדג' עלה מבורות הגריז לשמן את אוזנינו עד זוב דם. הדת' חווה תחיה מחדש עם הרכבים שמביאים את האלמנטים של האולד סקול לעידן החדש. והבלאק עובר העשרה שהוא לא עבר אפילו בסוף ה-90 ובתחילת ה-2000. סצנות מדהימות נפתחות לקבל ולתת. בלאק אמריקאי מגוון, בלאק פולני מלנכולי, בלאק צרפתי ואיסלנדי כאוטי, בלאק גרמני שממציא את עצמו מחדש ובלאק נורדי ופיני שממשיך בכל הכוח עם אנרגיות חדשות והוצאות שעושות חשק לשוטט בטונדרה בעירום ולהיאבק עם שדים. שני אלבומים שלאחר שיעור ההיסטוריה שלעיל, יכניסו אתכם לדעתי בצורה חלקה ונגישה לבלאק העכשווי. Ylem שלDark Fortress הגרמנית ומה שאני מחשיב כאלבום העשור Exercises in Futility של Mgła הפולנית שגם תופיע כאן בארץ השנה. שני האלבומים האלו לא דומים במיוחד, אחד אגרסיבי וחד, על גבול הבלאק/דת', והשני מלנכולי ויפה ואפל כמו המוות עצמו, אך יש להם כמה קווים משותפים שמשקפים את כל מה שאני אוהב בבלאק המודרני. הם מלודיים או סמי-מלודיים, אך בשום מקרה לא מצועצעים. לא גולמיים, אך גם לא מופקים מידי. ומלאים בריפים מרגשים וגישה מקורית.

Dark Fortress - Ylem (Full Album)
Mgla - Exercises in futility - 2015 full album

בלאק מטאל הוא לא ז'אנר נוח, ובמיוחד לא למאזין המתחיל, וכשהוא כן מנסה להיות נוח מידי, הוא הרבה פעמים מאבד את זהותו הייחודית, את מה שעושה אותו בלאק מטאל. עם זאת, זה לא אומר שאי אפשר להתחבר אליו, אדרבה, כטעם נרכש הוא לרוב ממכר ומלא בפיתויים אפלים לאוזן. הבלאק מטאל הוא ז'אנר טוטאלי, ולא רק מבחינה מוזיקלית. בצעדים הראשונים הוא דורש הקרבה, אך לאחר שעברתם את משוכת ההתחלה, אתם תגלו שיהיה לכם קשה להעביר יום בלי להאזין ולחקור את העושר המדהים שבז'אנר הזה.

כולי מקווה שהכתבה הזאת תמלא את תפקידה בצורה טובה, ותשאיר בשבילכם הרחק מאחור את אותה משוכה ראשונית.

"הֲנִגְלוּ לְךָ שַׁעֲרֵי מָוֶת וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶה"