תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
OnTour
Disturbed
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Articles ::

03/04/2017
הזכות ללבוש מטאל
מאת: חיים וינטראוב

את הכתבה הזאת אני מרגיש מחוייב לכתוב, בעקבות פוסט שלי שנכתב בפייסבוק, וגרר תגובות שחלקן אוהדות וחלקן לא. בשיטוטיי המשועממים בקניון גיליתי בעוד חנות אופנה של "בואו נמכור לכם אותם בגדים משעממים ולא מעניינים שמוכרים באלף רשתות אחרות, אבל עם לוגו שלנו" בשם TOPSHOP חולצות טריקו עם לוגואים של להקות רוק כבד כמו AC/DC ו Slayer וכדומה. בכלל, קיימת תופעה לאחרונה שבה בכל מיני חנויות ורשתות אופנה "לציבור הרחב" מוכרים חולצות עם לוגואים של להקות רוק כבד, כאשר אלו חולצות שמופקות ברשת ולא החולצות הרשמיות של הלהקות.

כבר נתקלתי בחולצות טריקו של להקות כמו Guns 'n' Roses, Iron Maiden, ודומיהן ברשתות כמו קסטרו, רנואר ואחרות (ובחייאת אל תעוו פנים אם טעיתי – בעיניי כעל החנויות האלה הן אותו דרעק שמוכר בד במחיר של זהב, או לחילופין מזון לעש במחיר של בורקס). התופעה הזו מעצבנת ומתסכלת אותי מאד.

למה?
ככה.

אבל באמת למה?
כי בעיניי חולצות "מטאל" הן עיטורים לדרך חיים שבה בחרתי מגיל צעיר ושעליה נלחמתי מול המציאות הנושכת. כי חולצות מטאל או ביגוד "מטאליסטי" הוא מדליה על היותי חלק מקבוצה סגורה עם ערכים, דרך-חיים ואהבה מסויימת שמשותפת לנו. חולצת מטאל היא מייצג של נרטיב תרבותי מסויים. כפי שבטוחני שאם הגויים (רחמנא לצלן) היו מתחילים לחבוש כיפות בהופעות של קנייה ווסט או להסתובב עם תפילין רק כפריט אופנתי במרתפי הסאדו-מאזו של אמסטרדם, כל היהודים הדתיים שבינינו היו מתרעמים, וכפי שאם בני תשחורת היו מתחילים להסתובב עם עיטורי עוז וצל"שים של מלחמות ישראל על דש מעילי הפאייטים שלהם בשיינקין כל ותיקי צה"ל וגיבורי המלחמות היו מתרעמים, כך אני מתרעם כשכל בת 16 שמבחינתה בריטני ספירס זה רוק כבד, וכל אחד שמבחינתו פאר טסי זה הדבר הכי נהדר בעולם לובש חולצה הנושאת לוגו של AC/DC בלי בכלל לדעת מי הם (שלא לדבר על לאהוב את המוסיקה שלהם).



אני "הרווחתי" את הזכות ללבוש חולצות מטאל. ותצחקו עליי עד מחרתיים. כך אני מרגיש. הרווחתי! הרווחתי את הזכות הזו כי בגיל 13 בשכונה בנתניה הייתי צריך "ללכת מכות" ולספוג אלימות מכל אלו שהקשיבו לאבי ביטר ועופר לוי כי הייתי מהחננות הדפוקים האלו ששומעים צרחות ומגדלים שיער ארוך. הרווחתי את הזכות כי הייתי צריך להזמין דרך חברים של חברים קלטות של Iron Maiden ששמעתי במקרה שיצא להם אלבום חדש, רק כשמישהו מהם נסע לחו"ל פעם ב... כי בחנויות המוסיקה לא ניתן היה למצוא את המוזיקה שאהבתי. שלא לדבר על לקנות בכסף רב (מדמי כיס מאד מוגבלים אם בכלל) מגזינים בגרמנית (BRAVO אם מישהו זוכר) רק כדי שיהיו לי פוסטרים או תמונות של להקות רוק כבד, ולנסות לדלות מילה פה מילה שם מתוך הכתבות בגרמנית בשביל ללמוד משהו על הלהקה שאני כל כך אוהב – כי בארץ אף אחד לא כתב על רוק כבד. ב"מעריב לנוער" או ב"ידיעות אחרונות" לא סיקרו אלבומים של מטאל ולא כתבו על להקות רוק כבד כי הוא הרי "עבודת שטן".



לא היו לי מועדונים או מסיבות שבהם השמיעו את המוסיקה שלי, והמורים וההורים שלי חשבו שאני "משוגע" או "עובד שטן" ואפילו השעו מבית הספר חבר טוב שלי (שהיום הוא איש ציבור ידוע ומכובד) כי הסתובב עם ז'קט ג'ינס עם לוגו של AC/DC וגידל שיער. חיים יבין עשה עליי כתבות בחדשות וקרא לי "אלים ועובד שטן", ואפילו רמז שאני וכל החברים שלי אולי קצת "פסיכיאטריים". בצו ראשון או שני, כשהמראיינת שהייתה חיילת שגדולה ממני בשנה, מהרצליה פיתוח ואהבה עזה כנראה לשלמה ארצי ודני רובס שמעה שאני מאזין לMetallica, היא הביטה בי כמו בפסיכי מסכן ושלחה אותי לקב"ן.



אז כן. אני הרווחתי את הזכות להסתובב עם חולצות מטאל. אני רוכש אותן מקוריות בהופעות מטאל, משלם עליהם במיטב כספי ויודע מה כל לוגו מסמל, מה השירים של הלהקה, מאיזו שנה היא פעילה ומה המנטרה שלה בחיים. אז אני מתעצבן שכל חתיכת אידיוט בן 17 שלא יודע כלום מהחיים שלו ומבחינתו "דרך השלום" וסנאפצ'ט זה פאר היצירה לובש את המדליות שאני נלחמתי בשבילן כל חיי. תצחקו עליי כמה שתרצו - אבל בעיניי חולצה עם לוגו של Iron Maiden, Metallica או Guns 'n' Roses זו מדליה על חיים של שירות למען המטרה. המטרה היא אהבת הרוק הכבד. אהבה אמיתית שכרוכה בסגנון חיים שלם על כל מה שמשתמע מכך, ולא לבישת חולצה כי הכיתוב עליה נראה לי מדליק להופעה של שרית חדד. אז כן. אני מתעצבן. ושיקפצו לי כל חנויות האופנה, וכל הלהקות שמוכנות למסחר עצמן לדעת בשביל כסף. זה לא אומר שאני לא אוהב את המוסיקה שלהן, אבל אני מאבד מהכבוד שלי אליהן.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[30/03/2024]
Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
[14/03] Structural - "Decrowned" release show
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::