תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
DPS
DPS
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Articles ::

09/01/2021
צוות מטאליסט מסכם - 2020 במטאל הישראלי
כתבו: צוות מטאליסט

בהתחשב בכל מה שקרה בשנת 2020 היה ניתן לצפות להיצע מטאלי דל יחסית לשנים שעברו, אבל אנחנו חייבים להודות שלפחות מבחינת כמות המוזיקה ששחררה סצינת המטאל הישראלית לשנת 2020, זו הייתה שנה רגילה לחלוטין. ארבעים ושלושה ריליסים נכללו בסיכום השנתי שלנו: דמואים, איפים, ספליטים ואלבומים מלאים מכל הז'אנרים המטאליים האפשריים. הבלאק מטאל זכה לכמות הריליסים הגדולה ביותר ששוחררה השנה, והת'ראש זכה לנציג בודד אחד בשנת 2020. צוות המגזין האזין לכולם ואנחנו גאים להציג את סיכום המטאל הישראלי לשנת 2020:





Barbaric Howler\Cosmic Conqueror - Summoners of Storm
Blackened Death Metal


ארבעה שירים בלבד כולל הדמו הזה, שניים של Barbaric Howler ושניים של Cosmic Conqueror - ולאוזן לא מאומנת יהיה קשה להבדיל בין השניים שאוחדו יחדיו לקסטה אחת שלמה. עם חברי להקה שמגיעים מ Kever, Sonne Adam ו Venomous Skeleton מרכיבים פה חברי ההרכבים החדשים שני יצורי כלאיים מפלצתיים של בלאק קודר וגס. אם תזדקקו לסימני דרך כדי להבדיל בין שני הפרויקטים המוזיקליים שלוקחים חלק בדמו הזה, אז הסאונד של הברברי בסיסי, שטוח ומערתי יותר - מקצבי בלאק, בלאסט ביטס והמון המון לכלוך. הסאונד של הכובש לעומתו מעט נקי ודת'י יותר. אבל בכל מקרה שלא יהיה, מדובר בדמו אז אנחנו מניחים שהתוצר הסופי יהיה מופק יותר וככל הנראה רצחני לא פחות.



The Bishop of Hexen - The Death Masquerade
Symphonic Black Metal


נראה היה שלהקת ה-Symphonic Black הותיקה אצלנו הצליחה פעם נוספת להיעלם כשה-EP האחרון שלה יצא ב-2012 והאלבום המלא ב-2006. עוד מ-2016 צצו הבטחות לאלבום שממשמש ובא וככל שהזמן התארך נראה היה שהוא רחוק מלהגיע. מרגע ששוחרר האלבום צצה המחשבה האם ההמתנה הייתה שווה את זה, אך למשמע תיאטרון אפל ומלודי בו נעים בין Dimmu Borgir קלאסי אל מחוזות הפסיכדליה של Devil Doll, נראה שההמתנה אכן השתלמה. האלבום עוסק בזמנים עתיקים וחשוכים של דת ושל מוות ומהווה פסקול מרתק למגפה האמיתית שמלווה אותנו בחודשים האחרונים.


CHAÖCIRCUIT - ⌊simulation∴scourge⌉
Industrial Grindcore


אנחנו חייבים להודות שכשמדובר על סייברפאנק, מעולם לא דמיינו אותו עד כדי כך אלים וכאוטי. האיש שמאחורי הפרוייקט הזה לקח את האינדסטריאל הכבד של Fear Factory ביחד עם הקולות של Napalm Death (מהסוג שקשה מאוד לקרוא להם גראולים) והכניס מנה כבדה הרבה יותר של Hardcore Punk ושל Noise. אלבום הבכורה שלו צועק אלקטרוניקה קיצונית מכל פינה ולמרות שאת עולם ה-Deathcore כבר התרגלנו לראות מעוטר בה, לא זכור לנו מתי ראינו הפרדה כל כך בוטה ביניהם. זה מה שקורה כש-Aborted ו-Cannibal Corpse פגשו את המטריקס (או שמא כשקראו את נירומנסר?), והתוצאה היא יצירה פוסט-מודרניסטית שלא מספקת רגעי נינוחות ושלא ניתן להישאר אדישים אליה, כמצופה מסייברפאנק אמיתי.



Chugun - Rogue Planet
Death Metal


טריו הדת' מטאל מבין הבודדים בארץ המובל על ידי גראולרית באלבומם השני. באלבום הנ"ל הלהקה לא מפחדת לערבב את הדת' שלה עם גרוב וניו מטאל ומייצרת חתימת סגנון ייחודית לה בדמות מטאל שיודע לנוע בין מהירויות, לייצר אגרסיה מטורפת בכל עמדה ובעיקר להיות עצבני ועוצמתי, כמו שמטאל צריך להיות.
או כמו שמתן קדר שלנו כתב בסקירה שלו על האלבום הזה:
"לא קל להביא משהו חדש בימינו. לא קל להתבלט בתוך סצנת מטאל שמלאה בלהקות שאו שנשמעת דומה מדי אחת לשנייה או פשוט לא נמצאות באיזשהי רמה גבוהה מספיק. מדי פעם מבליחות להקות שמספיק לשמוע 5 שניות מהן כדי לזהות מי הלהקה כי יש לה חתימת קול ייחודית משלה, ושם צ'וגון נמצאים."


Dead on Impact - Life Twitch
Heavy Metal


למרות שהשם אולי לא מוכר לכל מטאליסט ישראלי, DOI כבר היו פה בפורמט כזה או אחר לפני כמעט ועשור, ואז היו המון חילופי ליין-אפ. אז העיכוב מאחורי ה-EP הזה הוא מובן. Life Twitch מציג את פניה החדשות, אבל בעצם היחידות לאלה שלא הכירו אותם בפורמט הישן שלהם, של הרכב המטאל הזה. DOI בהחלט עושים הרבה כדי להישאר על הגבול הדק בין מטאל קלאסי לרוק אלטרנטיבי כבד ומעט גראנג', משהו שקורץ ל-Armored Saint כמו שהוא קורץ ל-Faith No More, משאיל מ-Queensryche של אמצע הדרך לצד טיפ'לה Avenged Sevenfold. זו בהחלט יצירה שחיכתה כמה זמן על המדף עד שהיא יצאה לאוויר העולם, בתקווה להפיח חיים באחד מההרכבים המעניינים של אי שם ב-2011-2012 שנעלמו למה שנחשב בתעשיית המוסיקה לנצח וחצי, וכעת רוצים להוכיח את הרושם הראשוני שלהם על רבים וטובים. זה קצת יותר אלטרנטיבי ממטאל קלאסי, כך שמי שגדל על Saxon ו-Accept כנראה עלול ללכת פה לאיבוד, אבל בתור הרכב שבלי ספק מחייה את הרוק הכבד של הניינטיז גם 30 שנה אחרי, זה בהחלט עובד. הדבר העיקרי שההרכב DOI וה-EP של Life Twitch הזכיר לי הוא כמה הז'אנר הזה, וכמו של האבות הרוחניים שלהם פה בז'אנר בארץ, Seek Irony, כמעט ולא מופיע בנוף וחבל.


Deathscrum - Morbid Rugby
Thrash Metal


אם חשקה נפשכם ב-Thrash Metal קלאסי שיודע לתת בראש, EP הבכורה של הצמד Deathscrum הוא כתובת נהדרת בשבילכם. אם חשקה נפשכם דווקא ב-Thrash Metal קצת יותר מתוחכם, גם זאת הכתובת עבורכם. הלהקה החליטה לקחת את האלימות השבטית הקיימת ב-Thrash וב-Black המסורתי ולהסב אותם אל עיסוק באלמנטים שונים של ספורט הרוגבי, דבר שבאופן מפתיע עובד מצוין. מעבר להכנסת רוח חדשה אל תוך אותו סוג של ליריקה, הם מגלים לנו שהרוגבי הוא לא רק משחק אלא גם עולם רחב של מסורת ועוצמה ובכך מאפשרים לנו במעטפת של מוזיקה מביאה בראש לפתוח את הראש לתחומים חדשים.


Deathsiege - Unworthy Adversary
Black Metal


וואו, מה זה הדבר הזה?
דת'סיג' השריצו את הדמו המרושע הזה לאוויר העולם באפריל, שבעה קטעים אפלים ומרושעים להפליא, רק אחד מהם מטפס מעבר לגבול שתי הדקות, זה אמנם מקל על חברי צוות מטאליסט ששומעים כמה עשרות אלבומים כ"א לכבוד סיום השנה, אבל זה בהחלט מקרה שבו אנחנו נשארים עם טעם של עוד.
הדואו שעומד מאחורי היצירה המחורעת הזו יצר פה דמו שכולו גסות, רוע, תופים מפוצצים במצילות ושישים טון של בלאסטביטס. וכל זה לצד שירה שגורמת למאזין הממוצע להגיד : "השד ירחם, למה הוא נשמע כאילו הגרון שלו מדמם?".
הגיטרות נמצאות פה גם כן, אבל הן פה בעיקר כדי לייצר חומה של רעש סטטי התומך בווקאלז ובתופים חסרי הרחמים.
הבעיה היחידה בדמו הזה? הוא פשוט קצר מדי, תנו לנו עוד!


Deeformis - Stranger
Black Metal


בקטגוריית ה-Melodic Black Metal הפסיכוטי של השנה מככב בגאון אלבום הבכורה של פרויקט הסולו Deemorfis של אלונה די. באלבום שנע בין Post Black Metal עם קריצה קלה להרכבי Heavy Metalקלאסיים עד למחוזות של Groove Metal, Death Metal ו-Doom Metal, אנחנו נכנסים לאוסף סצינות מיזנתרופיות שעושות רומנטיזציה ל-gore, ועם זאת המשחק המשכנע ברגעי הבכי והשבירה לא מאפשרים שלא להתרגש ולהיסחף. למרות שניכרת ההשפעה מ-Black Metal נורווגי קלאסי, יש לציין לשבח את ההפקה שבוחרת מטעמים אסתטיים להכניס באופן מבוקר את הרעשים ורוב הזמן נותנת את הבמה לסאונד המודרני.


Deusphera - Siestavaganza
Stoner Rock\Metal


עם סאונד שמגיע מדרום קרוליינה, ההרכב הירושלמי הזה משחרר את האלבום השני שלו אחרי ששחרר את אלבום הבכורה שלו בשנת 2019. (כתבנו עליו בסיכום של השנה שעברה, לכו לקרוא!)
האלבום הזה לוקח את דאוספרה צעד אחד קדימה כלהקה ומייצר סאונד משכר, מעושן, כבד ובלוזי להפליא.
אבל אל חשש, יחיא - סולן ההרכב (סינטקס, שוורצע חיה) לא מסתפק בעישון בלוזי ומתבל את השירה שלו בכבדות מטאלית נפלאה.
בכלל, כל הסאונד של החמישיה הזה הוא עניין ששווה להתעכב עליו - הוא מנסר וחותך, בועט ומפרק וכל זאת תוך כדי שמירה על סאונד רוקנרולי של פעם.
יש פה בלוז, יש פה סטונר ויש פה מטאל - חבילה ירושלמית גאה ומרשימה, תנו להם הזדמנות, מבטיחים לכם שתתמכרו בקלות.


D.I.Y.Y. - Pandemic Netanyahu
Crossover


מי ששמו את האצבע על הדופק של כל מה שקורה בעולם הפאנק והמטאל הישראלי, אין סיכוי שהחמיצו את DIYY (קיצור ל-Death in Your Yard) שהחליפו לא מעט נגנים לאורך ארבעת שנות הפעילות שלהם (לא כולל Sick Society שקדמה להם) אבל אחרי דמו אחד ואלבום מלא לפני שנתיים, DIYY חוזרים עם הדבר הכי טבעי שהם יכולים להוציא – EP קצרצר שאין טעם אפילו להדפיס אותו על קסטה מרוב שהוא חולף מהר. בכיוון מוצהר בו הם כמעט ועוזבים את מחוזות ה-Thrash Metal לעבר כיוונים של Powerviolence ונשענים כמעט לחלוטין על פאנק והארדקור (שלא לומר גריינדקור) מלבד כמה ריפים עם בשר, DIYY מוציאים לשנת 2020 את האוויר מהגלגלים של האוטו בכוונה, כי ככה מגיע לה. יש סך הכול שני שירים בריליס הקטנטן הזה שנגמר לפני שאפילו שם לב שהוא התחיל – וכולו אצבע משולשת לראיס הממשלה מזה מי-זוכר-כמה-זמן של מדינתנו הקטנטונת, בנימין נתניהו. בדומה לסבתא הרוחנית של DIYY, שנקראה "כאפה לפנים של לימור לבנת", ההרכב דורס בכיף כל ניסיון של נימוסין או ממלכתיות ואומר לאשת ראש הממשלה, גברת תואר-ראשון-תואר-שני, לדחוף את הקשקשת שלה למקום שבו אפילו Crossover לא יצילה.


Dmamadaka - A Swarm of Flies
Drone Metal


אלבום הבכורה של Dmamadaka הוא אחד מהאלבומים האלה שמהרגעים הראשונים ברור שבשום אופן האזנה אחת לא תספיק כדי להבין אותם. גם לא שתיים ולא שלוש. איך עוד נצליח להבין את הקשר בין שירה גרונית מונגולית, תופי Industrial, גיטרות עם ניחוח מזרחי, זמר עם קול מחוספס שנע בין Black Metal ל-Groove Metal, רגיעה אל עבר ה-Ambient Drone Metal איטי ורועש, א-טונליות לפרקים, Noise, Post-Grunge ומעין Alternative Rock, וכל זה בפחות מ-10 דקות הראשונות. רוב האלבום הוא גירסת ה-Sludge של Årabrot, אלא שדממה-דקה טורחים לחזור למקצב סוחף מעת לעת ולתת בראש.


Dog for a Son - Dog for a Son
Indie Rock\Alternative Metal


אל תספרו לאף אחד, אבל קצת רימינו עם ההגדרה הז'אנרית של האלבום הזה כדי שנוכל לכתוב עליו, כי מעבר לכך שמדובר ביופי של אלבום, הקול של סולן ההרכב הזה - ברונו פאסי, הוא אחד הקולות הטובים ביותר שנשמעו ברוק ובמטאל הישראלי בשנים האחרונות.
אז בוא נגיד את זה ככה, הסאונד של ההרכב הזה נוגע בקטנות באלטרנטיב מטאל פה ושם, אבל לא מספיק כדי להצדיק את הגדרתו כהרכב מטאל. הסאונד של "כלב בתור בן" הוא סאונד נקי שעושה הרבה מאוד כבוד לגיטרות ולשירה המפוארת של ברונו.
המלודיות שלהם נפלאות וממכרות וכל האווירה המאפיינת את האלבום הזה שייכת למחוזות אחרים ורחוקים מכאן, אז אם אתם לא ממש מתעקשים על "אני שומע רק מטאל", תנו לאלבום הזה האזנה.


DPS - Ghosts
Death Metal


אלבום הבכורה של הסופרגרופ הקיצוני הזה היה אחד הדברים היותר מסקרנים של שנת 2019 ומשנתעכב שחרורו עקב בעיות לא צפויות, נעשה אחד הדברים היותר מסקרנים של שנת 2020.
כל זאת בצדק. הלהקה מביאה לשולחן אלבום Death Metal מודרני ומלודי המופק כמצופה מהשורה הראשונה של להקות ה-Death Metal העולמיות. מאחורי חזות קומית וקלילה שחברי הלהקה מביאים לחזית (כמו אל הבמה בהופעתם היחידה), מדובר באלבום אשר יכניס אתכם לסיפור אימה פסיכולוגי מרתק. יריית הפתיחה הזאת הורידה מרף הסקרנות ובתמורה העלתה את הצורך בחומרים נוספים שכבר בעבודה.


Dream Escape - Chaos
Metalcore


השנה היא 2020 והחבר'ה מדרים אסקייפ החליטו שמטאלקור הוא הז'אנר שהם רוצים לנגן, כאילו ששנת 2000 לא הייתה לפני 20 שנה.
ואתם יודעים מה, הם עשו החלטה נהדרת, כי החבר'ה הללו שולטים בכל אספקט ואספקט של הז'אנר ומבצעים את המוזיקה שלהם בצורה פשוט מושלמת. הגראולים שלהם נפלאים, האלקטרוניקה שלהם משובצת בכל המקומות הנכונים, הגיטרות טובות וחטיבת הקצב שלהם יושבת בול על החבילה הכללית.
והכי חשוב, אפילו השירה הנקיה שלהם טובה, אותה שירת מטאלקור שמקוטלגת לא מעט (ובצדק) כבכיינית, זייפנית ומרגיזה - מבוצעת פה בצורה מופתית.
ומעבר לכך, לחבר'ה הללו יש ראש טוב והרבה חוש הומור. חפשו את הקאברים שלהם לשירי פופ נבחרים בערוץ היוטיוב שלהם. הם עושים (גם) את זה יופי.


Dukatalon - Involuntary Action
Sludge


במבט לאחור, הסימנים המוקדמים לכך ש-2020 תהא שנה שרובנו נעדיף לשכוח, הופיעו כבר ביומה הראשון. בתאריך עגול זה, יצא לאור "Involuntary Action" – האלבום השני של Dukatalon, טריו הסלאדג' הוותיק.
עם כותרות שירים דוגמת "Blackened Disease" ו"No Consolation" ועם קולו מבשר הרעות של הסולן והגיטריסט צפריר צורי, האלבום השני תאם את רוח התקופה כמו כפפת ניטריל ליד.
יש כמובן להצטער על כך שיציאת האלבום החדש לא לוותה במסע הופעות ושכללי הריחוק מנעו מהלהקה מלעשות את מה שהיא כה מצטיינת בו: לכלוא את הקהל בקופסת רעש מתכתית ולקחת אותו למסע קסום, שמתחיל במזוודת האפקטים של צורי.


E.A.R.L - Lo Tagidu Lanu
Grindcore


סיכום השנה הזה לא יכול היה להיות מושלם בלי נימה סולידית מספיק של פאנקיסטים בעלי חוש הומור בריא ומודעות לעצמם ולסביבה. השלישייה החיפאית\תל אביבית הוציאה את אחד הדמואים הקצרים ביותר בהם נתקלנו - ארבעה שירים המתפרשים על פני פחות מ-4 דקות, ובפרץ Grindcore מהיר ובוטה עם נימה קלה של Black Metal דל תקציב (מבחירה) נובחים בעברית רצף מילות נאצה לפוזה ופיאור עצמי על היותם הדבר האמיתי.
עם כל הקיצוניות של הסגנון וההיכרות שלנו עם להקות שלוקחות את הנושאים הליריים האלה ברצינות תהומית, בשיר כמו Gaahl קשה שלא לפרוץ בצחוק ולהבין ש״לא תגידו לנו״ הוא רק דמו קצרצר ומהנה שיש לקחת בקלות ראש. ובמילותיהם: ״איוול אחושרמוטה רשע לאללה״.


Endlose Trap - Through the Cracks
Blackgaze


בדיוק 6 שנים לאחר שיצא EP הבכורה של פרויקט היחיד Endlose Trap מידיו של Verdigris (שהוציא גם את Neriglissar), יצא לאור אלבום הבכורה Through the Cracks והביא איתו גרסה רגועה ומחושבת של Post Metal ו-Blackgaze הגובל כמעט במעין Acoustic Grunge או Alternative Rock אווירתי - מעין שילוב בין Insomnium ובין Days of the New במעטה של Dark Folk עם אסתטיקה של Black Metal לפרקים. התוצאה איננה Blackgaze טיפוסי בסגנון Alcest, נושקת בחוזקה לאיזורי ה-Ambient וה-Rock N' Roll ועבור מיטיבי הלכת ב-Black Metal יכולה להוות הפוגה קלה מהכובד הסטנדרטי אל קלילות מתודית.


Fatum Aeternum - Singing Songs of Desperation
Symphonic\Gothic Metal


ב-EP אחד נוסף חוזרת אלינו אחת הלהקות שמתבצרות יותר חזק על איזורי החפיפה שבין סצינת המטאל ובין סצינת ה-Pאנק כשפעם נוספת היא מזכירה לנו על טבעו האמיתי של ה-Gothic Metal ועל כמה שאפשר להיות יצירתיים עם כלי מיתר. ככה אנחנו מקבלים EP שמצד אחד נותן לנו מטאל לפנים עם שירה קשוחה, תפקידי גיטרה קלאסיים ותופים חדים ומצד שני Pאנק לפנים עם בס פאנצ׳י, גישה חצופה וביקורתית וריפים פשטניים אך קצביים וסוחפים. כשמוסיפים לזה גם שירה נשית וכינור, אנחנו מקבלים הצצה נוספת לגרסה מטאלית של Dark Cabaret שעומדת בקו אחד עם כמה מלהקות ה-Avant Garde Metal היותר מעניינות בעולם.


Fet - 5325
Stoner Metal


אלבום הבכורה היפיפה של Fet מכיל בתוכו ריפים במשקל של טון ודינמיקה מוסיקלית נהדרת שמתגלגלת קדימה כמו בולדוזר ששכחו להרים לו ארמברייקס. חוץ משיר אחד קצר יחסית שפותח את האלבום, יש פה התבוססות רבתי במדמנת ריפים אה-לה Sleep ו-Electric Wizard, עם סאונד שומני שיגרום לכם לרצות לנקות את האוזניים ובצדק. 5325 מכיל ארבעה שירים עמוסים, משובחים ומצוינים שלא רק שעומדים בסטנדרט של ה-Windhand הישראליים, לצורכו של עניין, אלא גם מצליחים לגרום למי שלא חובב מושבע של הז'אנר להבין מה מוצאים כאן. יחסית לאלבום עם שירים בעלי עובי שכזה, במיוחד Crossroads שמדגדג ה-11 דקות מלמעלה, מדובר באלבום שאורכו ממש טיפ'לה יותר מחצי שעה ועם אחת העטיפות היפות שצוירו בשנים האחרונות ליצירה ישראלית אם לא היפה בהן. לא ברור אם החמישייה מתל אביב מתכננת להפיל גם תקליטים או חולצות, אבל בלי ספק שיחסית לסנונית ביכורים ראשונה, בלי שום דמו או סינגל שמתעסק בזוטות, יש הרבה על מה להצדיע לכבוד החבובא-Fet האלה.


Funeral Demon - Downwards to Uttermost Despair
Depressive Black Metal


אחחח, פיונרל דימון, פיונרל דימון - ההרכב שאנחנו רגילים לפגוש בכל סיכום שנה שלנו.
תציצו בעמוד הבנדקמפ שלהם ותראו שההרכב הזה לא מפספס ומוציא ריליסים בכל שנה מאז 2015.
אז נכון שבמהלך השנים הם דיללו מעט את כמות הריליסים השנתיים שלהם, אבל עדיין - הם מרשימים מאוד.
ה-EP הלא שגרתי הזה מכיל ארבעה קטעים סה"כ והוא מרשים במיוחד בכמות העצב והייאוש שהוא משחרר לאוויר העולם, בהתאמה לז'אנר המוסיקלי שאליו משתייכים פינורל דימון.
שניים מהשירים הם אלימים, מהירים ובעלי סאונד מערות בסיסי מאוד ושניים מהם אווירתיים, שקטים, אפלים, קודרים ובעלי סאונד מופק ונקי הרבה יותר.
את ה-EP הזה הם שחררו ביום הראשון של 2020, ומספר חודשים לאחר מכן הם שחררו אלבום אוסף הכולל את מיטב שירי הבלאק שלהם במרוצת השנים. אז אם אחרי שתסיימו להקשיב ל-EP הזה תרגישו שבא לכם עוד מנה גדושה של עצב ואופל, חפשו את האלבום Against Them - הדיכאון מובטח.



Future Indefinite - Oculus
Progressive Death Metal


לא ברור איפה החבורה של Future Indefinite התחבאו עד היום (התשובה היא בחיפה. איפה חשבתם?) אבל אולי ההפתעה של השנה היא שהאלבום Oculus יצא מבלי שאף אחד שמע עליו והוא נראה, נשמע ומרגיש כמו אלבום של מיליון דולר. הדבר היחיד שחברי "העתיד הבלתי מוגדר" עשו לפני כן הוא EP לפני שמונה שנים שמראש שם את המטרות הברורות עבורם – ליצור אלבום מטאל כבד אבל מלודי, קליט אבל מורכב, שנותן בראש אבל עם שכל. Answer מ-2012 היה לא יותר מחימום מנועים, בלי ספק, שהלהקה מתכוונת להכתיר את Oculus בתור הסיבה שלשמה התכנסנו. אלבום שחוצה בכיף את גבול השעה, עם 17 שירים וסיפורים המרכיבים מעשיית מדע בדיוני מטורללת, עטיפה מדהימה וביצועים טכניים מרגשים – אל תתנו לחבורה הביישנית של Future Indefinite לתת לביישנות שלהם לשחק לרעתם. קחו יוזמה וגשו לשמוע את האלבום המורכב והמצוין הזה (מומלץ בלילה חשוך וקר כדי לתת לאווירה המלחיצה לחלחל פנימה). למרות שיש סיכוי שהאלבום הזה היה יריית הפתיחה ונשיקת הפרידה של הלהקה שלא מראה סימני חיים בשנה האיומה שנחתה עלינו ב-2020, אנחנו יכולים רק לקוות ש-Oculus הוא לא הדבר האחרון שנשמע מ-Future Indefinite.


Goregamel - GrindvisioN Song Contest
Grindcore


קודם כל, אנחנו מתנצלים.
אנחנו מתנצלים בפני כל מי שיקרא את הטקסט הזה ומתנצלים בפנים כל מי שיקשיב לאלבום הזה של הרכב הגריינדקור הלא שפוי הזה.
זה האלבום הרביעי של ההזיה ששמה גורגמל, הזיה שמפיקה כמות משוגעת של שירים קצרים, מהירים, פסיכיים ומצחיקים כמו שאיפה רצינית מבלון הליום ענק. הפעם הלכו החברים מגורגמל על אלבום קונספט מתוחכם המחולק לשלושה פרקים שונים, כל אחד מהם נוגע באחת מאבני היסוד של הקיום האנושי וחותכת בבשר החי עד למעמקים האמיתיים של אדם שבור ומרוסק.
סתם, הם פשוט עשו אלבום שכולו פרודיה על שירי אירווזיון שונים מישראל ומהעולם. רוב השירים באלבום לא מתמשכים מעבר לחצי דקה, אז שווה לכם להאזין לאפוס הזה. זה לא יגזול הרבה יותר מדי מזמנכם.


GothicArt - Ingelnus
Doom\Gothic Metal


אם יש להקה שמבטיחה ומקיימת, זה הצמד GothicArt. מצד אחד אנחנו מקבלים Gothic Metal מובהק ואיטי. השירה הנשית אופראית, השירה הגברית נמוכה ונוטה לגראולינג, צלילי העוגב מבשרים רעות והמקצב ה-Pאנקי מזכיר לנו את שנות ה-70 אבל גם את המאה ה-18. מצד שני, אנחנו מקבלים משהו לא נוסחתי בשום צורה והאמנותיות כאן מתבלטת כשהמקצבים נשברים, כשתזמורות, כלי קצב וכלי נשיפה נכנסים וכשאותה תחושה Pאנקיסטית ממקודם מציפה בראשנו את האיזור היותר Avant Garde-י של המוזיקה.
עם שמות מוכרים מהארץ (יואב ויינברג מ-Scardust ויובל תמיר מ-OMB בתופים) ומחו״ל (Chris Tsangarides ז״ל על המיקס ו-Andy LaRoque על המאסטר) מביטים עלינו מהקרדיטים, מדובר על אלבום בכורה מפתיע ומיוחד.


Heavy Metal Extravaganza - No Turning Back
Heavy Metal


להקה שבאה והלכה ככה סתם, Heavy Metal Extravaganza (או להלן, HME. בחייאת תרחמו עלינו) יצרו EP פשוט כיפי. בעוד שלא לכולם בא הבי מטאל הומוריסטי ומודע לעצמו בתור הדבר שיעשה להם 2020, אסור בתכלית האיסור לדלג על הסולואים של "רנדי דה קיד" שנותן את אחת מעבודות הגיטרות הטובות ביותר בתחום ההבי מטאל בישראל אולי מאז ומעולם. ה-EP הקטן שלהם בהחלט משאיר טעם של עוד, ובעוד הלהקה משכילה לשלב גם Speed Metal אה-לה Razor ו-Angel Witch.
יש בו תשתית אדירה של הבי מטאל קלאסי, מה זה קלאסי – כל כך קלאסי שבא לבכות.
אנחנו מדברים איתכם על Accept, Judas Priest, Motorhead, כאלה שתמיד שואלים "למה אין כאלה בארץ אף פעם?" – אז זהו! שעכשיו יש. כן, זה עם קריצת עין (כי אפשר לעשות הבי מטאל על ניטים ורוקנרול בישראל של 2020 ברצינות, כי נו באמת, חייבים חצי ליטר של מודעות עצמית לכל נגן בהרכב) אבל זה ממש כיפי וממש טוב, ואפילו שזה משחק אותה קצת לא רציני (כמו השיר Fly High) אתם יודעים שהם מתכוונים להתייחס בכל האהבה ובכל הרצינות. כאילו לכל הרוחות, יש להם שיר על זה! עופו לשמוע כבר.


Illegal Mind - Forbidden Content
Alternative Metal


זה אולי יפתיע אתכם, אבל שנת 2020 ייצרה שני אלבומי אלטרנטיב מטאל ישראלים בלבד שאנחנו הצלחנו למצוא - Forbidden Content של Illegal Mind הוא אחד מהם.
ההרכב מובל על ידי סולנה לשעבר של להקת Mad:Alarm - מקס דצקובסקי ומאז אוגוסט 2020 הם משחררים סינגל אחר סינגל ובחודש נובמבר הם שחררו את האלבום המלא שלהם.
הסאונד של איליגל מיינד יושב בקצהו הרוקנרולי/פאנק רוקי של האלטרנטיב מטאל - שירה נקיה ומלודיות המנוניות על גבול הפופ פאנק על מצע גיטרות מייללות, מתובלות בגראולים ושאגות סימבוליות פה ושם, עם חטיבת קצב נפלאה שמייצרת את המבנה של כל הבניין הצבעוני הזה.
אוהבים שירים שלא יוצאים לכם מהראש וגורמים לכם לשיר אותם ללא הפסקה? שימו סימניה על החבר'ה הללו. נראה לנו שתאהבו אותם.


Ketoret - Ketoret
Post-Black\Shoegaze\Doom Metal


השנתיים האחרונות היו טובות להרכב הירושלמי הזה, עם EP מבטיח ששוחרר בשנת 2019 ואלבום מלא ששוחרר ב2020.
אז נכון, הרגשנו קצת מרומים כשגילינו שהאלבום המלא מכיל גרסאות אולפן לשירים ששוחררו כהקלטות לייב בEP הראשון, אבל מהר מאוד שקענו אל תוך האופל הרך והרועש של קטורת וסלחנו להם.
שישה קטעים בסה"כ מכילה היצירה האפית הזו - ארוכים, משכרים ונותנים בראש בכל מובן אפשרי.
אז אם אתם אוהבים את המטאל שלכם ארוך, מוצדק, כואב ואפלולי, אל תפספסו את יצירת המופת הזו.



Knees Please - Then Came the Flies to Eat Ya
Stoner Metal


מה קורה אם לוקחים את Queens of the Stone Age או את Red Fang ומשלבים אותם עם Pantera? נכון, נקבל את Down. אבל אם נשלב אותם טיפה אחרת, אנחנו עשויים לקבל Knees Please. באלבומם השני הם חוקרים כל סנטימטר בין ה-Stoner Metal ובין ה-Sludge כשה-Groove Metal עם התבלין הדרומי לא שוכח לבקר וכשהדינמיות לוקחת אותם מרגעי גיטרה נוגים לגלי סאונד רועשים ואימתניים וחזרה. הסאונד המלוכלך, הליריקה המסתורית-אסוציאטיבית והשירה הבוטה מבוצעים בצורה כל כך נאמנה לסגנון שקשה להאמין שמדובר בלהקה ישראלית צעירה ולא בלהקה אמריקנית ותיקה.



Love Your Witch - Fucking Relentless
Stoner Metal


טוב, זה לא מצחיק. מישהו צריך להגיד ל-Love Your Witch שאי אפשר גם להיות פחות מהגיל שמותר לשתות בו אלכוהול בארה"ב, וגם להוציא שלושה אלבומים ברפרטואר שלך. ב-3 שנים. Fucking Relentless הוא אלבומם השלישי של החבורה הצעירה הזו, שקמה רק ב-2017, הספיקה להוציא אלבום בכורה ב-2018 ואלבום שני ב-2019, ואם אתם חושבים שהם באים לכסת״ח ולעשות חצי עבודה או לא לכתוב מספיק שירים והעיקר להוציא ריליסים, אז מור גל, עמית אברהמי ומיכאל קוזלובסקי באים להשתין עליכם בקשת המון מיץ תפוזים כי האלבום החדש שלהם בפברואר הוא גרירה ארוכה של 80 דקות (!) של מוסיקת Sludge ו-Stoner שמהבילים מרוב רוקנרול.

על ההפקה עומד Chris Fielding (האיש מאחורי Conan) ויש פה שירים באורך הגלות (כמו 13 הפותח, שאורכו יותר מ-13 דקות) אבל גם שירי הבי מטאל מלוכלכים כמו Green Sheep שפשוט יודעים לעשות את העבודה, או השיר לכבוד ה-Megazord שמערבב ריפים של Thrash Metal עם הומור בריא. היצירתיות הבלתי נגמרת של Love Your Witch היא בגדר הלא-פיירית, הם מייצרים חומרים מוסיקליים בכמות ובקצב שיגרום גם לכולם להרגיש כאילו הם חיים בהילוך איטי, עד אשר הם ישבו להקשיב לאלבום המטורלל של Love Your Witch ויבינו שזה קורה. יש באמת להקה שמסוגלת לייצר כל כך הרבה שירים, שתוך 4 שנות קיום הם מחזיקים ברפרטואר של 30 שירים על אמת. שהשטן ישמור עלינו ממעשי כשפים כאלה!


Nir Nakav - The Nir-Death Experiment
Progressive Death Metal


הספיקה תקופה אחת אפלה בחייו של המתופף האגדי ניר נקב כדי שפרויקט שאפתני ענק כמו אלבום הסולו הזה שלו יוכל לממש את מיטב הפוטנציאל שלא קלטנו שקיים שם. בעזרת אוסף ענק של שמות גדולים בארץ ובעולם (כדוגמת Steve DiGiorgio בסיסט Death בדימוס או Gustaf Hielm בסיסט Meshuggah בדימוס) הוא הצליח לנתב את התסכול למוזיקה מתוחכמת וסבוכה שבמרכזה מחביאה Melodic Death Metal שמזכיר את גדולות גות׳נבורג, אותו הוא תיבל בניחוחות ספרדיים ויהודיים. הסאונד עשיר והעבודה הטכנית יוצאת הדופן הופכים את האלבום מיצירה פסימית, זועמת ודי קשה לעיכול להשקעה משתלמת ככל שמרבים האזנות.


Östra Törn - Providence
Sludge\Hardcore


אוסטרה טורן הם שלישיה חיפאית -עופר ביימל על התופים, ניר ספיר על הבס והשירה ודין לברון על גיטרה ושירה.
ואחרי שבשנה שעברה יצא לנו לספר לכם על הספליט המצוין שהם הוציאו עם ההרכב הצ'כי Decultivate, משחרר ההרכב הזה אלבום נוסף משלו.
הסאונד של אוסטרה טורן פריך, הבסים מפלצתיים, הגיטרות שלהם נשמעות כ"כ טוב עד שהן כמעט חורקות, התופים מפרקים ומובחנים והשירות של דין וניר בוקעות ממעמקי הנשמה.
אוסטרה טורן באים בטוב, הטקסטים שלהם מגיעים כדי להרים, לנחם ולגרום למאזין לקחת את עצמו אל מקומות טובים יותר.
והדבר הכי טוב באוסטרה טורן? לא סתם כתבנו קודם שהם שרים ממעמקי הנשמה. אוסטרה טורן הם הדבר הכי אותנטי שיצא לנו לשמוע לאחרונה, שלא תעיזו לפספס את האלבום הזה!


Pangéa - Beasts
Progressive Metal


לבסוף, כשהחליטה להקת Pangéa, הקיימת כבר שנים רבות מבלי שייתמכו בגירסאות סטודיו לשיריהן, להוציא את EP הבכורה שלהם, אחזה בנו נימה קלה של כעס שלא הקדימו לעשות זאת. בארבעה שירים הנעים בין Progressive Metal, בין Alternative Metal ועד אפילו Avant Garde Metal, הלהקה מראה ייחודיות ויצירתיות ברמה יוצאת דופן ומצליליהם הראשונים ניתן לזהות סגנון מקורי וחינני מאוד שלא מנסה להתחנף לאף אוזן. עם האסתטיקה הזאת הם מצליחים להעלים את הכעס כליל ולהעלות בנו רצון עז לחזות בתופעה בעינינו בהופעה חיה לכשירד עול הקורונה.


Penguin on Fire - Ma’or
Grind


הפינגווין הבוער הם זוג מוכשר במיוחד.
תום רחמן על השאגות ועדן גולדשטיין על כל השאר. התוצאה מרשימה, קצרה ורצחנית במיוחד.
חמישה קטעים כולל האלבום הזה וכל אורכו הוא כשל שיר פרוג אחד ממוצע - שבע דקות סה"כ.
הסאונד של הפינגווין מהיר, חוראני ואגרסיבי במיוחד. הטקסטים שלהם נוגעים בפינות האפלות ביותר בנפש האדם.
לא פחות חשוב מכך, חוש ההומור שלהם מפותח במיוחד.
לא מאמינים? תציצו בשמות השירים בנפרד וביחד ותנו הצצה לקליפים הסופר יצירתיים שלהם, הפינגווינים הולכים להפתיע אתכם.


Psynthesis - Sign of the Apocalypse
Death Metal


הוצאת הבכורה של הרכב הדת' (עם תיבול של ת'ראש) מאזור המרכז.
הלהקה מבהירה בכל שיר ושיר מהן מקורות ההשראות שלה ומבצעת את הסגנון ברמה גבוהה. האלבום מכיל חמישה שירי דת' מטאל שלא חוסכים לשנייה את השימוש באלימות, בין אם זה בגראולים עצבניים, תופים אגרסיביים או ריפים מנסרים.
ומכיוון שסקרנו את האלבום הזה באריכות כשזה יצא, הנה אנקדוטה מתוך אותה סקירה:
"כאמור, סינת'סיס לא מחפשים את האמירה, או הסיבוך, אין רמז לפלצנות אבל גם לא לחד גוניות משעממת. החבורה המקומית מצליחה לתמצת לטווח זמן די קצר חומר שמחד לא נשמע בכמויות בארצנו באיכות באמת טובה, ומאידך נשאר נאמן לחלוטין למקורות המכובדים שלו."


Revision the Dream - Desiderata
Progressive Metalcore


עם קצת מטאלקור בטעם של 2009 סטייל Attack Attack, טיפ'לה Deathcore מעט טכני בסגנון Veil of Maya ולא מעט Djent – אבל עם חשיבה מלודית כיפית וסוחפת, נכנסת Revision the Dream לתוך הזירה של המטאל הישראלי. הם בלי ספק חבורה שיודעת מה היא עושה וה-EP הקסום הקטן שלה נשמע מגניב, צעיר, נותן בראש ומנוגן היטב. יש בו רגעים אמביינטים שיגרמו לזקני השבט למרר שמישהו שם להם יורו-דנס בתוך המטאל, אבל בסופו של דבר, כשזה מגיע לחידושים ומוסיקליות לא רק לז'אנר אלא לשירים עם טעם של עוד – Revision the Dream לא רק מספקים את הסחורה עם רצף של שירים קצרים וקולעים אלא גם מצליחים להשכיל ולגעת בכל גבולות הז'אנר שהם נמצאים בו ולמתוח אותם עוד קצת.
אם יש להקה שצריך לשים עליה את העין לכבוד 2021 זו החבורה הזו לפחות בתחום המטאל המודרני, כי גם אם יש להם גישה מעט קלאסית, לפזמונים קליטים ולערבוב של פופ עם מטאל, כל שאר ההגשה היא לגמרי המאה ה-21 בואך המאה ה-22. תנו לזה צ'אנס, יצורים מלאי שנאה שכמוכם!


Romuvos - The Baltic Crusade
Folk Metal


תקשיבו, העובדה ש-Romuvos בכלל קיימת היא עניין לא פשוט בכלל. בתכל׳ס - הם נתפסים בכל העולם כלהקה גרמנית/ליטאית, ואכן מרבית חברי הלהקה לפי הבנתנו כבר לא גרים בישראל, אבל זה בעיקר כי אי אפשר לעכל את העובדה שיש לנו אשכרה הרכב פולק מטאל אסלי - כזה שמנגן על כלים אתנים שמתאימים למרכז אירופה ולא בדיוק מרגיש ישראלי בשום צעד ושעל. אבל Romuvos הם משלנו והאלבום השלישי שלהם יצא בשנה הארורה הזו. זהו אלבום אפי מפיה של להקה אפית שיש לה סיפור היסטורי לספר, ולמרות שיש לישראל היסטוריה לא קטנה עם להקות פולק מטאל עוד מימיה של Arafel - קשה להאמין שישראלים (או לכל היותר ישראלים לשעבר) הם אלה שהרכיבו את האלבום אודות מסע הצלב במדינות הבלקן. האלבום כולו מספר את התקדמות מסע הצלב באזור מרכז אירופה, מנהר ממל ועד לנהר הדווינה - שנה אחר שנה, כיצד השנתנה ההיסטוריה וכיצד אפשר לספר סיפור באלבום מטאל מרגש אודות אחת מהתקופות האפלות אך המרהיבות ביותר בהיסטוריה העולמית.


Scalar - Painting Visions
Progressive Metal


החבורה מ-Scalar בלי ספק יודעת את העבודה שלה. זה לא הסיבוב הראשון שלהם במתחם, הם עשו פה בדיקה קטנה עם EP לפני כמה זמן, לא מצאו חניה והחליטו לחזור עם הרכב מחודש כאשר יתפנה קצת. 2020 הייתה שנה רעה לכולם אבל Scalar באו ממש בקצה השנה עם אלבום כדי לברך את פטירתה של השנה המכוערת הזו לפני שמתקדמים קדימה אל עולם שאמור להיות לפחות לא כל כך גרוע. מוסיקלית, Scalar נמצאים בדיוק במה שישראלים אוהבים לייצר אבל לא אוהבים לשמוע כל כך – הרכבי Progressive Metal מחוכמים שפורצים גבולות ולוקחים את עצמם למקומות חדשים יותר ויותר. בעולם הז'אנר, הפרוג-החדש הפך להיות הדבר היחיד שכולם מדברים עליו ומוכנים לקבל בתור להקות מטאל. גם Scalar נמצאים פה, כשהם שואבים לא מעט מ-Haken מצד אחד ו-Sikth ו-Textures מצד שני, אבל האלבום החדש שלהם שונה בתכלית מרוב היצירות הפרוגרסיביות של ישראל בז'אנר, גם כי לעתים הם ממש מתמסרים ל-Frank Zappa הפנימי שלהם (גם כשזה יוצא להם לפעמים Dream Theater) – אבל בעיקר כי יש להם בידיים כותבים ונגנים מוכשרים שמסוגלים לעבוד ביחד ולהפיק אלבום מצוין של Progressive Metal מודרני שימצא חן גם באוזני חובבי Mastodon וגם באוזני חובבי Pain of Salvation, מעין נקודת אמצע מושלמת שיושבת בדיוק על איפה ש-Progressive Metal מודרני צריך להישמע, לא רק בארץ אלא גם בעולם כולו.


Scardust - Strangers
Symphonic\Progressive Metal


למרות שהתחושה היא שמדובר על להקה בעלת קילומטראז׳ ארוך הרבה יותר, תתפלאו לגלות ש-Strangers הוא רק אלבומה השני ובתור אחד כזה, מתקבלת הרבה יותר בהבנה הנטייה שלהם לתפוס נישה טיפה אחרת. הרגל ירדה מהגז הסימפוני והאופראי הנשי ועברה למחוזות מוזיקליים מפתיעים הרבה יותר. למרות שעוד ישנן נגיעות קלות שם ונגיעות נוספות במטאל הקיצוני, רוב האלבום מאופיין בדיסוננס שבין עבודת קלידים מצוינת מעולם ה-Jazz הממזרי ובין עבודת גיטרה-בס-תופים הדוקה מעולם המטאל וה-Progressive והתוצאה נשמעת כמו מעין שילוב מוצלח בין Haken, בין Broadway ובין Disney. משימה קשה לביצוע, לולא היכולת הטכנית יוצאת הדופן של חברי הלהקה.


Subterranean Masquerade - The Pros & Cons of Social Isolation
Progressive Metal


יש כאלה שקיבלו את גזירת הבידוד בתור קריאה לעצור לרגע, לשקוע באיזה כוך ולחשב מסלול מחדש. להקת Subterranean Masquerade ראתה את זה בדיוק הפוך ולאורך חודשים של חוסר תעסוקה הוציאה שלל סרטונים עם אוסף גרסאות כיסוי לאמנים אחרים ובעיקר לעצמם. שירים מוכרים קיבלו פרשנויות חדשות בסגנונות חדשים (בעיקר חוץ מטאליים כמו Electronica או Surf Rock), בשפות אחרות ובשיתוף פעולה עם אוסף נכבד של זמרים ישראלים. את הסרטונים הם איגדו לאלבום אחד שלא תפס את מקומו של Mountain Fever הצפוי לראות אור, אבל הוא בהחלט היה דרך להמיר את התסכול ביצירתיות, כשמי שמתבלטים בחזית היצירה הם תומר פינק בגיטרה, וידי דולב בשירה ושי ילין בקלידים.


Syphilisphallus - Syphilisphallus
Doom\Death Metal


אווירה, עושר ונהרות של סאונד - אלו המילים שעלו לנו לראש החל מהרגע הראשון שבו המוזיקה של סיפיליספאלוס התחילה להתנגן.
הסאונד של השלישיה התל אביבית הזו כבד ומלא בעושר אינסופי, נחשולים של גיטרות, תופים מפרקים וגראולים גרוניים ונמוכים להפליא. זה לא אלבום דום שתזכו לשמוע בו שירה נקיה של סולנית חצי אופראית. ללהקה הזו אין שום כוונה להקל עליכם או להנגיש את המוזיקה שלהם.
הדום של סיפיליספאלוס פוגש את הדת' בנקודת מפגש מדוייקת ומייצר כבדות, מהירות ואיטיות עמוקה בעת ובעונה אחת. כן, אנחנו יודעים שיש סתירה מובנית במשפט הקודם, אבל תקשיבו למוזיקה שלהם בעצמכם ותבינו.


Thokkian Vortex - Thy Throne is Mind
Black Metal


עם כמה שנשמע הזוי לכלול פרויקט של בלאקר נורווגי בסקירות הישראליות, הקשר לישראל נעשה הדוק מדי מכדי לוותר עליו, כשנצפה ההרכב בקומץ הופעותיו על במות ישראליות בתמיכת כמה מוזיקאים ישראלים (כולל הבסיסטית הקבועה סיל ברומר) ואף מגוריו של Lord Kaiaphas הועתקו לארץ. באלבומם השני, הלהקה מציגה Black Metal הממשיך את מה שהחל בסצינה הנורווגית של שנות ה-90 כשהדגש לא בהכרח על יכולת או על מהירות אם כי על Heavy Metal מהול Pאנק עם אווירה מרושעת. עם זאת, השירה שלא נדבקת לסאונד ״רעש לבן״ טיפוסי, הקמצוץ שיורד מדיסטורשן המערות ושמוסב לסאונד נגיש והראש הפתוח אל נושאים שאינם רק ״השטן אדוננו״ ואל קריצות לדינמיקה ולכלים נוספים עושה מהאלבום גרסה פחות ״מתבגרת״ של הסגנון ומאפשרת להעריך אותו בלי להיכנס לטיעוני מטא. אה, ודניאל סאסי מרביצה עבודת חליל משובחת!


Time For Something Real - From the Summit to the Pit
Metalcore


אין צורך להאריך כאן במילים כדי לתאר את EP הבכורה של Time For Something Real - לא זכורה לי להקה ישראלית שנשמעה כל כך כמו Avenged Sevenfold. לא רק מדובר על יכולת הנגינה המדויקת בגיטרות התאומות ובשיתוף הבס או על היצירתיות שבתפקידים אה-לה The Rev שמביא איתו איתמר כהן על התופים, גם יכולות חיקוי הסגנון שמניבות ריפים אותנטיים והימצאות כל המניירות הקוליות שהביא איתו M. Shadows לשולחן.
אם אתם מתגעגעים ל-Avenged Sevenfold שלפני תקופת ה-self-titled, שימו אוזן. ה-EP הזה עשוי בדיוק לסגור לכם פינה.


Tombstone Radio - Hidden Peace
Alternative Metal


זו אמנם לא הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים עם Tombstone Radio – אבל זה מרגיש כאילו רק הרגע הכרנו. Tombstone Radio הם הרכב ישראלי שמערבב בין Alternative Metal לקצת Post-Grunge ו-Alternative Rock מהסוג הכבד יותר. יש פה לא מעט A Perfect Circle ולא מעט Stone Sour לצד Mad Season ומי שממש מחפש לעומק יוכל למצוא גם השפעות של Rage Against the Machine מתחת לפני השטח. לעומת היצירה הקודמת שלהם לפני שנתיים, Tombstone Radio ניסו לחפש את הסאונד של עצמם, והחליטו ללכת לכיוונים טיפה פחות מטאליים ויותר לרוקנרול המאחד יותר מאזינים תחת אותה המטרייה.
בלי ספק שירים כמו The Path I’ve Taken או Brand New Odyssey הולכים ומתרחקים מהסאונד המקפיץ והמרביץ שהיה להם ב-Signals from the Grave, אבל הם עדיין מסוגלים לחשל שירים שנעים בין הקודרים לכעוסים בהפקה ישראלית אותנטית ועצורה. אני מאוד מקווה שכאשר נשמע אלבום מלא מהחבורה הזו, ומי ייתן שעוד בימינו במהרה, אנחנו נקבל יצירה מגובשת שתפרק לנו את השכל, כי כל המרכיבים כבר שם .

Tomorrow's Rain - Hollow
Gothic\Doom Metal


אומרים שכל אלבומי המטאל נולדו שווים, אבל חלקם שווים יותר מאחרים. האמת? אנחנו לא בטוחים שבאמת מישהו אמר את זה, אבל זה צלצל לנו ממש יפה לטובת מה שיש לנו לומר על אלבום הבכורה של הרכב הגות'/דום הישראלי הזה. מעבר לעובדה שמדובר באלבום בז'אנר שכמעט אין לו ייצוג בסצנה הישראלית, הרי בגלל שמדובר בהרכב שהתחיל דרכו בגלגול כזה או אחר לפני 20 שנה כמעט, ובגלל שהוא אפי בממדיו וכולל הופעות אורח של שורה של כשרונות ענק מהארץ ומחו"ל - הרי שהוא קצת יותר מכל מיני אלבומים "סטנדרטיים" יותר. האלבום האפי של ישי שוורץ, רפי מור וחבריהם הוא קטע בזמן בסצנת המטאל הישראלית שהוקפא ותומצת לידי אלבום שהוא כבד, דכאוני, מלודי ואגרסיבי בו זמנית, כזה שידבר בעיקר לאלה שגדלו בסצנה הזו בתחילת שנות ה-90 אבל גם לכאלו שאוהבים הרכבים כמו Paradise Lost, Draconian ו-Anathema גם בלי קשר להיסטוריה שלהם עם הז'אנר. האזנה חשובה לחובבי הסגנון, לוותיקי הז'אנר בארץ וסתם לכאלה שחפצים לדכא את נשמתם עם מוזיקה אפלה לפרק זמן כל שהוא בחייהם.


Venomous Skeleton - Drowning in Circles
Death Metal


לאחר מאבקים של שנים על גבי שנים בלייבלים עבור הזכויות, הצליחו לבסוף להקת Venomous Skeleton לשחרר את אלבום הבכורה שלה שהוקלט בפלורידה בשנות ה-80. אין הסבר אחר איך הלהקה הצליחה לשחזר באופן כל כך מדויק את הסאונד של להקות Old School Death Metal כמו Morbid Angel. לא כל האלבום יושב בלעדית בסאונד המגורען ובגראולים הנמוכים של דאז כשנימה של Blackened Death Metal מעוטר קלידים מבקרת מעת לעת. זאת כמובן לא הפתעה גדולה כשמגלים שמדובר שמדובר על שילוש שצמח מחברים בדימוס מלהקות Sonne Adam, Kever ו-Lehavoth.


Zed Destructive - Corroded By Darkness
Death\Black Metal


מה שהתחיל בתור פרויקט הצד של האיש הנושא את שם הלהקה, Zed Destructive הפך להיות להקה לכל דבר ועניין. זד, סולנה של Winterhorde עוד מתחילת דרכה, החליט ככל הנראה שכדי לייצר מוזיקה מכסחת ובלתי מתפשרת כמו שהוא גדל עליה, הוא צריך להשאיר את הרכב האם שלו כהרכב מטאל סימפוני קיצוני ופרוגרסיבי, ולשחרר את יצריו המוסיקליים האפלים תחת קורת גג אחרת. ככה נולד לו האלבום Corroded By Darkness, שם זד לא רק נוהם את שאגותיו המפורסמות אלא גם מלחין, כותב ומבצע את כל האלבום על גיטרה, בס וגם תכנות התופים, ביחד עם דני ווייט אשר תרם עבודת גיטרה נוספת. מאז שהאלבום הוקלט Zed Destructive כבר עלתה על הבמה כמה פעמים כדי להוכיח שהיא פה כדי להישאר ולא מדובר אך ורק על הרכב אולפן גרידא. יש משהו אפל וכוחני במוסיקה של Corroded By Darkness, כזה שמזכיר את הדת' מטאל בתחילת דרכו, ולא רק בגלל הקאבר ל-Deicide שסוגר את האלבום. לא סתם המוסיקה מתנגשת בשני ז'אנרים קיצוניים, דת' מטאל מפחיד ובלאק מטאל של פעם, בכל הכוח - כדי ליצור משהו בסגנון של Necrophobic או Hypocrisy של פעם - דת' מטאל אפל אחושילינג שמבוצע בצורה מצוינת ופשוט חובה לחובבי הז'אנר המחפשים את הצבעים האפלים ביותר שלו.


לפלייליסט המלא בספוטיפיי

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Wolf - Feeding The Machine

Deftones - Ohms

Sodom – Genesis XIX

Mr. Bungle - The Raging Wrath of the Easter Bunny Demo

Haken - Virus

AC DC – Power Up
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
צוות מטאליסט מסכם - 2020 במטאל הישראלי

כתבה:
סיכום שנה מצולם - צלמי מגזין מטאליסט מסכמים את השנה שלהם בתמונות

כתבה:
זוכרים ומכבדים את אנשי התדר הנמוך – על אלה שעל הבס

ראיון:
הכלה עוד לא מתה - ראיון עם Aaron Stainthorpe, סולן להקת My Dying Bride - חלק א'

ראיון:
אלמנטים של תחכום - ראיון עם Kelly Shaefer מלהקת Atheist

כתבה:
בנות, בנות, בנות - על בנות וכלי נגינה בז'אנר המטאל
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[19/11/2021]
Paradise Lost חוזרת לתל אביב
[16/12] אורפנד לנד - לוחם האור חוגג עשור!
[20/01] Insomnium live in Tel Aviv
[13/03] Samael בהופעה בישראל
[21/03] Sonata Arctica in Israel
[24/04] Dark Funeral בהופעה בישראל !
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::