06/03/2020
לידת הבתולה - סיפורה של להקת Iron Maiden חלק c' – מספרו של השטן
כתב: אלון מיאסניקוב

זה קרה ב 26 לאוקטובר 1981.
ברוס דיקינסון הצטרף רשמית ל Iron Maiden ועשה אותה למה שהיא היום – להקת המטאל הגדולה בעולם ואחת החשובות ביותר בהיסטוריה של הז'אנר.
זה לא היה חייב לקרות. כל מה שהיה צריך לקרות היה שפול דיאנו, מי שהיה סולן הלהקה עד השלב הזה ומי ששר בשני אלבומיה הראשונים – שכבר היו הצלחה מסחרית מרשימה, יפסיק לשתות, לעשן ולהסניף כל מה שנקרה בדרכו. זה לא קרה, והלהקה התחילה בחיפושים.

ע"פ דיאנו כל השימוש המטורף שלו בסמים ואלכוהול נבע מהסבל של סיבובי ההופעות הבלתי נגמרים והצורך שלו להיות בבית, סטיב האריס – מנהיג הלהקה בהתחלה ומתמיד, אמר על זה "היה נראה שככל שאנחנו מצליחים יותר ככה יותר היה קשה לו להתמודד עם זה, אני זוכר איזו הופעה שלנו איתו בגרמניה שבה הוא פשוט אמר "אני לא רוצה להיות פה, אני רוצה להיות בבית, אני רוצה הביתה".

הלהקה בינתיים, שגייסה ממש זמן קצר לפני כן את הגיטריסט החדש אדריאן סמית', רק הופיעה יותר ויותר, אחד השיאים היה חימום ל Judas Priest בסיבוב ההופעות הצפון אמריקאי שלהם, וזה הפך להיות פשוט יותר מידי לחברי ההרכב. דייב מארי, הגיטריסט הוותיק מספר: "היו לילות שפול לא רצה לעלות לבימה, הוא פשוט ישב בצד."

החיפוש אחר סולן חדש לא נמשך יותר מידי, הם בחנו את הסולן Terry Slesser מי ששר לפני כן ב Beckett ו Back Street Crawler הבריטיות. סיפור מצחיק: כמה שנים לאחר מכן יתבעו חברי Beckett לשעבר את סטיב האריס על גניבת השיר Hallowed Be Thy Name משירם Life's Shadow. מי שיאזין לשני השירים – בהחלט ישמע היטב את הדימיון.

בכל מקרה Slesser לא היה מספיק חזק להחזיק את שירי הלהקה, וסטיב האריס הציע את Bruce Bruce, כמו שהיה מוכר דיקינסון בזמנו כסולן להקת Samson. רוד סמולווד – מנהל הלהקה, לא התלהב מהרעיון, אבל אחרי ששמע את דיקינסון שר עם Samson בפסטיבל רדינג הוא השתכנע אחרת וניגש אליו. כשדיקינסון הצטרף ללהקה סמולווד נתן לו 30 פאונד ואמר לו "אתה נראה כמו פועל בימה, קח את הכסף ותקנה לעצמך מעיל עור."

דיקינסון, שהצטרף ללהקה רשמית ב 26 לספטמבר 1981, חודש בלבד לפני המופע הראשון שלו עם הלהקה, הקליט דמו שבו ביצע את השירים Killers, Twilight Zone ו Wrathchild. חודש אחרי – הוא הופיע לראשונה עם ההרכב בבולוניה שבאיטליה, ושם ביצע 17 שירים לתשאות הקהל שדרש גם 3 הדרנים. בשלב הזה היה ברור – יש ללהקה קול חדש, והקול הזה פה כדי להשאר.

בשלב הזה כבר רוב החומר לאלבום The Number of the Beast כבר היה כתוב, והלהקה ביצעה שירים ממנו במהלך המופע שלה באיטליה, אבל האריס גייס את המפיק Martin Birch, מי שהפיק את Killers לפני, והוא גם זה שהתעקש על סאונד מאד מסויים שלדעתו הלהקה צריכה לדבוק בו גם באלבום החדש. דיקינסון מספר שבירץ' היה יסודי עד כאב במהלך ההקלטות. "הוא תמיד היה מושך עוד ועוד טייקים, עד לנקודה שרהיטים היו עפים בחדר החזרות כבר מרוב יאוש". בירץ' עצמו אישר שהוא היה מטריף את דיקינסון, וסיפר: "שגעתי אותו. הוא היה זורק כסאות באולפן וצורח ואז הולך הביתה בטענה שיש לו כאב ראש מטורף והוא לעולם לא יוכל לשיר שוב, אבל אחרי שהוא היה מקשיב להקלטות הוא היה מגיב ואומר שצדקתי."

הייאוש של דיקינסון מההקלטות החוזרות הבלתי פוסקות נלכד ברגע אחד מסויים באלבום – הצרחה ההיסטורית שלו בשיר הנושא, שאותה הסולן לא הצליח לשחזר בדיוק מעולם. היא הייתה תוצר של אחד מהסשנים המטריפים האלו שעבר.

בירץ' סיפר שהתחושה בעת הקלטת האלבום הייתה דומה לזה שהייתה לו כשהפיק את האלבום Machine Head של Deep Purple, "זאת תחושה מיוחדת כזו – אווירה שמשהו קורה, משהו ממש טוב פה וזה מרגש כשזה בסוף באמת נשמע באלבום".

שיר הנושא מבוסס על חלום שחלם סטיב האריס לאחר שצפה בסרט Omen השלישי – Damien, כשהמילים מגיעות משיר של המשורר הסקוטי הנודע רוברט ברנס בשם Tam O'Shanter, את הדקלום בהתחלה – שבשבילו רצתה הלהקה את שחקן האימה המיתולוגי ווינסנט פרייס, הקליט בסוף השחקן Barry Clayton, פשוט כי פרייס דרש 25 אלף פאונד עבור ההקראה, סכום עתק לתקופה ההיא.

הסינגל הראשון – Run To The Hills היה הראשון של הלהקה שהגיע לעשיריה הראשונה במצעד המכירות הבריטי, והוא יצא עם שיר הבונוס Total Eclipse, שיר משובח של הלהקה שבסוף לא נכנס לאלבום כשבמקומו נכנס Gangland, החלטה שעליה הצטערה הלהקה לאחר מכן.

האלבום הגיע למקום הראשון במצעד מכירות האלבומים הבריטי, והוא מכר עד היום למעלה מ 14 מיליון עותקים, והוא נחשב עד היום לאחד מאלבומי המטאל הגדולים בכל הזמנים.