23/07/2020
כשהסקנדינבים כבשו את העולם – שנת 1997 בראי המטאל
כתב: אלון מיאסניקוב

איפה שהוא שאצלי – כמטאליסט, התקבעו כמה תקופות עם אופי מסויים. לאו דווקא בגלל מה שקרה בשנים האלה במוזיקה, אלא כנראה כי אלו היו שנים שבהן "גיליתי" מחדש את הז'אנר, החיים עצמם נתנו לי להתפנות קצת מדברים אחרים – ולחזור למוזיקה.
כמי שכבר בן 45, אצלי זה התאפיין הרבה אז בעד כמה היו דיסקים של הז'אנר זמינים בארץ.

אם אני צריך לסמן את ההתחלה, זה היה בתחילת שנות ה 90, לפני כן בעיקר הקלטתי קלטות מתקליטים, אבל אז זכיתי למכשיר הקומפקט דיסק הראשון שלי ועשיתי את סבב האוזן השלישית/חור בשחור/פז/פיקדלי וכמובן – סופר זאוס המקורית ברח' פרישמן, החנות הראשונה שהתמחתה במטאל ומוזיקה קיצונית.

אחרי זה היו כמה שנים של שקט יחסי, התרכזתי בלימודי התיכון (עד כמה שאפשר לקרוא לזה התרכזתי) – ורוב החנויות האלה נסגרו, וגם כסף לרכוש דיסקים לא היה לי יותר מידי.
ב 1997 גיליתי את המטאל מחדש.

זו הייתה השנה שבה עבדתי בצורה סדירה, בן 21 שטיפה מתחיל להרגיש כסף בכיס לראשונה – וגם השנה שבה קובי פרחי, הסולן של להקת אורפנד לנד וחבר שלי מתחילת ה 90', הקים חברה ליבוא דיסקים – שיבאה טראנס מצד אחד ומטאל קיצוני מצד שני.

זו גם הייתה השנה וגם השנה שבה חנות דיסקים בשם כאוס בראשון לציון התחילה לפעול והביאה לארץ אלבומים של החברות הגדולות יותר בז'אנר כמו Century Media – תחת מנהל היבוא שלהם אלון פאריד, לימים מנהל הדיגיטל של חברת התקליטים הליקון.

1997 הייתה אחת השנים היותר מעניינות למטאל הקיצוני האירופאי – זו הייתה השנה שז'אנר הבלאק היה פעיל עם כמה מאלבומי המופת שלו, סוג של כיתת הבוגרים של הז'אנר שהתחיל בצורה פשוטה וברוטאלית יותר כמה שנים קודם, והשעות שביליתי במחסנים של אותה חברת ייבוא שהקים קובי - ישיבה והאזנה במשך שעות לדיסקים ואז הגחה משם עם שקיות עמוסות באלבומים, העשירה אותי ברמות שמאז לא ממש הצלחתי להדביק.

השנה הייתה אחת משנות השיא של הדת' המלודי – כנראה החשובה שבהן, הענקים השבדים In Flames הוציאו את Whorecle המופתי, והאחים Dark Tranquility הוציאו את The Mind's I, שני אלבומים שלוכדים את הסאונד של הדת' המלודי מגוטנברג באופן מושלם. זו הייתה השנה שבה הכרתי את הסגנון, שהתחיל עם At The Gates אבל הגיע לשיאים עם שני ההרכבים האלה – ושניהם חרטו עלי רושם עצום. עוד להקה שהתחילה דרכה באותה שנה עם אלבום שזכה לחשיפה עצומה היו ילדי בודום מפינלנד עם Something Wild הראשון שבלט מעל הרבה הרכבים אחרים עם השילוב שלו של נגינה וירטואוזית, קלידים ושירת הבלאק/דת' הלא אופיינית.

באותה שנה הרכבי הבלאק הגיעו לבגרותם עם אלבומים כמו Enthrone Darkness Triumphant של Dimmo Borgir, Anthems to the Welkin at Dusk של Emperor ו The Pagan Prosperity של Old Man's Chid, כשלצידם הרכבים פחות מוכרים הוציאו אלבומים לא פחות מופתיים – ביניהם Limbonic Art עם In Abhorrence Dementia, Arcturus עם La Masquerade Infernale ו Enslaved שחצו את הגבולות לכיוון הפולק הנורווגי עם Eld.

באותה שנה גם יצא Blizzard Beasts של Immortal, אלבומה הרביעי של הלהקה – שדווקא לא זכה לביקורות נלהבות, בין השאר בגלל השירים הקצרים שנבעו מבעיה רפואית של הגיטריסט Demonaz שלא איפשרה לו לנגן במהירות ולאורך זמן כפי שנהג באלבומים שלפני.

מעבר ל Arcturus שהציגו בלאק שונה ואוונגרדי יותר - בכלל, הכיוון האוונגרדי יותר של ז'אנר המטאל הקיצוני חשף את ראשו המוזר – עם הרכבים כמו Solefald שלקחו את הדברים לקיצוניות אחרת עם The Linear Scaffold - והרכבים שהוציאו אלבומים אווירתיים כמו In the Woods שהוציאו את אלבום המופת Omnio.

אבל לא הכול היה שחור וסקנדינבי באותה שנה. מהצד השני של האוקיינוס חברת Century Media לקחה את המטאל לכיוון אחר אלבומים כמו Nemesis של להקתGrip. Inc - אלבומה השני של הלהקה שהחזירה לז'אנר את דייב לומברדו אחרי עזיבתו את Slayer, וכמובן – City, אלבום המופת של הרכב המטאל התעשייתי הקיצוני Strapping Yound Lad שהובל ע"י דווין טאונסנד הגאוני.

במרכז של להקת Grip Inc היה גם הגיטריסט Waldemar Sorychta, מי שניגן בעבר בלהקת Despair, שסולנה הקים שנים לאחר מכן את חברת Century Media, ו Sorychta הפך למפיק המוזיקלי העיקרי של החברה ומי שהסאונד שלו אפיין הרבה מהאלבומים שיצאו בסוף שנות ה 90'.

גם בצד המלודי היו מספר קטן של כוכבים. להקת הפאוור המטאל השבדית Hammerfall, שהוקמה על חורבות הרכב הרכב הדת' מטאל Ceremonial Oath וכללה גם את מתופף להקת In Flames – החזירה את המטאל המלודי המסורתי לתמונה בגדול עם אלבום הבכורה Glory to The Brave שהיה הצלחה מסחרית מפתיעה וגדולה מספיק כדי להמריץ מחדש את כל הז'אנר באותה שנה והלאה.

במקביל להקה אלמונית דאז בשם Rhapsody הוציאה את אלבום הבכורה Legendary Tales, ורק בעקבות ההצלחה של Hammerfall זכתה להצלחה גדולה עם צאת האלבום שאחרי Symphony of Enchanted Lands שיצא שנה אחרי. בינתיים בפילנד הרכב המטאל הוותיק Stratovarius שיחרר את האלבום Visions – האלבום השישי של הלהקה והמצליח ביותר שלה עד אז.

הרכב נוסף, אז עוד אנונימי – היה הרכב המטאל הסימפוני Nighwish שהוציא את אלבום הבכורה הצנוע Angels Fall First, גם אלבום שלא הביא יותר מידי מכירות ללהקה – שרק באלבום שאחרי – Oceanborn – פרצה לתודעה ממש.

רק עכשיו, במבט לאחור – אפשר לסכם את 1997 כשנה חשובה כל כך לז'אנר. היום, כשרואים את הפעילות האדירה של הסצנה השבדית והנורווגית, את הולדתו המחודשת של הבלאק מטאל – הפעם כסימפוני ואוונגרדי, את הולדתו המחודשת של המטאל המסורתי המלודי, ואת לידתו האמיתי של ז'אנר הדת' המלודי. הסקנדינבים היו עסוקים באותה שנה, וכולנו הרווחנו מזה.


לפלייליסט המלא בספוטיפיי