23/04/2020
מתוך הלא נודע – אלבומים שאולי פספסתם
כתב: ניצן כהן

גם אני, כמו כולנו, לכודה בבית בימי קורונה. הספקתי לעבור על לא מעט אלבומים שיצאו מתחילת השנה, הרבה בינוניים מאוד וכמה לא רעים בכלל. ריכזתי לכם 9 אלבומים שנהניתי מהם מספיק כדי להעביר הלאה, אפילו יותר ממספיק, ושאולי פספסתם שיצאו בחודשים האחרונים. הרשימה הזאת מורכבת באופן בלעדי מאלבומים לא רעים בכלל, על טהרת הפאוור הסימפוני. אם התחברתם להמלצות שלי בעבר, ללא ספק תוכלו למצוא כאן כמה שעות של מוזיקה נהדרת. תהנו!






Brothers of Metal – Emblas Saga

זהו אלבומם השלישי של להקה הצעירה, והוא כנראה בדיוק כמו ובדיוק לא כמו שהוא נשמע מהשם. אכן מדובר בפאוור מטאל קלאסי במיוחד, אבל טוויסטים קלים בעלילה נותנים לו סאונד ייחודי ששווה האזנה. מדובר באלבום קונספט על, איך לא, המיתולוגיה הנורדית להקמת העולם. הסאונד המודרני שלו משלב את הריפים הקלאסיים עם קול נשי חזק ויפהפה, שלצידו קול גברי מחוספס בהרבה ואפילו וקצת גראולים מדי פעם. מקהלות מרהיבות ואווירה איכותית מספקים חומר להאזנה איכותית, לכל חובבי הפאוור מטאל.


Thoughts Factory – Elements

שומעים כאן את ההשפעות של Symphony X בכל צליל, לפעמים אפילו יותר מדי במלודיות שנלקחו ישירות מהם, אבל לרוב זה דבר שאפשר לזקוף לזכות האלבום. האלבום הפרוגרסיבי הזה אולי לא היה עובר את מעריצי הפרוגרסיב האדוקים, אבל את אלו מהם שמחבבים אותו כגרסה עדינה יותר של הפאוור מטאל כמו סימפוני המאוחרים יותר – מדובר בהצלחה. גם זה אלבום קונספט, אך עמוס בלדות עם הבלחות של ריפים כבדים ומעניינים. מוטיבים מלודיים מאוד תופסים את האוזן, אם מתחשק משהו קצת יותר קליל.


Temperance – Viridian

אם אתם שותפים כמוני לחיבה לאלבומם הראשון של Beast In Black, או אם התלהבתם כמוני מהלהקה SinHeresy עליה אני נוטה להמליץ לעיתים קרובות, זה אלבום בשבילכם. הגרסה המודרנית הזאת לפאוור הסימפוני מצטרפת לז'אנר הענף של להקות שזורקות לתוך התערובת קולות גבריים ונשיים, סינתיסייזר ואלמנטים אלקטרוניים, ותמות מקסימות, כדי לגרום לשומע לקפוץ. האלבום הזה קליל, כיפי ומדבק ובהחלט שווה האזנה.




Marko Hietala – Pyre of the Black Heart

ספק אם אפילו מעריצי Nightwish הגדולים ביותר, שנשאבו כמוני לקול ולביצועים המרהיבים של מרקו הייטלה, שמו לב שהאלבום הזה יצא. לקראת צאתו הקרובה של האלבום הבא של Nightwish, הייטלה שמר על אלבום הסולו שלו מעט בשקט. זוהי לא גרסה גברית של Nightwish, אלא משהו מיוחד בהרבה. זה אלבום הרבה יותר פולקי, הרבה יותר פאוור, מעניין, אפל ועצוב. שיר הפתיחה שלו הוא הלהיט הגדול, קשה שלא לזמזם אותו כבר בפזמון השני, ומשם כל האלבום לוקח תפנית אפלה, והתוצאה מרשימה.


Amberian Dawn – Looking For You

הלהקה המצוינת הזאת בהחלט עשתה לה שם בעולם הסימפוניק מטאל. שני האלבומים הקודמים שלהם הצביעו על התקדמות, שאני מצאתי מבורכת, לעבר מקומות כבדים יותר שאפילו נגעו מעת לעת בבלאק הסימפוני. אבל ללא ספק, מדובר בלהקה שהצליחה בזכות אלבומיה המוקדמים יותר – ולשם היא חזרה. האלבום המקסים הזה נשמע ממש כמו הקלאסיקות שלהם, והוא כולל הופעת אורח של פאביו ליאונה, קאבר לABBA ורימאסטר לשיר הקלאסי והחביב עלי מאוד Cherish My Memory, לצד המון שירים חדשים ומצוינים.


Seven Spires – Emerald Seas

גם כאן, אפוס של פאוור מטאל לחובבי השירה המודרנית. שילוב קסום של שירה נשית נקייה וגראולים שמשתלבים בדיוק במקומות הנכונים, קולות סימפוניים עמוקים, מקהלות וקלידים שיוצרים אווירה מכשפת. הסיפור שנפרש בEmerald Seas מהפנט מתחת לצלילים והמלודיות ממכרות ומדביקות.






Dynazty – The Dark Delight

עוד אלבום פאוור כיפי וקליל מצטרף לרשימה. הלהקה של סולנם הנוכחי של אמרנת' דווקא אינה משתייכת לרשימת הלהקות הסימפוניות הדביקות, אלא לפופ הכיפי של הפאוור המודרני. גם כאן צלילים שיצאו מהניינטיז וקיבלו סאונד של 2020 משתלבים לריפים מקפיצים ויוצרים אלבום כיפי ומקסים. אמנם האיכות של החומרים לא בשמים, אבל המוזיקה של Dynazty הייתה חמודה מספיק כדי לשאוב אותי מהרגע הראשון והאלבום הזה לגמרי שווה את השעה שתשקיעו בלשמוע אותו.


Serenity – The Last Knight

לאלבום הזה יש את כל המאפיינים להיות אלבום פאוור מטאל רגיל לחלוטין. אפוס על ימין של המלך ארתור, עם אביר אוחז בחנית ורכוב על סוס גם בעטיפת האלבום וגם בשם. גם המוזיקה לא רחוקה מאוד מאלבומי הפאוור מטאל הרגילים, אבל מדובר בגרסה מודרנית ומהנה. סאונד סימפוני במיוחד, מלודיות מרתקות, ריפים כבדים לעיתים ומלודיים בזמנים אחרים מספקים מעטפת מקסימה לסיפור שהאלבום הזה מספר.





Ani Lo Projekt – A Time Called Forever

לסיום, אלבום שנוטה יותר לסימפוניק מאשר לפאוור. הלהקה הבולגרית הזאת הוציאה אלבום אחד לפני קרוב לעשור וזה אלבומה השני. היא מתהדרת בשיה נשית מקסימה מקדימה ומלודיות פשוטות מאחורה. מעת לעת ריפים מעניינים ולקראת סיום, שירה אורחת של הזמר Eric Dow שמפנק בגראולים, שלושת השירים בהם הוא מתארח הם מה שהופכים את האלבום הזה למעניין וקושרים הכל יפה בסרט מתקתק, למי שכמוני אוהב לחזור לפעמים ליסודות הסימפוניק מטאל הפשוט והמוכר.


לפלייליסט המלא בספוטיפיי