תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Dusturbed
Graspop
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Articles ::

02/04/2020
10 אלבומי דום שחייבים לשמוע לפני שמתים
כתבו: מתן קדר

אני יודע, עבור אנשי התופה-תופה והבלאסט-ביטס, דום זה ז'אנר שקשה לבלוע אותו. קשה להגיע אליו ישירות. ועדיין, זה ז'אנר ששווה לנסות אותו. שווה לשכב אחורה ולהקשיב למשהו איטי יותר מהרגיל, אווירתי יותר, שמונע מעוד מנעד רגשות חוץ מקריזה ורצון לשבור את העולם. אז להלן עשרת אלבומי הדום שלדעתי חייב לשמוע לפני שהקורונה תיקח את כולנו








Swallow the sun – The morning never came (2003)

האלבום שממנו התחלתי לשמוע דום מטאל. החבורה הפינית באלבום הבכורה שלה, עם דום-דת' מלודי להחריד, עצוב, שמביא לעולם את הגראולר האהוב עליי מיקו, שהיה פה רק ילדון בן 18 וכבר נשמע יותר טוב מכל גראולר ששמעתי בחיי. מהאלבום הזה הלהקה הלכה והמשיכה לכתוב אלבומים מצוינים אבל לנצח אזכור לאלבום המופלא הזה חסד נעורים. ממליץ להתחיל עם השיר Swallow.




Ahab – The divinity of oceans (2009)
להקת הפיונרל-דום הגרמנית, עושה את אחד הסגנונות היותר קשים להאזנה עבור המטאליסט הממוצע. כל אלבום שלה מספר איזשהו סיפור שקשור באוקיינוסים ומפלצות ים, ואני חושב שמדובר באלבום הכי טוב של הלהקה, שמצליחה להביא את אחד הסאונדים הכי קונטרסטיים בין נקי ובהיר לבין כבד ומטונף אבל כזה שעדיין נעים באוזן. ממליץ להתחיל עם השיר Redemption lost.





Clouds – Departe (2016)
ללהקה הבין לאומית הזאת קסם משלה. משהו בכל שיר משאיר אותי בהאזנה משתאה והדוקה, בעוד הסולן הנהדר בוכה על החיים ולפעמים מביא גראולים עמוקים ברמות אחרות, בדיוק כמו שאני אוהב. זהו אלבומה השני של הלהקה, כאשר האלבום שלפניו היה קסום לא פחות והתחרות ביניהם קשה ביותר, אבל שיר אחד כאן הכריע את הכף וזה Driftwood.





Frowning - Funeral Impressions (2014)
פרויקט פיונרל-דום של בחור גרמני צעיר שכנראה מנסה לשבור שיאים בכמה איטיים יכולים להיות השירים שלו (כשאחד מהם מגיע ל-30 BPM!) ועדיין, הבן אדם מנסה לשדר דיכאון ופחד כמו הלוויה באמצע הלילה בבית הקברות הכי מרוחק שיש לעיר הכי חשוכה, והוא מצליח. ממליץ לשמוע את השיר Murdered By Grief.





Mourning Beloveth – Dust (2001)
להקת דום-דת' אירית, שלהבדיל מלהקות אחרות בז'אנר פחות מחפשת להיות הכי כבדה ועם הסאונד הכי עבה, אלא להיפך. המון מלודיות פשוטות ואיטיות על מיתר אחד בודד, שירה שנעה בין קלין סבלני ומעניין מהרגיל לגראול מעולה, ובעיקר להקה שדורשת מהמאזין כוח לשירים ממש ארוכים. נקודת הבונוס בשבילי היא בדמות הרבה שירים במקצב של 3:4 שאני מאוד אוהב. ממליץ לשמוע את שיר הנושא של האלבום.





Novembers Doom - The Pale Haunt Departure (2005)
הלהקה משיקאגו קצת קשה לי. למה? כי זה האלבום היחידי שלהם שאני אוהב. אבל אני ממש אוהב אותו, ברמות שקשה לתאר. השירים הם הרבה יותר מיד-טמפו מדום רגיל, מדי פעם אפשר לשמוע גם דיקלומים, אבל האלבום מצליח היטב להעביר את התחושה שהוא נכתב במרתף לאור נרות, גם אם לא באמת. החבר'ה האלה עושים עבודה פשוט מצוינת עם אלבום שלדעתי יהיה הרבה יותר קל לעיכול דווקא לאנשים שפחות מחוברים לז'אנר. ממליץ להתחיל עם אחד השירים הכי נהדרים בעולם, The dead leaf echo.


Shape of Despair - Monotony Fields (2015)
אפילו שאני בלהקה כזאת, וגם הלהקה הקודמת שלי הייתה כזאת, אני לא מאזין להרבה להקות שכוללות סולנית. אני בנאדם של גראולים בעיקר, והלהקה הפינית הזאת, שמביאה פיונרל דום אטמוספרי מצליחה בעיניי לשלב שירה נשית מבלי להיות בכוח נוגה או מרגשת, אלא כזאת שמעבירה את מה שהלהקה כולה מעבירה. פאקינג דיכאון אחד גדול (בקטע טוב...). ממליץ מאוד על שיר הנושא.





The Sins of Thy Beloved - Lake of Sorrow (1998)
הנה, סופסוף משהו משנות התשעים. להקה נורווגית (שלצערי כבר לא קיימת) באלבום גות'י סימפוני המשלב דום, עם כינור מקסים לאורך כל האלבום, אבל לא, זה לא סטייל סמיר שוקרי כמו שאני יודע שממש רציתם, אלא כינור עצוב ודרמטי שהופך את האלבום הזה למיוחד בטירוף. ממליץ להתחיל עם השיר הראשון שמהר מאוד יגרום לכם לצלול לוייב של הלהקה.





Bell Witch - Mirror Reaper (2017)
ממש לאחרונה נחשפתי ללהקה הזאת, ובכללי, רוב השנים אני מודה שהיה לי מאוד קשה עם סלאדג'. הצמד האמריקאי הזה משלב אותו עם פיונרל דום ויוצר אלבום שלם שדי נשמע כמו רעש קריפי והרבה יותר כמו פס קול של סרט מאשר מוזיקה של ממש, אבל אם בא לכם לקבל mindfuck רציני ולבחון את גבולות הקריפיזם שהאוזן שלכם יכולה לעמוד בה, האלבום הזה הוא בשבילכם.





Doom:vs – Earthless (2014)

פרויקט יחיד של הגיטריסט של Draconian משוודיה, באלבומו השלישי. אני מניח שאשמע קולות כועסים כשאגיד שהפרויקט הזה בעיניי פי מיליון יותר טוב מלהקת האם, אבל זה לא מקרי שכשמוזיקאי משוחרר מתלות באחרים, החופש שלו לכתוב ולהלחין יכול להגיע למקומות מדהימים כמו האלבום הזה, שכל שנייה בו מושלמת. ממליץ להתחיל עם השיר White coffins.

וכן, אני יודע שחסרות כאן כמה להקות די קלאסיות בז'אנר. אבל זה בכוונה. גם כי אני לא מחפש מה שבהכרח קלאסי, כי אף אחד לא צריך שימליצו לו על קלאסי. אתם לא צריכים שמישהו יגיד לכם לשמוע מטאליקה או סאבאת' או מיידן נכון? ובכלל, אני יותר מתחבר לדום המודרני. אני חושב שהוא עשוי טוב יותר בצורה משמעותית. קלאסי יש הרבה.



לפלייליסט המלא

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[30/03/2024]
Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
[14/03] Structural - "Decrowned" release show
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::