Main Menu
Main: Interviews | Articles | News
Reviews: Albums | DVD | Shows
Scene: Events | Photos | Forums
Misc: Updates | Movies | Videos
About: Magazine | The Staff
Advertise: Events | News
DPS
epica
Feed Us Go Hebrew Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Articles ::

30/01/2022
סיכום שנת 2021 במטאל הישראלי
כתבו: צוות מטאליסט ודני אחירון מ Slowly Growing Deaf.

שנת 2021 הייתה שנה איומה, אפילו מעט יותר משנת 2020 הידועה לשמצה.
אבל בכל מה שקשור למוזיקה, בין אם זה בישראל ובין אם בעולם כולו, זו הייתה שנה מצויינת!
חמישים ריליסים שונים יצאו לאוויר העולם בסצינת המטאל הישראלית, והצוות שלנו עבר ושמע את כולם.
כן, שמעתם נכון, את כולם.
כמו בכל שנה, אנחנו מדברים על EPים ומעלה, שזה אומר שגם אלבומים מלאים וספליטים נכנסו פנימה, סינגלים לא נכנסו - היו גם לא מעט כאלה, כך ששוב מוכיחה סצינת המטאל הישראלית שהיא פורה, בועטת וסופר מגוונת.
קבלו אותם, תקראו, תקשיבו לפלייליסט המפואר שכולל כמעט את כולם, תעשו לייקים לעמודי הפייסבוק ותעקבו אחרי עמודי הספוטיפיי של הלהקות, תקנו את המוזיקה שלהם בבנדקמפ, ובגדול, תעשו הרבה כבוד לסצינה המפוארת שלנו!






Alien Fucker - Singles Collection Vol I
Grindcore

דוד אמירמוב, האיש מאחורי אליאן פאקר הוא פשוט בור ללא תחתית בכל מה שקשור לייצור מוזיקה. ב-2014 הוא השריץ את אליאן פאקר אל תוך איזה וואקום גלקטי ומאז הוא פשוט לא מפסיק. אם פספסתם איכשהו את הפרויקט המשוגע הזה, מדובר בפרויקט שבו דוד מנגן, מתכנת, שואג, ממקסס וממאסטר הכל, ומדי פעם קורא לחברים להתארח בו. אליאן פאקר מתעסקים בפורנו חייזרים. זה הנושא שבחר דוד. לא מדובר על שיר אחד או אלבום - כל הריליסים של הפרוייקט הזה "עוסקים" בנושא ה… נו, אין לנו מושג איך לגשת לעניין הזה, אבל מדובר בטירוף מוחלט. אוסף הסינגלים הנוכחי כולל תשעה קטעים קצרים, המון אלקטרוניקה חייזרית, גראולים, נהמות, נביחות, מקצבים מטורפים, גיטרות מנסרות ובעיקר המון מצב רוח טוב. בגדול? כיף טהור וסופר יצירתי.


Arallu - LIVE
Oriental Black/Thrash Metal

זה נדיר למצוא להקות ישראליות שממשיכות להוציא ריליסים של הופעות חיות. בגדול – מעליית שירותי הסטרימינג, לרבות של הוידאו, אלבומי לייב או DVD של הופעות כבר חלפו מהעולם. כיום כל אחד יכול פשוט לפתוח את ההופעה שהוא אוהב ולראות ולשמוע אותה בבית בחינם. אבל Arallu מאז ומתמיד היו להקה שעושה כמו שעשו את זה אבות אבותינו. אחרי שהם הוציאו שבעה אלבומים ועובדים במרץ על השמיני, החליטה הלהקה ששנת 2021 לא תרד לטמיון בתור השנה שהם לא הוציאו אף לא הוצאה מחודשת או אף לא אלבום חדש. המטרה שלהם היא תמיד להוציא עוד ועוד ריליסים כי הם הבינו שבטווח הארוך – המורשת שלהם תישאר הרבה אחרי שכל הלהקות סביבם יזדקנו וימותו או שהאופנה שהם עוקבים אחריה תחלוף. LIVE של אראלו הוא אלבום ההופעה השני (!) שלהם בקריירה, והוא מכיל בעיקר שירים מארבעת האלבומים האחרונים (ועוד קצת מתחילת הדרך, כמו Mesopotamian Genie מהאלבום הראשון) והוא מוכיח ש-Arallu הם להקה של הופעות לא פחות משהם להקת אולפן, וממשיך את המסורת ארוכת השנים כנגד כל הסיכויים של שחרור אלבומים של הופעות חיות גם בעידן האינטרנט.


Beyond Doom - Under the Influence / Virus / Beyond Doom
Instrumental Metal

הפרויקט Beyond Doom הוא פרויקט הסולו האינסטרומנטלי של אדם אחד - אייל אמזלג. בשנה האחרונה שוחררו תחת הפרויקט לא פחות משלושה EPים, כל אחד באורך של עד 20 דקות ויחד השלושה מגיעים כמעט לאורכו של אלבום מלא.
מדובר בפרויקט אינסטרומנטלי ופרוגי למדי המצליח להעביר תוכן רב בזמן קצר. המוזיקה סוחפת ומהפנטת וכוללת בתוכה אלמנטים רבים ומגוונים, מרגעים כבדים למדי ועד לפרוג שקט, נינוח וסוחף.



BYGONES - If an Engine Burns
Hardcore

לאחר שבשנה שעברה הוציא דמו בכורה, נראה אך ראוי שהסופר גרופ הצעיר הזה יעלה רמה ויוציא EP בכורה שרק התנאים הרווחים בסוגה גרמו לו להיות קצר מכדי להיקרא אלבום מלא. יוצאי להקות Nezek, NUR, Makot Bruce Lee ו-Kluvim בהוצאה Pאנקיסטית קיצונית מצליחים לזרוע תוהו ובוהו, אנרכיה, מיזנתרופיה וניהיליזם שלעיתים מרגישה כמו פרויקט הסולו של טיילר דרדן מהסרט ״מועדון קרב״.
גם אם זה לא מטאל, אין מי שיתהו על מקומו של ה-EP הזה ברשימה זו. מה שכן, למרות שהאבות המייסדים של הPאנק חיפשו במוזיקה פשטות קלה לניגון, נראה שהחבר'ה האלה החליטו דווקא לשלב אותה עם תפקידים לא טריוויאליים בכלל (במיוחד בתופים) מבלי להתנצל על זה.


Capricia - Of Bird and Cage (Soundtrack)
Progressive Symphonic Metal

ברשימת הפרויקטים היותר שאפתניים שיצאו השנה מתנוססת בגאון אופרת הרוק הזאת של שאריות להקת Capricia הירושלמית שהוציאה אלבום לפני עשור. באלבומם השני החליט ארנולד נסיס שאלבום מטאל יכול להיות אחלה, אבל פסקול למשחק מחשב יכול להיות הרבה יותר אחלה. וכך זכינו ליצירה ארוכה, מפותלת ומעט קשה לעיכול שבעזרת שמות מוכרים במטאל כמו Kobra Paige (Kobra and the Lotus), Bumblefoot, Mike LePond ועוד רבים וטובים, מספרת את סיפור ״היפה והחיה״ באופן אפל ומודרני. עם וידי דולב מ-Submasq בתפקיד השירה הראשית (נקייה וגראול), ברור שיהיה לנו כאן אלבום מלא בדרמה ובכובד הן מוזיקלי והן רגשי. לא ניסינו לשחק במשחק עצמו, אבל האלבום לבדו נשמע כמו דרך מגניבה למלא את החלל בזמן משחק. קדימה! אל ה-Steam!


Cerebral Coma - A World to be Judged
Death Metal

כמו שובם של Morgue לפני חמש שנים להבלחה מפתיעה משום מקום – עוד להקה שבה מתוך בית הקברות של סצינת המטאל הישראלית. הרבה לפני שהיה אינטרנט בכל בית, או אפילו כבלים, Cerebral Coma כבר הספיקו לקום, להוציא דמו, להופיע כמה פעמים ולהתפרק. שנת 1991 הייתה תחילתה של מהפכה מוזיקלית בעולם המטאל וה-Death Metal חלחל לכל מקום. Cerebral Coma היו שם כדי להעניק לישראל את המטחים הראשונים וכעת, 30 שנה (!) אחרי הם שבו, לפחות להבלחה חד פעמית כאשר על עמדת השירה נמצא מוטי רוקח המוכר לכולנו מ-Spawn of Evil שאין קול שנשמע יותר Old School Death Metal בכל החצי הזה של הפלנטה.
ארבעת השירים שמרכיבים את ה-EP הקצר הזה הם ספק הצהרת כוונות וספק שיר פרידה מלהקה שלא זכתה לממש את הפוטנציאל שלה כשחבריה היו ילדים. כך או כך – אנחנו הרווחנו EP אינטרנטי של כמה שירים שכל כולם טעם של פעם, אפילו כשיש גיטריסט אמריקני בליין-אפ במקביל ושהכל נשמע טיפה יותר מודרני.


Compile - Reaching
Progressive Metal

באלבום הבכורה שלהם, להקת Compile לא שחררה לאוויר העולם עוד פצצה אנרגטית לפרצוף או מפגן יכולת וירטואוזית (כמו שלעיתים פרוג מטאל נוטה להיות), אך למרות זאת לא מדובר באלבום פשוט. מי שיאזין בקשב ל-Reaching יגלה יצירה אטמוספרית בת 50 דקות, מלאת השפעות ג'אזיות ופרוג-רוק, קטעי קלידים וסינת' סוחפים ושירה נשית מלטפת של עדן אבוהב. על אף שמדובר בהוצאה טריה מהתנור, יש בסאונד ובמיקס של האלבום תחושה נוסטלגית כמעט.


Cruel Wonders - Clay Vessels
Dark Folk Rock

Cruel Wonders הוא פרויקט משותף של תמר זינגר (Zeresh) וולד שוסטרמן (Ghost Bike), וזהו אלבומם השני של הצמד המרתק הזה. הרכב הנאו פולק/פוסט מטאל מפליא במוזיקה אפלה, כואבת ומהפנטת. האלבום כולו מורכב מחמישה סיפורים אפוקליפטיים כאובים בניחוח תנ"כי. המוזיקה עצמה מלודית ועדינה להכאיב, ועם זאת מלאה באופל שבולט מכל תו. שירתה של תמר מצמררת ומהפנטת וקשה להתעלם מהאווירה המיוחדת במינה של האלבום הזה.


Cyclops - Cyclops
Post Metal

משהו חם מתבשל במעבדה של הקיקלופים אי שם באזור המרכז. בעוד שהלהקה קמה חצי בתור פרויקט ביתי שמעולם לא נועד לעלות על הבמה וחצי בתור אסופת נגנים מעולים מהסצינה המקומית – נדמה שבמהלך 2021 ההרכב החליט שמגיע לתושבי מדינת ישראל לקבל קצת תרבות קיקלופית משובחת.
לאחר שאיתי פריד ואוהד סתוי נפרדו מג'יימס לוגן וודס על עמדת השירה והביאו את תכלת המוכר לנו מ-Phantom Pain ואת עידו מ-Missing In Action – אין ספק שהאלבום הבא של Cyclops הולך כנראה להיות פצצה מוסיקלית כבדה הרבה יותר – אבל בינתיים אלבום הבכורה שלהם הוא בהחלט הצהרת כוונות משכנעת של מטאל גרובי, מלודי, אלטרנטיבי מצד אחד אבל מחוכם מצד שני – בדיוק מה שמי שמחפש את השפעות ה-Djent שלו אבל לא יותר מדי לצד גרוב מנצח וצרחות לצד שירה. בתור סנונית ראשונה (שאמנם הגיעה ממוסיקאים מנוסים, אבל עדיין חובת ההוכחה עליהם כל פעם מחדש)
האלבום של Cyclops ממקם אותם בתור אחת ההבטחות של שנת 2022. שימו עליהם עין – תרתי משמע.


Dakat Doomia - A Hail from the End
Doom Metal

דקת דומיה הבינו שהם צריכים לנגן Doom רק בגלל השם שלהם. אתה לא מקים להקה עם שם כזה בלי להצדיע לעובדה שיש לך אשכרה Doom בתוך השם. העובדה שהם נוטים לטיפה יותר רוקנרול ו-Death Metal של פעם בתוך הסגסוגת המתכתית שלהם פחות משנה – העיקר שמדי פעם המגבר מחרחר והגיטרות עונות לו באקורד פתוח ומפלצתי. A Hail from the End הוא אלבום קצר-נגן שעונה בדיוק לכל מי שהתגעגע לקצת Doom Metal אותנטי. הוא לפעמים חורג ל-Death/Doom Metal כמו בשיר הפתיחה Paranoia, או שהוא מתערבב אל תוך Sludge מצמרר כמו ב-Eternal March שכולו הצדעה לאל המגפה של הכאוס. אבל לצד הכסאח יש גיטרות מעודנות שמושכות בחזרה לכיוונים מסורתיים יותר של רוק טהור – וביחד הערבוביה הזו עובדת כמו שהיא עבדה מאז ומתמיד ל-Paradise Lost. לא לחכות שהעולם יסתיים עד שתגיעו ל-A Hail from the End, בטח לא אם אתם אוהבים Doom Metal על שלל גווניו.


Deeformis - No Heartbeat
Black Metal

Deeformis הוא פרויקט של אישה אחת, שעושה הכל. כחצי שנה לאחר צאת האלבום הראשון שלה, מוציאה אלונה די, הלא היא Deeformis, כזה EP קצרצר של בלאק מטאל מקצה לקצה. מדובר במוזיקה מלודית יחסית לבלאק מטאל, כבדה ומדויקת. ה-EP מתאפיין בריפים מדויקים ומתוחכמים לצד גראולים בלאקיים גבוהים. האווירה של ה-EP כולו קרירה ואפלה ומרגישה כמו צעדה בתוך מערה, מבלי להתפשר על איכות הסאונד בדרך.


Dented Edge - 2013
Alternative Metal

לפני 13 שנים הוציאו חבורת צעירים מקרית אונו EP בכורה מפוצץ Stoner Metal דרומי ומלוכלך. הכנו את עצמנו לסאונד מחוספס ובוסרי ולפסיכדליה אפופת עשן ג׳וינטים, אלא שכל אלה לא הגיעו.
ב-EP השני שלהם, שבאופן משעשע נקרא על שם השנה הלא נכונה, הם לא איבדו את נגיעות המטאל הדרומי שלהם, אך הדגש עבר משנות ה-60 לזמננו כשהסגנון נעשה אלטרנטיבי הרבה יותר והוא מגיע כמעט עד לProgressive עם נגיעות של Hardcore Punk ו-Noise שצצות לעיתים קרובות מאוד. ה-EP הזה מהווה דרך מגניבה לחזור לתודעה ומביא איתו הזדמנות מעולה להישאר בה.


Die Entweihung - Kings & Pawns
Black Metal

בשביל דניס טרשנקו החיפאי זהו כבר אלבום האולפן העשירי תחת השם Die Entweihung - שפירושו חילול הקודש בגרמנית. הפעם חיכה דניס - או כשם הבמה שלו Herr Entweiherr - שנתיים מאז האלבום האחרון שלו. על אף הטייטל המכיל את צמד המילים "בלאק מטאל" לא תמצאו הרבה ממנו כאן. למעט הווקאלס האופייניים לז'אנר ולשיר האחרון שהוא גרסת כיסוי לשיר Sons of the Moon and Fire של צמד הבלאק הרוסי Der Gerwelt מהדמו שלהם מ-99, דניס יוצר כאן אלבום מטאל מלודי שמערב פרוג עם פאוור, ת'ראש עם שרדינג ונאו קלאסיות עם ניחוח עדין של מזרח תיכון. וכן, יש גם בונוס קטן למען המאזינים בדמות גרסת כיסוי ל- Working Class Hero של לנון.


Eternal Struggle - Year of the Gun
Hardcore

אמנם YOTG איננו אלבום ההארדקור הראשון שיוצא בישראל, אבל Eternal Struggle יזכרו בהחלט בתור להקת ההארדקור ב-ה' הידיעה עם אלבום הבכורה שלהם בדפי ההיסטוריה של הרוק הכבד הישראלי.
בדומה לענקיות הארדקור מודרניות אחרות שהשכילו לשלב בין עולם הפאנק, המטאל וההארדקור לבלילה מעולה גם יחד, YOTG הצליח לקבץ את הרכב ההארדקור הישראלי לאחר שזכו במטאל באטל 2017 והוכיח שגם להקות הארדקור יכולות לעשות את זה בזירת המטאל האירופאית. הם הפיקו את האלבום עם מיטס, הגיטריסט האגדי של Madball אשר הגיע לישראל להפיק את היצירה הזו – חתמו בלייבל ובבוקינג אייג'נסי ושחררו פצצה של אלבום. ההפקה המקצועית והמצוחצחת ביחד עם הריפים הכבדים והתופים המשתוללים לצד השירה הנוהמת – ב-14 שירים שלא מרפים לחובבי הז'אנר וגם מחוצה לו, Eternal Struggle בירכו את ישראל באלבום הארדקור שאפשר להשוויץ בו בחו"ל.


Funeral Demon - Repentless
Depressive Black Metal

אחח, פיונרל דימון, חבר ותיק ומלא בכישרון, שוב אנחנו נפגשים. סקירת המטאל הישראלית השנתית שלנו מחברת אותנו עם פיונרל דימון בכל שנה כמעט מאז 2015. פרויקט הסולו של האמן המכונה "הבל". והפעם, משחררת האישיות הקודרות הזו EP הכולל שני קטעים לא מאוזנים להפליא - הראשון הוא קטע ארוך בן 15 דקות - איטי, אטמוספרי, כבד ומלא ניחוח מערות. הקטע השני הוא קטע קצרצר בן חמש דקות - מהיר, עצבני ומלא בניחוח מצילות. המשותף בין שני הקטעים הללו? הפקת בלאק מסורתית, סאונד מעט עמום ומרוחק, אבל לא סאונד כזה שתתבאסו לשמוע אלא אחד כזה שמנסה לשמר מסורת בלאק עתיקה ושורשית.


Funeral Demon - Cursed Cycle of Ghastly Futility
Depressive Black Metal

חודש בלבד לאחר ששחררו את ה-EP הקודם Repentless - משחרר השדון אלבום מלא ומרשים במיוחד. סאונד האלבום, בשונה מה-EP שקדם לו, הוא סאונד עשיר יותר ומוקפד יותר. נכון, עדיין לא נקבל פה הפקת בלאק מודרנית סטייל בהמות', אבל יש פה בהחלט עליית מדרגה. פיונרל דימון מדגימים בשני הריליסים שלהם את ההבדל הקלאסי בין EP לאלבום מלא, מכל הבחינות. האלבום הזה קוהרנטי, מלא בתוכן ובמוזיקה משמעותית. שלא תבינו אותנו לא נכון, אהבנו גם את ה-EP ששוחרר חודש לפניו, אבל פה יש סיפור שלם, קטעים אווירתיים ושקטים, באסים נוכחים וטון וחצי אווירה. כן, אנחנו יודעים שהמילה "אווירה" נשמעת קצת כללית ואניגמטית, אבל תנו האזנה ותבינו. בתשעה קטעים הנעים בין ארבע דקות למעט פחות מתשע דקות, יש פה אמירה פוליטית ובכלל, זה אלבום שאסור לכם לפספס.


Go Gonad - Dongus Begonus
Brutal Death Metal/Slam

מה שמענו פה, למען השד? זוכרים את דוד אמירמוב מאליין פאקר? הוא חוזר אלינו! והפעם הוא חמוש בדניאל קלנדריאוב על הגיטרות ועל קולות הרקע ובשי שיפלסקי על התופים. מה נוכל לספר לכם על ה-EP הזה, שכולל שישה שירים ומתפרש על חמש דקות ועשרים וחמש שניות וכולל טקסטים העוסקים בסירוס גברי משלל זוויות גרפיות משונות? יש פה כאוס סלאמי מטורף, סקווילים וגראולים בשניים/שלושה קולות, אחד או שניים בתדר "אנושי" והשלישי שנשמע פחות או יותר כמו שריקת משרוקית של מציל בבריכה, אבל לא מציל רגיל וסטנדרטי, אלא אחד כזה ששוחטים אותו בעודו חי ומשחילים לו את המשרוקית ישירות בחור הנשימה היוצא מהריאה. משהו כזה. הקטעים מהירים, מכסחים, ברוטאליים ואם מתעלמים מהקטע הקצר המכונה "Squealing Techno" ומהעובדה שכותבי שורות אלו לא יוכלו להסתכל על שטיח פרסי באותה הצורה יותר לעולם - ה-EP הזה כייפי לגמרי!


Her Last Sight - Mirrors
Metalcore

זהו אלבומה הראשון של להקת המטאלקור הצעירה, לאחר ששיחררה מתוכו מספר סינגלים עוד לפני יותר משנה. HLS הם להקת מטאלקור על פי הספר, כזו ששיריה כתובים באופן חכם אך לא מתחכם. המוזיקה מלודית ועם זאת כבדה והשירה נעה בין צרחות גבוהות, גראולים נמוכים וקלינים מרגשים. הפקת האלבום איכותית ומקנה לו סאונד שראוי ללהקת מטאלקור מהשורה הראשונה. הכי חשוב, האלבום החכם הזה נעים לאוזן ומתאים לחובבי המטאלקור שרוצים לקבל בדיוק את מה שהם אוהבים.


HotBox - Legacy
Rap Metal

הלהקה הדרומית באלבום חדש ומרשים. זהו אלבומה השני של הלהקה והמבטיח ביותר עד כה. האלבום יצא השנה אחרי שהספיקה הלהקה לעבור בכל במות הארץ (וגם בכמה לא-כל-כך-במות) בשנים האחרונות. הופעה של HotBox היא אירוע ויזואלי שאסור להחמיץ, והאלבום הזה מוכיח שאת המוזיקה שרואים על הבמה ניתן לשמוע גם באופן מוקלט. זוהי להקת היפ-הופ מטאל, כזו שפונה לנימי הנו-מטאל שקיימים בכולנו, אבל כוללת שירי ראפ מוחלטים ומלאים, שמלווים בגיטרות חזקות. זהו לא אלבום קצר, מעל לשעה של מוזיקה ב-23 טרקים (טוב, 16 שירים ועוד כמה קטעי מעבר), אך גם האורך לא גורע מהאיכות שלו.


Kluvim - Om Mani Padme Hum
Grindcore

כלובים שיחררו בהפתעה בתחילת השנה את ה-EP הקצרצר הזה, ששמו הוא מנטרה בודהיסטית המתחברת ומנוגדת באותה נשימה לבלאגן המופלא שהם עושים. האלבום שוחרר ביחד עם הכרזה מבאסת לאללה שזאת ההוצאה האחרונה של הלהקה. אך אל דאגה, כלובים הספיקו לחזור מאז, כשהם נותנים הופעה מעולה בהרכב חדש בתמונע בחימום ל-Lehavoth. שתי הדקות הללו הן עוד ביס של גריינד-דת'-נויז פריך של הרכב שלא עוצר ועושה את מה שהוא עושה מתוך אהבה אמיתית לז'אנר ולכל מה שקיצוני ומעניין. ההוצאה עברה מאסטרינג אצל Will Killingsworth שמשמש גם כגיטריסט של Succumb ושעשה מאסטרינג ללא מעט להקות בסטודיו שלו.


Knees Please - It Was Lies to Meet You
Stoner Metal

Knees Please פועלים פה כבר מספר שנים ויוצרים יצירה מוזיקלית ייחודית וחסרת פשרות. קצת קשה להניח את האצבע על מה שהם מנגנים בדיוק; המוזיקה שהם שחררו עד היום נעה בין אלטרנטיב רוק, דרך סטונר ועד לדום מטאל. באלבום הזה, הם מותחים את היריעה לעוד מגוון סגנונות. השנה יצאה ההוצאה הרביעית שלהם, קצת פחות משנה אחרי ההוצאה הקודמת והמצוינת שלהם. דווקא בגלל שהם לא להקה שקולעת למשבצת מוזיקלית ספציפית, שווה מאוד להקשיב למה שהם עושים ואפילו לתפוס אותם בלייב כי מה שהם עושים הוא מיוחד, בא עמוק מהקישקעס ולא נשמע כמו שום דבר אחר.


Laufgast - Roots for Spears
Progressive Black Metal

ההתלבטות אם לקרוא להוצאה הזאת EP בכורה או אלבום בכורה הייתה קשה, שכן אורכו מעט ארוך עבור EP אך כראוי ל-Progressive Metal, האורך מרכיב שלושה שירים בלבד. בבכורתו של הרכב הסולו של המולטי-אינסטרומנטליסט אסף לוי ה-Progressive איננו שבור ומתחכם אם כי אפי.
יחד עם נימה כללית מעולם ה-Melodic Black וה-Folk אה-לה Wintersun, הוא מספק מסע אל תוך מלודיה אפלה המעוטרת קטעי דקלום בשפות אלפיות (או רק הרבה נורווגית) לצד צווחות מסורתיות באנגלית, כשהסיפוריות כאן מביאה בסוף כל שיר תחושה שסאגה שלמה נגמרה ובעיקר מעלה תהייה היכן התחבא המלחין כל הזמן הזה.


Love Your Witch - Wow! That Sweet Magic
Stoner Metal

להקת Love Your Witch בקושי מדגדגת את תחילת גיל העשרים, אבל הם כבר מחזיקים באלבום רביעי שיצא ממש ביום האחרון של שנת 2021 (כי ללהקה הזו אין אלוהים ולא אכפת להם שמישהו צריך להכניס אותם לסיכומי השנה ולשמוע את כל האלבום שלהם רגע לפני שהסיכום הזה עולה רק כדי לא להחמיץ אותם חס ושלום). הלהקה שבגדול לוקחת את ה-Stoner Metal שלה ודוחפת אותה לכיוונים של Thrash, Crossover ואפילו טיפ'לה Grunge חולשת על על קשת טעמים אדירה, שמוכיחה שהחבורה הצעירה הזו הולכת ומתפתחת לא עם כל שנה שעוברת, אלא כל כמה שבועות! והעובדה שהם בערך אחת משמונה להקות ישראליות שהגיעו לאלבום רביעי תוך ארבע שנים מוכיחה שהאימוץ של סצינת המטאל והאינדי-רוק בארץ ובעולם, מ-The Great Machine ועד Eyehategod מוצדקת והאהבה הזו לא אמורה לדעת גבולות. כל להקה בישראל, אבל כל אחת, צריכה ללמוד דבר אחד או שניים על פוריות מוסיקלית ודבקות במטרה מ-Love Your Witch, ובעוד שהאלבום הקודם שלהם – F**king Relentless היה כבד, עמוס וארוך הרבה יותר מהיצירה הבשלה הזו, שהרבה יותר בשלה – בלי ספק ההרכב ממשיך ליצור מוזיקה שלא תבייש גם את גדולי הז'אנר ופה שוכן כל הקסם שלהם.


Ma'anish - Heal
Technical Death Metal

לאחר שהיה בעבודה כבר חמש שנים פחות או יותר, אלבומה המלא השני של Ma'anish הנקרא Heal יצא לאוויר העולם. האלבום כבד הרבה יותר, ארוך יותר, מתפתל יותר וחולני יותר מאלבום הבכורה שלהם, Under the Fig Tree, אבל מצד שני הוא מפוקס ומדויק הרבה יותר. מעניש של 2021 היא להקה שראתה עשור חולף מאחוריה, מלווה בטרגדיה נוראית, במכאובים אין קץ, בתסכול הולך וגובר של מאזינים שמסרבים להטות אוזן למשהו שהוא קצת יותר מסובך וגולמי מצד אחד ומחושב ומבריק מצד שני כי הם חיים בעידן של כאן ועכשיו – והאלבום הזה הוא סיכומו של תהליך החלמה מוסיקלי ואפילו היינו אומרים תרפיוטי שהעניק להם גם את החופש לפרוש את כנפיהם ולהפוך לאחת מלהקות ה-Death Metal המובילות של ישראל. היצירה הענקית הזו שגובלת ב-70 דקות של מוזיקת דת' מטאל חסרת רחמים העניקה למעניש את הדלק הסילוני שלה להמשיך ולכתוב, ליצור, לספוג ולהשפיע על העולם שמסביבם – ומעולם לא נכתבה יצירת Death Metal כל כך אינטרוספקטיבית על היותה מוסיקה שנועדה לעזור לאלה שכתבו אותה, אלה שמאזינים לה ואלה שכותבים עליה להבין את עצמם בעולם, לשחרר, להתקדם ולהחלים.


Makot Bruce Lee - Mahaloth Ahi
Grindcore

בשש דקות וחצי הצליחו שני מטורללים ליצור EP של גריינדקור, עם גיטרה, מכונת תופים, מיקרופון, קלידי מידי וקונספט מטורף ומעולה ובמקביל ליצור את אחד הריליסים הכי כיפים של המטאל הקיצוני של השנה.
אין הרבה מה לספר על ארבעת השירים הקצרצרים של Makot Bruce Lee – הרכב שכנראה לעולם לא יעלה על הבמה וחבל כי הוא הצליח בהנפת כמה אצבעות על מקלדת המידי שנשמעת לעתים כמו משחק מחשב שנתקע, לצד ריפים מצוינים של Death Metal ביחד עם כל הבלאגן שהתרגלנו אליו מצידו של דוד אמירמוב וגראולים פחד-אלוהים של אייל לט, יצירת הגריינדקור המעולה הזו מוכיחה איך צריך לעשות גריינד בעשור השלישי של המאה ה-21 - במהירות, בכוח ועם הרבה הומור. אה, וקצת מכות ומחלות אחי.


Metal Scent - The Mask
Heavy Metal

עשור עבר מאז ששיחררו את אלבומם האחרון ונראה שכל זכר ללהקת הקאברים לשירים מזרחיים הוא מקרי בהחלט. באלבום רציני אחד נוסף, הלהקה מביאה אווירת Hard Rock/Glam Metal לשולחן, כשההגדרה צרה בכדי לשקף את המנעד הסגנוני בו הם נעים. האלבום מביא איתו כבדות לא צפוייה בעלת נימה ללהקות כמו Megadeth או Pantera, כל זאת כשהשירה ברובה נקייה וכשהלחנים לא מהירים בצורה בלתי נתפסת. מדובר על אלבום קליל למכבידים וכבד למקלילים ובסופו של יום, לאווירת Rock N' Roll של סצינת LA ממש כאן מתחת לאף שלנו.


Mokujin - Kingdom
Post Metal

מוקוג'ין צצו השנה עם חברים מהרכבים מהקור והפוסט קור שהחליטו לייצר הרכב ייחודי בסאונד שלו מתוך הסצנה שלנו. הם מביאים לשולחן פוסט רוק ופוסט מטאל אסליים. ה-EP שיצא הוא אינסטרומנטלי אבל החומר שלהם סוחף וכובש. שירים שנבנים ומתפוצצים בהמון רגעים של מוזיקליות מופלאה וכימיה נדירה. אם אתם מחפשים מטאל לפנים לא תמצאו אותו כאן, אבל אם חשקה נפשכם לשמוע הוצאה מעניינת מז'אנרים מוזיקליים שלרוב לא תמצאו בישראל אבל כן תוכלו לשמוע בחו"ל, ואתם ככה נטועים עמוק בפוסט מטאל - יש פה הוצאה איכותית שתעשה לכם כיף גדול.


Neriglissar - Libra Diaboli
Atmospheric Black Metal

כל סיכום שנה של מגזין מטאליסט כולל פנינה או שתיים כמו ה-EP המופלא הזה של נריגליסאר, יצירה אטמוספרית מופקת היטב שנכתבה, נוגנה, הוקלטה והופקה ע"י אדם אחד בלבד. נריגליסאר או נרגל (מוכר לכם, נכון?) היה מלך בבלי שלא זכה לתהילה היסטורית עצומה, אבל אם יורשה לנו, הצדיק לגמרי את קיומו בזכות העובדה שהפרויקט הנ"ל נושא את שמו בכבוד. הסאונד של הפרויקט הזה אטמוספרי ועמוק, מלא במקהלות ובקלידי כנסיה מורבידיים, גיטרות כמעט רוקנרוליות בסאונד ובמלודיות שלהן ועל כל זה מתווספים הגראולים השטניים של Verdigris, הדמות שמאחורי הפרויקט הזה. ה-EP הזה מרענן, מרשים וכאמור, מופק יופי ממש וכולל בתוכו ארבעה קטעים סה"כ - שלושה קטעים מקוריים וקאבר אחד ל Skeleton Witch. אנחנו לא יודעים מה איתכם, אבל מיד כשנסיים את סקירת השנה הזו, אנחנו הולכים לשמוע את שלושת הריליסים הקודמים של נריגליסאר שוב, ואם אתם יודעים מה טוב לכם, אתם הולכים לעשות את אותו הדבר בדיוק.


Nicarus - Coal People, Coal Puppets
Doom/Post Metal

טלי גרין, השאמאנית המוסיקלית העומדת מאחורי Nicarus, הוציאה אלבום בתחילת 2021 שהוא כולו מכתב אהבה לסאונד, לרגש ולחיבור השורשי בין דיסטורשן, בדידות וסבל. מבעד לשירים שמרגישים כמו גלות ושכואבים כמו לנוח על מיטת גחלים, מצליחה גרין להרכיב משהו היפנוטי עם אלבומה המלא הראשון, לאחר שה-EP בשם Holy Sun Father Spirit יצא כבר בשנת 2019. אין ספק ש-Nicarus זה פרויקט שמצריך הרבה אומץ כדי לצלוח את כולו – אבל אלה שמתמסרים למסר המבודד והתחושה המשתקת יכולים בהחלט לראות שלא רק ש-Coal People, Coal Puppets בשל יותר מקודמו אלא גם שהוא מאפשר לאסוף חוויות נוספות מלבד מטאל מכסח ומשבית שמחות. לגרין יש מגע משלה כשזה נוגע לרוק עדין ומלנכולי והיא לא מפחדת להשתמש בו, אך היא הכי פורחת כשהגיטרות מייללות והרמוניות השירה שלה עוטפות מכל כיוון.


Nir Nakav - The Nir-Death Experience
Death Metal

ניר נקב, המתופף האגדי של להקות כמו Salem, Tomorrow’s Rain ו-Nail Within, באלבום שני של פרויקט סולו שכולו דת' מטאל משובח. האלבום כולל הופעות אורח רבות, ונגנים משלל קצוות המטאל וכל כולו ליבו של נקב שנשפך מבין גיטרות, תופים וצרחות. ברקע מתגנבים קולות אופראיים שנותנים ליצירה כולה נפח מיוחד במינו. זהו פרויקט סולו אולפני שכולו הבטחה לבאות.


NUR - Negative Transfer
Sludge/Post Metal

נור מביאים לסצנה המקומית ולאוזניים שלכם סלאדג' גדול מהחיים (ומהמוות) ובהוצאה השנייה שלהם הם מביאים לכאן סאונד ואוירה שלרוב תמצאו בפסטיבלים כמו Roadburn ועם הרכבים כמו Neurosis, Amenra ו-Inter Arma. יש פה שלושה קטעים ארוכים, מלאים בהמון המון דברים. ההרכב החיפאי הזה התחיל כפרויקט של ערן מזין שכבר שנים עושה מוזיקה מהסוג הזה וזכור לנו לטובה עוד מ Magnolia המשובחים. בהרכב הנוכחי הוא מתוחזק בליאם אליאס ואייל לט מהפאנק החיפאי ובן כהן מ-Knees Please שעוזרים לו להנדס את החזון שלו בצורה נהדרת.


Orphaned Land/Khalas - The Peace Series Vol I
Oriental Progressive Metal

אחרי שכבשה Orphaned Land במהלך השנה את פסגת היכל התרבות, חוברת הלהקה לפרויקט The Peace Series, שכמו בשם בו הוא מתהדר מאחד ישראלים ופלסטינים, יהודים וערבים, ואמנים מכל הדתות והאומות. הצעד מאוד מתאים ל-brand של היתומים, שכן באלבום הראשון של הפרויקט, שיצא בהדפסת ויניל מוגבלת תחת הלייבל הפאנק העצמאי "תקליטים חולים", הם חוברים שוב לחאלס, להקת האוריינטאל-מטאל הערבית-ישראלית איתם ערכו סיבוב הופעות למען דו-קיום כבר ב-2013.


Prey for Nothing - Kivshan
Melodic Death Metal

אולי אנחנו קצת משוחדים, אבל אין בנו ספק ש-Kivshan הוא אחד הריליסים החזקים של השנה החולפת - ולא רק בסצינה המקומית. גם באלבום הסטודיו המלא הרביעי (!) שלהם, חוזרים Prey for Nothing לתת דת' מטאל מלודי וטכני בועט, בהרכב מחודש והפקה מהוקצעת לעילא. מילות שירי האלבום ביקורתיות ונוקבות, כאשר ארבעת השירים האחרונים (The Pinnacle) מגוללים גרסה קודרת עם טוויסט אפל במיוחד על אגדת "ארבעה נכנסו לפרדס" - הדגמה נפלאה לאופן בו PFN מחטטים בפצעי החברה הישראלית, ישנים וחדשים, כבאים לפרק מן היסוד את האתוס עליהם הם נשענים ולהרכיבו מחדש.


Reap Home - Too Late
Hardcore

מה שנראה לרגע כמו אלבום מרתיע וצהבהב, הוא למעשה אלבום הארדקור מבולגן ורועש, בדיוק כמו שהארדקור צריך להיות. מדובר בחצי שעה של לא פחות מ-11 שירים מקפיצים, כאלה שקשה להישאר אליהם אדישים. המוטיב הצהוב - כתום של האלבום כמעט לא מתאים לאווירה הרועשת והמקפיצה שהאלבום הזה מייצר, אבל ביחד הם הופכים למשהו מיוחד במינו. תקשיבו טוב, כי אם תמצמצו, יש סיכוי שהוא יגמר.


Reemot - Maggefah
Grindcore

רימות הגיחו במהלך הקורונה והם סוג של הרכב תאום של ZAD המשובחים, עם רועי דגני על השירה וליאם פיין על התופים. הם מנגנים דת'-גריינד מגעיל, רקוב ומהיר לאללה שלא לוקח שבויים. הדמו שלהם נותן טעימה קטנה ממש מהאווירה, מהאימה ומהכיסוח שבהופעה החיה שלהם ואם עוד לא תפסתם אותם בהופעה ואתם שועלי דת' מטאל, השיט הזה לגמרי בשבילכם. זה מוטרף, זה מהיר וזה מכסח.


Shesh Shesh Shesh - Hela
Crust Punk

אם אתם מזדהים עם חלק מכותבי שורות אלה ואף פעם לא החלטתם באמת אם אתם אוהבים פאנק או מטאל, 666 באו לפתור לכם את הדילמה עם פאנק-מטאל בהשראת D-Beat שבדי וטקסטים מלאים בזעם על כל מה שזז ברחוב, בעולם ובחיים. למעשה מדובר במעין סופר גרופ של אנשים שאת כולם כנראה ראיתם מתי שהוא בלהקה כזאת או אחרת שהתאספו אך ורק בשביל המטרה הזאת. ההוצאה השניה שלהם "חלאה", קצת כמו הפרצוף המעוך על העטיפה, באה להוציא את כל הג'יפה שיש להם על כל החלאות, המחלות ומה שחרא בעיניהם. בואו ל 18:39 דקות של כיסוח שכמעט ולא עוצר לרגע.


Sintax - Nano 3000
Groove Metal

אם נשמע שיחי זקן מ-Deusphera שר גם בלהקת Groove Metal ירושלמית, אפשר כבר להריח את החציר ולחבוש כובע בוקרים מכמה שזה אמור לזעוק דרומי. ככה תמצאו את עצמכם במסיבה שבה כולם בג׳ינס וטישרט ואתם עשיתם לעצמכם בושות פעם נוספת. בניגוד לציפיות, האלבום השני של הלהקה דווקא נשמע כמו איזה טייק מודרני על Sepultura מבלי להיעשות Sepultura של היום אבל עם טיפה יותר קרבה ל-Hardcore. מדובר בהפתעה נעימה שנותנת בראש עם ה-Thrash הישן מבלי לבחור להיתקע בנוסחאתיות ישנה וכמובן, עם סאונד חדש ומספק.


Stained With Silver - Before The Heavens
Metalcore

זהו ה-EP הראשון של הלהקה הצעירה, כזה שנועד לספק לנו טעימה קטנה ממה שלהקת המטאלקור הצעירה מבקשת לעשות. מדובר במטאל מודרני קלאסי ככל שהוא יכול להיות. זהו EP קצר, הכולל אינטרו וארבעה שירים נוספים. כל שיר מכיל בתים עמוסי גראולים וסקרימים מדויקים בהתאם למוזיקה, ופזמון בשירה נקייה, קליט למדי. מדי פעם מופיעות גם נגיעות מוזיקליות ייחודיות, שהופכות את המטאלקור הקלאסי הזה לכמעט דג'נט, בגבולות הז'אנר. זוהי טעימה קטנה שמשאירה למאזין טעם של עוד.


Storchi - Crude
Progressive Folk Metal

הלהקה הכבר-לא-כל-כך-צעירה הזאת הספיקה לכבוש את במות הארץ הלוך ושוב לפני צאתו של ה-EP, שהצטרף לאלבום הבכורה שלהם שיצא בשנת 2019. אם עוד לא נתקלתם בחבורה הזאת, מדובר בנגנים מהשורה הראשונה המובלים ביד רמה בידי דניאל סאסי החלילנית (כן, הבת של יוסי סאסי)
ה-EP הקצר הזה הוא יצירה אינסטרומנטלית מהודרת, מובלת בחליל שמצעיד את המוזיקה שלהם קדימה במעין חלום, קצת כמו הצעדה שמוביל החלילן מהמלין.
המוזיקה שלהם פרוגית, מקפיצה, מרתקת וסוחפת.


Subterranean Masquerade - Mountains Fever
Oriental Progressive Metal

לא נצטרך לשוטט הרבה ברשימה האלבומים הקשים לעיכול של השנה כדי למצוא את אלבומה הרביעי של להקת ה-Progressive Metal האתנית הזאת, אבל בעצם את מי זה באמת יפתיע? שינויי ליינאפ ציידו את החבורה הזאת בעוד כמה נפשות פועלות בעלות רעב יצירתי ומשם הצעד הבא והבלתי נמנע הוא שחרור אלבום שפונה לצדדים של Avant Garde מוזר ולא מתחנף השואב הרבה ממוזיקת עם ומניגונים חסידיים. אם חיפשתם להבין את ההבדל המהותי בין Submasq ובין Orphaned Land, האלבום הזה לא הולך להותיר ספק. אחרי המהלומה של ההאזנות הראשונות,תגלו אלבום יצירתי ומספק אשר מחביא מאחורי הפקה עשירה וטווח ענק של דינמיקות והבעה, רגש קטן, מוכר ומנחם.


Svpremacist - Meaningless Death
Black/Death Metal

בתור להקה שתמיד מנגנת כנגד כיוון הזיפים, Svpremacist מהווים את התמצית של הבלאק מטאל על אמת. הם נשמעים מלוכלכים ומרושעים כאילו שלפו אותם מברזיל של תחילת הניינטיז ואמרו להם לעשות את אלבום המטאל הכי מתועב שאי פעם נברא ביד אדם. הלהקה שחררה בעבר כמה שירים ודמואים, אבל זאת טבילת האש הראשונה שלהם באלבום בכורה והוא עושה בדיוק מה שצריך – הם מביאים מטאל אותנטי, לא מתפשר, לא מתנצל וששם קצוץ על כמעט כל דבר.
Meaningless Death נשמע כמו שילוב בין Thrash Metal שטני כמו של Sarcofago לבין ה-Black Metal המטונף של Impaled Nazarene הראשונים והוא עושה את העבודה מעל ומעבר. אלה שלא מסוגלים לסבול את Meaningless Death כנראה הרגילו את עצמם לסאונד מלוטש, נקי, סטרילי ומסורס – Svpremacist לא באו לנגן לכבודם, אלא לכבוד אלה שמסוגלים לעצור את הנשימה ולצלול ראש קדימה אל תוך מסך העשן השחור משחור הזה.


Those Who Oppose - Those Who Oppose
Hardcore

"אלו שמתנגדים" הם הרכב הארדקור תל-אביבי - שלישייה רועשת ואגרסיבית במיוחד שהתחילה לעבוד על האלבום שלה אי שם בשנת 2020 ושחררה את EP הבכורה שלה בשנה המקוללת מכל - 2021.
השלישייה המדוברת הם אופיר (Dim Aura) על הקולות והגיטרה, חזי על התופים ואייל על הבס (למרות שאת הבס באלבום הקליט חבוב בשם אביעד). התוצאה היא אלבום בן תשעה קטעים, מהירים, חדים ורזים מאוד בסאונד - הרבה טראבל, המון טופה-טופה וים של רגש בוואקלס. הניגון הוואקלי של אופיר נמצא איפשהו על הספקטרום שבין Cro Mags של פעם ל-RATM של תמיד.
ובהארדקור כמו בהארדקור, הליריקס נוגעים בפוליטיקה ובמחאה - התוצר המושלם לתקופה הרקובה שבה אנחנו חיים/שורדים בצל המגפה.


Tuberculizm - Tuberculizm/Алкогольная Интоксикация
Crossover Thrash Metal

לא נכחיש, בתחילת ההאזנה ל-Split הזה, ששלוש שנים מפרידות בינו לבין ה-EP הקודם לו, קצת השתעשענו. לא כולנו דוברים רוסית ועל כן מקצב הטופה-טופה יחד עם שירה רוסית כעסנית וקולות רקע צחקניים גרמו לנו לנוע בחוסר נוחות.
עם זאת, ככל שהתקדמנו, הזעם הניכר, המהירות ה-Pאנקיסטית והאינטנסיביות העמידו אותנו על מקומנו. אמנם סקירה זו לא תעמוד על טיבה של ההוצאה מצד להקת Алкогольная Интоксикация הרוסית, אך ניתן בהחלט לומר שבנוסף לקצת דוברי הרוסית בארץ, גם סצנת השוליים הרוסית זכתה להוצאה אגרסיבית ומעניינת.


Turbo Torpedo - Hafla Destroy
Grindcore

גריינדקור בעטיפה של ממתק, זה כל מה שיש לנו להגיד על טורבו טורפדו, השם הגאוני ביותר שניתן ללהקה בסקירת השנה הזו. אם נמקם את הגריינד של טורבו טורפדו לצד הגריינד של גוגרגמל הירושלמים, גורגמל יאלצו לעמוד בפינה ולהתבייש. שלא תבינו אותנו לא נכון - גורגמל צריכים להתבייש בלי שום קשר, אבל בואו נשים את זה בצד כי אנחנו פה כדי להתעסק בטורבו טורפדו. טורבו טורפדו פשוט רוצחים ובועטים בכל פרה קדושה בישראל - מפוזרים ממוסחרים בסצינת המוזיקה, דרך ש"ס ואריה דרעי, מצביעי נתניהו, החרדים, הצבא והתנועה הציונית. אף אחד לא יוצא נקי ממטחנת הגריינד הזו. הסאונד שלהם רוקד על פאנק, הארקדור, גריינד, קראסט ואפילו סימנים קטנים של דת' נשמעים פה מדי פעם. טורבו טורפדו ייצרו פה אלבום מפרק, אגרסיבי ומהיר במיוחד שישאיר אתכם מתנשפים בסופו ואוספים את השאריות שלכם מצידי הדרך.


Valasach - Cvltura
Grindcore/Black Metal

אחד האנשים היותר פעילים ברשימה הזאת השנה הוא דוד אמירמוב מ-Alien Fucker ומ-Makot Bruce Lee, אלא שהפעם מדובר על EP הבכורה של הרכב נוסף שלו בו הוא משלב את בן כהן (Nur, Knees Please) ואת עידו זאבי. למרות שנראה שמוניטין ה-Grindcore שלו יחד עם העובדה שמשך השיר הארוך כאן הוא 2:38, התפלאנו לגלות משהו הרבה יותר מבוסס ב-Black Metal וב-Horror Punk כשבמשך 14 דקות ניתן למצוא הרבה חן ואסתטיקה בתוך סאונד חוראני פלוס עם צווחות מכל כיוון. קטעים מסויימים היו אפילו תזמורתיים!
זאת אמנם הוצאה קטנה וככזאת היא לא מפגינה מנעד רחב, אך סך הכל לחובבי האגרסיה יש כאן תרכיז של אלימות אפלה מגניבה מאוד.


Vessel - Behind the Wall
Heavy Metal

אחרי הרבה מאוד טיזינג, הנה הגיע לבסוף EP הבכורה של חבורת ה-Heavy Metal המדוברת נושאת קול הזהב של ברונו פאסי. לצד כמה סינגלים שכבר ראו אור מוקדם יותר, החבורה הזאת, שהצליחה לכופף את חוקי הפיזיקה ולהגיע לכאן ישר משנות ה-70 עם Hard Rock/Heavy Metal קלאסי וסולידי, מזכירה לנו שפעם המטאל לא היה צריך להיות כזה מהיר וכזה כבד כדי לתת תחושה טובה.
ב-EP הזה ניתן לשמוע את גרסת הריטלין של W.A.S.P עם תחושה Blues-ית ניכרת ועם אוסף ריפים סולידיים ביותר שמאפשרת לחובבי Dio, Judas Priest (Rocka rolla) ו-Rainbow לקבל קצת חדש מהישן.


Yossi Sassi & The Oriental Rock Orchestra - Hear & Dare
Oriental Rock

לא יאמן, אבל בשנת 2021 שחרר יוסי סאסי את אלבומו השישי. הרבה גבות הורמו כשעזב סאסי את הרכב האם שלו Orphaned Land ויצא לדרך חדשה, אבל כמות הריליסים שהוא משחרר מאז מסבירה בקלות את הסיבות לעזיבתו - ליוסי סאסי יש טון וחצי מוזיקה בגוף והוא רוצה וצריך לשחרר אותה בדרך שלו. אלבומו השישי של סאסי הוא חגיגה אינסטרומנטלית מפוארת. אין פה רק קטעים אינסטרומנטליים אבל האלבום הזה עושה כבוד גדול לכלי נגינה בכלל ולכלי נגינה מהמזרח בפרט. באלבום מארח סאסי אורחים מכובדים מסצינות המטאל והרוק כמו Mats Leven, סולן ההרכב של Yngwie Malmsteen ושל עוד אינספור הרכבים אחרים, ואת Christos Dantis אמן רוק יווני מוכר. האלבום של סאסי אינו אלבום מטאל ועושה רושם שסאסי מרגיש נוח מאוד באזור הרוק הים תיכוני האינסטרומנטלי. הוא עוצר להבלחות כבדות יותר פה ושם, אבל הסך הכל הכללי נמצא באזורי הרוק. אז למה האלבום שלו נמצא בסקירת המטאל השנתית? התשובה היא פשוטה - כי זה פאקינג יוסי סאסי!


Zelmaveth - Zel
Death/Black Metal

ה-EP של הלהקה הצעירה והמבטיחה הזאת יצא בתחילת השנה, וסימן כיוון מעניין לבלאק/דת' ישראלי. מדובר ב-7 שירים, מתוכם אינטרו ואאוטרו, וכ-20 דקות למוזיקה מהירה וכבדה למדי.
ריפים מלודיים אך אפלים מאוד מתנגנים במהירות לצד תופים חסרי רחמים, כשמעל לכל מתנוססת השירה האפלה של נדב יעקובי. שיר אחד בעברית בתחילתו של ה-EP תופס את האוזן, והיתר חולפים במהירות בין נקודות מלודיות מעניינות לכאסח מחושב של דת' ואפילו בלאק אפל למדי.


Zeresh / Albion - No Longer Mourn For Me
Dark Folk Rock

כן, תמר זינגר לא בדיוק נכנסת למטריית המטאל הגדולה אלא אם כן מזמינים אותה – אבל היצירות הקבועות שלה בתחום הדארק פולק רוק גובלים במטאל שנה אחר שנה, יצירה אחר יצירה, ואי אפשר לקחת את העובדה שמדובר ביצירות המדכאות, הצורבות והעצובות ביותר בתחום הרוק בישראל. Zeresh זה הפרויקט האקוסטי שלה, היא לבדה עם גיטרה אקוסטית, לופר וכאב לב – בעוד ש-Albion דווקא מקבלים צבעים מעט יותר אופטימיים (אבל בואו, זה עדיין דארק פולק. מילת המפתח פה היא מעט) ולאורך הספליט הזה המוסיקה העצובה היא כמו תפילה לאלים. לא סתם Zeresh הוא אחד הפרויקטים ממקור ישראלי שמקבל הכי הרבה ביקורות אוהדות מחו"ל, ואם מטאליסטים חובבי מוסיקה מלאת תסכול, דכדוך ושכול בחו"ל מסוגלים לסקור את היצירה הזו, דיר באלאק אם אנחנו בישראל ניתן לה ללכת לאיבוד.


ניר טרטר - ניר טרטר
Rock/Punk/Heavy Metal

הישר מפתח תקווה, לאחר שאינפקציה סיימו לעשות מהומות וליבידו אקס לא המריאו גבוה מדי, הגיע הזמן למה שהוצהר כפרויקט הסולו של ניר טרטר - האיש, הגרון והאיגיון האינסופי. קצת מוזר לראות את האלבום הזה ברשימה הזאת כשרובו רוק קליל יחסית שבנוי משלל הרמוניות מוזרות (כי בכל זאת, היה ברימון) המזכירות את הגירסה הפחות תזזיתית של להקת Cardiacs. המילים כרגיל ממשיכות להיות אסוציאטיביות, יומיומיות ופרובוקטיביות (אך לא עד כדי עיסוק בנושאים פוליטיים כואבים סטייל יגאל עמיר) אבל המוזיקה לא נושכת במיוחד. ואז מגיע המטאל לשלושה שירים וחצי. עם כזה מטאל מכסח וטוב, אי אפשר היה לתת לאלבום הזה להתמסמס מהרשימה הזאת. ברצף ההאזנה מוזמנים לקרוא לאלבום הזה הפוגה מתודית, אבל זאת אחת ששווה את זה.


Goregamel- VOL. 4 (Allegedly​.​.​. But Who Smurfin' Cares​?​!​)
Grindcore

גורגמל, הרכב הגריינקור הבלתי נלאה שחרר עוד אלבום בשנת 2021, וכך הוא שומר על רצף של אלבום אחד בשנה, מאז שנת 2019. ותכל'ס, אם אנחנו סופרים לגורגמל ריליסים, הם משחררים בממוצע אלבום אחד בשנה (בערך) מאז שנת 2016. אז מה בישלו לנו גורגמל הפעם? ובכן, מדובר בתבשיל רקוב ומבאיש הכולל בתוכו שבעה עשר קטעים קצרצרים, רובם "קאברים" לשירים מוכרים הכוללים צרחות מרושעות במבטא מפוקפק הנע על הספקטרום שבין הישראלי לספרדי, תופים מהירים! (זה רוקו על התופים או מכונה?) אגרסיות ורעש מחורע וכמו תמיד במקרה של אויבי הדרדסית' - המון המון הומור מטופש להפליא.
ואם תבקשו מאיתנו לבחור קטע אחד שאהבנו במיוחד מה"אלבום" הזה קחו את Surfin' bird cover, הוא מעולה!



Kadaver – All Kinds of Wrong
Noise

צריך לצלול מאד-מאד עמוק אל תהום הנשייה של המוסיקה כדי להגיע אל קדאבר, הרכב הנויז הסופר-אלים של מיכאל זולוטוב, וקצת אחרי שעוברים את המצולות הללו, אפשר להעמיק עוד יותר – ככה עד לקרקעית של היקום, כדי באמת ליהנות מהאימה הקולית שבקריירה הענפה שנוצרה בידיו. יש שיאמרו שמוסיקת Noise היא גם פאר היצירה, אנטי-מוסיקה מוחלטת שמקצינה את כל המסקנות של כל ז'אנר מוסיקלי שאי פעם שאף להגיע לאיזו גדר אוונגרדית ולחצות אותה, והמטאל – בתור ז'אנר שמתהדר בקיצוניות שלו – מושך עוד יותר את האספקטים האלה. הו, כמה הם טועים אם הם חושבים שהם קיצוניים לעומת מה שמתהולל ולו רק בשני שירים ב-EP שיצא בספטמבר ל-Kadaver. אמנם רק מטיבי לכת, ואנחנו לא בהכרח ביניהם, יכולים לצלוח באומץ את מתקפת השמע של All Kinds of Wrong – אבל בלי ספק זה בדיוק המטרה. אנטי-מוסיקה לאמיצים, מטורפים ורדופי-נפש בלבד. אלו אשר מחפשים מלודיה או הרמוניה מסוג כלשהו, שיברחו מ-Kadaver כמו מאש, אבל אלה שדווקא חפצה נפשם בקיצוניות אמיתית, טהורה, כמעט ופיוטית – יכולים למצוא ברעש המהפנט של Kadaver כחוויה כמעט ומדיטטיבית.


Forcas - Allies
Metalcore

ממש על קצה קצתה של השנה הספיק ההרכב החדש פורקאס לשחרר לאוויר העולם שני שירים בצורת אי-פי קצר נגן קולע וקליט. עם מוסיקה מלודית מצד אחד וגרוב מקפיץ מצד שני כאשר הסולנית הכריזמטית נומיק מלהטת בין שירת פופ מתקתקה בסגנון פאראמור עד לסקרימים כמו של מיטב סולני הז'אנר. שני השירים שאוחדו יחד נשמעים פצצה, ובהחלט מוסיפים את פורקאס לרשימת הלהקות החדשות שאנחנו נצטרך לעקוב אחריהן. יש לנו תחושה שהם פותחים את 2022 בפיצוץ ואתם עוד תשמעו מהם הרבה. יאללה פורקאס, מצפים לאלבום מלא כבר!


לפלייליסט המלא בספוטיפיי

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: Share ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: Search ::
 
:: Album Reviews ::

Rammstein - Zeit

Shape of Despair - Return to the Void

Undeath – It's Time.. To Rise from the Grave

Tomorrow’s Rain – October Night in Tel Aviv – Live in Barby

Tetrarch - Unstable

Zornheym - The Zornheim Sleep Experiment
>> סקירות נוספות <<

:: Updates ::

כתבה:
אלבומי היומולדת של סוף יוני ברוך השד

כתבה:
אלבומי היומולדת של אמצע יוני ברוך השד!

סקירת הופעה:
סופה אפית - סקירת הופעת להקת Epica עם חימום של Stormbound הישראלית

סקירת הופעה:
הדרכים המופלאות לנשף - סקירת הופעת Walkways ו Subterranean Masquerade במועדון ה Wunderbar

כתבה:
יום הולדת ממתכת - על אלבומי המטאל שחוגגים יום הולדת השבוע

סקירת הופעה:
לתוך הלהבות – סקירת הופעתה של Matricide
>> עדכונים נוספים <<
:: Events ::
[15/08/2022]
Kreator in Israel
[05/07] Alestorm Live in Israel
[09/07] Scardust - SANDS OF TIME 5th Anniversary
[21/07] Ktulus - Metallica tribute
[23/07] Black Shabbat in Haifa!
[23/07] WALKWAYS - THROUGH HELL AND BACK
[25/07] Behemoth in Israel
[09/08] Arch Enemy Live in Israel
[03/09] Dark Funeral בהופעה בישראל
[26/10] Tiamat - בהופעה אחת בישראל
[12/11] Samael בהופעה אחת בישראל
[07/12] Drowning Pool Live in Israel
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: All Rights Reserved © Metalist Magazine 2002-2014 ::                                                       ::::