01/12/2016
אלבום קלאסי - Nightwish - Wishmaster
מאת : ניצן כהן

חשבתי וחשבתי, על איזה אלבום קלאסי אכתוב. בתקופתי הלא ארוכה ככתבת מטאליסט, יצא שכתבתי על Nightwish כמות אבסורדית של פעמים. לכן, הפכתי הלוך ושוב את רשימת ההשמעה שלי, עברתי על כל האלבומים שנתקלתי בהם אי פעם, ולא מצאתי אף לא אלבום אחד שהוא "קלאסי" עבורי. בטח לא אחד כזה שמשתווה לאלבום שעליו אני עומדת לכתוב, או כזה שהבחירה בו לא תגרום לקוראים לסקול אותי באבנים. אם קלאסי, אז עד הסוף.

Nightwish מתמחים באווירה, לכל אלבום שכתבו יש אווירה שלרוב מתארת מסע לעולמות רחוקים. בין מסע בעקבות אלה שנפלו ב”Angels Fall First”, למיתולוגיה של “Oceanborn”. בין בטן העולם ב”Century Child” לאגדות של “Once”. ולא, האלבומים החדשים הם לא יוצאים מן הכלל בסיפור הזה- “Dark Passion Play” אל הנשמות האבודות, “Imaginaerum” אל תוך עולם החלומות, והאחרון עד כה, “Endless Forms Most Beautiful” שלוקח את המאזין הרחק אל הבריאה במטרה אחת- לגרום לו לראות את העולם כפי שהוא, יפהפה. אך בין כל אלה מסתתר האלבום הקשה ביותר, הכואב ביותר, שהוא גם אחת מיצירות המופת המדהימות ביותר שנתקלתי בהן. המסע אל כל מה שלא יתגשם, “Wishmaster”.

האלבום נפתח ברעש גדול, בשיר "She Is My Sin" שתפס בארץ תאוצה, דווקא באחד המקומות המפתיעים יותר- בכדי לשכנע מועמדים לגיוס להצטרף לחיל האוויר. מדובר בשיר חזק ועוצמתי, אשר מעלה במאזין את השאלה הברורה- מי היא אותו החטא? האם זו הכלה, אותה לא יזכה לשאת, או אולי האהבה עצמה?

כבר בשיר השני באלבום, עברה בי צמרמורת מהפעם הראשונה ששמעתי אותו ועד היום, היא עוד עוברת בי. השיר נקרא "The Kinslayer" והסיפור, מעביר בי רעד. את סיפורו של תיכון קולומביין בקולורדו רבים מכירים, בו נכנסו לקפיטריה של בית הספר שני תלמידים חמושים, ירו לכל עבר ולבסוף התאבדו. הסיפור הנורא מתואר בכאב לב, כאב בעיקר על כל החיים שנגדעו בירי בגיל צעיר כל כך. השיר מסתיים במשפט אותו אמרו המורים, ההורים, בזעקה של טאריה שנשארת מהדהדת "How the hell were you supposed to know?!".

האלבום ממשיך בשירים כמו "Come Cover Me" על האלמנה שמחפשת את עתידה בזרועות אחרים, או "Wanderlust" שמספר את סיפורו של הטיול הגדול שלעולם לא יצא לפועל, ו"Two For Tragedy", האם ובנה שנותרו לבד בעולם. כל שיר עשוי בצורה מדוקדקת, בין שירתה המלאכית אך צורמת של טאריה טורונן, הסולנית המיתולוגית של Nightwish, לבין עבודת הקלידים והעיבוד המדויק לכל שיר שבוצע על ידי תומאס הולופיינן, המוח מאחורי הלהקה.

השיר השישי באלבום הוא שיר הנושא, "Wishmaster". לאדון המשאלות יש שולייה, אך משלא מצליח להגשים את ייעודו האפל בעולם, הוא צונח ונאלץ לפנות את מקומו לילד הצעיר המלווה אותו. לא הרבה לאחר מכן, מגיע גם השיר "Crownless" המהיר והשבור, על המלכים העירומים שאיבדו את ממלכתם ליוהרה. אחד הדברים האהובים עלי בNightwish היא היכולת שלהם לעביר מסר במילים, בלי שום בעיה, ובמוזיקה גם כן בקלות רבה, אבל בעיקר בשילוב הקוסמי בין השניים. נאומו הכמו-בנאלי של הילד בסיום "Dead Boy's Poem" גורם לי להרגיש כאילו שמעתי באמת את השיר שכתב הילד שלא זכה לראות את אור היום שוב, בשיר קורע לב שמביא אותי לדמעות.

האלבום נגמר בשיר הארוך, זה שקיים בכל אלבום ואורכו בין 6 וחצי דקות ב"The Pharao Sails To Oraion" של Oceanborn, להצגה הגדולה בתבל שאורכה 23 דקות(!) בEndless Forms Most Beautiful. "FantasMic" של Wishmaster הוא דווקא לא מהארוכים בחבורה, להפך, הוא השני באורכו עם קצת יותר מ8 דקות, והוא אחד מהפלאים המיוחדים ביותר של Nightwish. הוא נפתח בסולו קלידים מעורר, ובהזמנה לבקש משאלה מהכוכבים ולהצטרף אל המסע אל תוך ארץ הפלאות בה הסיפורים לעולם לא מסתיימים בסופם. יש בה מלך שנבגד, ילדה שבוכה בשמו של אביה, ויפיפיה נרדמת שלעולם לא תקבל את נשיקת אהבת האמת שלה. וכמובן, כוכבים נופלים, אין ספור מאלו. גיטרה מחזיקה סולו חליל, ושירת אופרה שחודרת עמוק עמוק אל תוך הנשמה. עבורי, בשביל ששיר ארוך יצדיק את אורכו בעיני, עליו לעמוד בשני תנאים - חזרות על קטע דומה לא יהיו מרובות כך שיאבדו את הטעם, אך מנגד לא יהיה אפשר להפריד את השיר לשירים שונים בלבד שלם. "FantasMic" עומד בתנאים האלו, ללא ספק, והרבה יותר. זה סיום חזק לאלבום עצמתי שמשהו בו, גם אם קטן יחסית לאלבומים הקלאסיים, שינה את פני המטאל כמו שאנחנו מכירים אותו היום.

בעוד כמה חודשים, Wishmaster יחגוג יום הולדת 17. Nightwish מציינים השנה 20 שנים להקמתם. ועדיין, האלבום הזה רלוונטי מאי פעם. כל החלומות והמשאלות בעולם לא יכבו את הכאב שבאבדן, שבאלו שלא יזכו לעולם להתגשם. עד היום, לשמוע את האלבום הזה מצמרר אותי כמו בפעם הראשונה ששמעתי אותו. הכעס והכאב בכתיבה הזאת, מילים ומוזיקה גם יחד, מלווים רבים מאוהבי המטאל בארץ ובעולם בכל מילה או תו שיכתבו, גם אם לא באופן ישיר. Nightwish לא היו הראשונים מסוגם, והם בטח לא יעמדו כאן אחרונים, אבל מה שעשו לעולם המטאל באלבום הזה ובאלה שאחריו, כנראה לא ישכח בשנים הקרובות.