17/12/2020
זוכרים ומכבדים את אנשי התדר הנמוך – על אלה שעל הבס
כתב: מתן קדר

כבסיסט (לכאורה) אני מרגיש שבסיסטים באופן כללי לא מקבלים מספיק כבוד ראוי. לא טיפוס שמספיק מדובר, ולא במקרה. בהרבה להקות הבסיסט הוא הבחור העצלן שעושה את התפקיד המינימלי, עוקב אחרי הגיטרה, ואם יש לו מספיק תובנה אז הוא עושה את הפעולה הזאת אבל בקצב של התופים. ובכל זאת, גם בעולם המטאל (ולא רק בג'אז) יש לא מעט בסיסטים טובים ובולטים, לעיתים בזכות הטכניקה העילאית שלהם, לעיתים בזכות סגנון כתיבה או נגינה ייחודי, לפעמים זה בכלל הסאונד שלהם או שילוב של חלק מהגורמים הנ"ל יחד. בעצם, לפעמים כי בשיר אחד ספציפי הם עשו משהו נהדר, וזה מספיק בשביל הקרדיט.

בהנחה ואין כזה, אני מעודד ציון יום שנתי להערכת הבסיסטים, ובנימה זו, לאחר שעשיתי מה שאמא שלי תמיד אומרת ("כל אחד בוכה מאיפה שכואב לו"), הבה נצלול (יען כי היינו כריסטיאנו רונאלדו) והרשו לי להציג בפניכם עשרה בסיסטים שאני ממש אוהב ואת השירים שבהם הם מראים לנו מדוע הם מעל הממוצע:

Name: Steve Digiorgio
Band: Quo Vadis
Song: Dead man’s diary

על פועלו של דיג'ורג'יו אין צורך להרחיב אפילו. האיש שבולט בכל פרויקט בו נמצא, איש Death ו-Testament לקח חלק לפני המון שנים בלהקה הקנדית הזאת שאני לא יודע כמה בארץ שמעו עליה, אבל בגדול מדובר בלהקת מלודת' מצוינת שכבר לא איתנו. השיר הנ"ל מובל כולו ע"י בס, פרטלס במקרה של דיג'ורג'יו, ולאורך כל השיר הבס פשוט מדבר וגורם לך לשכוח שיש ברקע להקה. בפזמון הוא גם משתף פעולה במעין דואט עם הווקאלס, שזה בכלל משהו לא נפוץ עבור בס, אבל מעניין בהחלט.
https://www.youtube.com/watch?v=F-boJzrCNjE

Name: Dominic Lapointe
Band: Beyond Creation
Song: Earthborn Evolution

דומיניק, המכונה "פורסט" הוא בסיסט (שגם מתמחה בנגינה על פרטלס) שעבר כמה פרויקטים והיום כבר לא נמצא ב-Beyond Creation, אבל בתקופתו לדעתי הוא מה שהפך את הלהקה הטכנית להחריד הזאת ללהקה שהיא. וזה קשה. קשה להצליח להתבלט עם בס מעל כל המיליון תופים והגיטרות, אבל הוא עשה את זה עם בס שיודע איפה להיות מהיר וטכני ויודע להתגנב מבין הגיטרות ולהגיד את שלו.
https://www.youtube.com/watch?v=NtuNKVc_jkA

Name: Reginal “Fieldy” Arvizu
Band: Korn
Song: Got the life

מה עוד אפשר להגיד על הבסיסט הזה? בניגוד מושלם לשני הבסיסטים הקודמים המדוברים כאן, פילדי בא ממקום אחר. הוא מגדיר את סגנון הנגינה שלו כמאוד percussive לדבריו, וזה אחד מסימני ההיכר של הלהקה. הסאונד של פילדי חסר בשר לחלוטין, ומתבטא בתדרים נמוכים מאוד של בס וגבוהים מאוד של פאנץ'. כל מכה של פילדי הולכת בהקפדה עם התופים והבס מהווה בחלק ניכר מהזמן תוף שני עם סאונד מתכתי לחלוטין, בעוד פילדי משתמש בטכניקות של slap, pop ו-strum.
https://www.youtube.com/watch?v=8iCICmpW0-I

Name: Justin Chancellor
Band : Tool
Song: Forty Six & 2

אם בבסיסטים שלוקחים חלק גדול בלהקה עסקינן, אי אפשר להתעלם מג'סטין. אני לא חובב גדול של פרוג ודומיו, או איך שתרצו להגדיר את טול, אבל אי אפשר להתעלם מהלהקה הזאת כשחושבים על בס. בעוד בסיסטים אחרים מכוונים ללכת עם הגיטרות או התופים, בלהקה הזאת הבס יודע להוביל כמה וכמה מהשירים בתפקידים ייחודיים ובולטים ומהווה בעצם עוד גיטרה עם תפקידים משלה, ומעל הכל הסאונד. חשוב לציין שגם סאונד הבס כשהוא בתפקיד רית'ם הוא מצוין ובולט, מה שלצערי לא מובן מאליו בלהקות מטאל.
https://www.youtube.com/watch?v=GIuZUCpm9hc

Name: Cliff Burton
Band: Metallica
Song: Orion

טוב, אני לא חושב שיש צורך להציג את פועלו של קליף ז"ל. אתם יכולים לשנוא את מטאליקה או לאהוב אותה, אבל קשה מאוד להתכחש לעובדה שעד מותו בשנת 86' קליף היה אחד הבסיסטים הכי בולטים במטאל. לפני הכל חייב לדבר על הסאונד של קליף וההשפעה שלו על הסאונד של מטאליקה. קליף ניגן כמעט תמיד עם פאז ולא עם סאונד נקי או אוברדרייב כמקובל. הפאז נתן אז למטאליקה סאונד ייחודי שלא היה ללהקות אחרות, מעבר לשימוש במיתרים דקים להחריד (המיתר הכי עבה אצלו היה 0.95 למתעניינים) שהפכו את הבס ליותר כמו גיטרה שלישית שעושה תפקידים משל עצמה מאשר בס ממש. אז הסאונד של מטאליקה באמת לא היה "בסי" במיוחד, אבל היה פשוט טוב, ואת זה אי אפשר לקחת מקליף. כמו כל בסיסט חכם, קליף ידע איפה להישאר רית'ם ואיפה לעשות סולואים משל עצמו, או לפחות תפקידים שבולטים בתוך מלאי הגיטרות הצפוף שמטאליקה ידועים בו.
https://www.youtube.com/watch?v=z7bUJPj_8v0

Name: Alex Webster
Band: Cannibal Corpse
Song: Hammer smashed face

והפעם: טכניקה. בעצם לפניה, סאונד. מה צריך בחיים? תכלס בס של ספקטור ואיזה אוברדרייב נחמד. זה אזור הנוחות של אלכס וובסטר. בסיסט להקת הדת' הוותיקה הזאת מביא טונות של טכניקה, שלרוב היא הצד הקצת פחות חזק לבסיסטים. לא מדובר בטכניקת הסלאפ של פילדי וגם לא באצבעות העדינות והמדויקות של פורסט, אלא בבסיסט שהנגינה שלו רגילה מצד אחד, אך מהירה על סף הבלתי אנושית מצד שני, ועוד על חמישה מיתרים. אני תמיד אומר שהסוד הוא לא יכולת הביצוע, אלא הפסיכיות שבלכתוב לעצמך תפקידים ממש מסובכים ולבצע אותם כל פעם מחדש.
https://www.youtube.com/watch?v=laFLO_dag4U

Name: Johan De Farfalla
Band: Opeth
Song: To bid you farewell

למי מכם שמעריץ של אופת', נכון, יוהן כבר מזמן לא שם, ולא חסרים ללהקה תפקידים טובים בעמדת הבס, אבל אני חייב להגיד שבתור מי שלא שומע באופן קבוע אופת', השיר הזה תפס אותי. הוא תצוגה מהממת של בס, שוב פרטלס, שיודע ללכת עם הגיטרה, יודע לבלוט לבדו ויודע איפה לחזור לתפקיד הבסיסי שלו. לאורך השיר הבס מוצא את המקום שלו "לדבר". לשמחתי, במחוזות הפרוג אכן ניתנים לבס יותר מקומות ועל כך אני מברך את הז'אנר.
https://www.youtube.com/watch?v=7Fa5s7qW5UE

Name: Adam “Nolly” Getgood
Band: Periphery
Song: Prayer position

לא אשקר לכם. אני לא שומע את פריפרי בכלל. לא כוס התה שלי, בעיקר בתצורת הווקאלס של הלהקה. אבל ממשהו אחד אי אפשר להתעלם, וזה הסאונד של נולי. אז נכון, זאת לא חוכמה, כל טמבל יכול להשקיע 12 אלף שקל ולקנות בס של דינגוול ואיזשהו אוברדרייב של דארקגלאס (עבדכם הנאמן מודה חלקית באשמה), אבל לא על כל בסיסט מוציאים סדרות של גיטרה ואפקטים על שמם. נולי הוא גם המפיק של הלהקה וגם הבסיסט, ומעמדת הבסיסט היה בין הראשונים להביא את הסאונד המודרני הזה ללהקה. אז נכון, שאר הרשימה פה לא משקפת יותר מדי מודרניות, והדבר הכי מודרני בה זה ניו מטאל מתחילת שנות ה-2000, אבל הנה, נולי היה בין הראשונים להיכנס עם סאונד "חדש" למטאל, נקי ובהיר יותר.
https://www.youtube.com/watch?v=91eAE7GMBBk

Name: Sam Rivers
Band: Limp Bizkit
Song: Re-arranged

להקות ניו מטאל תמיד הצטיינו בבסיסטים בולטים. למה? בגלל חוסר החוקיות של הז'אנר והרצון להביא סאונד מאוד ספציפי. אחרי פילדי צריך לדבר על סאם ריברס, עוד בסיסט מהאסכולה "החכמה". חשוב לציין שבלהקות בהן יש גיטריסט אחד יש לבסיסט תמיד הרבה יותר מקום לזרוח, וזה המקרה של לימפ ביזקיט. בשיר הזה, בעוד הגיטריסט עושה תפקיד די מינימליסטי, סאם לא מפסיק לעבוד. אמנם רוב התפקידים הם נמוכים ולא מלודיים או משהו כזה, אבל הנוכחות של הבס בשיר הזה היא אין סופית.
https://www.youtube.com/watch?v=9QWOc0HnItM

Name: Ryan Martinie
Band: mudvayne
Song: Happy?

השאלה היא למה. למה לעזאזל שמישהו יעשה את זה לעצמו? למה שבסיסט יבחר לעבוד כל כך קשה בעולם שלועג לעצלנות של בסיסטים? אז ראיין מרטיני, ההגדרה המילונית של white guy ואחד הבסיסטים הכי בולטים בניו מטאל, מתעקש לעבוד קשה. לפני שנדבר על השיר הנ"ל אני ארצה לדבר דווקא על שיר אחר מוכר של הלהקה – Dig. בשיר הזה ריאן הוא למעשה הממציא של ה-brr brr deng, מה שהפך ל-meme ובצדק. ריאן מביא את מיטב יכולות הסלאפ והפופ שלו בשיר שהוא ההגדרה של ניו מטאל. אבל נחזור ל-Happy? ונדבר על 2 דברים שריאן עושה בו שפחות נפוצים במטאל. הראשון הוא נגינת האוקטבות בפזמון. אתם יכולים לתהות איזה סיבה יש לו לנגן יחד 2 אוקטבות, אבל למי איכפת? זה נשמע טוב. הדבר השני זה דינמיקה. לרוב אין *המון* דינמיקה לבסיסטים מחוץ למחוזות הפרוג, וכאן ריאן עושה תפקיד שכל כולו דינמיקה מושלמת, רגועה ועדינה בבתים ואגרסיבית בפזמון.
https://www.youtube.com/watch?v=anbrb2u9GYI

לפני הכל, חשוב לי להגיד שהסדר כאן הוא אקראי ולא איזשהו דירוג. בכלל לא. ועכשיו, אחרי שרוח הסערה באה מכם, על מלא בסיסטים שאתם אוהבים ופספסתי, וחלקכם תוהים מה ההידבקות שלי לפרטלס, אני אסביר. אישית, מהיום בו שמעתי את דיג'ורג'יו התאהבתי בסאונד פרטלס, בעיקר כי הוא לא אגרסיבי בכלל, ודווקא העדינות שבו מצליחה לבלוט מעולה בתוך מטאל. ומצד שני, אני אוהב בס שהוא פאנצ'י ואגרסיבי כמו אצל פילדי. יש המון גוונים של בס בעולם המטאל ואני מברך על כך, וכאן המקום לשאול אתכם, אלה שכן שמים לב לעמדה החשובה הזאת – איזה בס אתם אוהבים? ומי הבסיסט האהוב עליכם?
נ.ב.
יסלחו לי כל חובבי דרים ת'יאטר על כך שג'ון מיאנג לא נמצא כאן ברשימה. זה לא הוא, זה אני. אני פשוט לא מסוגל לשמוע את הלהקה הזאת בגלל ג'יימס לאברי. לא משהו אישי חס וחלילה נגד מיאנג.