07/04/2020
מתוך הלא נודע חלק 3 - על קצה המחט
כתב: ירון הורינג

פינת ההמלצות שלי היא עניין בעייתי, בכל שבוע אני יכול לייצר לכם פינה שכזו ואני יכול להבטיח לכם שהחוט המקשר בין הפינות הללו שיעלו שבוע לאחר שבוע יהיה ארוך ומפותל מדי.
אז הנה הפינה הראשונה, עם ארבעה אלבומים, חלקם טריים יותר, חלקם הבשילו על הקרקע ונמצאים במצב מתקדם של פירוק, אבל איך שלא יהיה – האוזניים שלכם יודו לכם, סמכו עלי.








Morpholith –The void emissions

אני חושב שההרכב הזה לבדו הצדיק נסיעה לגרמניה וחזרה, נשבע לכם.
את הרכב הסטונר\דום האיסלנדי הזה הכרתי בשנה שעבר כשהם ייצגו את המדינה הקפואה שלהם בגמר העולמי והתאהבתי ברגע אחד.
עמדתי מהופנט מול הבמה הירוקה והאפלה שלהם ופשוט שאבתי כל גרם של עוצמה וכובד שהחברים האלו מייצרים. להרכב הצעיר הזה יש איפי אחד עם שלושה שירים וכיאה לז'אנר המטאלי שהם משתייכים אליו, רק שיר אחד יורד מתחת לרף עשר הדקות.
אם כן – The Void Emissions של Morpholith הוא מפלצת של עומק ורשע, בסים עמוקים ומנסרים, מלודיות ארוכות ומהפנטות, שירה שלקוחה מעולמות אחרים וריפים שירעידו לכם את כל האיברים בגוף.
הקסם הגדול במה שעושה ההרכב הזה במוזיקה שלו מתחבא במלודיות המכושפות שהחמישייה האיסלנדית הזו מייצרת.


Ostra Torn/Decultivate – Split

הספליט של אוסטרה טורן הם הדבר הכי מפוצץ ברגש ששוחרר בישראל בשנת 2019, אני מוכן לחתום על ההצהרה הזו אם תבקשו ממני ואפילו להתמודד מול מי שירצה להתווכח איתי על זה בבית המשפט.
למי שלא מכיר את ההרכב הזה, אוסטרה טורן – הם שלישיית הארדקור, קראסט, גריינד ועוד השד יודע מה שפעילה מאז 2016, הם שחררו איפי ראשון ב2018 ואז עשו את הצעד הנהדר הזה שבו הם חברו להרכב דומה מצ'כיה בשם Decultivate ושחררו את הספליט הזה.
אוסטרה מבחינתם חימשו את התקליט הזה בחמישה קטעים מהירים, עמוסים ברעש, רגש ואווירה שפשוט אי אפשר להסביר.
דיקולטיוויט מצדם מגיעים לשולחן עם חמישה קטעים כועסים, גסים ופרימיטיביים כמעט. הגישה המוזיקלית שלהם שונה משל אוסטרה בצורה מובהקת, הצ'כים אולי באו להתפרע, אבל הכאב הפנימי שלהם לא משתווה לזה של אוסטרה טורן.
בקיצור, אלבום נהדר לכל מי שמוכן לקבל רגש ועומק ומוכן להתפשר על התקשורתיות המינמליסטית שמחזיקה הקפסולה המוזיקלית הזו.


Dukatalon –Involuntary action

אחרי עשור של פעילות, איפי אחד, אלבום אחד, ספליט אחד והמון זמן במה, משחררת השלישיה המפלצתית הזו אלבום משביע.
מי שמכיר את דוקטלון בוודאי יבין את משמעות המילה הזו – משביע, שכן החבר'ה הללו תמיד משאירים את הקהל שלהם עם טעם של עוד.
מהשניה הראשונה שיצא לי להכיר את השלישיה הזו הייתי משוכנע שיש להם משהו שאין להרבה הרכבים, לדוקטלון יש את האקס פאקטור – כמאמר אנשי המיינסטרים.
קשה להסביר את זה, אבל המוזיקה שיוצרת השלישיה הזו מייצרת תוצאה שאין שניה לה, פשוט אין.
הסאונד שלהם מהפנט, קשה ושובר עצמות – דוקטלון לא צריכים להחזיק במה, המוזיקה שלהם פשוט ממלאת את חלל החדר ומשאירה את כל החפצים והאנשים שבו במקום.
הראש הוא החלק היחידי בגוף שלכם שזז כשאתם שומעים את היצירה שלהם, אולי גם הבטן קצת.
אתם יודעים מה, גם הנשמה זזה והנשימה נעצרת – התחושה הכללית היא של מתקפה, התופים מכים בכם, הבסים מרעידים את מה שנשאר מניסור העצמות שמייצרת הגיטרה של צפריר, סולן ההרכב – שקולו הגרוני והצרוד הוא האלמנט המנחם ביותר בכל המנה הזו.
האלבום הזה מהווה עליית מדרגה אמיתית ביצירה של דוקטלון, נדמה שהם החליטו למקד מעט יותר את הסאונד שלהם והוא כמעט "נגיש" לאוזניים בלתי מזויינות.
כאמור, האלבום הזה נפלא ומהווה תוספת מרשימה לרפרטואר של ההרכב המפואר הזה, אבל הוא עדיין לא מצליח לגשר על הפער (המבורך) שיש בין ההופעות שלהם לבין האלבומים שלהם, אז אחרי שתשמעו את האלבום הזו, לכו לראות אותם בלייב – ותראו איך דוקטלון מתחילים מהכי מוצלח שלהם ולאט לאט עולים.


Sweven – The eternal resonance

שניה לפני שסגרתי את מדור ההמלצות הקצר הזה קיבלתי הודעה מחבר "תשמע את הדבר הזה, אותי זה ריגש בטירוף, אולי זה גם יעשה לך את זה"
אז הנה, הקשבתי לדבר הזה והוא צדק, לגמרי – שעה מרוכזת של עצב, אופל ומלודיות שיעננו לכם את הנשמה.
הסאונד של השלישיה השבדית הזו לוקח את מה שעשו טריביוליישן ומעלה בחזקה מרובעת, הפסקול המושלם לבית רדוף שדים, או לנפש רדופה באלמנטים אחרים.
סאונד רוקנרולי עם רבדים כנסייתיים, גיטרות מייללות ומהפנטות וקלידים רפטטיביים – אבל בקטע החיובי של העניין, השעה שנדרשת להאזנה ליצירה הזו תעבור לכם בלי שתרגישו.
עזבו את זה שלא תרגישו את השעה הזו, אתם פשוט צפויים לעבור לממד אחר, הזמן שם פשוט זז אחרת.
אני חושב שזה אלבום הבכורה המגובש והשלם ביותר שיצא לי לשמוע מהרכב כלשהו, מצד שני – מי שמכיר את הרכב האב של ההרכב הזה - Morbus Chron, בוודאי לא יופתע מעד כמה הדבר הזה טוב, עמוק ופוגע בול בבטן.


לפלייליסט המלא בספוטיפיי