12/01/2017
סיכום שנת 2016 – המוזיקאים שלנו
כתבו : טימור סיזוב, אור גרינברג, יוני ביטון, יואב אפרון, סשה לטמן

אנחנו יודעים שאתם אוהבים לקרוא את ההמלצות שלנו, אבל צריך לגוון מדי פעם, אז בחרנו לנו חמישה מוזיקאים מקומיים שאנחנו אוהבים ושאת טעמם המוזיקלי אנחנו מעריכים, וביקשנו מהם לבחור את האלבומים שעשו להם את השנה, הריהם לפניכם:






טימור סיזוב (גיטריסט Chugun)

Megadeth - Dystopia

אם הייתי צריך לתאר את שנת 2016 במטאל במשפט אחד, הייתי בהחלט שם אותה תחת הכותרת "הקקרים הזקנים מכים שנית". רוב האלבומים הוצאו על ידי להקות וותיקות- מלבד Metallica, שדיונים על האם האלבום החדש הוא טוב או רע כבר יצאו מכל החורים- קיבלנו גם הפתעות מSodom, Anthrax, Testament, Running Wild, Voivod ועוד, ובין כל אלו גם מר מוסטיין לא נשאר בצד והביא לנו את Dystopia, שהוא אלבום השנה שלי במטאל. אמנם אף פעם לא הייתי מעריץ גדול של Megadeth, אבל בזמן ששאר זקני השבט, וגם כמה מהלהקות החדשות, הוציאו אלבומים די אפורים שהיו more of the same במקרה הטוב, ההרכב שהקליט את Dystopia הוא החזק שהיה ל Megadeth אי פעם- Kiko Loreiro עושה חיל על הגיטרה, Chris Adler שנותן הרגשה שסוף סוף יש מתופף מטאל בלהקה, ואפילו הקול של Mustaine שהשתפר משמעותית עם הגיל, קיבל קצת עומק וכבר לא נשמע צורם בצורה מעצבנת, כמו שהיה בשנות צעירותו.

המוזיקה באלבום היא אמנם טיפוסית, אבל השדרוגים המתוארים הדגישו את כל מה שטוב ב Megadeth וגימדו את הגורמים המעצבנים שגרמו לי אישית להתרחק ממנה. ובכלל, אם להקה מוציאה אלבום שגורם לי לשנות את היחס ללהקה לטובה, אז כנראה שיש בו ערך מוסף שעושה את ההבדל בין עוד אלבום מן השורה לאלבום שאוכל להכתיר כאלבום השנה שלי במטאל.


אור גרינברג (סולן - Shiver)

Fallujah – Dreamless

זו ההוצאה השלישית של מפלצות הברוטל האלה, ומדיסק לדיסק הם מוסיפים להיות מיוחדים ופשוט ממציאים את עצמם מחדש.

הפעם הם הוסיפו המון קטעים אינסטרומנטליים אווירתיים ואפילו קטעים עם שירה נשית, אני בד"כ נגד שירה נשית בדת' ברוטאל שלי. אבל כשעושים את זה נכון זה נשמע מעולה.

בקיצור, זה אלבום עוצמתי ומלא באווירה וזה בעיקר מטאל שלא נופל לתוך נוסחתיות של הז'אנר.

(שיר מועדף - - Abandon)


The dillinger escape plan - dissociation

הלהקה הזו היא להקה שאני מעריץ שלה עוד מההוצאה הראשונה - ולפי חברי הלהקה זה האלבום האחרון שלהם.

האלבום הזה לא מחדש או מייצר משהו שעוד לא יצא לנו לראות, אבל הטירוף שבלהקה הזו גורם לי להיות מרותק לכל דבר שהם מוציאים - שילוב של המון סיגנונות מנויז פסיכי וכמעט בלתי ניתן להבנה ועד לשירים רגועים שגורמים לך לחכות לבום הבא שהולך ליפול עלייך, ותסמכו עלי, הוא תמיד מגיע.

(שיר מועדף Limerent Death)


יוני ביטון (בסיסט - Ferium/Shiran Band)

Crowbar - the Serpent only lies

את Crowbar אני שומע כבר שנים ובכל הכנות זו אחת ההופעות הכי טובות שתמצאו היום. והאלבומים שלהם מיישרים קו ברור עם ההופעות שלהם. הרבה הרבה נשמה וסאונד כבד, כבד מאוד. האלבום הזה ממשיך את האומנות הזו , זה מתחיל בעטיפה שעליה אחראי הגדול מכולם אלירן קנטור וממשיך במוזיקה שכל תו בה נותן לך בראש ונכנס יש אל תוך הלב.






Meshuggah - the Violent Sleep of Reason

משוגע עושים זאת שוב, במשך השנים ובניגוד ללהקות אחרות ההתפתחות שלהם היא לא קונבנציונלית. הסאונד בשמיעה הראשונה מפתיע אותך, כי הציפיה היא לקבל משהו חדש, לא מוכר.אבל הסאונד פה הוא לא כזה חדש ונוצץ.

אבל זו רק השמיעה הראשונה, כי בשמיעה שניה אתה מבין את הגאונות של החבורה הזו.

במקביל החומר פשוט משגע אותך ואתה מוצא את עצמך יושב לפחות שבועיים עם הדיסק כדי להרגיש את הפסיכיות הזאת ולבסוף להיות חלק ממנה.


In Flames – Battles

אחד הדברים שאני אוהב באין פליימס זה השינוי וההתפחות המוזיקאלית שלהם מאלבום לאלבום, יש שיגידו שזה זבל ממוסחר, אני לא חושב ככה.יש כאן מוצר טוב שעושה עבודה נהדרת ואפילו שומר מעט על הקו של ה5 אלבומים האחרונים, קו שאני מאוד אוהב.







ייואב אפרון (קלידן Distorted Harmony/ARP)

לצערי ולמזלי, רוב השנה מצאתי את עצמי יותר Catching Up מאשר מקשיב לאלבומים חדשים. ההתמקדות העקרית שלי היתה בסאונד/הפקה ופחות בשירים עצמם אך עם זאת, כמה הבלחות נהדרות תפסו את אזניי והכי חשוב - נשארו איתי ועזרו לי להתפתח כאומן, מפיק ויוצר.

Architects ‪-‬ All Our Gods Have Abandoned Us

ארכיטקטס היא אולי להקת הקור היחידה (שאני מכיר כמובן) שלקחה את הז׳אנר למקומות חדשים ומבחינתי - מרתקים, על גבול הפרוג אפילו. בים של גנריות ואובר-הפקה, הם מצליחים לרגש (בעיקר לדכא), לעניין ולחדש. הסאונד שלהם ייחודי ומקורי ומקור השראה (וקנאה) בשבילי.







Twelve Foot Ninja ‪-‬ Outlier

Outlier הוא אולי האלבום שהכי ציפיתי לו השנה - וכגודל הצפייה, כך גודל האכזבה במקרה שלו. האלבום אמנם לא סיפק כמכלול והרגיש חצי גמור וכוח אבל אי אפשר להתעלם מכמה יציאות מדהימות והחשובה מכולן - One Hand Killing - אחד השיר הכי חשובים לכתיבה שלי בשנה האחרונה ועל כן מבחינתי הוא חייב להיות ברשימה.







Meshuggah ‪-‬ The Violent Sleep Of Reason

לא חוכמה.
רק אגיד שמעבר לעובדה שריגש אותי לשמוע את משוגעע מחדשים, זה האלבום הראשון של משוגעע שנשמע פשוט מדהים. אחד המיקסים הטובים ששמעתי השנה.






Humanity‪’‬s Last Breath ‪-‬ Detestor

אם מדברים על השראה, אין ספק ש HLB סיפקו לי את רובה לשנת 2016. רוב הקרדיט הולך אמנם לאלבומם הראשון אבל לא יכולתי להתעלם מכמה HLB היו ועדיין חשובים להתפתחות, לכתיבה ולהפקה שלי ובלעדיהם, DAWN OF THE RESTLESS של ARP לא היה קורה.






סשה לטמן (בסיסט Winterhorde)

SAHG - MEMENTO MORI

מי שמכיר אותי היטב, יודע שאהבתי הגדולה במוזיקה היא הבי מטאל קלאסי ומלודי. לצערי הז'אנר הזה מאבד מכוחו לעומת להקות הגרוב או DJENT בשנים האחרונות, אבל מה שעוד יותר עצוב, זה שהלהקות הגדולות הולכות וכמעט אין להם יורש. הדינוזאורים האחרונים ששורדים גם הם לא ממש מספקים את הסחורה כמו שמצפים מהם. ורק המעריצים השרופים קונים כל דבר שהם מוציאים ושמחים שהלהקות האלה הם עדיין בחיים. לדוגמא Iron Maiden, Judas Priest ו-Black Sabbath. כל אחד איכזב באלבומם האחרון, אבל זה עניין של טעם אישי כבר.

למזלי, מצאתי נחמה בתחום המטאל המלודי, המרגש והכי חשוב - רלוונטי גם להיום. אני מדבר על להקת ההבי מטאל הנורבגית - SAHG. אני עוקב אחריהם כבר מספר שנים ומאלבום לאלבום החבר'ה האלה רק משתפרים. הם מספקים לא את כל מה שאני אוהב במטאל וברוק הקלאסי בו-זמנית, גם בלי להיות סלאט מוזר. האלבום האחרון שלהםMORI MEMENTO שיצא השנה, הוא אחד הדברים היותר יפים, אפלים ומרגשים שיצא לי לשמוע כבר הרבה מאוד זמן. אני פשוט נהנה מכל שיר וכל פעם מחדש השירים אלו נשמעים לי שונה מצד אחד - ומצד שני אני מרגיש שאלה הם הקלאסיקות שהיו אתנו הרבה מאוד שנים.

אני שומע השפעות חזקות של אוזי וסאבאת' ופינק פלויד ועוד כל מיני דברים שאי אפשר לגלות מכמה שמיעות ראשונות, אבל התוצאה הסופית היא אלבום ההבי מטאל האולטימטיבי של שנת 2016. אני אישית ממש נהנה ממנו וממליץ לתת שמיעה לאלה שאוהבים את המטאל שלהם מלודי, אפל עם טוויסט של דום.