14/11/2016
אלבום קלאסי - ...and Oceans - The Dynamic Gallery of Thoughts
מאת : ראובן שליט

מכירים את זה שיש ברשימת ההשמעה שלכם אלבום אהוב שאין לכם מושג איך הוא לא קלאסיקה? אלבום ששנים אתם מתענגים על צליליו, ממליצים עליו לכל מי שרק מוכן להקשיב ודוחפים אותו לכל רשימת TOP ו-BEST שאי פעם הרכבתם? אלבום אנדרייטד ברמה שאתם מתחילים להטיל ספק בטעם האישי שלכם, שמא הוא לא משובח כמו שחשבתם עד עתה? "זה אני המוזר כאן או שכולם הפכו לחרשים?", אתם שואלים את עצמכם, ולא יודעים מה לענות. יצירת מופת שאתרע מזלה ונפלה בין הכיסאות או קראש אישי שלכם במובן הכי סובייקטיבי שיש?

The Dynamic Gallery of Thoughts של ...and Oceans הוא דוגמה מצוינת לאלבום שכזה ברשימת ההשמעה שלי, אך לפני שאני אנסה לשכנע אתכם שהוא ראוי לכתרים ולתארים שאני קושר לראשו, אולי כדאי להתעכב מעט על התואר "יצירה קלאסית" ומה היא טומנת בחובה.

במילון מצאתי שלוש הגדרות למושג "קלאסיקה" - הראשונה מגדירה תקופה היסטורית (יוונית/רומית) ואינה נוגעת לעניינינו, השניה מתארת שימוש במושג "קלאסי" כדי להצביע על משהו טיפוסי ואופייני כמו "זה שיר קלסי של אמפרור" או "זה מטאליסט קלסי הכתבה הזו", אך גם הגדרה זו לא שימושית בשבילינו, והשלישית היא הגדרה ליצירה שאינה נכנעת לשינויי אופנה, או בקיצור, על-זמנית.

אמנם ההגדרה השלישית היא הקרובה ביותר לאותה "קלאסיקה" בה רובינו משתמשים כדי לתאר יצירה מוזיקלית כזו או אחרת, אך לדעתי זה מעבר לכך. אלבום קלסי הוא לא רק יצירה על-זמנית ששרדה שינויי אופנה וטרנדים, אלבום קלסי יכול להיות גם פורץ-דרך או לפחות אלבום משמעותי במידה רבה לז'אנר או לתת-ז'אנר אליו הוא שייך, או - אם תרשו לי להעז ולמתוח עוד יותר את ההגדרה - אלבום קלסי יכול להיות פשוט אלבום מצוין וייחודי. כמה מצוין וייחודי?! זה כבר תלוי בי ובכם.

The Dynamic Gallery of Thoughts כאלבום הבכורה של ...and Oceans אף פעם לא פרץ ש דרך. הבלאק הסימפוני היה קיים הרבה לפניו עם הרכבים כמו Emperor, Opera IX ו-Limbonic Art הוותיקות, Bal-Sagoth האפית, Bishop of Hexen הישראלית, ואפילו Cradle of Filth ו-Dimmu Borgir שהספיקו עד אז להרחיב את גבולות התת-ז'אנר כל אחת בדרכה למחוזות פחות אקסטרימיים ומעט ידידותיים יותר. ...and Oceans גם לא המציאו איזו תרכובת מיוחדת שלא נשמעה עד אז אצל מעריצי הז'אנר, לא איזו התכה עם ז'אנר שונה ומפתיע וגם לא גישה פרוגרסיבית ומורכבת. The Dynamic Gallery of Thoughts הוא אלבום בלאק סימפוני טיפוסי לכאורה - שתי גיטרות, בס, תופים, סולן, קלידים ותו לא.

ובכל זאת, מסתבר שגם עם הרכיבים הסטנדרטיים ביותר של הז'אנר אפשר לייצור משהו שונה ומרתק. הכרתי מספיק בלאק סימפוני והאזנתי ללא מעט ממנו, אך בפעם הראשונה ששמעתי את האלבום הזה הוא תפס אותי עם המכנסיים למטה. מצד אחד אמנם סאונד טוב, מוצק וחד, אך גם מינימליזם שאינו אופייני לז'אנר - ללא תזמורות, מקהלות והפקה עמוסה וצפופה, פשוט בלאק עם קלידים. מצד שני, המנונים עוצמתיים וכמעט פולקיים באופיים ששזורים בריפים שחורים ומצוינים, ובוראים אווירה סימפונית חסרת תקדים.

כמו לא מעט הרכבי מטאל קיצוני משנות התשעים ששינו את סגנונם גם ...and Oceans האקסצנטריים עברו מהפך והמשיכו למחוזות מוזיקליים אחרים. אמנם שלא כמו Ulver למשל הם לא לקחו את הצעד הנוסף שהוציא אותם לגמרי מגבולות הבלאק בפרט והמטאל בכלל, אך הם פנו לעשות מטאל תעשייתי ואלקטרוני, בהמשך שינו את שמם ל- ,Havoc Unit והשאירו אותנו עם אלבום (גם The Symmetry Of I, The Circle Of O השני הוא עדיין יצירת בלאק סימפוני, אך הוא פחות טוב ופחות מיוחד לדעתי) שעדיין לא ברורה מידת חשיבותו לז'אנר.

בסופו של יום, אני לא יודע לקבוע האם אפשר להגדיר את The Dynamic Gallery of Thoughts כקלאסיקה, רק כיצירת מופת, או פשוט כאלבום מצוין. אני גם לא יודע אם ההתאהבות בו היא עניין סובייקטיבי לחלוטין, או שישנם עכשיו ויהיו בעתיד מאזינים שיחלקו עימי את דעתי עליו. מה שאני כן יודע הוא שכל עוד אני שומע מטאל, ההמנונים הנפלאים של The Dynamic Gallery of Thoughts יככבו תמיד בצמרת רשימת ההשמעה שלי.