תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
PFN
graspop
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Articles ::

03/02/2017
סוגרים את 2016 - סקירת האלבומים הישראלים
כתב : צוות מטאליסט

סקירת אלבומי המטאל השנתית היא תמיד משימה מפרכת. אנחנו מנסים לחפש מתחת לכל עץ רענן ומרימים כל אבן ואבן כדי לאתר כל Demo, EP, Split ואלבום מלא שיצא בארץ.
אחרי שבשנים האחרונות הרחבנו קצת את היריעה ונגענו בלא מעט קראסט, פאנק ושאר אחים חורגים של הז'אנר, החלטנו השנה להתמקד יותר ולגעת כמעט ורק במטאל לסוגיו.
יש פה עשרים וחמישה רליסים שונים ומגוונים וגם אם המסע אליהם היה קשה, אין מסע שאנחנו נהנים ממנו יותר ממסע זה.
אז קבלו אותם, (כמעט כל) הרליסים הישראלים שיצרה סצינת המטאל הישראלית בשנת 2016, ושימו לב, מדובר בסקירה כללית, לא תמצאו פה ביקורות אלבומים קלאסיות, אלא פיסקה קצרה על כל אלבום:



(Petrichor – P.O.S.T. (EP
ז'אנר: Alternative Metal

Petrichor מקבלים הרבה רוח גבית ליאכטת הרוקנרול שלהם בשנה האחרונה. הלהקה הצעירה עשתה את מופע הבכורה שלה השנה ב-2016 והצליחה לתפוס את תשומת הלב של הסצינה התל אביבית של הרוק הכבד האלטרנטיבי. למרות שהם לא בדיוק מנגנים מטאל פר אקסלנס, Petrichor שואבים הרבה מ-Alter Bridge ו-Breaking Benjamin והאלבום קצר הנגן שלהם שיצא במהלך השנה האחרונה מציג עולם של מלודיה סטייל רוק ניינטיזי עם לא מעט השפעות גראנג' ומטאל שחלחלו פנימה כדי להצדיק את מקומם ברשימה הזו. מי שמעדיף את המטאל שלו רך ובכללי דווקא רוצה לחלוש על כל קשת הרוקנרול האלטרנטיבי, עכשיו יש נציגה ישראלית צעירה וחדשה אחרי שהרבה זמן לא היתה אחת שכזו פה, ו-P.O.S.T מרגיש בהחלט כמו רק יריית הפתיחה.


(Eternal Struggle – Breaking and Entering (EP
ז'אנר: Hardcore

השם של Eternal Struggle הסתובב פה לכל הפחות מ-2014 אבל נגניה הסתובבו פה עוד הרבה לפני כן. כמו איזה שורש עקשן שאף גנן לא יצליח לעקור, הלהקה הזו צמחה מתוך האספלט של השרון, מתריסה נגד כל הסיכויים שבישראל אפשר עדיין לעשות הארדקור כמו פעם – בין אם זה Hatebreed או Madball. Breaking and Entering הוא מנה גדושה של רוק כועס, מסריח מהצחנה של גז מדמיע ושל זיעה אבל בהחלט נותן בראש. לא רק מי שחובב Cro Mags או את Sepultura לדורותיה יהנה מהרוק הקשה, הפשוט והלוחמני של לוחמי מאבק הנצח הזה, אלא כל מי שהרגיש לפחות פעם אחת בחיים שהוא צריך לזרוק איזו לבנה מוסיקלית לתוך זגוגית החלון של החברה המודרנית ולא היה לו דרך לפרוק את זה.


(Thirst Planet – Thirst Planet (demo
ז'אנר: Stoner/Sludge Metal

באמצעות שני שירים בלבד הצליחה Thirst Planet לגרור את הז'אנר המנומנם של הסטונר מטאל ורוקנרול בישראל קצת למעלה. הלהקה יודעת היטב ממי צריך ללמוד ולמי יש כיוון כשזה מגיע למוסיקה מעושנת, מפויחת וצמאה. לא סתם ההרכב נקרא "עולם של צמא" – הוא לא מחלטר על הקונספט, הוא מאמץ אותו. כל ריף וכל רגע בדמו הזה מרגיש מלוח כמו החול שבמדבר. הסצינה הישראלית הצמיחה המון להקות מצוינות בז'אנר במהלך העשור האחרון – ועכשיו מצטרפת Thirst Planet לרשימה – רק שלהבדיל מרוב השאר, Thirst Planet לא מוותרים על המלודיה העמומה רק בשביל הכבדות. הם משאירים את השירה מלודית, את הגיטרה המובילה, ואת הדינמיקה הבלוזית לא פחות מהאווירה האפוקליפטית המאפיינת את שאר אחיותיה לז'אנר.


Thokkian Vortex – Into the Nagual
ז'אנר: Black Metal

כאשר Lord Kaiaphas עזב את להקת הבלאק מטאל הנורבגית Ancient הוא עבר לגור בברזיל. אבל אחר כך הוא עבר לגור בישראל. שזה אולי המקום הכי לא נכון והכי נכון במקביל להקים בו הרכב בלאק מטאל חדש. כך נוסדה לה Thokkian Vortex – בהתחלה בתור פרויקט של איש אחד ועם הזמן חברו אליו מספר נגנים מקומיים כדי למסד את הפרויקט בתור להקה פעילה. אלבומה Into the Nagual מביא בלאק מטאל מסורתי בסגנון Dark Funeral עם קצת Darthrone המוקדמים – וכמה השפעות רוקנרול מפתיעות. זה כולל כמובן את האווירה הקלאסית של שטניזם ושנאת הדת הנוצרית – לפעמים על גבול מחזמר של בלאק מטאל, אבל Kaiaphas הוא עדיין מוביל מוסיקלי כריזמטי ולפעמים כל מה שצריך זה את הפאתוס של גר בארץ נוכריה כדי לעשות פה מוסיקה אנטי-דתית אמיתית בטעם נורבגי.


(Molad – Molad (FL
ז'אנר: Heavy Metal / Hard Rock

את המוסיקה של Molad היה ממש קשה למצוא. הגיטריסט המכונה לי ג'ו הוא גיטריסט מעולה וסולן מגניב למדי, וביחד עם הההרכב הישראלי הבלתי נראה שלו הוא שחרר אלבום הבי מטאל מלא, שנע בין Black Label Society לבין לא מעט Dio ו-Ozzy – עם השפעה עצומה של Zakk Wylde על סגנון הנגינה, הכיוון, הגישה והכל. האלבום הוקלט בתחילת השנה באולפני AG על ידי אלכס וויטאלי זבולון שמתאחרים פה כבסיסט וגיטריסט אורח בהתאמה – וביחד נוצר פה אלבום נעלם של הבי מטאל טהור מלודי, נותן בראש שעוד כמה שנים מישהו ייזכר שהוא יצא בשנה הזו שבה כל המוסיקאים החשובים מתו. Molad ממלא משבצת ריקה של מטאל מלודי שלא מתחשב באחרים – פשוט יוצר הבי מטאל כמו שבא לו (או בא להם) – ועושה זאת בצורה מדויקת, מצוינת ומגניבה.


(Li'ed – The Mist within (FL
ז'אנר: Progressive Symphonic Metal

הלהקה ממבשרת ציון הוציאה בעברה כבר EP וכבר אז לא למדה כמה השם שלה הוא כל כך לא Google Friendly, אבל Li'ed (איך הוגים את זה? ליד? ליעד? לי-איד?) דבקים במטרה – והם יצרו אלבום בכורה מלא נהדר בשם The Mist Within. Progressive Metal עדין שמערבב מעט סימפוני, מעט רוך של רוק עדין ואקוסטי, וקצת אלמנטים מגדולות הז'אנר כמו Pain Of Salvation. האלבום הארוך מרוצד עם שירתם המשותפת של הדר פלקסר על שירה נשית ואורי מן על שירה גברית וגיטרה – ביחד עם תזמורים נהדרים שנותנים אווירה של עולם פולקלורי מלא – עם אלבום שזז בנוחות בין עברית לאנגלית, לא מהסס לפזול קצת לחלקים המשעשעים כשצריך ונשאר רציני כשצריך מצד שני. בהחלט אחד מהאלבומים הישראלים שנעלמו בין הכיסאות וצריכים לקבל יותר הכרה.


(Knees Please – Why Do Birds Fla' (EP
ז'אנר: Stoner / Sludge Metal

המוסיקה העמוסה והדיסוננטית של Knees Please היא מסלול מכשולים מרעיש ומאתגר. לאחר שהוציאו בשנה שעברה אלבום מלא הם שם טיפ'לה פחות ביזארי – הטריו המלוכלך ניגש להוציא כמה שירים חדשים תחת ההוצאה המצומצמת שנקראת Why Do Birds Fla' שצולמה כולה והועלתה לרשת בהופעה חיה. כמופע חי הלהקה נשמעת במיטבה כשהיא נשארת בנגינה פשוטה, שהדגש העיקרי הוא הסאונד החולני שמרגיש כמו משאבת נפט שלוקחת כל נוזל שנותר לך בגוף ומנקזת אותו החוצה. ביצירה שכזו החוויה העיקרית היא האווירה ולא להרהיב בפירוטכניקה נגינתית, ואת זה Knees Please עושים היטב. הטריו הקדחתני הזה מוכיח שהוא זוכה להכרה המהדהדת שלו בצדק כאשר השירים כמו The Son או Muddy Feel נעים בין רוקנרול מהביל לבין סלאדג' מטאל אגרסיבי ומצליחים להשאר עניינים גם כאשר עיקר העניין הוא לשמור על מינימליזם מוסיקלי ואווירה מטונפת.


(Halidom – Purity Corrupts (EP
ז'אנר: Groove Metal

הרכבי הגרוב המקומיים מפיקים הרבה מאוד תוצרת השנה. בין שאר הוצאות הגרוב Halidom משחררים EP בכורה גם הם. ה EP הזה מכיל הרבה מאוד אנרגיה שמונעת ע"י ריפים יפים ומרשימים של הגיטרה.שלא לדבר על נגינת הבס המרשימה, פשוט יופי של נגינה. את הצד הווקאלי מתחזק פה איתי אבירן ומייצר דינמיקה מצויינת, שמשתלבת נפלא עם המכלול כולו. הסאונד המתקבל פה הוא גרוב קלאסי אמריקאי, כל כך אמריקאי עד ששומעים את החיבה ל LOG בצורה מובהקת דרך הנגינה והבניית השירים.



(Lehavoth – Grinder (EP
ז'אנר: Death Metal

להבות לוקחים את הדת' שלהם לקצה. אין שום דבר רגיל במה שתשמעו פה, זהו דת' קשה וכבד שמלווה באווירה מפחידה. יש פה ארבעה שירים שמתחילים בפול גז ומאיצים כל הדרך.

להבות הם חבורה אמיצה, הם לוקחים חופש פעולה גדול במוזיקה, ומתקבל משהו ייחודי ומעניין. וכבד. כבד לאללה. הנגינה של כל הכלים מעולה עם הרבה דימיון ובלי להצמד יותר מדי לשבלונות. בין הכלים יש הרבה תוספות של סאונדים שמוסיפים לדחיסות ותחושת הקלסטורופוביה שיוצאת מהשירים. ואין רגע משעמם או מיותר. הרבה ריפים, הרבה נגינה, סאונד משובח ודחוס עם הרבה באאאאאאס. והקולות, קשוח. מעולה.

בדרך כלל הקצה הזה של האקסטרים הוא פחות הכוס וויסקי של כותב שורות אלו, אבל האי פי הזה פשוט טוב. מלא עניין ועם כוונה ברורה של אוירה, כתיבה ונגינה משובחות. אם אתם אוהבים אקסטרים עם תיבול קצת אוונגרדי, מצאתם.


Morgue – Sense of Fear
ז'אנר: Black/Death Metal

Morgue הוותיקים מוציאים, סוף סוף,EP בכורה. האלבום נע בין דת' לבלאק ומקושט לאורכו במוטיבים יהודים ואוריינטליים (בעזרת הופעות אורח של קובי פרחי אחד, שמבין משהו בתחום) שמבוצעים יפה מאוד.

יש הרבה ניסורים בסגנון בלאק, שהם אופייניים לז'אנר, אבל לא ממציאים את הגלגל מחדש, ומהם יוצאים לריפים בעלי גוון שהוא יותר דת' קלאסי וגרוב (לפעמים מתובלים בכמון) הם כבר נושאים בשורה מעניינת. בסך הכל מדובר בחמישה קטעים הכוללים קטע פתיחה יפה. הרבה גראולים ריפים ומגינה לא רעה בכלל.


Nothing Lies Beyond – Fragile Reality
ז'אנר: Melodic Death Metal

"כלום מעבר" הם נציגי המלודיק דת' והם מספקים בדיוק את זה. דת' מטאל עם הרבה מלודיה בנגינה. שני גיטריסטים שמנגנים טוב מאוד ומשלימים אחד את השני יפה. התופים בעלי סאונד מקומפרס מדי. וחבל, כי נשמע שהמתופף שמאחוריהם הוא חתיכת כשרון. הקולות של עידו הסולן מגוונים בצורה יפה ומצליחים לייצר דינמיקה, עניין ונשמעים טוב. הבאס נוכח. מוסיף את התדרים הראויים, סאונד טוב. קצת עוקב יותר מידי אחרי הגיטרות. בסך הכל מדובר באלבום מהנה,נכון, זה לא משהו שלא שמענו בעבר, אבל בסך הכל מדובר במלודיק דת' קלאסי כתוב ומבוצע טוב.


Ferium – Behind the Black Eyes
ז'אנר: Extreme Metal

מנקודת ההשקפה שלנו בתקליט השני של פריום היו להם שתי משימות:

1. לזקק ולכוונן קלות את המטאל שלהם, כך שימשיך את הכיוון המקורי עם איכויות חדשות.

2. להעביר כמה שיותר מהאנרגיה המטורפת שיש לפריום בהופעה (אולי ה-להקה לראות לייב שיש לנו כרגע במטאל הישראלי).

Behind the Black Eyes עומד בשתי המשימות האלה ובגדול. מוזיקלית, פריום שמרו על כל המרכיבים במתכון שלהם, אבל דייקו מאוד בכמויות. התוצאה היא מוזיקה מאוד אינטנסיבית וכבדה שמשחקת מושלם בין החלקים הפשוטים ובין הכבדים והמורכבים והם אלו שיוצרים את העניין (וכבדים לא פחות). הנגינה היא הכי מדוייקת שיש. תיפוף נהדר שלא נח לרגע ודוחף עבודת ריפים ענקית. בס דומיננטי שמחבר בין שניהם. בין הריפים יש נגיעות של מלודיות שנותנות את החיפה האוירתית של כל השירים בדיוק למקום שהם צריכים להיות. ומעל הכל, הקולות של טירן והחיזוקיות של אלרם. אלה דוחפים את כל המוזיקה לתחום השגעת המוחלטת. ההפקה מושלמת בעיני. הסאונד של כל הכלים נהדר, הם כולם ברורים ומשתלבים יחד לאורגיה קטלנית שמעלה את הדופק בהאזנה. קשה לשמוע את האלבום ולהשאר אדיש. אז אפשר לסכם Behind the Black Eyes כאלבום שלקח את פריום צעד קדימה והמשיך את ההתקדמות המטורפת של הלהקה הזאת.


Nihilistic Legion- אין
ז'אנר: Black Metal

אי פי קצרצר של פרויקט הבלאק הזה. שני קטעים, כל אחד נמשך קצת מעל לשש דקות. יש פה אולד סקול בלאק כשהסאונד הבסיסי והגולמי (מה שמכונה בלאק מערות בשפת העם)כלול בחבילה. שזה אומר שמהר מאוד הכל מנוגן מהר מאוד ויוצר רעש כללי, שמידי פעם סאונד גיטרה יבצבץ בין המצילות או להפך. האוירה באלבום נאמנה לסגנון ומשרה את האפלה הפרועה שהייתם מצפים מהז'אנר. נאמן למקור ונשמע טוב ככזה, אבל לא מתעלה מעליו.






(Funeral Demon – Rehearsals 2015-2016 (Demo) NUMB DCLXVI (Demo
ז'אנר: Black Metal

עוד נציגות לבלאק. הפעם קצת פחות ברורה. ההוצאה הזאת מוגדרת כדמו וזה אולי מסביר את הסאונד הבסיסי, בסיסי מאוד. נשמע כמו הקלטה של טלפון בחדר חזרות. איפשהו שם מסתתר בלאק מאוד ראשוני. קשה קצת להתייחס להוצאה הזאת כמשהו שמתאים לעולם שעליו אנחנו חיים, אלא אולי לעולם שמתחתינו. האלבום הזה הוא בוסד של בלאק מטאל, מיועד למיטיביו לכת בלבד.






(Artery - Artery 2 / The third demo / Hate Arallu / Seizure (demos
ז'אנר: Old School Death Metal

לא ברור מאיזה חור הזדחלה לה המוסיקה של Artery, אבל צריך הרבה סיבולת לב ריאה ונפש עמידה כדי להתמודד עם המוסיקה הזו. בגדול - פרויקט סולו של גיטריסט/סולן שרחוק מהצד המקצועי של המפה אבל מפיח רוח משלו, שקשה ממש לקרוא לה חדשה, בז'אנר ה-Death Metal. ואם חשבתם שההיצע הישראלי של Old School Death Metal מסתכם ב-Sonne Adam, Kever ושאר הלהקות הללו עם שמות בעברית, מגיע Artery וגורם לכולם להשמע כמעט חדשים ונוצצים. מוסיקה מלוכלכת, מכונת תופים, דמואים כאילו השנה היא 1988 ומישהו רק גילה את העובדה שאפשר לנבוח במקום לשיר למיקרופון, ומת על זה.

אז אם אפשר לשים את זה על קסטה של טייפ במקום על דיסק כדי לשמר את ההרגשה של "פעם" - זה לא אומר שאי אפשר שיהיה לך עמוד פייסבוק משלך. אפשר להאזין לדמואים של Artery, כל הארבעה שלהם, שלא בדיוק מראים הבדלים בין אחד לשני, עד לרמת הכמה המיקרופון היה קרוב לזמר. זה לא יושב, זה לא מהודק, זה רפטיטיבי, זה נשמע כמו אלף להקות שעשו את זה יותר טוב לפני 30 שנה וזה בדיוק מה שהז'אנר הזה כל כך שם על מזבח ומעלה לעולה. זה כמו הדמואים שלMantas רק עם מכונת תופים של גיטאר-פרו ועם ריוורב על השירה כאילו מישהו שם נתקע במערת הקשת. עם שירים על הגהנום, על כאבי תופת וגם על...אמממ... הבורר. ועם דמו בעל שם מתריס שפשוט נקרא Hate Arallu, קצת קשה לקחת את Artery ברצינות - אבל מצד שני, זה בדיוק איך שעשו Death Metal פעם. אולי האנשים של פעם עדיין יאהבו את זה.


(Edellom - Long Lost Suns (demo
ז'אנר: Gothic Doom Metal

באין מפריע פעלה לה Edellom בטריטוריה ריקה, עד שהפכה להיות בעצם הנציגה הבלעדית של ז'אנר ה-Doom Metal הגות'י. בדמו שיצא בתחילת השנה שוזרים Edellom במשך דמו ארוך ומושקע (אשר יותר קרוב ל-EP אבל עדיין משאיר מקום לגרסאות משופרות, בשלות ומרשימות יותר באלבום הבכורה לכשיצא) עם שירים ארוכים כאורכה של הגלות ועם הכאה חוזרת ונשנית על מיתרי הרגש. Edellom משחקים בצורה נהדרת על כללי הז'אנר - כולל גראולים נמוכים מהשאול, שירה נשית מלאכית מגן עדן, מוסיקה שהיא חצי מסע וחצי הספד, וקצב שרובו ככולו איטי בצורה מעט חלומית ומעט מסויטת. מאז הצליחה הלהקה להבליח אל אוויר העולם במספר הופעות אנרגטיות שבעתיים יותר ממה שהז'אנר מכתיב להם ולאחר שחיממו את Draconian ממש בסופה של שנה זו, כנראה שאפשר בהחלט לכוון על Edellom שיש אנשים שישמחו לשמוע עוד ועוד מהחומר שלהם ולא רק מעריצי ה-Doom.


(Orphaned Land & Amaseffer - Kna'an (FL
ז'אנר: Oriental Metal

זה מרגיש כאילו Orphaned Land מעולם לא באמת עוצרים ביצירתם. בשנה שעברה הוציאו EP של יצירות אקוסטיות בהופעה חיה בברלין בויניל, וכעת משלבים ידיים עם ארז יוחנן, האיש מאחורי Amaseffer הנעדרת זה זמן רב מדי, כדי להוציא את בעצם פסקול למחזה שמעבד את סיפור אברהם אבינו לימינו שלנו. קשה להתייחס ליצירה כאלבום של Orphaned Land, וזה מרגיש כאילו מאז All Is One הלהקה קצת דוחה את הקץ לפני שתאלץ להמשיך בשירים חדשים שבאמת יעלו על הבמות, אבל זו רחוקה מלהיות הפעם הראשונה שלהם במעשים אלו, כי זו גם הציפייה שחוו מעריצי Orphaned Land גם לפני Mabool ו-ORwarriOR. למרות שיש מעט נוכחות רוקנרולית ואפילו מטאלית, רובו של האלבום הוא פשוט שיתוף הפעולה בין קובי פרחי לארז יוחנן, כשהם משאירים את מרבית הגיטרות בצד לטובת שירי קונספט קצרים שתפקידם לשרת את המחזה ומעט מהסיפור המקראי האמיתי. עדיין - כעצירת ביניים לפני אלבומם הבא של Orphaned Land, ועוד אבן דרך בציפייה לאלבום השני של Amaseffer שכבר בשלב זה מרגיש שלעולם לא יגיע אלא עם ביאת המשיח - לכל חובבי המטאל האוריינטאלי, מדור המייסדים וכלה באלה שלקחו אותו לטוויסט של פסקול מוחלט, זו עצירת ביניים הולמת.


(Shiver – When Everything Fails (FL
ז'אנר: Groove/Death Metal

נדמה שאזור הצפון ממשיך לייצר עבורנו מפלצות גרוב שנדמה כאילו יוצאות מאותו פס יצור, אגרסיבי, חותך ובועט. שיבר הופיעו בנוף המקומי במטאל באטל של שנת 2014 ומאז הם לא מפסיקים לתת בראש ולהשתפר. האלבום הזה, אלבום בכורה שמגיע אחרי EP בן שנתיים הוא פסגת היצירה שלהם עד כה, אלבום כועס, אגרסיבי ובועט שעוסק בתחלואי הקיום האנושי מראיה יומיומית. אין פה דרקונים ומפלצות, שיבר נלחמים בשדים שבתוכם ומאוד קל להזדהות עם המאבק הפנימי שלי, את האלבום הזה הפיקו והקליטו בעזרת אלרם בוקסר (גיטריסט פריום) שגם מיקסס את יצירת המופת הזו.

אז אם אתם אוהבים את המטאל שלכם עמוק, עם חומות של גיטרות, באסים מפרקים, תופים מהירים ושאגות אימים, אל תעזו לפספס את האלבום הזה.


(Sinnery – A Feast of Fools (FL
ז'אנר: Thrash Metal

למען האמת, אפשר היה לסכם את התקליט הזה במילה אחת בלבד : "Thrash". סינרי עושים את המוזיקה שלהם לפי הספר, זה ת'ראש נקי, טהור ומזוקק. מהיר במקומות הנכונים, מלוכלך במקומות הלא נכונים ומרושע לאורך כל הדרך. מעבר לכך, האלבום הזה הוא פשוט יצירה נפלאה ומפתיעה, כי למרות הדבקות בת'ראש קלאסי, סינרי לא חוטאים בהפקה אלבום בסאונד סוג ז' אלא מגישים סאונד נקי וברור בלי להתפשר על האגרסיביות והמהירות. עוד נקודות אור מלוות את היצירה הזו, קטעי מוזיקה שקטים יחסית שהם הומאז' נפלא לת'ראש הקלאסי.

ההרכב הצעיר הזה (פחות מ4 שנים ברוטו) הגיע להישגים הנכונים כמעט לפי הספר, דמו קטן בתחילת הדרך, אלבום מלא וחתימה בלייבל בחו"ל אחרי זמן קצר ועבודה קשה והמון במות מקומיות שנכבשו, סינרי עובדים קשה ולא מוותרים. יאללה, אפשר עוד אלבום אחד?


(The Great Machine – Looking for Gold (EP
ז'אנר: Stoner Metal

המכונה הנהדרת הם טריו תל אביבי מעניין במיוחד הפעיל בעיקר בשוליים הרוקיים של הסצינה שלנו, והסאונד הכללי שלהם יושב יותר על כיוון של סטונר\רוק\פסיכודליה\בלוז רוק שכזה.

האיפי הנוכחי מגיע אחרי איפי ראשון ואלבום בכורה מבטיח והוא מכיל שמונה דקות וארבעים ואחת שניות של גיטרות מנסרות בריפים משובחים, מקצבים שעושים חשק לתפוס טמבורין ולרוץ אל מרכז הבמה תוך כדי תיפוף של יד אחת. Looking For Gold היא יצירה מוצלחת ומגוונת (עד כמה שאפשר לגוון בפרק זמן קצר שכזה) שמאוד קשה להסביר את הניואנסים הקטנים שלה בלי גיבוי של סאונד. אז מטאל קשוחי ואגרסיבי זה ממש לא, אבל יש פה אלמנטים מאוד מעניינים של סטונר שבהחלט שווה לתת להם הזדמנות.


(vAv – vAv (Demo
ז'אנר: Doom Metal

אם תפתחו את מילון המטאל שנמצא ליד המיטה שלכם תחת הערך "Doom" תגלו שהם החליפו את שם הז'אנר מ Doom ל VAV, קשה יהיה למצוא משהו כבד יותר, אפל יותר ועמוק יותר מהדבר הזה. ו' הם שלישיה, דיוויד על הגיטרה והשירה, אדר על הבס ואופיר על התופים, הם תל אביבים ובדמיוננו הקודח הם שוקלים ארבע טון יחדיו. ארבעה קטעים מרכיבים את הדמו הזה, קטעים שנעים בין חמש דקות לשמונה ומשהו דקות, אין מה לעשות, כשמדברים על דום איטי, כואב ואמיתי כמו זה, אי אפשר לזרז או לרכז אותו. הסאונד של VAV יאתגר את הסאבים שלכם, המון בס, המון המון בס, וגם גיטרות דמויות בס וצווחות שטניות גבוהות ומהדהדות שמעבירות תחושה של סוף בלתי נמנע, פשוט שבו לכם על הכורסא ודמיינו את שד הגיהנום צועד אליכם בצעדים כבדים ואיטיים, כזה הוא הסאונד של הטריו המופרע הזה.


(Yossi Sassi Band – Roots and Roads (LP
ז'אנר: Prog Metal/ Oriental Rock

זה אלבום הסולו השלישי של סאסי והשני מאז שעזב את הבית המוזיקלי שלו- Orphaned Land. עושה רושם שהאלבום הזה הוא סוג של מקפצה עבור סאסי, הלהקה אמנם נושאת את שמו, אבל הוא מופיע כמוביל הלהקה ולא כאמן היחיד, ואכן, באלבום הזה יש כמה יצירות שחתומים עליהם כמה מחברי ההרכב האחרים. (כמו Quarter to Rizes שעליו חתומה להקתו של בן עזר- גיטריסט ההרכב של סאסי)

האלבום הזה הוא הכבד ביותר מבין השלושה ששיחרר סאסי עד כה, הוא תופס יותר מקום ליד המקרופון מבאלבומיו הקודמים ומעניק מקום מכובד לכמה יוצרים נהדרים (דיאנה גולבי, זוהייר זורגטי- Myrath, רון ת'אל ועוד רבים וטובים) במקביל לעשיה האישית הנפלאה שלו. באלבום הזה סאסי מצליח לשלב את הסאונד המזרח תיכוני האופייני לו במטאל\רוק מתקדם ומלודי במיוחד בצורה מעוררת השראה.


(Winterhorde - The Maestro (FL
ז'אנר: Black/Prog/Symphony

ווינטרהורד שיחררו ב2016 את האלבום המלא השלישי שלהם, הלהקה החבוטה ולמודת הקרבות צועדת על אדמת ארצנו כבר קרוב לשני עשורים, והאלבום הזה מגיע אחרי חילופים משמעותיים בהרכב. החילופים עשו להם משהו טוב, שכן אנחנו לא זוכרים שנה פעילה כ"כ עבור ההרכב הזה. המאסטרו הוא אלבום מעניין במיוחד, הוא רוקד על קו מעניין שבין בלאק מהודר לבין פרוג סימפוני אפל וקודר.

ווינטהורד היא להקה גדולה, שבעה מוזיקאים עומדים על הבמה בכל זמן נתון, סולן לשירה נקיה וסולן גראולר, ת'רמין ואורגן לצד שתי גיטרות, תופים ובס נהדרים. ובכל זאת, הסאונד שלהם לא עמוס מדי, יש לא מעט להקות בארץ ובעולם שיכולות לקחת שיעורים מהחבורה הזו. כן הצליל שלהם מלא ועשיר, אפל ומלא כח, אבל הכל מדוד ובנוי במדוייק, אין פה תצוגת תכלית שהיא רק לשמה, אלא מוזיקה גדולה במיוחד.


(D.i.y.y- d.i.y.y.-or die (demo
ז'אנר: Crossover Thrash metal

"מוות בחצר האחורית שלך" הם פשוט הרכב מטונף, אין דרך אחרת לתאר את מה שהחמישיה הזו מפיקה דרך המגברים שלה. קצת פחות מעשר דקות מספיקות להם כדי לייצר שבעה קטעים מוזיקליים מהירים, קטעים עמוסים בבאסים מהירים, תופים מוכים ובשירת הארדקור\קרוסאוברית מהירה ומעליבה. הסאונד הכללי הוא סאונד רזה מאוד, אולי הרזה ביותר שיצא לנו לשמוע השנה, אז נכון, מדובר פה בדמו, אבל נדמה שבעידן שלנו, עידן שבו כל אמן יכול לייצר לעצמו אולפן הקלטות חצי מקצועי בבית שלו, לא מדובר בחוסר אמצעי הקלטה, Diyy מחפשים את הסאונד הזה ורוצים להשמע כמו שהם נשמעים.

עדיין לא הצלחנו להעביר אליכם את ה Feel של האלבום? אז בוא ננסה להסביר את זה בדרך אחרת, מדובר במעגל פוגו של תשע דקות וחמישים בארבע שניות, ולא, אין הפסקות שתיה.


(Leafter - All we need is a Match(EP
ז'אנר: Stoner\Sludge metal

מהצד היותר מושחר של הכבד שבז'אנרים המטאליים, מגיעים Leafter הבאר-שבעיים. עם מוסיקה שיותר קורצת ל-Eyehategod מאשר ל-Crowbar, הם חובטים ב-EP החדש שלהם, All We Need Is A Match מכל הכיוונים. העובדה שהם מגיעים מהנגב היבש אולי יכולה להסביר למה הם לא שם דבר עדיין אצל רוב המטאליסטים התל אביבים, אבל בסופו של דבר, מדובר במטאל אלים, כבד, מהדהד ונטול גיטרה. אה, כן. אולי צריך להדגיש את הנושא. קחו את גיטרת הבס ותהפכו אותה לאינסטרומנט היחיד שבעצם מחזיק מיתר. הטריו הזה עשה מה ש-Cryptic Slaughter עשה ל-Crossover Thrash, נתנו לו סאונד בכוונה סאונד עקום, נמוך, ומשומן יתר על המידה - עד שאתה מבין שבעצם אין שם גיטרה, זה הכל בס.

זה עובד בהרבה מקומות אחרים, והם לא הלהקה הראשונה בישראל שעושה את הנס הזה, אבל זו הלהקה הראשונה שאני יכול להגיד שעושים זאת במוסיקה שמטאליסט חובב Sludge אמת יכול להנות בלי סוף ממנה. מעבר לאווירת סוף העולם, Leafter הם ההפך ממוסיקה מרוממת, הם באים לשרוף את הכל, ואת מלאכתם הם מתחילים עם האוקטבות הנמוכות ביותר על הספקטרום. פנו להם את הדרך לפני שתשרפו גם כן.


(Romuvos - Infront of Destiny(LP
ז'אנר: Folk metal

את הסקירה הקצרה שלנו סוגרת היצירה המעניינת הזו, זה האלבום השני של פרוייקט הסולו הזה.

את האלבום הראשון שלו - Romuvan Dainas, הקליט Romuvos לבדו, ובאלבום הזה הוא אסף לו כמה נגנים מוכשרים במיוחד וביחד הם יצרו יצירה אפית, מעט יותר משעה של פולק מטאל שזורק את המאזין לאזור הבאלטי בתקופת ימי הביניים. ההרכב עושה שימוש נרחב בכלי נגינה עתיקים (כמו חמת חלילים, למשל) ומשלב אותם בסאונד מטאל אוירתי במיוחד, כל ההפקה הזו פוגשת שירה חצי גרונית של יורדי ים עם מבטא שלא שייך לאזורנו.

התוצאה כאן היא אלבום שלעולם לא הייתם מנחשים שנולד בישראל, אבל כן, יוצר האלבום הזה הוא ישראלי בעל שורשים ליטאים\לטבים שמנסה כבר כמה שנים להתחבר לשורשים הבאלטיים שלו.
ותשמעו, יצא לו לא רע בכלל.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Saille – Gnosis

King of Asgard - Taudr

Body Count – Bloodlust

Iron Reagen - Crossover Ministry

Hour Of Penance - Cast The First Stone

Sanctuary – Inception
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

אלבום קלאסי:
Annihilator - Never, Neverland

אלבום קלאסי:
Iron Maiden - Brave New World

סקירת הופעה:
מכת חושך – Scarlet, Edellom, Clapsodra בכאוס

כתבה:
פסיכופתיה אמריקאית

אלבום קלאסי:
Mastodon - Rmission

סקירת הופעה:
04/2017 April Fools Apocalypse
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[25/05/2017]
Wacken Metal Battle Israel 2017
[09/05] Tarja בישראל
[11/05] A Day To Remember Tribute
[11/05] A Perfect Circle Tribute
[11/05] From The Ashes
[13/05] Beyond The Veil
[20/05] Shredhead, Lehavoth וDukatalon
[22/05] Lacuna Coil
[14/06] Epica בישראל
[29/06] The Black Dahlia Murder בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::